מאת:

התפרסם בתאריך:

27/10/2020

קשה לי עם הקימה המאוחרת של בעלי

שאלה מקטגוריה:

שלום.
אני באה ממשפחה מאד מסודרת ומקפידה על זמנים, המשפחה של בעלי יותר משוחררת ובכלל לא מקפידה על זמנים בעניין הזה…
בנוגע לקימה בבוקר אצלינו אין מצב שהבנים קמים אחרי 8:30-9:00 מקסימום!!!
בעלי שאני אוהבת ומעריכה אותו בטירוף! לא ככה…
הוא קם כל פעם בשעה אחרת, אזור 9 / 9:30 וכשממש עייף יכול להיות גם ב11 12 בצהרים וזה ממש משגע אותי ולא הייתי רוצה שזה יהיה .
אני הייתי מאד רוצה שיקום איתי בבוקר נשתה קפה יחד ואני אלך עבודה כי אחרי הכל אני יום שלם לא רואה אותו אז לפחות בבוקר ובמיוחד שאנחנו זוג צעיר עכשיו והולכים לישון יחד באותה שעה ואני עייפה בדיוק באותה מידה שלו אז חשוב לי שנקום יחד גם לתחושה הטובה וגם שכשאנו קמים יחד אז מתחיל יום נורמלי ואח"כ בערב אנחנו עייפים באותה מידה ולא שהוא כבר ישן מלא ולא עייף אז ערני, ואני גמורה מעייפות ורוצה להיות איתו אז ישנה מאוחר ולמחרת קמה מוקדם והוא קם אחרי וחוזר חלילה…
לכן כשאני קמה אני מעירה אותו ואז מתארגן ולרוב יוצאים יחד…(שזה ממש עושה לי טוב להתחיל ככה את היום)
אך מה שקורה זה ביום שישי שאני לא עושה שעון מעורר כי זה היום החופשי היחיד שלי! ואז אני לא קמה להעיר אותו (אני מרגישה שזה כמו עול כזה להעיר אותו כי חשוב לי שיתפלל בזמן לפני סוף זמן קריאת שמע) ואז הוא קם כשמתעורר מאוחר מאד…..
יש לציין שאני יש לי את השעון הביולוגי הזה ואני קמה מוקדם גם בלי לשים שעון ואז מעירה אותו אומר שקם ואני חוזרת לישון ומסתבר שלא קם…
עכשיו ממש קשה לי עם זה ואני דאוגה בקשר לזה אני לא רוצה שהבית שלי יתנהל ככה (בעלי גדל בבית שלא אומרים כלום וכל אחד קם בשעה אחרת 11 12 1 בצהרים חופשי….) ובעלי הוא הדמות לחינוך ושבעז"ה ילדינו יראו שהאבא מקפיד וחשוב לו אז גם הם יהיו ככה ואם לא אז ה' ישמור אני ממש דאוגה בקשר לזה..
אמרתי לו כמה פעמים שישים שעון מעורר….
ולמה בכלל אני צריכה לומר את זה?!
מה אני צריכה לעשות?? ממש קשה בעניין הזה…..
תודה רבה רבה!!

תשובה:

שלום לך אישה צעירה ויקרה!

שמחתי לקבל את השאלה שלך. כי בסוף, אלו שאלות מהחיים עצמם על כל היופי וקושי שלהם! לא פתלוגיות, לא טרגדיות, פשוט שאלה של אישה מתוקה שרוצה דברים ילכו כפי שהיא תכננה וכמובן שהם לא, כי אז מה הקטע?!😊

אז קודם כל, אני מניחה מגילך שאת לא נשואה זמן רב, ועוד אני מסיקה משאלתך כי למרות כל הנ"ל את אוהבת ומעריכה את בעלך מאד! שזאת כבר התחלה טובה…

מה שאת מתארת פה יכול להיכנס מתחת לכותרת שמאפיינת כמעט כל זוג צעיר שפגשתי בחיי והיא: "ציפיות ואכזבות". שאני אומרת כותרת אני לא מתכוונת חס ושלום להקטין את הקושי שלך או לזלזל בו, להיפך , אני באה קודם כל לומר שזה ממש ממש נורמלי ואפילו מתבקש מזוג בראשית הדרך, וזה נורמלי שבמקביל לאכזבה את אוהבת ומעריכה, אין נורמלי מזה! את לא היחידה/ המוזרה וכו'

כעת, מאיפה זה מגיע, למה זה קורה לנו וכו'.

אז ככה, קצת תאוריה. למעשה כאשר אנו מחפשים זוגיות או מערכת יחסים , אנו לרוב נוטים לחפש "מלאך הצלה" (אני מדברת כעת הן על הגבר והן על האישה) מישהו שיציל אותי, שיטפל בי, שירפא לי את פצעי העבר אם ישנם, דמות שכמובן לא יכולה להיות קיימת במציאות… בנוסף, תאוריות רבות מסבירות כי האדם תמיד יחפש או מישהו בדיוק כמו הוריו, או בדיוק להפך, כי בית ההורים הוא מעין צל שרודף אותנו לכל מקום , משפיע ומנהל את הבחירות שלנו, לטוב ולמוטב. כך יוצא ,שכל אחד מבני זוג מגיע לתוך הקשר עם מערכת של ציפיות ופנטזיות. אין זה משנה אם הן פנטזיות הגיוניות/מעשיות/ לגיטימיות שהרי אלו טבען של פנטזיות, פעמים רבות אנו לא מודעים אליהם ולמרות שזאת הן מנהלות אותנו ואת הבחירות שלנו. לעיתים אנו חושבים כי אנו נכנסים לקשר כמו דף נקי, שוכחים מכל העבר, מרחפים על גלי הקסם והאהבה, אך למעשה כל אחד מאיתנו מגיע עם תיק כבד של ציפיות ודרישות. ומתי הן מתחילות לצוף ולהתבטא? מתי שהקסם של ההתחלה פג. כל זוג והקצב שלו. ישנם זוגות שחוטפים את "הבום" כבר בשבע ברכות וכאלה שרק כעבור כמה שנים … "הבום" הזה שאנו חווים אינו פדיחה, אינו טעות ואינו רומז שעשינו טעות איומה שבחרנו להתחתן עם האדם הזה. הבום הזה הוא בסך הכל נחיתה לקרקע המציאות. והמציאות כידוע, אינה מושלמת, אינה אידיאלית, אינה אגדה. המציאות, ואם תשאלי אותי זה היופי שבה, היא פאזל שמורכב מהרגשות שלי אבל גם מרגשות האחר, מהווה אבל גם מאירועי העבר, והכל מתחבר לפסיפס צבעוני. במציאות יש עבודה, יש תהליך, דברים לא קורים מאליהם, ואם אנו רוצים להיות מאושרים בה, עלינו להקשיב למה קורה מאחורי הקלעים, מה נפשי מבקשת שם מאחורי ההתנהגויות החיצוניות, מה הצרכים העמוקים שעולים בי, מה מקור התסכול והדמעות שסיטואציה מסוימת מעוררת בי. ניתן להסתכל על המציאות כמו שהיא בחד ממדיות, אבל בעיניי יש בזה הפסד ככ גדול של עומקים ורבדים שקיימים בנו ממש ואנו מתעלמים מהם חיים שלמים. זוגיות היא בדיוק המקום להיפגש עם העומק שבי, כי רק מערכת יחסים קרובה ואינטנסיבית ככ עם אדם קרוב יכולה לעורר בי את השדים שבי, וזה טוב שהם מתעוררים כך אני יכולה להבחין בהם ולנצחם! (כלומר ברור שהקימה מאוחר מעצבנת אותך בפני עצמה, אבל מה העומק של התסכול, איזה צורך עמוק יש לך שם שקימה מוקדם מסמלת עבורך? יציבות/אחריות וכו', ומי אמר שזה אכן מה שאת צריכה וזה מה שנכון לך וכן הלאה..).

ומדוע אני חופרת לך על כל זה? משום שאני פוגשת נשים רבות ככ וזוגות רבים ככ שנדמה שכל מטרתם בחיים הוא להלך על ביצים ולא להיפגש, הם ככ עסוקים בלא לריב, לא לכאוב, לא לכעוס, שהם שוכחים בדרך פשוט להכיר ולהיות שם, ביחד. אהבה היא חיכוך, היא מפגש , היא שפשוף בין שתי נשמות והצרכים והרעב של כל אחת מהן ולכן היא כה עוצמתית. אם נעביר את כל החיים ב"עבודת המידות" מזויפת שכל מהותה היא דיכוי הרגשות האמיתיים שלי, אני מפספסת את המסע הכי חשוב שהקב"ה נתן לאדם והיא מילוי התיקון שלי פה בעולם דרך מפגש עם השני. המפגש הזה, הוא ככ קדוש, הוא כמו בריאה של ממש, לא סתם הכרובים היו במקום הכי קדוש, כרובים = זכר ונקבה שמביטים בעיניים, בלי להתחמק או להסתתר אלא באמת מרצון להיפגש וליצור משהו חדש, וכך אלוקים ברא את עולמנו, בסימן הניגודים, אור וחושך, טוב ורע, לילה ויום, זה לא טעות שיש ניגוד, זה המטרה מלכתחילה, שם העבודה האמיתית).

את מאוכזבת? מתוסכלת? נהדר! סימן שמשהו קורה שם מתחת, משהו בלוח זז, מבקש שתביטי בו. כעת, ישנם שני רבדים לקושי שלך.

האחד – הוא די פשוט וברור. התרגלת חיים שלמים לסולם ערכים מסוים, להרגלים מסוימים, הרגלים שהוטבעו בך מגיל אפס ונחקקו בעצמותייך (שימי לב שלכל הרגל יש ביטוי מעשי בשטח ויש את האמונה שעומדת מאחוריו, או יותר נכון מתחתיו, כמו שורשים. ואסביר: אם "ההרגל" בביתכם הינו לקום מוקדם לא משנה מה, אזי ה"אמונה" שמחזיקה את ההרגל הזה יכולה להיות משהו כמו: "אדם רציני/אחראי/טוב/מוצלח קם מוקדם או על דרך השלילה "אדם שקם מאוחר הוא לא רציני/ א"א לסמוך עליו/אינו ראוי להערכה או אהבה", בסופו של דבר בכל בית יש מערכת כזו של הרגלים ואמונות שהבסיס הכי ראשוני שלה הוא: מי ראוי לאהבה/הערכה בבית שלנו, מאחר והתשוקה הכי חזקה של ילד/אדם הוא להיות נאהב ובעל ערך, אנו נאחזים בהרגלים האלו חזק על מנת להיות ראויים לאהבת והערכת ההורים בתת מודע כמובן. העניינים מסתבכים כאשר אנו גדלים ומבינים שזה לא תורה למשה מסיני ובדיוק כמו שבבית שלי יש ערכים מסוימים שהם נורא מהותיים, בבתים אחרים זה משהו אחר או שאני גדלה והמחיר שאני צריכה לשלם עבור ההרגל הזה כבר נהיה קשה מדי…) ופתאום את מתחתנת , ולא משנה כמה אתם מתאימים או דומים תמיד יהיו הבדלים והנה מערכת השיפוט שלך מיד נזעקת: הרי אני "הטובה" "הנכונה", אז מי ששונה ממני כנראה צריך סקילה באבנים, וואו כמה שהוא טועה, אם אני רק יצליח להסביר לו כמה הוא טועה/מפסיד/מדרדר אני אוכל להצילו משאול תחתיה…" נשמע לך מוכר?? זה בדיוק מה שמאפיין התחלה של מערכת יחסים, מעל ומתחת לפני השטח ישנו מאבק גלוי או מוסתר של "מי יקבע את הטון" "בקצב של מי נלך", המאבק הזה מגיע מרצון לשלוט בחיי ובבן זוגי, כאילו שזה יביא לי את האושר או היציבות או הביטחון שאני מחפשת. אבל אם אנחנו עובדים נכון, אז אחרי שקצת נאבקים ומאוכזבים ומזלזלים ומתוסכלים אנחנו עוצרים רגע לחשוב: האמנם, זוהי מטרתה של הזוגיות שלנו? שהאחד יבטל או ישתנה בשביל השני? ואז מה , נגיד שהוא יהיה תואם ודומה לי פיקס? זהו ? הגשמנו את עצמנו? מימשנו את המטרה לשמה נישאנו? וואלה פשוט מדי, לא? כי הזוגיות היא מסע של שנינו יחד וכל אחד לחוד ואם לא נדע לשמור כל אחד על המרחב האישי שלו ולכבד במאה אחוז את המרחב של השני לעולם לא נהיה מאושרים, אם נהיה "אחד" עד הסוף לא תהיה בינינו השתוקקות, כי תשוקה/ משיכה קיימת רק בני שני אנשים נפרדים! שונים. בדיוק כמו מגנט, מינוס ופלוס נמשכים…

הקדישי זמן אישה יקרה לבחון את תפיסותייך לגבי הזוגיות:

האם המטרה שלי היא להפוך אותו לעותק משוכפל שלי? האם עלינו לשאת את אותו סל ערכים בדיוק? מי אמר שאני צודקת, שאני הבסדר, הנורמלית? כאן מתחילה העבודה האמיתית, כאן מתחיל המסע האמיתי של הזוגיות שמטרתה – עבודה פנימית מתמדת, דרך המפגש עם השונה אני מכירה את עצמי יותר ויותר טוב , מבינה מי אני , מה עומד מאחורי ומנהל אותי. תראי, ניסיתי להביא להגנת עצמך את עניין "חינוך הילדים" ואני רוצה לומר לך שזה רק תירוץ! תאמיני לי שאני מקבלת ככ הרבה פניות ברוח הזאת, וזה תמיד אותה גברת בשינוי אדרת:

"בעלי שמן ולא שולט בהרגלי האכילה שלו, מה יהיה עם הדוגמא לילדים"

"בעלי לא מתפלל במניין מה יהיה עם הילדים יראו וישאלו"?

" בעלי חסר טקט , מה יהיה עם הבושות של הילדים"?

לא שאני באה לזלזל ברצון לחינוך טוב ואיכותי לילדים, אבל איך אמר פעם מישהו חכם: המתנה הכי גדולה שאבא יכול לתת לילדיו הוא לאהוב את אמא שלהם". ילדים לא צריכים לראות הורים אידיאליים ומושלמים, הם לא צריכים לראות חיים בתוך ארמון זכוכית ששום דבר בו אף פעם לא מתפשל או מתקלקל, ילדים חיים בתוך מציאות , שבה יש עליות ומורדות, אבל אם הם רואים הורים שמכבדים ומעריכים אחד את השני למרות השוני ביניהם ולמרות חוסר ההסכמה ביניהם, היש חינוך ראוי ונכון מזה? אנחנו לא אחידים ומותר שהילדים יראו את ההבדלים בינינו ויסיקו את המסקנות, אין שום ערובה שהילדים ילמדו יותר מבעלך מאשר ממך, כלומר באותה מידה בדיוק שבה הם יכולים לקום מאוחר בגללו הם יכולים לקום מוקדם ובחריצות בגללך, אבל אם הם יזהו שבנקודה הזו יש מאבקי כח ואכזבות, אני יכולה לומר לך שאז, כמעט תמיד הילדים נוטים לאמץ דווקא את הגישה של ההורה הנתפס "כקורבן" (במקרה הזה בעלך) על מנת ליצור קואליציה מול ההורה שנתפס כפוגע או משפיל . רק להיזהר לא להשתמש בילדים חס ושלום כמגן מפני מה שאני מרגישה, לא להתחבא מאחורי חינוך הילדים ושלל תירוצים כדי לומר על משהו שהוא מפריע לי או כואב לי.

אז מה תכל'ס?

ראשית, הקדישי זמן לעבודה פנימית שבו את מכילה ומקבלת את בעלך באהבה גמורה, כמו שהוא, בשלמות, כי זה מגיע לו, כי הוא ראוי לכך בדיוק כפי שאת רוצה, מייחלת וראויה לאהבה ללא תנאים, לא בגלל מה שהוא עושה או לא עושה, אלא עצם בריאתו. בדיוק כמו שהקב"ה אוהב אותנו, ייצוריו, בלי קשר למה אנו עושים.

שחררי ציפיות ומחשבות "איך הדברים צריכים להיראות", אני מבטיחה לך אישית, ככל שמשחררים מהאחיזה המדומה במציאות (כי אין לנו באמת שליטה עליה) כך תחושי אושר ושלווה יותר גדולים, המחשבה שאם רק וזה ישתנה אהיה מאושרת היא אשליה המאמללת את בעליה לאין ערוך. אין לך שום שליטה על המציאות וטוב שכך, רק על איך את מתבוננת בה, מאיזה זוית? חומלת ואוהבת או שיפוטית ומתנשאת?

שתרגישי שכל השיפוט והתסכול נרגעים קצת יש מקום בעיניי להציף זאת ברגישות ועדינות מול הבעל. מותר שיהיה קשה, מותר שיהיו התנגשויות בינינו, אבל חייבים לכבד. אני בטוחה שגם בעלך לא בדיוק קיבל מאה אחוז מה שציפה , נכון? את הרי לא מושלמת ובדיוק כפי שלך קשה עם הקימה המאוחרת ייתכן וקשה לו לא פחות עם הגישה שלך שנתפסת אולי כמלחיצה, מעיקה, חופרת וכו'. אז אפשר להציף ולדבר , אבל רצוי שמרגישים שזה כבר לא כה טעון , שאפשר לדבר בצורה משוחררת אולי אפילו לצחוק על זה, כמובן תמיד לבחור זמנים מתאימים, שנמצאים בקרבה, שלא רעבים מדי, עייפים מדי, אחרי יום עמוס וכו' אלא בשעת רצון כזו נעימה, שבה אני מרגישה שיש בינינו קרבה והנושא הזה כבר לא יושב עליי כמו עשר טון, שהוא לא ממלא את כל שדה ראיה שלי ומסתיר דברים נפלאים שאני מפסידה… ובזמן הזה אפשר לדבר על הצורך שלך לא על הבעיה שלו. לומר בפשטות ואהבה, הייתי רוצה לשתות איתך קפה בבוקר, אני ככ אוהבת את הזמן שלנו ביחד וחבל לי שאני מפסידה אותו"…כמה שפחות לערב אותו וכמה שיותר לדבר על הרצון שלך! אין לי ספק שבעלך ישמח לבוא לקראתך על מנת לרצות ולשמח אותך, ברגע שהוא לא מרגיש מותקף, או אהוב על תנאי הוא ישמח למצוא פיתרון לבעייתך, אל תכניסי לו מילים לפה, הוא חכם מספיק בשביל להחליט לבד.

לסיכום –

זכרי מה מטרת העל בנישואים שלכם! לכבד ולאהוב ולהכניס שכינה בינינו! זהו. כל השאר זה רק אמצעים ויש אמצעים כשרים ויש פסולים , והדרך להבחין היא בדיוק לפי המטרה, האם ההתעסקות שלי בחיסרון כזה או אחר של בן הזוג מקדם אותי למטרה או לא? אם לא , משליכים לצד ומתקדמים הלאה… זכרי שבעלך הינו אדם בפני עצמו , לא רק האיש שלך, והוא ראוי לכבוד ומרחב אישי בדיוק כפי שאת ראויה! השתדלי להרבות בראייה חיובית ומעצימה הן של בעלך והן של עצמך, הרבי במחמאות כנות ואמיתיות על התנהלותו, על הישגיו, הודי והוקירי אותו על אהבתו ועל מחוות שנעשות עבורך. אני בטוחה שתחושי אושר רב יותר בנישואייך אם תבחרי בדרך זו! אם תחושי צורך בהדרכה נוספת, אני לגמרי כאן , בשבילך.

המון הצלחה! אלוקים יהיה איתך ובעזרך!

נועה.

שתפו בפייסבוק, באימייל או הדפיסו

שיתוף ב facebook
שיתוף ב email
שיתוף ב print

גם לך יש שאלה מציקה?

הגיע הזמן שיקשיבו לך!

יש לך מה להוסיף? זה בדיוק המקום:

3 תגובות

  1. תשובה יפהפייה! כמה חוכמה ותבונה שזורות בין השורות…
    תודה רבה לך נועה היקרה!

  2. מה עם פשוט לדבר איתו?
    להכיל, להבין, הכל נכון.
    ומה עם תקשורת? תקשורת פתוחה? שיח לגבי רגשות? לדעת שאפשר לדבר כדי להבין את המקום שלו והוא יבין את המקום שלה?
    שיח לדבר *איתו* על החששות שהיא מעלה?
    ובכלל, שיח לגבי מה שהוא אוהב. לקום מאוחר למשל?
    שיח לתיאום ציפיות?!
    הרי כל החיים הם יהיו חייבים לדבר כדי לתאם ולהבין. כאן זה מתחיל.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

"אקשיבה שלום, איך אפשר לקבל עדכונים ותשובות נוספות?"

תשובה: בכל דרך שרק תרצו!

באימייל? הזינו את כתובת המייל שלכם!
בוואצאפ? לחצו כדי להצטרף לקבוצה!
בטלגרם? לחצו כדי להצטרף לקבוצה!
בפייסבוק? לחצו על לייק לדף!
פופאפ צ'אט
דילוג לתוכן