מאת:

התפרסם בתאריך:

15/04/2020

חינוך לצניעות וקדושה לבנים

שאלה מקטגוריה:

רציתי לשאול, אני בן 35 יש לי בן בגיל ארבע עשרה ובן בגיל בן 12 השאלה כיצד מתווכים להם את האיסור של הוצאת שז"ל
אני יודע על עצמי שלא ידעתי שזה אסור וכאשר נודע לי זה היה אחרי שכבר נכשלתי ודי למבין
אני רוצה לציין שאני שייך למיגזר הליטאי

תשובה:

שואל יקר,

ראשית תרשה לי להתרגש ולברך אותך על האומץ ועל השיח הפתוח שאתה מוביל בביתך.

אני מניח כי רובנו במגזר שאתה מציין ובכלל לא גדלנו בעצמנו בסביבה שבה ההורה ניהל איתנו שיחה ברורה ומקדמת בנושא בזמן הנכון והרצון שאתה מגלה בשאלתך להיות ההורה הזה עבור ילדיך, כנראה גם כחלק מהנסיון האישי לך, הוא בעיניי מבורך וחשוב.

בוודאי כאשר האלטרנטיבה הפחות חיובית לכך היא חשיפה או כרייה של נתונים בנושא הזה מהעולם החיצוני, המדיה או החברים, המציגים את הנושא הזה לרוב בצורה מעוותת ולא בריאה שמשאירה לעיתים את רשמיה לאורך זמן רב ו/או מציגים אותה באופן 'מגעיל' ושלילי במקום להציג אותה מהמקום הבריא והחיובי כתפיסה התורנית יהודית ולא להיתפס רק לאיסורים והפחדות שאינם תועלתיים לרוב הן לנפש האדם והן להתמודדות עצמה עם האיסור.

דבר בעיתו מה טוב. אשמח לשתף אותך בפירוש הנצי"ב על פרשת השבוע שלנו ממש (העמק דבר ויקרא טו, ב) שמרחיב על הצורך הקיים בחינוך והסברה מינית.

על הפסוק: "דברו אל בני ישראל ואמרתם אליהם איש איש כי יהיה זב מבשרו זובו טמא הוא" (ויקרא טו, ב) הוא מביא: "כבר נתבאר בריש הספר לשון ואמרת אליהם שהוא הלכות המקובלות, והנה לא מצינו בכל פרשיות שבתורה זה הלשון ואמרתם אליהם רק דברו אל בנ"י לאמור שביאורו שגם אהרן ידבר אותו הפ' בע"פ בזה הלשון שאמר משה, אבל ואמרתם אליהם שהוא הלכות ומשניות אינו מן הצורך לכתוב שילמוד אהרן עם ישראל, שהרי כל המשניות והתורה שבע"פ חובה על כל רב ללמוד עם תלמידיו.

אלא כלפי שקשה לדבר בענייני זיבה וקר שהוא באברי הזרע שמתפעלים במחשבה והיינו סבורים שיותר טוב למעט הדיבור והלימוד בהם ורק משה הוא מוכרח ללמד לישראל הקבלות שיש לו בע"פ שלא יאבדו מישראל אבל אחר שכבר למדם שוב אין המצווה להנות בהם כמצוות ת"ת שהם למצווה אפילו בלי תועלת למעשה ולזכירה, משום הכי כתיב בפ' זו ואמרתם אליהם, שגם אהרן ילמוד עם ישראל אחר שכבר למד משה בסדר המשנה כמנהגו, וה"ה כל רב לתלמידיו ומשום שבאמת בלימוד התורה אין יוצא רע והיא אילת אהבים ויעלת חן".

מה לנו יותר מזה, הבטחה מפורשת של הנצי"ב שאבא שמעוניין לדבר ולהסביר לבנו את מציאות החיים בצורה הטובה ביותר- לא יארע לו כל רע בכך, כי תורה היא ומתורה כשהיא מוגשת לילד ככזו לא יצא רע.

הורה שמתעלם מנושא כזה "בוער" ונוכח בחיי בנו שתופס מקום משמעותי בחלקים ניכרים של התבגרותו- הופך את ה'נושא-שאסור-לדבר-עליו' ל'פיל' גדול ועוצמתי יותר שנמצא בחדר, לנושא דומיננטי ומפחיד עוד יותר, וגם, בינינו- הופך להיות אבא קצת פחות רלוונטי.

כמובן, שלא תמיד קל לשוחח עם אבא על כך, לפעמים יותר נח לשוחח עם מחנך או דמות קרובה אחרת, לפעמים דווקא עם האמא וכדו' אבל הרושם שהילד צריך לקבל מהאבא לדעתי הוא שהוא 'שאיל' גם בנושא הזה, ואפשר ומותר לפנות אליו בכל צורך וכל שאלה, גם בתחומים הללו כדי לשאול, לשתף ולהתייעץ וגם לקבל אינפורמציה או הכלה בלי שיפוטיות ובעיקר בלי להיבהל ולהראות לו בתגובה שהוא איזה 'סוטה' או 'מכור' שזקוק לפתרון מיידי, התגובה שהיא החשש הגדול ביותר כנראה של כל ילד שנמצא בשלב הזה ומגיע לשאול.

מטרת התשובה שלי א"כ היא לנסות בע"ה לכוון אותך להיות אבא 'שאיל' כזה.

הרב וולבה ז"ל (זריעה ובניין בחינוך, עמ' מט), שהיה האמיץ הראשון אולי לכתוב בגלוי ולספק הסברים פסיכו-חינוכיים בנושא על מנת לתווך לילד, מסביר גם על הנחיצות בהסבר שכזה:

"נוסיף דברים אחדים בנוגע לגיל ההתבגרות, סביבות גיל שלוש עשרה. על 'בר מצוה' לא צריך לדבר. זאת כולנו יודעים לעשות יפה מאוד. אבל על ההתבגרות עצמה, הגופנית והנפשית, על זה צריך לדבר. אם היחס בין ההורים והילדים הוא יחס לבבי, וההורים יכולים לדבר עם הילדים בלי להתבייש, אזי הם צריכים לדבר אתם ולהכין אותם לבגרות.

אמא צריכה להכין בת שמגיעה לגיל שתים-עשרה, ולדבר אתה על תופעות הבגרות הצפויות. אם הילדה תגיע לבגרות בלי כל הכנה, ותהיה מופתעת בפעם הראשונה, היא עלולה לקבל הלם שקשה להתאושש ממנו, לעיתים אפילו עד החתונה. גם את הבנים צריך להכין, ולהסביר להם מה זה מקרה לילה, שלא יהיו מופתעים. שם יש מקום לאב להרחיב ולהסביר שהזרע הוא כוח קדוש שעל ידו הם עצמם יחיו אבות בעתיד. בשלב מאוחר יותר, צריך לפרט קצת יותר.

ה"חפץ חיים" היה רגיל לדבר עם בניו כשהגיעו לגיל חמש-עשרה, ולהסביר להם פעם אחת את כל מה שקשור להתבגרות. התנהגות, איסור של הוצאת זרע לבטלה וכו'. הילד-נער צריך פעם אחת לשמוע בפירוט את כל ההלכות הנוגעות לעניין זה."

מכיוון שכמו כל שיח בן אב לבן הוא תלוי בהרבה מאוד משתנים כמו טיב הקשר והפתיחות ביניכם, סגנון הבית והמשפחה ועוד, לא אוכל 'לשים מילים בפיך' כמובן וגם לא ארצה בכך. אשתף אותך עם מספר רעיונות וכיוונים שהם כללים מנחים בעיניי, אני ממליץ לך לחשוב ולהפנים אותם, (מותר גם ולגיטימי לחשוב אחרת ולהגיד- זה ספציפית לא מתאים לי), ולאחר מכך לסדר לעצמך את ה"והגדת לבנך" האישי שלך.

הבה ונתחיל:

א. ראשית, ציינת בשאלתך שני גילאים שונים של ילדיך על רצף ההתפתחות.

הכלל הראשון הוא שגם ברמת השיתוף שתהיה, אין צורך ועניין לשתף ביותר אינפורמציה ממה שהילד זקוק לה בשלב הנוכחי שלו, ולכן ככל הנראה השיחה שלך לא צריכה להיות אחידה לשניהם אלא כזו שתתאים עצמה לגיל והאפיון של כל ילד בפני עצמו.

גם לשאלה האלמותית "איך באים ילדים לעולם" אנחנו לא נענה באותה שפה וצורה בכל גיל. הנוסח והשפה וגם כמות האינפורמציה שנספק אמורה להשתנות לפי ההבנה והיכולת לעכל בין הגילאים השונים ומצריכה התאמה וחשיבה מוקדמת.

לא חייבים אגב להגיב במקום ובשליפה, מותר לומר בהחלט 'שאלת שאלה חשובה ומעיינת מאוד, אני אשמח להרחיב איתך בנושא הזה בזמן הנכון ולענות לך על השאלות, תן לי גם לחשוב קצת על איך הכי נכון להסביר לך את זה'.

ב. שאלת כיצד להקדים ולתווך לו את תחום המיניות שלו, משמע שעדיין לא היה לכם שיח בנושא ושזה גם לא הגיע עדיין מיוזמתו ע"י שאלה מצידו, אך אתה מאמין ומוצא עניין וצורך וחושב שזה הוא הזמן הנכון עבורו/ם כדי לספק להם אינפורמציה בנושא, לפני שיקבלו אותה כנראה ממקורות זרים. מה הדרך לעשות זאת בפועל ברמה הפרקטית?

יש לי ידיד יקר שחשף את ילדיו לנושא באמצעות השארת ספר מקצועי שיצא להם 'להיתקל' בו ולאחר מכן הם פנו אליו בשאלות וקיבלו תשובות מהאבא או מהספר. לא אצל כל אחד זה יעבוד כנראה ולא כל ילד יתעניין בספר או יספר שקרא בו ויבוא לשאול. אני משתף בסיפור רק כי נהניתי מהרעיון וההשראה ואולי יתאים גם לך.

גם אם בחרת לפעול בצורה שונה ואתה מעדיף לייצר שיח מסורתי יותר ביניכם שיגיע ביוזמתך, עליך לדעת שתנאי השיחה הם החשובים ביותר וגם הגישה אליה.

לא כדאי לעשות 'שיחה רשמית' ורצינית מידי, שתתן משמעות כבדה מידי לשיחה הזו, עדיף 'להקליל' ולעשות אותה בצורה זורמת ונעימה, אפילו בצורה אגבית.

מאידך השיחה צריכה להיות אישית, במקום נוח ובזמן מתאים ונכון לשיחה שכזו, בלי לחץ וקוצר רוח מצידך, בלי 'אוזניים נוספות' או כל מה שיתן לו סיבה שלא לדבר בצורה חופשית.

אפשר וכדאי בהחלט לעשות אותה דרך לימוד משותף בגמרא או במשנה, כאשר לא מעט טקסטים יכולים להיות עילה להסבר והגעה באגביות לנושא. (שים לב עד כמה הגישה ההפוכה, לפיה 'מדלגים' בכיתה על כל נושא שהיש בו איזשהו איזכור לנושא או מילה 'מאתגרת' הופך את הנושא ליותר מסקרן וליותר בעייתי, כזה שאסור לדבר עליו. יתכן בהחלט שבכיתה זה לא מתאים לדבר בצורה הפורמאלית, אבל הדילוג נותן משמעות של סודיות והסתרה לנושא והיכולת 'לפתוח' טקסטים כאלו בלימוד אישי משותף עם האבא יכולה לייצר חיבור וקירוב בכל הרבדים)

אצלי אישית יצא וזה היה למשל דרך לימוד המשנה במגילה של 'אין בין זב', אך בוודאי שזה יכול להיות כל טקסט רלוונטי אחר שיעזור לך לברר איתו בעדינות מה הוא יודע כבר ומה הוא רוצה להבין ולשאול.

גם במידה והוא לא ישאל- 'את פתח לו' ותסביר לפי הבנתך וחשיבתך המוקדמת עד היכן כדאי להסביר לו בשלב זה, על המערכת הפיזיולוגית. כשאני אומר שלבים הכוונה היא שיש ניסוחים שונים. החל מהסברים כללים יותר ועד לירידה לעומק הפרטים ברמה כזו או אחרת, יש הסברים על גופו האישי שלו ויש הסברים על גופה של האשה שמיותרים אולי בשלב ההתחלתי וכיו"ב.

אני בטוח שתדע להתבונן ולהתאים לעצמך את ההיכי תמצא, וגם להשאיר את הנושא פתוח ומתעדכן בצורה כזו שהוא ירגיש בנח לבוא ולשאול גם בהמשך כשיהיו לו תחושות חדשות או דברים שהוא ירצה לשאול ולהבין בצורה עוקבת ומתעדכנת, המטרה היא בעיקר שהוא ידע וירגיש שיש לו כתובת ושאפשר לדבר על זה.

ג. "ניבול פה" הופך לכזה ככל דבר 'נובל' כאשר הוא מנותק ממקור חיותו ואינו מחובר יותר לשורש והמניע שלו. הבנה של השורש והמקור הופכת את התופעה הצומחת לחיה ומשמעותית. הסבר שיעסוק רק בתחושות פיזיות ובאיסורים וכדו' לא יעשה שירות טוב ויהפוך את הנושא כולו ל'ניבול פה', רק כאשר נעניק לזה מימד עמוק ושרשי, של חיות ושל הסבר מה הקב"ה רוצה ומה דרך התורה הבריאה שאליה מכוון מטרה גם הגוף המתפתח- אז יקבל הילד משמעות חיובית שיכולה להניח את דעתו מבפנים ולתת לו כוחות להתמודד מתוך הבנה ולא כאילוף.

ד. חשוב שההסבר לא יכלול רק את האיסור על הוצאת זרע לבטלה וחומרתו, אלא יתחיל בהסבר פיזיולוגי של התבגרות הגוף במשתנים הרבים שלו, ביניהם גם ההתפתחות המינית כחלק נורמאלי ובריא מההתפתחות של האדם, כחלק ממכלול (גובה, גדילה, שיעור, מסת שרירים, תיאבון גדל ועוד) ולא כדבר עצמו.

חשוב מכך הוא לשדר ולתווך לילד ש'הדבר הזה' הוא לא 'רע' אלא טוב במהותו. עלינו לגרום לכך ככל שנוכל שהילד לא יתקל במושג של 'זרע' לראשונה בחייו בהקשר שלילי ולא בהקשר הטוב והאמיתי של יצירת חיים, שלמעשה בעיקרון זו היתה עילה לחגיגה כי הוא נהיה בכך אדם בריא שיכול לממש את יכולתו ליצור המשכיות וקשר בצורה שהתורה מנחה עלינו ורואה בכך דבר מבורך שהוא מצווה כאדם בוגר וכשיר.

לאחר העברת הרושם שמדובר בדבר עוצמתי שמעיד על בגרותו ורצינותו המתפתחת פיזית ומנטאלית, ולאחר שייקרנו את הדבר אצלו וגרמנו לו להעריך אותו ולראות את עצמו כחשוב יותר שזכה לקבל את המתנה הזו, קל יותר גם לשמור על המתנה מתוך תחושת ערך וחשיבות, קל לנו גם יותר לכוון את השיחה למקומות של אחריות, יכולת ושליטה, של דחיית סיפוקים ואיפוק כערך בסיס של היהדות החל מהצורך שלנו לברך לפני כל מאכל ולחכות 6 שעות בין בשר לחלב או לקידוש בשבת- שזה משהו שהוא היה צריך להתגבר עליו והיה קשה לו יותר כנראה כשהוא היה קטן וכעת ב"ה הפך להרגל וטבע שני, כך גם ביצר החדש לו והמתפתח הקב"ה מנסה אותו ועוזר לו לשמור על הכוחות שבו כדי לעשות בהם שימוש בזמן ובצורה המתאימה. לתת לו תחושה שזו 'סדנה למבוגרים' ושאנו מאמינים שהוא יכול לעמוד בה ובוודאי ככל שיגדל עוד ועוד יגלה בעצמו כוחות נוספים של איפוק ושליטה.

השיח צריך להתמקד בתיקון היצר. בשליטה וניהול היצר ולא בדיכוי וכבישת היצר, כי אנו יודעים ומבינים שביצר הזה אין 100 אחוז של דיכוי אצל רובא דרובא, ואנו לא רוצים להוביל למצב שהוא יחטא ויכנס לדיכאון שמוביל לעוד ועוד מהחטא (שבאופן כללי מוזן מאוד ממצבי הדיכאון ומתחושת הבדידות).

לצורך כך חשוב ככל האפשר לנרמל את התופעה בטבעיות כאשר אנו מתווכים לה אותה, להבין את החוויה ולשוחח עליה בגובה העיניים, להסביר באגביות שגם גדולים וטובים חטאו בכך ובעיקר להתייחס לזה כ'עסק'. יש מאזן, יש עליות וירידות והשאלה העיקרית היא 'מה המהלך' ומה העיקר, להנחות אותו כי להקב"ה לא משנה כמה נכשלת, משנה לו כמה התגברת…

במידה ויהיה לו שיחות המשך שיעסקו בקושי להתמודד וכיו"ב, עלינו להמשיך לנרמל ולהכיל את החוויה שלו מבלי להיבהל ממנה, לעזור לו ללמוד את הבעיות ולנהל את המיניות שלו לפי המידע שהופק, לנסות גם להנחות אותו לנתב את היצר ליצירה, למלא את יומו וזמנו בעשייה טובה, מספקת ומשחררת, בחלופות שימלאו את צרכיו הנפשיים, בשמחת חיים וחיי חברה מתוקנים, בקשר משמעותי, בפעילות גופנית, בהתרגשות רוחנית, בנוכחות הורית או חינוכית מלווה ואכפתית שפתוחה לשיחות בגובה העיניים ובעוד דרכי עזר שתוכל למצוא ולקרוא עליהם בתשובות אחרות ואיכותיות שהתפרסמו באתר או להתייעץ שוב בצורה אישית בע"ה.

בהצלחה רבה

אבי

[email protected]>

שתפו בפייסבוק, באימייל או הדפיסו

שיתוף ב facebook
שיתוף ב email
שיתוף ב print

גם לך יש שאלה מציקה?

הגיע הזמן שיקשיבו לך!

יש לך מה להוסיף? זה בדיוק המקום:

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

דילוג לתוכן