מאת:

התפרסם בתאריך:

20/05/2020

למה העולם שלי כזה חנוק??אני מרגישה בכלא

שאלה מקטגוריה:

אני כרגע נשואה + 3 בת 28 הבית שלנו מתנהל כבית חרדי
לא מבינה כלום!!! אולי אתם תוכלו להסביר או לפחות להרגיע את רוחי…
בינתיים אני שומרת מצוות בלי שום אמונה בלי כלום מכמה סיבות פשוטות.. 1 אני לא מעיזה להפוך את כל העולם שלי ושל הילדים שלי ושל בעלי ביום אחד לעזוב הכל ושלום 2 מתוך הרגל ואיזה פחד מדגדג שאולי זה כן נכון כל הסיפור הזה ואז אמצא את עצמי בגיהנום וכל הבלה בלה בלה של ההפחדות… 3 לא מכירה מספיק את העולם החילוני 4 לא ישאר לי כלום אהיה לבד ועוד ידברו עלי שאני בוגדת ועזבתי וכל מה שאפשר להגיד על כזה דבר
סליחה על הביטויים אבל אני כועסת נורא 5 מרגישה שזה לא בריא לנפש שלי לשנות עד כדי כך
אני מרגישה בכלא! מצד אחד אין לאף אחד!!! תשובה מניחה את הדעת אין שום ראיה חותכת על כלום! חוץ מלהגיד שבגלל הרגש מרגישים קשיים באמונה ובגלל כל מיני דברים בעצם אין תשובה אמיתית שכלית ואז מגיעה התשובה שהשם אם הוא קיים… יצר את המציאות כדי שנאמין ככה בלי באמת ראיות חותכות ועל זה יהיה השכר… עכשיו בהגיון גם כת אומרת כאלו דברים וזאת טכניקה פשוטה מאוד להגיד אתה נערך מלשון ערך -יותר כי אתה לא יודע… דבר שני אם בסוף אנחנו צריכים לא לדעת מה אנחנו שונים ממאמינים אחרים?? ועוד יותר גרוע למה צריך או רצוי או ראוי לשמור מצוות??? תכלס זה קשה לשמור ועוד יותר גרוע שנתקעים לצורך הדוגמא שלי בעולם חרדי שמי שרוצה לשמור מצוות ושבניו גם צריך להיות לצערו בקהילה זו… ושם זתאמרת כאן… סובלים מזה שתוקעים לך בגיל שעוד לא התחלת את גיל ההתבגרות ואת עדיין לא יודעת איך קוראים לך בטח לא מה את רוצה את הגבר הראשון שההורים "מוכנים!" אחרי בירורים שלהם! שתפגשי איתו וכמעט בטוח שתגידי כן כי 1 הם כבר הכינו את הכיבוד! 2וואו הוא היה מקסים! נו בטח הראשון שפגשת אחרי שאת מכירה רק בנות החיוך של גבר הראשון הוא מקסים אם יש לך איזו נטיה מזערית למיניות, ואז עוד לפני שהספקת לקלוט שאתם יכולים ביחד רק…. לריב! כבר יש לך 2 ילדים וכשאת קולטת מה קורה את כבר לא תעזבי, והבחור שמגיע ממקום כל כך סגור הוא בכלל לא יודע איך מתייחסים לאשה ומה שונה ממנו לאשתו בקטע של גבר ואשה חוץ מהסתייגות אחת גדולה מציבור הנשים, וכמובן שלא יהיה כסף בבית כי הוא צריך ללמוד וכולי וכולי
נננמממאאאאסססס
ולמה? למה אני לא יכולה לבחור מישהו לבד אחרי הרבה דייטים ואקשנים ביחד ולהבין אם אנחנו מסתדרים גם ביחסים לפני החתונה ולהחליט ביחד שאיתו אני רוצה להזדקן? למה אנחנו לא יכולות להגיע לאהבה אמיתית? למה צריך לגדל מיליון ילדים( לא אני) והעיקר השאלה: למה האישה ורצונותיה ושאיפותיה כל כך מודחקים? למה? ועוד מספרים שהתורה היא מגינה על הבית וכולי וכולי שזה לא נכון לא כאן נוצץ ולא שם ולא באמצע הכל מסובך אבל לפחות בלי העול הזה של העולם החרדי והעול הזה של המחויבות למצוות שאתה לא סגור עליהם
ואין שום הקשבה בבית ושום כלום לא כי הוא רע אלא כי אף אחד לא שם דגש על זה אלא על בית של תורה ועל כמה אתה בסדר או לא בתוך העולם החרדי וכל מה שאתם כבר מכירים מהשאלות של כולם פה
ואז אני תקועה! וכועסת ברמות שאין לי איך להכיל!
לא יודעת אם יש לכם איך לעזור לי… אם תקראו טוב תבינו שאני לא מחפשת תשובה רגשית ולא להתחבר מתוך אהבה וכאלו… תכלס בא לי לכייף בחיים, ואין לי סיבה מספיק טובה להשאר איפה שאני
אם יש לכם אחת כזו אשמח לשמוע

תשובה:

שלום לך שואלת יקרה מאוד.

אני כל כך מבינה את הכעס שלך.

זה מכעיס לחיות בדרך חיים שאת לא מבינה את פשרה ומשמעותה, להיות כרוכה בה בלי לרצות בה, או שמא היא כרוכה על צווארך ללא יכולת לנשום.

פאסיבית, כלואה. ללא יכולת להשתחרר בגלל שלל איומים עסיסיים או דעת קהל קטלנית שכל תזוזה שאינה במקום, תביא אותה להפשיל את משקפיה לקצה האף ולצקצק בלשונה. זה נורא.

בכלל, להיות במצב כפוי, נעדר בחירה, מעלה תחושה קשה מאוד.

לא רק זה.

לשלם את מחיר המסגרת בעוד הערכים החשובים בה לא מתקיימים, זה כאב בלתי נסבל.

אשתמש במילותיך: אם יש בך אחוז אחד של בריאות נפש- הרי שהנפש שלך תצעק, תזעק, תפרפר בחוסר אויר ותכעס, אוי, כמה שתכעס.

אני מעריכה, מתוך מכתבך, שיש בך הרבה יותר מאחוז אחד של בריאות נפש ומעריכה, מתוך תוכי- את היושרה שלך, הכנות המרעננת, נטולת המסכות וייפוי המציאות. שואגת את כאב הלב.

כן, אני מכירה את התשובות האלו, העלולות להרגיז כל כך- "הכל עניין של בעיות ברגש", "השכר הוא על כך שאנחנו מאמינים- בלי לדעת", וחשוב לי לומר שגם אם הן עשויות להיות נכונות לשאלות מאוד מסוימות, כשנשאלו מתוך מצבים מסוימים של אנשים מסוימים והתכוונו לכוונה מאוד מסוימת. בשום פנים ואופן לא למקום ממנו את שואלת.

יקירתי,

אינני חושבת שמשהו מעין זה מתאים למקום ממנו את שואלת. עד כמה שדעתי משגת גם לפי דעתה של התורה ובעיניה- לשאלות הספק באמיתותה כמו גם למשמעותה- יש חיוב לענות מהשכל.

עד כמה שאני מבינה, יש חיוב לכל אדם, לכשהגיע להבנה עצמאית, לחזור על כל מה שלמד וידע עד כה ולקנות את הדברים מחדש, במוחו הבוגר, הבוחר. כך כותב בעל חובת הלבבות.

מעניין. אך בעל חובת הלבבות אינו הגדול היחיד שסבר כי אל לו לאדם להמשיך בהרגליו משכבר הימים רק כי כך גדל. עליו לעצור ולקנות את דעתו בעצמו. מתוכו. שתהפך להיות שלו.

יש בכך הגיון.

מה טעם, יקרה, כי אנשים ילכו בדרך חיים מתוך אילוף או הרגל- בלי להבין מה הם עושים?

בלי משמעות למעשים הופכים הם להיות שאריות נבובות ודהויות ללא עומק. מן פלקט ישן שאבד עליו הדיו. יתירה מכך- עול מכביד.

עדר אנשים נגרר עוור אחרי דבר שאין לו שייכות פנימית אליו?

הדעת לא נוחה שלכך התכוון מי שלפי האמונה- ברא עולם מכוכבי לכת אדירים עד לרגלי הנמלה חסרת החוליות ונתן תורה. אם הוא היה מזלזל באנטליגנציה של בני האדם עד כדי כך, מן הסתם לא היתה קיימת תורה בעולמו ולא היתה נבואתו של ישעיהו : " ותהי יראתם אותי מצוות אנשים מלומדה.."

עדר לא צריך תורה.

אבל התורה, כפי הבנתי, לא רוצה זאת. היא מבקשת מהאדם לחקור ולדעת. להתבונן. לשאול ומתוך כך לקנות אותה בלב. זה פסוק מפורש-

וידעת היום- והשבות אל לבבך.

הלב שלנו- צריך עבודה, זה נכון. כדי להפנים את מה שהוא יודע הוא זקוק להתכווננות ואמונה אבל זה מגיע רק אחרי העבודה הראשונה- וידעת.

אחרת, כמו ששאלת, מה ההבדל בין אמונה בבורא העולם לאמונה בכת?

אין פחד, יקירתי.

מאחר שהתורה איננה עשויה מקריסטל אין היא מתנפצת אל סלע השאלות והתהיות, תוהות ככל שיהיו.

לצערי, ישנם אנשים שלא יודעים לשאול, מפחדים לשאול במקרה הטוב וכל כך מפחדים לשאול – במקרה הפחות טוב, עד שהם לא מגלים ללב שלהם שיש להם שאלות. צריך אומץ כדי לנוע ממקומך הבטוח. את זכית בו.

אז מהן, אם כן התשובות?

ובכן יקירתי,

ישנן הרבה תשובות שכליות העונות לשאלות כגון: "האם יש אלוקים?" "האם נתנה תורה בסיני?" "האם היא רלוונטית היום ולמה?" ומכיוון ששאלת אנסה להטעים לך מהן תוך הבנה שלו תרצי בכך תוכלי להמשיך לחפש ולדרוש תוך ידיעה בסיסית שיש מי שעונה עליהן, בעין יפה, ללא שיפוטיות על עצם השאלה. גם לשאלת המשמעות ישנן תשובות שכליות. אבל רגע אחד קודם לכן הייתי רוצה לגעת בשני נושאים קרובים שעולים מדבריך. האחד- הכלי והתוכן. השני-הפרדה בסיסית.

באומרי הכלי והתוכן כוונתי להתבוננות במבנה הבסיסי של כל דבר בחיים. כל דבר זקוק לכלי. להגדרה. לחוקים המייצבים אותו. לולא הם תהיה המשמעות היצוקה לתוכו נזילה ונדיפה.

אולם אם יש רק את המסגרת והתוכן נעדר הרי שהמסגרת תהפך להיות כלא לנמצאים בה.

קחי למשל את מסגרת הנשואים. היא מושתתת על חוקיות של נאמנות. בלעדיות. לולא זאת היתה היציבות והקשר בתוכה נתונים בספק וערעור תמידי. אולם אם אין בה את התוך הופכת ההתחייבות הזו לכלא- גם לא מקבלים בפנים, גם אסור לקחת מן החוץ.

המטרה היא ללמוד לצקת את התוך לתוך המסגרת להשקיע משאבים בתוכן לאחר שהתחייבנו למסגרת כדי שיהיה לנו טוב בה.

מה קודם למה? זו שאלה גדולה ואפשר לדון בה אבל בסופו של דבר, מה שלא יבוא קודם- יהיה צריך להשקיע בשני הפרמטרים.

גם בחיי התורה זה כך. החוקים. המצוות. הגדרות- המסגרת.

לולא ילמד אדם על הפנימיות שלה, לולא יבין את התוכן ואת המשמעות הוא ירגיש בכלא איום.

אין לו סיפוק, אין לו כיף אין לו סיבה וגם אסור לו. אסור לו. אסור לו.

נמאס. תנו לחיות.

אז אפשר לבחור בכל בחירה אולם חכם יהיה לנסות להבין קודם מהי המשמעות של הדברים כי למעשה, הדברים נכונים לא רק לעולם של תורה.

הדבר השני, כאמור, לגבי ההפרדה הבסיסית-

אם אנחנו מדברים על התורה- זו האלוקית, זו שנתנה מסיני, אש שחורה על גבי לבנה- בהנחה שהיא קיימת ושנתנה מפי בורא העולם הרי שנתמקד בה. בה עצמה ולא בראי החברתי המייצג אותה.

היינו-

אין אנו דנים את אמיתותה או את רעיונותיה בהתאם להתנהגותם של המייצגים אותה.

אנו חוזרים למקור- למה מכוונת התורה בהנהגת מי שהולך לאורה ולהוראותיה.

איני יודעת מדוע פועלים בקהילה אליה את משתייכת כך או אחרת ויתכן מאוד שיש באי אלו הנהגות טעמים וסיבות כשם שיתכן וקיימת מוערבות אנושית של פחד, כווץ עצמי והסתייגות הנובעת מכל דבר חדש וזר.

אלו גם אלו אינם נתונים לשפיטה, חלילה כי אם התבוננות בראי המציאות והפרדה בין ההוראה האלוקית הברורה לאנשים המייצגים אותו.

מדוע הכינו את הכיבוד לאירוסיך עוד בטרם ראית את הבחור? זו שאלה גדולה ובעיניים שלי, הקטנות, גם מכאיבה מאוד. היטב היטב אני יודעת את ההרגשה ותוצאותיה. האם כך נכתב בסיני? לא חושבת. האם ההנהגה החרדית בשידוכים בכלל- בעצם רעיון השידוכים מבוססת על הבנה של תורה? האם התורה אסרה מגע פיזי לפני חתונה? ובכן- כאן התשובה חיובית ויש לה טעם ברור וצרוף לטובת האדם.

האם "בית של תורה" הוא גושפנקה לחוסר איזון בחלוקת הנטל בין איש לאישה? ממש לא. זהו שוב דיון עמוק בין מי שמקיים צו פנימי עמוק לפיו חיים זוגות שבוחרים יחד במשמעות העמוקה של הדבר הזה לבין מוסכמה חברתית.

אין כבוד בין הבעל לאשה? רחוק מאוד מערכיה של התורה בעצמה. רחוק מהצווי והערך הבסיסי ביותר שלה.

את מתקוממת או סקרנית? אפשר לפתוח דיון בכל נושא ונושא ובעוד עשרות רבות של נושאים ולהפריד.

עם בואך לחקור את עולם התורה ואמיתותו יש חשיבות עליונה להפרדה ברורה בין ההליכות וההלכות המוכתבות ממנה או בעקבותיה לבין הנהגה שעיתים אינה נובעת מדעת תורה צרופה כי אם מספיחים רגשיים עלומים שהתלבשו בבגדיה.

הא לך נקודה למחשבה,

כשקמה המדינה הצעירה בה אנו חיים והתקבצו אליה אודים מוצלים מאש הרגישו צורך שעה לייחד יום לזכר אותם תלתלים שנשרו משיער ביתם הרכה או קול אימם ומגעה. לא היה מי שישיב להם את מה שנגזל מהם לעולמים אף לא שניה אחת מתמותת הלב האכזרית אבל המחשבה הקשה מכל היתה שימים יבואו, האחרון שבהם ימות ויבואו ימים ואנשים שלא ידעו את יוסף ויאמרו- לא היה.

זה קורה, את יודעת.

אז הם כתבו ספרים והנכיחו, הקימו מוזיאונים ומסעות את התופת וגם, קבעו שיום אחד בשנה, יום אחד, בשעה מסוימת, הם יעצרו את עיסוקיהם. כולם יעצרו וינציחו את אותם מאורעות קורעי לב אשר קשה להעלות בדעת אנוש. כולם ביחד באותו הרגע.

לא נכנס כרגע לדיון אודות יום השואה, מדוע התנגדו לו במקומותינו והאם זה נכון או לא וכו'. (אלא אם תרצי בכך. כתבי לי).

הבה נתייחס לרעיון.

בעוד שמונים שנה מעכשיו, מאתיים שנה מעכשיו, ארבע מאות שנה מעכשיו, כשכבר לא יהיה עוד משהו שסבא שלו היה ניצול שואה והוא ראה במו עיניו את הקעקוע על ידו, כשאולי יבנו בניינים על חלק מהשטחים הקדושים לנו, חלילה וחס, באוקרינה או אינני יודעת מה יהיה, מי יעיד שכן היתה שואה?

מי יבוא ויאמר, היתה. בוודאי שהיתה? מי יטען נגד המצהיר בלהט שזו קונספירציה?

אבל אולי אם ביום הזה ימשיכו לעצור לרגע את העולם המתרוצץ שלנו ממהירותו המטורפת. בהחלטיות. בלי להתחשב בנוחות ואיזה ילדון קטן ישאל "למה?"

אז יסבירו לו שהסבא של הסבא של הסבתא של הדודה שלנו נצלה, יחידה מעיר שלימה.

ואם הוא יאמר- תראו לי, אני לא מאמין.

ואם לא יהיה כל כך מה להראות לו רק את העובדה שמאז, לא הפסקנו, אף פעם, שנה אחרי שנה לשמור על יום הזכרון הזה. עצרנו את עולמנו מלכת-כי לפני ארבע מאות שנה תלשו מאתנו את הלב והעלו אותו בקרימטוריומים. והעובדה שהמסורת עברה, בן אחר בן, אחר בן היא עובדה עוצמתית המעידה על האמיתה הזו.

אירוני מעט שדווקא מקביעתה של מדינה הקוראת לעצמה חילונית אפשר ללמוד על אמיתות התורה אבל ככה בדיוק זה עובד.

את יכולה לפתוח חומש. או סידור.

המילה זכרון או לזכר תופיע בהם עשרות או מאות פעמים.

כל כך הרבה צווים נצטווינו לזכר יציאת מצריים.

מי אמר שהיה?

השעבוד.

המכות.

המצות.

כי כל מי שהיה שם. בשעתו. התחייב לשמור יום אחד בשנה שאז ישב, ילבש בגדי מלכות ויאכל מצות ומרורים- לזכר.

אלפי שנים.

לא איננו זוכרים אבל בן אחר בן אנחנו ממשיכים לעצור את העולם ללילה אחד( או גם לכל שבועות הנקיון:)) ולזכור ביחד-

בתימן. בספרד. בליטא. בבגדד. ביוון. ברוסיה. בברזיל ובאוסטרליה. בעולם כולו. אותו יום. אותו תאריך. אותה מסורת.

ומי שהעז לערער ויטען לתאריך אחר- דוגמת הצדוקים- יקועקע.

אלפי שנות גלות, זעזועים, נדידות. רציחות, אונס שמד ושואה- והתאריך בעינו עומד. חוק לא יעבור.

גם אצל רבים מאלו המכנים עצמם חילונים.

מעמד הר סיני.

איש מאיתנו. כמובן, לא זוכר. גם לא הסבא. גם לא סביו או עשרות של דורות אחורה.

אז מי אמר שהיה? מי אמר שנתנה תורה בסיני?

העם.

כן. שוב תהיה זו המסורה.

עדות של מאות אלפי איש ( לא עדות של יחיד שסיפר ספורים על עצמו דוגמאת הנצרות או האסלם או כתות) שנכחו יחד במאורע אחד שבידיהם חוזה כתוב. זהה לכולם. (חמישה חומשי תורה ועשרת הדברות). יום זכרון לזכר אותו מעמד (שבועות), אחד מאותם שישה דברי זכרון הנזכרים בכל יום. שנים על שנים של מסירות נפש, של מסירת נפש, של מוות. על מה?

בדיוק על זה. על ההוכחה שהיה.

אם לא נתאבד על זה- השרשרת של ההעברה תגדע. המאורעות החשובים בקיום העולם הזה יכחדו.

ולא. אין סיפור מומצא שיכול להחזיק מעמד את הפיזור הנורא שהעם שלנו עבר ובכל זאת נשאר עם אותה תורה. אותו כתב. אותו מכתב.

בדומה לקיסר שהתווכח עם ר' יהושוע בטענה שלדעת שלמה המלך. החכם מכל אדם, הוא גדול ממשה רבנו שכבר אינו בן החיים. "כי לכלב החי טוב הוא מן הארי המת", ציטט הקיסר.

כתשובה, בקש ממנו ר' יהושוע לצוות לא להבעיר אש שלושה ימים.

כבר בטיול אחה"צ שלהם ביום הראשון של הציווי ראו שניהם עשן מתמר ממקומות רבים.

לפני אלפיים שנה, אמר לקיסר ר' יהושוע, צווה משה רבנו לא לבער אש ביום השבת. איש לא מפר זאת. אומה שלימה! ואתה גדול ממנו?

אין זאת כי אם הלוחות, מעשה אלוקים המה והמכתב, מכתב אלוקים הוא חרוט על הלוחות.

אז אולי יבוא הילד של עוד ארבע מאות שנה ויתלונן כמה מעצבן זה שסוגרים את החנויות מוקדם ביום השואה ומשמיעים שירים עצובים ואין מכוניות חלל. הוא יאמר כך אם הוא לא יבין את המשמעות. אם הוא לא נחל את הכאב שבמורשת אם הוא לא מבין שרצו להשמיד גם אותו. שבחייו הוא חייב לאלו שאינם עוד.

אבל אשמים אנחנו שלא העברנו לאותו ילד את פנימיותה של המורשת. את עומקה.

אז גם אם היה כל מה שהיה,

בשביל מה לכתחילה נתנה תורה?

מה זה המצוות המרגיזות האלו? גם אם יש בורא למה הוא לקח אומה שלימה וחייב אותה באוסף חוקים מגביל?

ובכן יקרה,

הבורא, ברא את העולם להיטיב עמו ועם בריותיו.

את יכולה להתבונן ולהעמיק ואשמח גם לענות לך שאלה אחר שאלה ככל שידי משגת על כל מצווה ומצווה אולם קודם לכל, סיפור קטן.

הכרתי ילדה.

ילדה חביבה ומאוד אהובה שגדלה בבית מלא בכל טוב. הרבה אהבה היתה שם בבית. גם צחוק ואושר ובכל זאת הילדה הזו הסתובבה בתחושה של משהו חסר. איזשהו ריק.

היא היתה מסתכלת על פני המבוגרים ורואה שיש ריקנות מתחת לפניהם המחייכות ובשעה שאכלו עוד מנת בשר מהמנגל או התקבצו עם חברים היה חלל איום מבעד לקולותיהם הרועשים.

היו לה גם שאלות. הרבה שאלות שהפחידו אותה. על נאמנות. על החיים. על המוות. לא היו תשובות.

היא היתה יוצאת אל מרחבי הדיונות האינסופיות בקרבת ביתה . לברוח קצת מהרעש. לנסות לשמוע משהו אחר אולי.

בסוף היא מצאה.

היא מצאה דף הוראות לאופן בו צריך לחיות את החיים. לחשוב. להתנהג.

היא למדה על הטוב והרע בתוכה ועל העבודה לגדל, להפריד, לחבר בין השניים.

היא מצאה בשביל לחיות ובשביל מה למות. והרבה עוגנים לפחדיה.

נכון. בדרך היו אנשים שיצגו את האמת הזו אבל לא נהגו על פיה והיא נפגעה אבל השתדלה לזכור שאנשים הם אנשים- עשויים מטוב ורע..

אם הם לא עמלים לגדל, להפריד, לחבר..אם הם לא קשובים להוראות.. אז.. הם עלולים לפגוע.

אני מכירה אותה טוב.

מאוד טוב.

הסיבה שאני מכירה אותה כל כך טוב היא,

כי הילדה הזו היא אני.

כתבתי לך את הסיפור הזה כי אכפת לי, יקרה.

כל הסיבות לאשר אינך עוזבת הכל- כל כך מובנות. כל כך אנושיות. אבל אולי יש סיבה נוספת- אולי יש משהו שאינך יודעת. שלא טעמת. שלא באשמתך.

והיא קיימת. המשמעות. עמוקה ורחבה ותכליתה- לאפשר לך מקסימום אושר וטווח בטחון ושקט לנפשך.

את מה שבאו בדרך וקלקלו, את יכולה לסנן. להפריד. לנכש מגפן חייך. להשאר עם העיקר- עם הערכים האמיתיים, הפנימיים.

והנקודה החשובה אולי מכל.

בעלך.

לא. אין הכוונה שתמצאי את עצמך רק רבה אתו כל היום. זה עצוב. בעלך הוא הנפש שאמורה להיות בת ברית שלך. באש ובמים תוך אהבה גדולה ותשוקה ( כמה חשוב!!!) גדולה עוד יותר.

ולמען האמת, זוגיות היא תורה שבכל מקום בעולם, מאות בשנים, מנסים לפצחה. והאמיני לי, מנסיון רב שנים- לא רק זוגות שהתחתנו בשידוך. גם אלו שהכירו אחד את השני לפני ולפנים שנים ארוכות לפני שנשאו.

קשר בנשואים הוא הדבר שכולנו כמהים אליו אבל גם מתקשים בו. זהו האתגר הגדול לפיצוח שנתן לבני האדם,

כור המבחן, היכולת ללמוד זה את זו ולהתפתח זה לכוונה של זו עד שמגיעים לגן עדן- בעולם הזה כמובן:)

את אמורה להלחם שם. לזעזע את הקרקע שתתנער ולצאת למסע כיבוש אמיתי. מלחמה על החיים שלך, שלו ושל הילדים שלכם.

זה נפלא שאת ערה וזועקת: די! לא רוצה להמשיך לחיות כך. זה מדהים שאת רוצה להנות בחיים. מגיע לך. כך צריך לחיות.

איני יודעת מה נמצא בתפיסותיך לגבי מה שאסור ומותר בתוך המסגרת של ציווי התורה כי התורה נתנה לחיים. "וחי בהם".

חוקותיה הם השמירה והעוגן לבטחון ותכניה הם המשמעות והטיימינג להנאות הכי בסיסיות של העולם המענג הזה.

אני מעריצה אותך על הקשב ללב על ההתנערות הזו שאני מתפללת שלא תכבה. שתמשיך להניע אותך לחיפוש אמיתי עד לטוב. זה כל כך מה שהשם רוצה. שיהיה לך טוב ותהני מהחיים.

האם עניתי לך מעט?

אם תרצי לשאול עוד, אם אינך מסכימה עם משהו, אל תהססי.

שלך בכאב גדול על כאביך,

בתפילה גדולה לטוב לך,

דקלה

שתפו בפייסבוק, באימייל או הדפיסו

שיתוף ב facebook
שיתוף ב email
שיתוף ב print

גם לך יש שאלה מציקה?

הגיע הזמן שיקשיבו לך!

יש לך מה להוסיף? זה בדיוק המקום:

2 תגובות

  1. תשובה נפלאה ומרגשת. יישר כח גדול למשיבה ולאתר שמאפשר תשובות כאלה (שכמעט ולא ניתן למצוא באף מקום אחר). חשוב גם להדגיש (וכך עולה גם מרוח הדברים של שאלת השואלת – שקראה או שמעה כנראה תשובות שלא התאימו לה) שלא כל תשובה מתאימה לכל שואל. חשוב שכל אחד ייחפש את התשובות המתאימות לו וישאל בעצמו כדי לקבל תשובות המתאימות לו

  2. עברתי משהו דומה..
    אני ממליץ בחום ללכת לטיפול, זה מאוד יעזור לך להבין מה את רוצה באמת..לי לפחות זה מאוד עזר.
    כמובן שעדיף שהפסיכולוג יהיה דתי, כדי שיבין יותר טוב את עולמך..
    בהצלחה!!

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

"אקשיבה שלום, איך אפשר לקבל עדכונים ותשובות נוספות?"

תשובה: בכל דרך שרק תרצו!

באימייל? הזינו את כתובת המייל שלכם!
בוואצאפ? לחצו כדי להצטרף לקבוצה!
בטלגרם? לחצו כדי להצטרף לקבוצה!
בפייסבוק? לחצו על לייק לדף!
פופאפ צ'אט
דילוג לתוכן