צריכה להרגיש את בעלי כל הזמן

שלום,
אני נשואה שנה בערך , ומחכה לילד בעז"ה.
יש לי ב"ה בעל מושלם! קיבלתי מעל ומעבר למה שציפיתי.
מבחינה רוחנית, לימוד, חיבור, יראת שמים וכן מבחינה גשמית, רגיש, אכפתי, אוהב, תומך, ועוד ועוד ועוד…
ב"ה טוב לנו ביחד, כל אחד נותן מעצמו את המקסימום כדי שלשני יהיה טוב, בקיצור לא יכולתי לאחל לעצמי יותר טוב מזה .
הנקודה היא , שמשום מה יש לי כל הזמן צורך למשש את הקשר שלנו…
הוא לא מרגיש טוב, הוא עסוק יום יומיים בעניינים כלכליים וכד' אני נשברת …
בהגיון- אני לא מבינה את עצמי.
אני בטוחה בקשר לגמריייי!
אני יודעת שהוא תמיד שם בשבילי ושהוא רוצה שיהיה לי רק טוב, אני מרגישה את הגב שלו מאחורי.
אבל משום מה, אחרי יום אחד שאני לא מרגישה אותו איתי ב 100% אני נשברת, וגם לא מצליחה להסביר לו מה קורה לי, ממילא אני מתרחקת, מתכנסת בתוך עצמי, והוא עם כל הרצון הטוב לא יכול לעזור לי.
כל פעם זה מסתיים כשאני פורצת בבכי , ואז הוא יוצא מגדרו בשביל להרגיע אותי ,
ואז אני חווה את הביחד. ונרגעת …
אבל יום אח"כ כשאני מתפקחת, אני מרגישה מעמסה על כתפיו… אני מרגישה שהוא כבר לא יודע מה הוא צריך לעשות כדי שזה לא יקרה שוב. והוא צודק, כי אני בעצמי לא יודעת מה יוכל לעזור לי, אז ק"ו שלא הוא…
אין לי שום טענות כלפיו, הוא מושלם! ואני מבינה בהיגיון שהוא לא יכול להיות 24/7 סביבי…
בקיצור, מבולבלת מעצמי…
אני יודעת בהיגיון שההורמונים של ההיריון מוציאים כל דבר מפרופורציה, אבל לא רוצה שזה יקרה אפילו לא בהריון בלבד.
אשמח לשמוע מה אתם תוכלו להציע לי …

תשובה

שואלת יקרה ומקסימה!
ראשית מזל טוב לך! על כל המאורעות המשמחים שאופפים אותך בשנה האחרונה. חתונה, קשר חדש, בעז''ה ילד בדרך, איזה יופי!
לאחר שקראתי בעיון את שאלתך אני מרגישה שהרצון העיקרי העולה ממנה הוא: ''תגידו לי אם זה נורמלי'' או ''האם אני בסדר''.
אז ראשית הרשי לי לעשות לך מעט סדר ולהתחיל בכך שאת מאד מאד בסדר! ואת שואלת שאלה מאד חכמה ונורמטיבית.
יותר מזה,, כל בני האדם מסכימים ומבינים שכאשר קורה מאורע עצוב או מצער בחיים שלנו, אנו זקוקים לעזרה, לתמיכה של הסביבה ולעצות כיצד צולחים את התקופה, אך לא הרבה מאיתנו זוכרים כי גם לקצה השני של הסקאלה, דהיינו גם למאורעות שמחים ומרגשים אנו זקוקים לכלי הכלה ולהבנה מה קורה לנו. גם במקרים עצובים מאד וגם מקרים משמחים מאד אנו זקוקים להדרכה ואישור מבחוץ שמה שאנו מרגישים / חווים הוא תקין ונורמלי. מאחר ושניהם מצויים בצדדים הקיצוניים של החיים, ממילא הם כוללים רגשות מאד עזים, חזקים וקיצוניים, והנפש שלנו מבינה שלפעמים היא זקוקה למישהו מבחוץ , ''נייטרלי'', שלא נמצא בתוך המערבולת המציפה, ויגיד לנו שזה בסדר הגל הזה.
אז אני כאן כדי להגיד לך שלא רק שגל הרגשות הזה הוא תקין ונורמלי. אלא בדיוק כמו גל, הוא עתיד לחלוף ולהירגע. כעת אנסה מעט להסביר מדוע את מרגישה ככה ומה טיבו של גל זה.
כל תחילת קשר, ובפרט וכמובן קשר זוגי, מאופיין בעוצמה גדולה של רגש. ההתרגשות בגילוי והיכרות אחד של השני נורא חזקה, כמוה גם האכזבה כאשר אני מגלה שיש גם דברים פחות ורודים בגן העדן החדש. כדי להבין מעט איך המוח והנפש שלנו עובדים אני רוצה ברשותך לתת לך כלי חדש לעבוד איתו, אולי את מכירה ואולי לא. לכלי הזה קוראים 'אפר''ת', והוא ראשי תיבות של : ארוע, פרשנות, רגש, תגובה. והוא בעצם מתאר מנגנון חשיבתי שקורה לנו בכל מיני סיטואציות בחיים. אני אתן דוגמא: בעלך חוזר הביתה, אומר לך שלום חביב ואז , לצורך העניין, מתיישב על הספה ופותח עיתון. זהו הארוע. כעת בואי ניתן דוגמא לפרשנות שאת מעניקה לו: ''אני בהלם, לא נפגשנו יום שלם, וחוץ מכמה מילות התעניינות הוא לא מתייחס אליי, ועוד נפנה בהפגנתיות לשבת על הספה, כאילו אומר לי אני רוצה שקט ממך''... הרגש הפגוע, המאוכזב והמתוסכל כבר מתחיל לפעום בעוצמה בליבך, הדמעות כבר עולות במעלה הגרון, את כל כך פגועה! התגובה שלך: את ננעלת, מסתגרת, עושה הפגנות, מנסה למשוך את תשומת ליבו כדי שיראה את הפגיעה. אני יכולה רק לנחש שהערב מסתיים במפח נפש. מאד ייתכן שהפרשנות האמיתית והנכונה לסיטואציה הזו, הוא שבעלך עבר יום ארוך / מתיש / מתסכל וכל רצונו הוא לחזור הביתה ''ולנקות את הראש'', אצל גברים רבים ניתן לראות שכאשר הם עצבניים או עייפים, הם מעדיפים להסתגר ולהיכנס למערה מטאפורית להירגע מאשר לשבת עם האישה ולשתף אותה. זה לא אומר שום דבר כמובן על האהבה שלו אלייך או על טיב הקשר, אלא על כך שהוא בן אדם נפרד ממך ועולמו הרגשי שונה משלך ההבנה שלמרות שאנחנו זוג, אנחנו גם אנשים נפרדים עם עולם פנימי וצרכים שונים הוא המפתח להבנה של המון סיטואציות מסתכלות.
זוהי כמובן רק דוגמא, ייתכן והיא לא קורית אצלך, אבל סיטואציות מעין אלו מתרחשות כל הזמן בחיים של זוג, והפרשנות שאנו מעניקים לסיטואציה היא קריטית וקובעת האם זה יוביל לפיצוץ או לא. ככל שהקשר הוא בוסרי וההיכרות עם הבן אדם השני מועטה יותר, הפרשנויות פעמים רבות שליליות ודרמטיות יותר.
השלב הראשוני של הקשר מתאפיין הרבה פעמים בבדיקה ובחינה מדוקדקת של בן הזוג ומידת האכפתיות והאהבה שהוא מפגין כלפיי, בשל כך פעמים רבות אנו שופטים בחומרת יתר התנהגויות שונות של בן הזוג, כאילו זה נעשה בהתרסה או בכוונה לפגוע בעוד שהמציאות האובייקטיבית שונה בתכלית. עכשיו ראי, אינני יודעת מאיזה רקע את באה ואיזו סוג זוגיות ראית בבית. אבל בית הגידול שלנו משפיע מאד על האופן בו אנו תופסים זוגיות. האם להורייך היה קשר הרמוני ואוהב, או שמא ההפך? האם ראית אותם רבים/מתווכחים/משלימים? הרבה פעמים אנו מגיעים לקשר חדש מאד מקובעים עם תפיסות מהבית של ''איך קשר צריך להיראות''? אם לדוגמא, גדלנו בבית שבו ההורים אף פעם לא רבו (מסתבר שהם כן רבו אבל אולי לא ליד הילדים) אזי כל מריבה או קונפליקט יכולים להכניס אותנו ללחץ או חרדה מאד גדולים , אוי ואבוי מה קורה לי, כנראה הקשר שלנו עלה על מוקש ואין לו סיכוי וכו וכו', אגב תגובה דומה יכולה להגיע גם במקרה הפוך, שבו ראינו קשר לא הרמוני, של ויכוח תמידי , מתיחות וכעסים, ואז כל ויכוח, גם אם הוא בתוך קשר בריא ואוהב יכול להכניס אותנו למתח גבוה שמא אנו משחזרים את הטעויות של ההורים.
אז דבר ראשון, מודעות, מודעות , מודעות.
מודעות לבית ממנו באתי ואיך זה משפיע עליי בזוגיות, מודעות לאיך אני מגיבה בסיטואציה של קונפליקט, האם אני ננעלת, מתקיפה חזרה וכו'. כמובן לא לשכוח שגם בן הזוג שלי מגיע עם המטען המכובד שלו מהבית והרבה פעמים המטען שלו נפגש בשלי וזה יוצר פיצוץ. אז לפעמים כאדי לתפוס קצת מרחק , להסתכל על המציאות מעט מרחוק ולהבין איך המנגנונים שלנו פועלים.
נקודה שניה, היא עמוקה ומהותית יותר.
בחלוקה גסה מאד, קיימים שני סוגי זוגיות : זוגיות מרצה וזוגיות מתמודדת. יש לזה כל מיני מונחים אבל הרעיון זהה.
זוגיות מרצה- היא זוגיות שבה אחד או שני בני הזוג פועלים ממנגנון של הימנעות ממתחים וקונפליקטים, הם מעדיפים לעבוד קשה בחלקים הטכניים של החיים מאשר לעבוד קשה בתחום הרגשי, לעזור אחד לשני, להתאמץ מאד, לוותר על הנוחות ,לעשות דברים שהם לא אוהבים וכו' על מנת לא להתנגש אחד בשני ושכולם יהיו מרוצים. למביט מבחוץ זה נראה מטעה לפעמים ואף מעורר קנאה, ''וואו איזה קשר טוב יש להם, אף פעם לא רבים'', אך האמת היא הפוכה, זוג שלא רב, נמצא בשלב מאד רדוד בקשר שבו עדיין קיים פחד להציף קשיים בכנות. אולי בהתחלה נראה שיותר קל ''להשתיק'' את הסיטואציה ולעשות הכל שבן הזוג יהיה מרוצה אבל לטווח הארוך מדובר בדרך קצרה שהיא ארוכה כי היא לא מאפשרת למוגלות להתנקות.

סגנון כזה אופייני אצל רוב המוחלט של הזוגות בראשית הקשר. אנחנו רוצים למצוא חן אחד בעיני השני, רוצים שקט ושלווה, את הקשר הרומנטי והנאיבי שבו הכל מושלם, ורוד ובלי שום קושי או אתגר.
התפתחות תקינה של קשר היא שלאט לאט, בני הזוג מקבלים מספיק ביטחון ויציבות בקשר ואז הם מתחלים להציף בעיות או קשיים.
ייתכן ואלו גוררים פיצוצים או מריבות, אבל לפיצוצים יש חשיבות אדירה במערכת יחסים! אם יודעים לעבור אותם נכון , עם שיח פתוח, עם משא ומתן וכבוד הדדי, אזי הם רק מצמיחים ומעמיקים את הקשר, אנחנו לומדים דרכם המון על עצמנו ועל בן הזוג, לומדים כיצד להימנע מדברים מסוימים שמכאיבים או מציקים לשני, לומדים על החלקים הכי נסתרים ופנימיים גם שלנו גם של האחר. אם לא חוששים מהן, מריבות הן אחד הדברים המשמעותיים והמפרים בזוגיות.
לכן, לא תקין להישאר בקשר מרצה לאורך שנים. אנו נוטים לקרוא לזה בכל מיני שמות יפם של ויתור, הבלגה, הקרבה וכו', אבל למעשה אם משהו מהותי מפריע לי לאורך זמן ואני לא מטפלת בזה, בסוף זה מתפוצץ בצורה אלימה וחסרת פרופורציה. לוותר זה ממקום חזק, מודע, וזה גורם לתחושה טובה בלב. לרצות לעומת זאת משאיר אותי עם תחושה חמוצה, חלשה ומתקרבנת.
לכן חשוב לדבר ולהציף, כמובן בצורה מכבדת ושקולה, אבל קשר אמיתי וטוב הוא קשר פתוח!
ולזה קוראים ''זוגיות מתמודדת'', זוהי זוגיות בשלה ואמיתית יותר מהקשר הראשון, אולי פחות זוהרת וורודה, ויותר מפוכחת, אבל זהו קשר עמוק, בו שני בני הזוג מתמודדים באומץ וכנות מול קונפליקטים שהחיים מזמנים להם, בלי לפחד או להכחיש, ומתוך אהבה בוגרת שאינה תלויה בדבר מקבלים החלטה כיצד להתמודד איתם.
אחד המשפטים שתפסו אותי בשאלתך הוא המשפט הראשון ''יש לי ב''ה בעל מושלם''!, משפט כזה הוא אופייני ומתאים מאד לשלב בו את נמצאת. את בשנה הראשונה, את ובעלך עדיין במסע הקסום של היכרות והתרגלות זה לזה. כל תכונה חדשה שאת מוצאת בו ממלאת אותך בתחושה נעימה של ''וואי, זה בדיוק מה שחיפשתי''. הכל מתקתק ועובד לפי הרשימות. השלב הזה שבו מסתכלים אחד על השני במשקפיים ורודות של שלמות הוא מעולה וחשוב מאד להמשך שלכם! תהני ממנו, תנצלי אותו, הוא כמו תנופה אדירה של נדנדה להמשך, הוא מטעין אותך בכוחות (ישנם זוגות שאין להם את שלב הירח דבש הראשוני, ואחר כך בהמשך החיים, קשה להם מאד להתמודד עם קשיים שעולים כי אין להם את הזכרונות המתוקים להתרפק עליהם, ומשהו בבסיס הקשר מעט חסר..).
אבל כאשר מגיע גל מבחוץ, שבו לרגע ציפוי השלמות שיצרתם נסדק מעט, אל תבהלי, אל תחששי, זה לא משבר דרמטי, זה לא אומר שאת אישה לא טובה הוא הוא לא בעל טוב! זה בסך הכל אומר שאתם מתחילים לאט לאט לנחות מהחללית המבודדת שבה הייתם בתקופה הראשונה, וזה מצוין! קבלי את הגל בזרועות פתוחות ובלי פחד ותנסי , יחד עם בעלך או לבד, להבין מה הוא בא ללמד אותך. זה בסדר שאת זקוקה כעת לנוכחות חזקה ודומיננטית של ''ביחד'', ממש בסדר! לאט לאט, כאשר יווצר החיבור החזק , ''הביחד'' הפיזי והטכני יפנה מקום ל''ביחד'' רגשי ועמוק. אולי תהיו פחות זמן ביחד, וכל אחד יהיה עסוק בענייניו, פרנסה , ילדים וכו', אבל אתם תרגישו אחד את השני בצורה חזקה גם בלי הנוכחות הממשית. בשביל זה, התורה נתנה לנו ''שנה ראשונה'' בה אנחנו נקיים לביתנו, משקיעים ב''ביחד'', מפתחים ומעצימים אותו ומעמיקים את ההיכרות בינינו, שכאשר נצא לחיים האמיתיים, נהיה טעונים בכוחות ואהבה.
לסיכום,
את ממש נורמלית ואפילו נורמלית מאד 😊 כנ''ל כל התחושות העוצמתיות שאת מרגישה.
הזמן יעשה את שלו, ואת תלמדי לאט לאט לווסת את התחושות וללמוד למה להתייחס בכובד ראש ולמה פחות.
השלב הראשוני של קשר נראה בדיוק ככה, ברצון עז לרצות ולשמח את בן הזוג, וכמיהה אין סופית שהכל בינינו יהיה חלק ומושלם.
אל תבהלי כאשר דברים מתחילים להיראות אחרת, זה לא ומר כלום מלבד זאת שאתם מתבגרים, בקטע טוב כמובן.
שיח, שיח, שיח. מצאי את הזמן והמקום המתאים לשוחח עם בעלך על דברים שמציקים לך, אני בטוחה שעם חכמת הנשים שלך תעשי זאת בחן ובבינה. אל תמנעי ממנו לדעת את מה שאת מרגישה, שתפי אותו כמה שניתן, כמובן בשפה חיובית המעצימה את הרצון שלך להיות איתו. (והכי טוב, לדבר על מה את מרגישה, לדוגמא: ''אתה יודע, כשאתה לא מרגיש טוב, במקום להתרכז בך, אני מתמלאת עצב ומרגישה בדידות שאנחנו לא יכולים להיות יחד''..)
והכי חשוב, בעלך הוא איש מסור ונפלא, אבל הוא רק בן אדם! גם לו יש מצבי רוחות, מחשבות, תסכולים וכו'. אם תצפי שהוא יהיה האביר על הסוס הלבן, ויבוא תמיד בזמן להציל אותך מכל מצב רוח רע, את תישארי מתוסכלת ומאוכזבת שלא בצדק (כי אביר על סוס לבן לא שייך במציאות).
חפשי לך את הדרכים להרגיע ולחזק את עצמך, תכתבי, צאי להליכה, דברי עם חברה, אל תשליכי עליו את כל כובד עולמך הרגשי.
שיהיה המון בהצלחה ומזל טוב, מאמינה בך!
אני כאן עבור כל שאלה נוספת.
נועה
[email protected]

התשובה עזרה לך?
לא עזרלא משהועזר ליתשובה טובהתשובה מעולה!
שולח...
כדאי לשתף את התשובה, לשלוח למי שזה יכול לעזור, או להדפיס
שיתוף ב facebook
בפייסבוק
שיתוף ב twitter
בטוויטר
שיתוף ב email
בדוא"ל
שיתוף ב print
להדפיס
אם חשוב לכם שהתשובה תגיע לאנשים נוספים, אפשר
דילוג לתוכן