אני בת סמינר חוזרת בתשובה, אבל נפלתי וקטנה אמונתי. אני אובדת עצות.

שלום,
אני בת סמינר, חזרתי בתשובה לפני 3 שנים, כל המשפחה הפכה לחרדית מלבדי, החלטתי להמשיך את תהליך ההתחזקות שלי עוד יותר בחצי שנה האחרונה. עברתי מאולפנה לבית יעקב, אני בחורה של תורה ועבודה, הקב"ה הוא אהבה אינסופית אך מאידך גם לימודים וחכמה חיצונית חשובים לי ושניהם מקנים לי איזון, למדתי 5 יחידות במתמטיקה, אנגלית, כימיה ואסטרופיזיקה. היהדות תמיד הייתה המקור להתפעלות, המדע רק חיזק את הטענה שלי, כל תחום במדע שאני לומדת גורם לי לחזק את מהות המשפט "מה רבו מעשיך ה' כולם בחכמה עשית"!
כשרציתי לעבור לסמינר, וויתרתי על 5 יחידות במתמטיקה ועל 5 יחידות באנגלית. קיבלתי היתר מיוחד מהרב שלנו להמשיך ללמוד באופן חיצוני את המגמות הנוספות (כימיה ואסטרופיזיקה) לאחר שהרב בדק שאין בכך דברי כפירה. היה לי קשה מאוד לוותר על זה, אך מאידך שמחתי מאוד, כי אז היה לי זמן להתחיל להתעמק בחכמה יהודית, התחלתי ללמוד בצורה נרחבת יותר מבעבר פירושים, ספרי אמונה ומוסר, הלכות, תורה שבעל פה.. (אור החיים, מסילת ישרים, אורחות צדיקים, משנה תורה, ואפילו סיימתי כמה מסכתות בסדר זרעים ואני עוד מעט מסיימת את הסדר). כמובן שהכל קרה לאט לאט, זה תהליך איטי אך יעיל מאוד. בשלב מסוים, בסמינר, התבקשתי למלא בחינה באסטרופיזיקה, ואחת המורות ראתה אותי מחשבת חישובים ארוכים, מציירת מסלולים ומסמנת נקודות על תמונה של מערכת השמש. היא שאלה אותי איך אני יכולה ללמוד את הכפירה הזו, אז עניתי לה בכבוד ובכניעה שאין בזה כפירה כלל, ואפילו, יש בזה אמונה חזקה ומבוססת בה' יתברך. היא שאלה אותי האם בתור בת סמינר זה מקלקל את האמונה התמימה שלי בה', אז עניתי לה שאין זה מקלקל אלא רק מתקן את כל העבר שלי, את השנים שבהם חשבתי שאין ישות כזו כלל. היא פצחה בנאום חוצב להבות, על כך שהמדע מעורב בכפירה וזימה, שכל מטרתו הייתה להרחיק את האדם מבוראו.
אך כאן כבר אבדו עשתונותיי, וברגע אחד החלטתי להציף בפניה עובדות מוכחות לכך שהיהדות קדמה למדע והמדע הוא חלק בלתי נפרד מהיהדות. הסברתי לה על טענת האר"י הקדוש, שדומה מאוד לטענה על המפץ הגדול, שלמעשה- פירש את חלק מהתהליכים האלו. (רק בשינוי, במקום לקרוא לדבר "מפץ" הוא השתשמש בכינוי "אור אינסוף" וכו') כמובן שיש בזה המון עומק ולא אפרט כאן. אך טענתי הייתה שדברי האר"י נכתבו במאה ה-16 ואילו תאוריית המפץ הופצה רק ב1949.. הסברתי לה על משפט פיתגורס, שמקורו במסכת סכה.. וכו' וכו'. היא כעסה מאוד אך לא הראתה את זה. ניסיתי להסביר לה שכל אלו רק מחזקים את האמונה שלי, ושל רבים אחרים, שבאמצעות החכמה האינסופית אני מתחזקת ביראת שמיים ואהבת ה'. ואילו היא- המשיכה לטעון טענות ללא ביסוס כלל כמו "מדע זה שקר" .
כך לאט לאט כל המורות התקהלו סביבי עם שאלות נוקבות כמו "איך את, בת ישראל, מוכנה להתקלקל בכזו קלות ראש בעזרת מדע?", "לא כדאי שתשתמשי בחכמה שלך כדי לבנות בית? יותר טוב מאשר לבנות איזו חללית שלא תוביל לשום מקום"..
ואז התחלתי למאוס בזה, לא ייתכן! לא ייתכן שישנם אנשים שפשוט לא מודעים לאור הטוב הזה שהקב"ה ברא! כל החכמה הזו, היא של ה' ומה'. ולמה צריך להדחיק את זה?
לאט לאט גם הבנות התחילו להבין שמשהו לא בסדר איתי, אני בחורה שתקנית, אינני נוהגת לתת לבנות להעתיק במבחן או לרמות, אפילו סתם לדבר בשיעור. לדעתי היושרה האמיתית נמדדת בין אדם לעצמו, ולא כלפי אחרים. ולכן אני לא מרשה לעצמי לתת לבנות אחרות להעתיק או להפך, גם אם התשובה תהיה במרחק של מבט אחד. הבנות חשבו שאני מאוד סנובית, סוג של בחורה שדואגת רק לציונים שלה. (כולן אחת אחת ללא יוצא מן הכלל, מעתיקה במבחנים)
מפה לשם, תוך חודש בודד הפכתי לאויב של המורות, הילדה שיושבת בפינה של הכיתה, וזו שתמיד תישאר לבד בהפסקה. וכל זה- רק כי צעדתי עם האמת שלי.
עשיתי דרך ארוכה מאוד כדי להגיע למצב שבו אני בוחרת לעבור לסמינר, ברגע שקיבלו אותי לשם, הייתי מאושרת. סיפרו לי שהמקום הזה מקפיד על רמה לימודית גבוהה, שהבנות שם איכותיות, שכולן שם צדיקות, ואין לי ממה לחשוש, שיקבלו אותי בשמחה ובמאור פנים. מה שהתגלה כשקר מוחלט.
מפה לשם, סבלתי מאוד, היו ימים שלא הייתי מסוגלת להפסיק לבכות, פשוט הרגשתי מעין תקיעת סכין בגב. כל האמונה שלי הדרדרה, לא היה לי מקור יציב להישען עליו, הייתי לבד, בין 4 קירות. כולם חשבו שזה סתם כי ההתחלה קשה, אבל זה נמשך… ואז, הגיעה תקופת הבגרויות, שעברה עם הרבה קפאין ולחץ, והסתיימה בשלום ב"ה, אך הציונים שלי היו נוראיים, אני לא בחורה של 70, אני בחורה של 90. הציונים שלי היו בממוצע של 40! זה ריסק אותי.
המצב בבית שלי היה נורא, הרבה ריבים וצעקות מסביבי. אז החלטתי לעזור לאחרים כדי להשכיח ממני את הדאגות, אבל זה רק הוסיף לי מכאובים.
לאט לאט האמונה שלי נפלה, ניסיתי להאמין שזו ירידה לצורך עלייה, אך למרות הכל, הירידה לא הפסיקה.
חזרתי לסמארטפון, כי רק שם אני מרגישה שאני מעסיקה את עצמי, מתמודדת עם הבדידות בצורה יעילה יותר,
הפסקתי ללמוד, הפסקתי להתפלל, כי הרגשתי שלא שומעים אותי למעלה, התהום היה בשבת, כמעט חיללתי אותה.
ואז הכרתי בחור חרדי, הוא לומד תורה ומאידך לומד לתואר, ממש כמוני בדעות, בשאיפות..
הוא הציל אותי. הוא הרים אותי מהשפל וגרם לי לא להרים ידיים. אתמול סיפרתי לו שחוויתי משהו בעבר, וברגע שהוא שמע את המקרה הוא החליט לחסום אותי מכל מקום אפשרי. נותרתי חסרת אמצעים.
אני מודה לה' גם על הרע כי אני יודעת שסופו הוא טוב גמור. אבל, נשברתי ונשבו רוחות של עצב סביבי.
כעת, אני עומדת על סף תהום, אני אפופה בכאב מכל פינה, אני לא מצליחה להאמין כמו שהאמנתי, ולא מפסיקה לבכות.
בתוך תוכי יש בי כמיהה עצומה לחזור להיות מי שהייתי, אבל אני צריכה דחיפה, חיצונית, ואין לי מהיכן לקבל אותה.
אני עדיין ילדה קטנה, אבל יש לי שאיפות לעתיד הלא רחוק שלי ואני רוצה להתחתן עם בחור צדיק, שלא נפל כמו שאני נפלתי. שידע לא לוותר לעצמו..
אני תוהה האם הסמינר הזה יעשה לי טוב בשנה הבאה (י"ב) והאם כדאי לי להמשיך שם.
אני לא מסוגלת לחשוב על עוד יום שם, מאוד קשה לי. כי משם- החלו הדברים להסתבך. הכל הפך לקשה ומפרך. ובסך הכל רציתי להתחזק.

תשובה

שלום לך יקרה.
יותר מכל המכתב שלך, שקראתי אותו פעמים רבות, תפס אותי המשפט האחרון "ואני בסך הכל רציתי להתחזק".
עשית את הכי טוב מבחינתך, עברת לסמינר חרדי טוב בשביל להיות במקום הכי-הכי צדיק ועובד השם שיש - ובום. חטפת מכה שכזו.
גם מתוך החושך הזה את מאמינה שיש בזה טוב, רק שעדיין לא רואה אותו. את יודעת מה יכול להיות הטוב שברע? לפעמים, הייסורים או האכזבות מזמינים אותנו למסע של ברור מחדש, ומצילים אותנו מטעויות שהיינו עלולים לעשות בהמשך הדרך. לפעמים האכזבה היא המחיר הקטן-יחסית שבזכותה יימנע נזק גדול בהרבה שהיה עלול להיגרם בהמשך הדרך.
המפגש שלך עם המורות בסמינר מזמין לסוג של ברור על המפגש בינך לבין אנשים אחרים, טובים ויראי השם. האם בהכרח תחשבו אותו דבר על סוגיות אמוניות? האם בהכרח תחלקו נקודת מבט משותפת?
כמו שאת יכולה להסיק מהחוויה שעברת, התשובה שלילית.
יש המון אנשים חרדים ועובדי ה' (וחשוב לזכור שיש גם לא מעט חרדים שלא בהכרח יכולים להיקרא עובדי ה'), וכמספר האנשים כן מספר הדעות וההשקפות על כל סוגיה השקפתית העולה על הפרק.
כחרדית שעוסקת לא מעט בסוגיות של השקפה ואמונה, אני יכולה לספר על לך על פורומים תוססים וסוערים, על ויכוחים מתמשכים, ועל אי-הסכמות עמוקות ששוררות בין חרדים לחרדים בכל מיני שאלות השקפתיות בוערות.
אני אגלה לך סוד מן החדר: גם בתוך פורום המשיבים של אתר 'אקשיבה', בין 60 מתנדבים ומתנדבות שכולם חרדים וכולם אכפתיים, עולים לעיתים מזומנות דיונים ובהם יש עמדות שונות ומנוגדות בסוגיות שונות…
הסוגיה שעלתה בויכוח בינך לבין מורותייך, עמדת היהדות כלפי המדע, היא סוגיה שאין לה מענה אחד מוכרע שכל החרדים מסכימים עליו. כפי שראית בעצמך, את הגעת עם תפיסת עולם מבוססת שמן הסתם קיבלה גיבוי מרבנים או רבניות שפגשת בדרכך, ולאותן מורות בסמינר היה חינוך שונה לחלוטין בנושא הזה.
גם לגבי סוגיות נוספות בחייך את עשויה לפגוש בדרכך תגובות שונות. למשל, יש אנשים ונשים שיחשבו שזה מאד שגוי שאת לומדת מסכתות בסדר זרעים. אישה ולימוד תורה - עוד סוגיה להתווכח עליה.
העובדה הפשוטה הזו יכולה להדגים עד כמה עשויים להיות גדולים הפערים התפיסתיים בתוך החברה החרדית עצמה. מה עושים עם הפערים האלו?
דבר ראשון נבהלים פחות. ברגע שאת יודעת שזה קיים, ושאין לך שום סיכוי לקבל 'אישור' מכל החרדים ביחד לכל מעשייך, זה כבר פחות מבהיל להיתקל בביקורת. זה אפילו צפוי מראש.
דבר שני, מפסיקים לנסות לרצות את כל העולם. כמובן שלא יכולת לדעת זאת מראש, אבל בואי ננסה רגע לכתוב מחדש את התסריט שבו את כותבת מבחן והמורה שואלת אותך אם זה לא מערער את אמונתך. תארי לעצמך שבמקום להיכנס לדיון היית אומרת לה 'זה בסדר, התייעצתי עם הרב שלנו, ולפי התשובה שלו זה מה שאני צריכה לעשות כרגע. ברור שזה לא מה שמתאים לכל אחת'. אופס. קצת קשה להתווכח עם תשובה כזו…
דווקא מתוך נקודת מבט שמודעת לפערים,תוכלי להימנע מדיון מתוך הבנה שלא כל אדם יוכל להבין אותך ואת דרכך המיוחדת לך.

עוד נקודה חשובה עליה רמזתי מקודם בסוגריים: חוץ מפערי תפיסות בין כל מיני אנשים שכולם חרדים, יש גם חולשות אנוש - אנשים שנולדו חרדים לא נולדו מלאכי השרת. יש להם דרך ארוכה ארוכה לעבור כדי להפוך לצדיקים. גם הדרך שלהם כוללת עליות, מורדות, הסתבכויות ובלבולים.
נערה בת 17 שמדברת בשיעור או מעתיקה במבחן, היא לא 'לא צדיקה', היא פשוט נערה רגילה שיש לה עבודה לעשות פה בעולם, עוד איזה 70-80 שנה. זה עדין לא יהיה 'שקר מוחלט' להגיד שהיא נערה איכותית. יכול להיות מאד שהיא כבר רכשה לעצמה הרבה מעלות טובות, בהרבה עבודה עצמית, ואת הדבר הזה עדיין לא.
רוב האנשים (גם את) הם לא 'לגמרי טובים' ולא 'לגמרי רעים', הם משהו באמצע. לפעמים הטוב שלהם מתחזק יותר והם בתקופת עלייה, לפעמים הרע מתחזק עליהם והם בתקופת ירידה. ברוב מעשיהם מעורבבים הטוב והרע גם יחד.
ואם מדברים על מה יצא לך מהסיפור הזה, אולי זה הדבר הראשון ששווה לך להתחיל לנכס לעצמך בזכותו: קצת יותר סלחנות, קודם כל כלפי עצמך ואחר כך אל סובבייך. לא טוב גמור ולא רע מוחלט, משהו מעורבב ואנושי.
אנושי לגמרי שאנשים שנתקלים במשהו שמאיים עליהם (מדע) מדחיקים כל מיני אמיתות בקשר אליו. ולכן זה בהחלט ייתכן שזה קורה, ולא אומר שכל האנשים האלו הם חסרי כל תוכן איכותי בכל הקשר אחר.
ומכאן בואי נדבר רגע על הבחורים הצדיקים המוזכרים אצלך במכתב. זה שפגשת ועזב אותך, והבחור מהחלומות, האביר על הסוס הלבן, שאת עוד מחכה לו.
האם הם יכולים להיות מושלמים?
ככל יצורי אנוש, גם גברים אינם חפים מחסרונות.
אין לי שום מושג מה סיפור חייו של הבחור שהכרת, בכל זאת כחרדית אני מוצאת לנכון לציין שבחור חרדי מבית לא אמור לנהל קשר ידידותי עם בחורה שלא במסגרת שידוכים רשמית. עצם העובדה שהוא ניהל קשר שכזה, קצת מערערת על דמות הצדיק המושלם ומזכירה לנו שכן, גם הוא יציר אנוש עם נפילות משלו.
אני מאד מקווה שבזמן שחלף מאז לא חזרתם לקשר. אני לא חושבת שמה שחסר לך כרגע בחייך היא מערכות יחסים שיבלבלו אותך עוד קצת.
אם יורשה לי לומר בצורה הבהירה ביותר: כל מערכת יחסים עם גבר, כרגע, לא תביא לחייך שום רוגע, אלא רק תסחרר אותם עוד קצת.
התקווה שיבוא האדם המושלם, זה שמעולם לא נפל ולא ויתר לעצמו, וירים אותך מבחינה רוחנית, היא ציפייה מסוכנת.
קודם כל, כי אין אדם כזה שמעולם לא נפל ומעולם לא ויתר לעצמו,
שנית, אם יש אדם כזה אני לא ממליצה לאף אחת להתחתן איתו… כמה חמלה יכול להיות לאדם שכל תפיסתו חדה ונחרצת כלפי משפחתו-שלו, אשתו וילדיו? 'ואהבת לרעך כמוך' אומר הפסוק. מה שאדם לא מסוגל לתת לעצמו - בודאי שאין לו שום יכולת לתת לזולתו. אישיות שנוטה לא לוותר ולא להתגמש, זה בדרך כלל לא המתכון המומלץ לחיים משותפים.
זוגיות צריכה להתחיל ממקום של שני אנשים בשלים, שלמים עם עצמם, מנהלים מערכת יחסים אוהבת עם האישיות שלהם עצמם, ורק אז אפשר להרחיב את המעגל ולהתחיל להתחבר זה עם זו.
להערכתי, כדאי לך להסיר את הסעיף 'חתונה' ממחשבתך ומתוכניותייך לעתיד הקרוב. תתמקדי בלבנות את אישיותך, בתקופה שעברת שינויים וטלטלות גדולים כל כך.
לכאורה זה לא יהיה רעיון טוב עבורך לעזוב את התיכון (שהוא כבר המסגרת הלימודית השניה שאת מנסה) ולעבור לתיכון שלישי, בתקווה שיימצא התיכון המושלם.
אין מסגרת לימודית מושלמת.
אין אנשים שהם אנשי חינוך אידיאליים ומושלמים משכמם ומעלה ללא חסרונות.
אין בשום מקום בעולם חבורת נערות בנות 18 שהשלימו את תיקונן עלי אדמות והן ממשיכות לחיות כאן בינינו.
מציעה לך להתמקד בלחיות את החיים במסגרת הנוכחית שלהם: בתוך התיכון הלא-מושלם שלך, יש מחנכת שאת יותר מתחברת אליה? היא לא חייבת להיות לגמרי בראש שלך בכל סעיף וסעיף. יש חברה בעלת תוכן שיש לך שפה משותפת איתה? יכול להיות שהיא מדברת לפעמים בשיעורים, ובכל זאת.
חפשי לך אנשים להתיידד איתם או לקבל מהם, מתוך ידיעה ברורה ששלמות לא תימצא כאן בעולם. מתוך נכונות לחבר את החלקים הטובים שלך עם החלקים הטובים שלהן, בלי לצפות למענה חובק-כל.
מאד מציעה לך למקד את היכולות המיוחדות שלך בהשלמת הבגרויות, עם תגבור אקסטרני. השלימי בתיכון מה שתוכלי להשלים בו, והוסיפי לך את היחידות החסרות באנגלית ובמתמטיקה. קחי לך אתגר שיעסיק אותך.
עוד שנה, כשתסיימי את התיכון, תצטרכי לחשוב על מסגרת המשך. אין הרבה מסגרות חרדיות שתוכלנה להתאים לשילוב שאת מחפשת, בין תורה למדע. אולי יהיה נכון עבורך לבדוק את האפשרות של מכללת בית וגן, בירושלים. הגישה שאת מתארת של החיבור בין תורה למדע לכאורה מזוהה עם גישתה של מכללה זו, יותר מאשר במקומות לימוד חרדיים אחרים.
נצלי את השנים האלו לבנייה עצמית, אישית ומקצועית. חכי קצת עם חלומות על נישואים. ברוב המקרים, רק קשר שנבנה מתוך אישיות עצמית מגובשת יש לו סיכוי להחזיק מעמד לאורך שנים וטלטלות.
התחילי לחפש לך חברות במעגל הקרוב אלייך, בלי ציפיה שהן תהיינה מושלמות. זה עשוי להיות תרגול טוב עבורך על בניית מערכות יחסים מתוך הבנה שהפרטנר לעולם אינו מושלם.
ולסיום, הזכרת שבית הורייך על סף פירוק. אין שום פלא שגם את חווה טלטלות אישיות עזות כל כך. מה דעתך לחפש סיוע מקצועי שיעזור לך לעבור את התקופה הזו? דומני שמגיע לך מקום שמותר להתפרק בו, על מנת לבנות מחדש.
מעריכה אותך מאד,
דבורה.
[email protected]

התשובה עזרה לך?
לא עזרלא משהועזר ליתשובה טובהתשובה מעולה!
שולח...
כדאי לשתף את התשובה, לשלוח למי שזה יכול לעזור, או להדפיס
שיתוף ב facebook
בפייסבוק
שיתוף ב twitter
בטוויטר
שיתוף ב email
בדוא"ל
שיתוף ב print
להדפיס
אם חשוב לכם שהתשובה תגיע לאנשים נוספים, אפשר
2 תגובות
  1. ענבר הגב

    וואו, רואים עלייך בחורה יקרה כמה חכמה ורגישות יש בך.
    התפעלתי מרצונך להמשיך להחזיק ולהאמין בטוב ולא לוותר.
    מאחלת לך המון המון בהצלחה!!!!

  2. ח.ב הגב

    לשואלת, האמת, אני מאוד מזדהה עם הנקודה שלך. העצות של המשיבה נכונות בהחלט. לדעתי, העיצה הטובה ביותר היא שתשאלי את הרב שלך שמכיר את כל הרקע שלך מה לעשות הלאה. ואם אין לך רב ,עוד היום תחפשי.
    בהצלחה רבה ובהערכה על כל ההשתדלויות שלך. תדעי לך שזה לא מובן מאליו בכלל!

השארת תגובה

שאלות נוספות:

דילוג לתוכן