מאת:

התפרסם בתאריך:

29/10/2019

מריבות ביקורת וסכסוכים-מה לעשות???

שאלה מקטגוריה:

אני ובעלי רבים כל הזמן ריבים קשים לפעמים אני מרגישה תיעוב שנאה וסלידה ממנו . וכל פעם זה גלים כאלה שהרב זה מריבות ופתאום יכול להיות יום יומיים שזה טיפה יותר טוב ואז אני אומרת לעצמי הנה הוא משתנה גם הוא יודע להיות בעל טוב... ואז הכל חוזר...

אני מיואשת מפורקת!!!!!

על דבר שאני עושה זזה נושמת יש לו ביקורת כלפיי בעלי מגיע מבית מאד מאד חשוב ורציני

אבל אני סובלת ממנו אני מרגישה שהוא רומס אותי כל יום מחדש

הוא עובד בעבודה עד 4 כל יום ושהוא חוזר הוא אוכל צהריים ממה שאני מבשלת לו כל יום ונכנס למיטה עם אוזניות ואני לא רואה אותו עד הערב.

אני כל היום עם הילדים והבית ומסתובבת סביב עצמי מרב עומס ( אני גם עובדת)

אני אוהבת לבשל לאפות ומכינה מלא מלא דברים כולם מחמיאים לי מכל כיוון והיחיד שלא זה בעלי ולא רק שלא אלא רק תלונות

איכס זה מה שהכנת אמרתי לך שאני לא אוהב את זה זה מסריח . למה את עושה את זה מה הענין? זה מלוח מדי זה יבש מדי... אחרי שעות שאני עומדת ועושה בשבילו שישמח זה מה שהוא אומר לי מוציא לי את כל הנשמה אני פשןט בוכה ומתפרקת כל פעם.

הוא מבקר אותי על כל דבר אני מפחדת לעשות דברים אני כל הזמן חושבת לפמי מה הוא יגיד איך יגיב וכו.

וגם הוא מסוכסך עם ההורים שלי שהפסיקו לשלם משכנתא שהתחייבו כי לא עומדים בזה ומאז הוא לא מדבר איתם ולא מסכים שנלך אליהם לשבתות אפילו שאני בוכה ומתחננת ללכת אליהם כי אני מרגישה ככ לבד

הוא אומר לי תבכי להם שזה מה שהם גרמו לך.

ומדבר עליהם מילים לא יפות ולא מכבדות שאני אפילו לא יעלה פה

ומדובר במשפחות חשובות מאד...

אני משתגעת!!!!!!

אני מרגישה שאני כבר בדיכאון אין לי שמחה אין לי כח לטפל בילדים קשה לי ככ

תשובה:

אליך יקרה כל כך.

הלוואי ויכלתי לתאר לך עד כמה גדול המעשה שעשית במכתבך זה.

עד כמה נכון, אמיץ וחכם לקום מסחף החיים, להבין שלא לזה מכוונת המילה חיים ולקרוא לעזרה.

הלוואי, גם, והיה בידי למחות את דמעותיך ולהסיר את הכאב הגדול מליבך. הלוואי.

ברור לי יקירה.

ברור לי שתרגישי מפורקת ומיואשת. ברור שתחושי מדוכאת וחסרת חיים וכח.

כל כך הרבה תלוי ועומד על הנקודה העמוקה והמשמעותית בחיינו ששמה זוגיות שכאשר קיימת מורכבות ובעיה- היא משפיעה עלינו באופן ישיר.

יקרה לי מאוד,

את מספרת שאת נשואה כ-11 שנים ואתם רבים הרבה. שבעלך מבקר אותך באופן קשה למרות שאחרים רואים את מעשיך ופירות ידיך כדבר נפלא ומשובח.

זו תחושה קשה מאוד.

כמיהתה הבסיסית של אשה היא לחוות הערכה, אהבה וכבוד מבעלה. מחמאות מאנשים זרים לא עונים ולא יכולים לענות על הצורך הזה. להיפך. לפעמים הן רק מדגישות את החסר יותר.

התשוקה בתוכך להבנה, להערכה, לכבוד אנושי אמיתי – לקשר בריא, היא תשוקה קדושה, חיונית, הכרחית, מתבקשת.

הכאב שבריחוק המציאות ממנה, ריחוק המציאות מהכמיהה הטהורה לשלום וחיבור הוא כאב איום וקשה מנשוא.

נראה לי שהמתנה הראשונה והחשובה אותה את יכולה להעניק לעצמך היא לשנן שוב ושוב בתוכך את ההצדקה הזו. את האמת שברצון שלך. שאת צודקת. בפשטות.

אני רוצה לשתף אותך שלצערי הגדול, ישנן זוגות רבים נוספים שיחסיהם- ולא איכשהו, כי אם באופן מובן- התגלגלו למקומות הללו.

בחיבור הבסיסי בין בני זוג, זה הראשוני-

ישנו לרב סוג של קסם. התרגשות ואהדה ומאמץ להיטיב.

אלא שזה אינו מספיק. לאהוב- צריך ללמוד.

לאהוב צריך ללמוד כיוון שאנחנו מורכבים מאוד ושנים רבות כמו גם חוויות רבות בנו בקרבנו, תפיסה פנימית, של ראיית המציאות וגוון צרכים אישי.

לא רגשות חברתך כרגשותיך שלך- לא אהבותיה, רגישיותיה ולא מועקותיה.

עולם שלם מרכיב את נפשנו העדינה ודברים שונים להם היא נזקקת.

שני בני הזוג אינם מודעים בתחילה לכל זה.

למרות הרצון הטוב, ללא מודע וללא כוונה נדרכים מקומות כואבים זה אצל זו, צרכים רבים אינם מסופקים ומשקעים של חוסר אמון, אכזבה, תסכול וקושי תופסים מקום מרכזי ביחסים הלא מדוברים.

אפשר להבין את התפיסה-

אתה בן הזוג שהיה אמור להביא לי אושר.

להבין לנפשי סוף סוף, אחרי כל כך הרבה שנים של בדידות.. לחמול עלי.. ואתה לא..

גם את לא..

מהר מאוד המשקעים האלו מתלבים למריבות.

ככל שהנושאים אינם מדוברים מתרחש תהליך הפוך:

החוסר יוצר מרמור, המרמור – תלונה/ ציניות/ מריבה. המריבה מעמיקה את הפער והמרחק.

שני אנשים הכמהים לאהבת אמת זה של זו מוצאים את עצמם באכזבה מתמדת, קושי תסכול ומרחק.

כואב וחבל.

ואז באה האפשרות להתגרש.

לקום וללכת. כמה פשוט.

ובכן. זו אינה אפשרות אסורה וגם אינה תמיד בגדר טעות.

אומנם זו אינה דרך סוגה בשושנים.

הדאגה לילדים ולשלומם, הבדידות העומדת מאחורי המפתן ללא חגיגיות מיוחדת, העתיד שאינו לוט בערפל כי אם בלתי נראה כלל, התמודדות כלכלית, חברתית ועוד. כל אלו ועוד סעיפים רבים נוספים הופכים את החלק "הפשוט" ללא פשוט כלל.

אך לא הפחד הוא הסיבה לנסות ולנשום נשימה עמוקה ולנסות דרכים נוספות לפני החלטה כזו.

כי אם האמת, המטרה והתכלית.

אני מסייגת את דברי, כמובן ולא מתכוונת כלל למקרי קיצון כגון התעללות חלילה או דברים מסוגה. רק ברור הוא שמנקודת מבטי דכאן- היינו מעל המסך והמקלדת ( ולא רק בעטיים)

קטנתי לומר ולנתח מה נכון עבורך או עבור כל אדם באשר יהיה.

רק מפגש והיכרות מעמיקים עם זוג עשויים להביא להבנה ושקיפות של מה שמתחולל בינהם ולהכריע את תוחלתו של הקשר.

איני יכולה, למשל, לנתח לעומק ולאמת את תכונת הביקורת בבעלך.

היא עשויה להיות בגדר הרגל/ דפוס התנהגות העשוי להשתנות על ידי למידה ותרגול של גישה אחרת יתכן מצבור של משקעים בקשר שלכם שזו דרכו להסתנן החוצה אבל באותה מידה יתכן שזה משהו אחר שקשה יותר לטיפול ועבודה.

כמו שאר הנקודות המעיקות שציינת, כגון הסכסוך עם ההורים- בהחלט יתכן שמדובר בחלקים בנפש- כעס הנובע מאכזבה, שמא תחושה פנימית של חוסר במקום, בהבנה למצבו ועוד ויתכן שבדברים עמוקים יותר.

בין כך ובין כך.

הדעת נותנת שהמציאות הנסתרת יותר בנפש- השורשים של ההתנהגות החיצונית- הם אלו שזקוקים להחשף, להגיע להדברות, להקשבה, להבנה ומשם בדרך לחמלה תחת איבה ולשלום.

אנו מביאים איתנו לחיי הנישואין מזוודות מהעבר. כאלו שבונות אצלנו את התפיסות והתגובות שלנו. הבנה של תכולתן עשויה לשפוך אור על המציאות הפנימית שלנו ועל התנהלותנו בתוך חיי הנישואין.

אני מאמינה שעבודה אמיתית של בני זוג בנסיון להכיר את עצמם ואת בן זוגם וללמוד כיצד מתבטאת ונחווית אצל כל אחד אהבה או חילופיה.

זו מטרת חיים-

מייזעת, מאמצת, מורכבת אבל בונה ומצמיחה.

אני סבורה שחשוב מאוד לנסות לפתח את המודעות ואת הרצון לבנות ולהתחקות אחרי השורש של המריבות והריחוק ככל האפשר.

נכון, גם למען הילדים שלצערי הגדול כים, משלמים מחיר חיים, הן כשחיים ללא שלום והן בגירושים אבל לא רק-

משום שבני זוג שטרם למדו את עצמם ובני זוגם מתוך חיי הנישואים לעומק-

יפגשו את עצמם, עם סוגים דומים של כאב תמיד.

גם מאוחר יותר-

לבד או בזוגיות חדשה.

לפעמים מסע כזה יסתיים בגירושין. זה יכול לקרות. אבל גם אז הדרך כבר בנתה את קומת האדם בתוכו.

אהובה ויקרה,

הבורא שם אותך כרגע בנקודת כאב כדי להוליד אותך.

כדי שהכאב הזה יעורר אותך להיות השליחה שלך, של בעלך, של ילדיך- להביא את כולכם למקום מתוקן, נקי וקרוב יותר.

התשוקה שלך נכונה וקדושה. החזיקי בה.

זוהי כותרתו של החזון ואליו בעז"ה תגיעי.

עכשיו הזמן לטפס בהר.

בסבלנות.

עם הכלה של הנסיגות אחורה.

עם מורה דרך טוב שהוא איש מקצוע ועם יד על הדופק ללמד אתכם לשמוע באמת זה את זו.

להיות שם זה בשביל זו.

כך שאם את יכולה, המצווה שלך, בעיני, כרגע, היא לפנות למטפל מוסמך ולנסות לטפל טיפול עקבי ומסודר בחייכם.

ואולי גם, אם תחושי בצורך-

לא להשאר לבד.

אם התחושה בתוכך היא שאת משתגעת ואינך עומדת בכאב, אולי נפשך מאותתת לך כי היא זקוקה ללב נוסף שישא איתה את משאם של החיים אז אולי תוכלי למצוא גם לעצמך תמיכה אמיתית מאשה בעלת לב וכלים להיות שם בשבילך.

זהו מסע. אבל מסע של אמת ותכלית קדושה.

אני מאחלת לך שהקב"ה יראה את מעשייך וישלח ברכה בהם. שההתעוררות שלך והמסירות שלך יצמיחו פרי מתוק.

שהדרך תהיה לא ארוכה מדי ורצופה בהצלחות ממתקות ומחזקות.

ושתגיעו. והלוואי ביחד באמת.

שלך ואתך בתפילה עמוקה,

דקלה

שתפו בפייסבוק, באימייל או הדפיסו

שיתוף ב facebook
שיתוף ב email
שיתוף ב print

יש לך מה להוסיף? זה בדיוק המקום:

2 תגובות

  1. תודה על תשובה רגישה, מרגישה ומרגשת.
    רוצה לעודד את השואלת שיש חיים מעבר למריבות ולזוגיות הכושלת. מציעה לך לשקם את עצמך, לבנות ולחזק את אשיותך בעזרת טיפול פרטני, טיפוח תחומי ענין ותחביבים שישפיעו ללא ספק גם על הזוגיות. יש לי הרבה מה להציע לך אם תרצי…. אני במסלול דומה לשלך וב"ה שיקמתי את עצמי.

  2. התיאור של התנהגות הבעל מלמד על בעיה שיש לו. כנראה בעיה מולדת. זו יכולה להיות בעיה אישיותית וזו יכולה להיות בעיה נוירולוגית או רגשית. כדאי מאוד להפנות את השואלת לבעל מקצוע (פסיכיאטר) שיאבחן ויסייע בטיפול. גברים כאלו אמנם קשה מאוד להביא אל מטפל מסוג זה, אולם אני בטוחה שהשואלת תצליח בחכמתה לתפוס רגע טוב ביניהם כדי לשכנע אותו לבדוק אפשרות של משהו שאינו תלוי בו אבל פתרונו תלוי בו.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

דילוג לתוכן