התפרסם בתאריך:

15/09/2020

לדבר עם בעלי על מה שפגע בי או לסלוח בלי סליחה ממנו?

שאלה מקטגוריה:

שלום וברכה, אני נשואה כבר 20 שנה לבעל מקסים, אדם מדהים עם לב רחב. יש לנו 3 בנות. שלושתן נולדו בטיפולים . כשהתקרבתי לגיל 45 (שאחריו אין השתתפות של קופת החולים בטיפולים אלו ) רציתי לנסות עוד טיפול. הרצון בעוד ילד היה מאוד חזק אצלי והרגשתי שלמרות הקשיים אני מוכנה נפשית לעמוד בכך ורוצה בכך בכל ליבי. כל ההוויה שלי היתה מכוונת לכך. בעלי לא רצה. הוא טען שלא נעמוד בכך מבחינה כלכלית ואני חשבתי אחרת. (לא צינתי קודם אבל הבעיה הבריאותית שבגללה נזקקנו לטיפול היא אצלו) הצגתי את כל ההקרבה שאני מוכנה לעשות ולחסוך מעצמי כדי שזה יצליח. הוא לא שיתף פעולה והתרגז כשהעלתי את הנושא. במשך חודשים לא דיברנו על זה. כשנשארו מספר חודשים ליום הולדת 45 הודעתי לו שאני מתחילה בתהליך . הוא שיתף פעולה באי חשק והשאיר אותי לבד לגמרי עם כל התהליך הזה. לאחר מספר פרוצדורות שלא עלו יפה, כבר לא נשאר זמן לטיפול חדש. ירדתי מזה בלית ברירה אבל העובדה שלא בטח בי באותו רגע שאמרתי שאני יודעת שזה יצליח ושיש לי אמונה גדולה שזה אפשרי ושכל הוויתי מוכנה לכך, ומשום שהפנה לי את הגב, לא יכולתי לסלוח, ובשנתיים שעברו מאז היחסים ביננו היו לא טובים. לאחרונה הצלחתי להתגבר על כך. אני עובדת כל הזמן על שלום בית ועושה הכל כדי לכבד את בעלי, ומשקיעה הרבה בבית ובמשפחה כדי לחזק אותו ולמלא אותו שמחה ואהבה. הפסקתי להעביר ביקורת ואני לוקחת הכל על עצמי ואין לי בעיה עם זה כי אני חסרת אגו, מסורה וחרוצה, וכל המהות שלי זה לתת לאחרים באהבה ובלי להתחשבן. אבל עדיין מפריע לי שהוא לא מבין כמה עצב הוא גרם לי. איזה בור נפער בליבי לנצח. שאלתי: האם לחזור ולדבר איתו על כך ואם כן, איך לגרום לו להבין את האבל הפנימי שלי על הילד הנוסף שלא יהיה לי, ולהיות שותף לי בכך , או, כדי לא לקלקל את שלום הבית שכבר השגתי, לא להעלות את זה ולהישאר עם זה עם עצמי, פשוט לסלוח ולקחת את ה"אשמה" שלו עלי?
סליחה על האריכות ותודה על ההקשבה. בשורות טובות.

תשובה:

גברת יקרה מאד.

שאלתך נגעה מאד לליבי גם משום שהיא עוסקת בקודש הקודשים של האישה: התשוקה להיות אם ולגדל משפחה ברוכה.

את משתפת כאן במצוקה שאת חווה במסגרת הזוגיות שלך עם בעלך. כדי לענות על שאלתך אתייחס קודם למושג "שלום בית" שאת מביאה. את מדברת על רצון עז ליחסים של "שלום בית" בינך לבין בעלך כשנשמע שאת רואה את עצמך אחראית להיותו או לא. המושג הזה בעיני מייצג רמה מסוימת ובסיסית ביחסים בין בעל ואישה ומתאר מצב של יחסים מכבדים שבה יש יותר הימנעות (מלריב, לפגוע, לתקוף) והוא לא תמיד מכיל בתוכו קשר, קרבה, שייכות, הבנה, הדדיות ועוד מאפיינים שעושים את הקשר הזוגי לקשר של "אהבה, אחווה, שלום ורעות" .נשמע שאת משיגה את "שלום הבית" ומרגישה נזקקות והשתוקקות להרגיש קרבה והבנה בזוגיות.

אין לי מספיק מידע לגבי רמת הקשר שהיה לכם לפני תהליכי טיפולי הפריון וכן לקראת הניסיון להיכנס לטיפול נוסף אחרי שכבר הייתם הורים לשלוש בנות ב"ה.

למעשה, לקראת הגיעך לגיל 45 נוצר בינכם פער בצפיות, בתשוקה ובהתלהבות לנסות להביא ילד נוסף. את תולה את התנגדות של בעלך במניע כלכלי. אני לא בטוחה שזה זה אכן כך מכיוון שניסיון החיים מראה שכשאנשים רוצים מאד ומשתוקקים למשהו הם מוצאים דרכים להתגבר על המחסום הכלכלי. אולי זה היה חלק ממחסומים נוספים שהניעו את בעלך להימנע מכניסה להרפתקה של טיפולי פריון. ואת ,לעומת זה, מתארת השתוקקות כל כך גדולה לילד נוסף. היית מוכנה לעבור טיפולים קשים, להסתפק בצרכייך ובלבד לממש את החלום לעוד ילד (ואולי בן…) וכאן לכאורה, הסיפור הכואב מתחיל, כשבעלך לא מצליח להיות קשוב למאווים שלך, להתגייס ולשתף פעולה עם הצורך הבסיסי שלך לממש את ההורות עד תומה. אתייחס לפרטים שאת מציינת: את דואגת לספר לי שבעיית הפיריון נמצאת אצל בעלך, אולי את מספרת לי כמה זה כואב. את שלכאורה יכולת ללדת הרבה ילדים באופן טבעי נזקקת לטיפולים קשים וכואבים ובעצם לא מימשת את מספר הילדים שרצית, בשל הבעייה שלו… (הכל משמים, נכון, רק שלרגשות שלנו אין היגיון והן מפעילות אותנו…) עובדה זו יכולה לייצר מצבור של כאב, טינה, תרעומת, צורך בהכרת הטוב באופן לא מודע. לצד זה יתכן ובעלך מרגיש כאב, אשמה, בושה על כך שהוא "בעייתי" ולכן כל דיבור על הנושא מעורר אצלו התנגדות והסתייגות? ולכן יתכן כדברייך שהוא התרגז כשהעלית את הנושא? בסופו של דבר הצורך שלך גבר ואת החלטת לפעול לבד והודעת לו שאת מתחילה בתהליך. זה לגיטימי, אפשר לגמרי להבין אותך… זהו דחף החיים של למצות את שעון החול שהולך ואוזל…. אלא שזה העמיק את הפער ויצר ריחוק כואב…. בוודאי אחרי שהטיפול הכזיב…

נראה שכיום את חווה רגשות של האשמה מול בעלך על כך שהוא לא היה קשוב אלייך, שהוא "הפנה לך גב" אחרי שאת התמסרת להביא ילדים במאמץ למרות שהבעיה הייתה אצלו! בחוויה שלך, הוא לא הכיר לך טובה, הוא לא הקשיב לתשוקה שלך שלא בטח בך ולא נענה לבקשה של שיתוף הפעולה שלדעתך השפיע על הכישלון בטיפול…ומאז התחלת להסתובב עם טינה בלב וקושי לסלוח. הרגש הזה הוא לגיטימי בהחלט. ברור שתחושה של טינה מייצרת ריחוק ביחסים. כפי שציינתי לעיל אפשר לחיות ב"שלום בית" ולהרגיש בתוכו ריחוק… וכאן עולה הקונפליקטואליות שבדיבור שלך, את מנסה לשכנע אותי ואת עצמך "שהצלחת להתגבר על עצמך" להתגבר על הכאב ועל הטינה למען "שלום הבית " את עושה מאמץ לתת ולוקחת אחריות על השמחה והאושר של בעלך… ובתוך זה ההכחשה ,לכאורה, שאין לך אגו (אגו יכול להיות גם דבר בריא…) ושאת לא מתחשבנת…. אני תוהה, אם אכן היה כך וליבך היה שלם, לא היה לך צורך לפתוח את הדבר מול בעלך. את אכן "השגת שלום בית" כדברייך ובמאמץ גדול וראוי להוקרה. אולם נראה שאת עדיין חווה ריחוק בקשר כי את נשארת לבד. כי לא קיבלת מבעלך הכרה לכל מה שעשית בשבילו בתהליכי הפריון… ובעיקר חוסר ההכרה בתחושת החמצה כואבת כל כך מול המחשבה שיכולת לחבק עוד ילד…. למרות הניסיון שלך "לספר את הסיפור" שהתגברת את עדיין שוהה בתוך ה"אבל הפנימי על הילד שלא יהיה לי…" ואת ראויה להכרה, הבנה, תמיכה. מה שכואב זה שבמקום שבעלך יישא בתוכו את רגשות האשמה את מטעינה אותו על עצמך…

לשאלתך, ישנם הרבה גישות ותפיסות לגבי המושג של קשר זוגי. אני אישית לא חוששת ממריבות כאלה… זה נשמע מפחיד? נכון. הכוונה היא שכדי להגיע לקשר עמוק וכנה כדאי להיכנס לעימות-אימות לפתוח את הכאבים שנמצאים ביניכם כמו וואקום.כדי לוותר ולסלוח צריך לקבל קודם תיקוף והכרה בכאב שנגרם לך. זה יכול להקל ולהביא לסליחה אמתית. יתכן ש"שלום הבית" יופר לתקופת מה אולם הקרבה שתיווצר אחר כך תהיה שווה עשרת מונים בעזרת ד'! רק שחשוב להבהיר כי מומלץ לנהל את המערכת ביעוץ מקצועי! יתכן שהמהלך לא יצליח ותצטרכי למצוא את הדרך לנקז את הטינה , את הכאב ואת האבל כדי שלא תעיק עלייך ותעיב על חייך…

(משתמע מתוך הדברים שבתהליך הקודם שתיארת היית לבד מול בעלך, אולי התייעצת ולא שיתפת על זה כאן בשאלה?)

מתפללת בשבילך שמצאי מזור לכאבך, אומץ לפתוח את הדברים והארה למצוא את הדרך ואת הנתיב שתזכו לקשר של אהבה, אחווה שלו ורעות!

אסתר ה.

שתפו בפייסבוק, באימייל או הדפיסו

שיתוף ב facebook
שיתוף ב email
שיתוף ב print

גם לך יש שאלה מציקה?

הגיע הזמן שיקשיבו לך!

יש לך מה להוסיף? זה בדיוק המקום:

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

"אקשיבה שלום, איך אפשר לקבל עדכונים ותשובות נוספות?"

תשובה: בכל דרך שרק תרצו!

באימייל? הזינו את כתובת המייל שלכם!
בוואצאפ? לחצו כדי להצטרף לקבוצה!
בטלגרם? לחצו כדי להצטרף לקבוצה!
בפייסבוק? לחצו על לייק לדף!
פופאפ צ'אט
דילוג לתוכן