מאת:

התפרסם בתאריך:

01/08/2019

לא מצליחה לשכוח בחור מהעבר

שאלה מקטגוריה:

אני יוצאת כבר תקופה עם בחור מקסים ואנחנו בדיבורים על חתונה. מכל הבחינות הוא כל מה שיכולתי לבקש לעצמי, הוא לא מושלם אבל את כל הדברים החשובים יש בו והכי חשוב- ערכי התורה. לפניו (הרבה לפניו) יצאתי עם בחור אך זה מעולם לא הגיע לכדי קשר רציני מכיוון שהוא אינו דתי משום בחינה ולא בחור רציני במיוחד. עם זאת, התאהבתי בו. לא ראיתי אותו כבר כמה שנים אבל האהבה (או שזו אובססיה??) עדיין קיימת ורודפת אותי. אנחנו לא בקשר כבר שנים אך אין יום שאני לא חושבת עליו. מאז ומעולם ידעתי שהוא לא בשבילי וגם כיום אני מבינה את זה יותר מתמיד אז למה הרגשות האלו ממשיכים לרדוף אותי? אני מאוד מעוניינת בבחור שאני יוצאת אתו כרגע ואין לי ספק שהוא הבחור שעליי להתחתן אתו אבל אני מרגישה שאם הוא היה יודע שעוד יש לי מחשבות יומיומיות על גבר אחר, הוא היה מזדעזע. כבר כמה שנים טובות שדמותו לא יוצאת לי מהראש מבלי שום סיבה הגיונית, כל דבר מזכיר לי אותו, אני מנסה להדוף את המחשבות והחלומות וזה לא עוזר, הוא תמיד עולה. הייתי בטיפול וזה לא עזר. זו תחושה נוראית. מרגישה שנגזר עליי כתיקון לחיות עם האהבה הנוראית הזאת לגבר שלא שווה את האהבה הזו, ושאני עושה עוול לבחור המדהים שאני יוצאת אתו היום. אני לא יודעת מה בדיוק השאלה שלי אבל הייתי רוצה לקבל התייחסות על דבריי.

תשובה:

בסיעתא דשמיא

שלומות לך, יקרה מאוד.

אני חשה בזכות גדולה לענות למכתבך או, אם תרצי, להתייחס לדבריך, כפי שדייקת בסוף.

אני חשה כך הן מכח המפגש עם רגישות נקייה, דקה ומעודנת של נפשך והן מרגישותו ועדינותו הדקה של הנושא.

מלחמת היצר- פנים רבות לה.

עתים, מעגלי הבחירה של האדם נעים בטווח הגס-

לשמור שבת או לחלל אותה- עבור מי שרחוק מאוד, לצערנו.

עבור מי שחי ומחויב אל המצוות זה עשוי להיות- בחירה בטווח הנוגע בלימוד/ מצוות. לקיים/ להימנע להקפיד/ לזלזל.

אבל ישנן מלחמות דקות יותר.

מלחמות שלכאורה אין להן השלכה בעולם המציאות והמעשה של האדם אבל הן אכן משפיעות עליו ומחלחלות אליו פנימה. הן הן מלחמות המחשבה.

כשעבודת השם מתקדמת פנימה והופכת להיות עמוקה ושואפת להתעלות ולזיכוך פנימי אזי מעגלי הבחירה שלנו עשויים להיות יותר ויותר בזירה הזו.

תפילה, למשל- זו עבודה שבלב.

למעשה, עיקרה של עבודת האדם בעולם מתמקדת על זיכוך הלב, על היטהרותו, להשיב אליו את האמונה ודעת את האלוקים.

הגדילה הזו, אותה אנו מגדלים את נפשנו שהינה למעשה החלק הנמוך ביותר בנו- ומקשרים אותה, דרך הרוח אל הנשמה-

היא היא החלק המרכזי בעבודת האדם בעולמו.

החלק הזה, שגדל, מכונה- השארות הנפש. זהו החלק שבנפש שזוכה להישאר לעולם, גם אחרי שהגוף נפסד וכלה.

כל התבוננות מזככת בה אנו משנים אט אט תפיסה כוזבת לתפיסה מתוקנת, כל ריכוז של מחשבה והתעלות הרוח על החומר. כל התגברות הבאה ממקום אמוני ופנימי- משאירה את הנפש שלנו גדולה יותר ורוחנית יותר- על כן היא זוכה לנצחיות.

אז ראשית לכל-

אשריך שהנפש שלך מעודנת, רוחנית ורגישה מספיק בכדי לחוש את הצרימה ולרצות להיות במקום נקי יותר, הגון יותר.

המערכת בה, כרגע קיימת סוג של מלחמה בתוכך היא מערכת פנימית ואת רוצה להיות במקום אחר.

יש לי הערכה גדולה מאוד לכך.

אז מיקדנו את טווח העבודה ויש בך רצון לגדל את הנפש שלך,

אבל, בואי נדבר עוד קצת, על הנפש הזאת.

איך עובדים איתה? איך מגדילים אותה?

אינני יודעת אם שמעת פעם את אמרתו של האדמו"ר מקוצק, החריף והשנון: "חושך לא מגרשים במקלות"

אז זהו..גם לא מחשבות ורגשות שאיננו אוהבים במיוחד..

את מכירה את משחק הילדים: "אל תחשוב על סוס לבן.." – כמובן שחושבים רק על סוס לבן..

אפשר לבחור במחשבה אבל לא להלחם, זה לא יולד דבר..

מה כן?

מנסים להבין לה לנפש.

ללכת איתה,

כמו עם ילד.

הנפש שלנו מיוחדת מאוד. עדינה ורגישה מאוד.

היא זוכרת את המקומות בהם היה לה טוב ורוצה שוב ושוב להיות בהם, היא מתרחקת ממקום שהיה לה בו לא טוב גם אם השכל אומר לה שהמקום הזה חיובי עבורה.

זו אחת הסיבות אותן מציין הרמח"ל לקושי של הנפש להנתק מחומר. ראשית הזדהותו של האדם עם עצמו ועם העולם היה החומר שגרם לו עונג- לפיכך ירצה בו כל הזמן.

הדרך היחידה לשנות זאת היא להבין מה באמת הנפש רוצה.

כיוון שהנפש רוצה הדבקות בטוב, יהיה בה את הכח ללכת אחר טוב רוחני יותר לכשתאמין ותטעם כי טוב השם. או כי טובה תורה מכל סחורה, או טעם של התגברות וכיבוש.

ממד החוייה הטובה יעניק לה את הכח ללכת אחרי הדעת.

אני נוטה לחשוב, למרות שלא שמעתי ממך פרטים מדויקים, שהשהות במחיצת אותו בחור נעמה לך. אל לך לכעוס על נפשך כי היא נוטה להיזכר בחוויות שנעמו לה. כך היא דרכה. הדעת שבך חזקה הרבה יותר מהחוויה הזו כיוון שלא חשבת על קשר רציני עם אותו בחור על אף החוויה הטובה.

את יכולה לנסות לבודד ולבדוק- מה היו רגשותיך, מה הנפש שלך קבלה שנעם לה? את אותו הצורך תוכלי לנסות להעניק לה אבל בדרך אחרת.

אסביר מעט.

עיתים אנו פוגשים משהו שבחברתו הנפש שלנו מרגישה מוגנת. לו יצויר שמוגנות זו תחושה אותה אנו חסרים- הרי שנרצה להרבות את השהות על מנת לשוב ולחוש בה. אך לו נבין את הצורך של הנפש- הגנה, במקרה זה, נוכל להעניק לה את ההגנה לה היא זקוקה ללא התלות באדם אחר.

הדעת שבך הבינה, אולי בתת מודע, דבר חשוב נוסף-

הטוב והמתוק שבהתאהבות- חולף לו במהירות.

שעתיים עד שלוש שנים- זהו הטווח אותו הפסיכולוגיה המודרנית מעניקה לאיכות חייה של אהבה רומנטית.

מה קורה אחר כך כשאין משהו עמוק לאהוב באדם איתו את חייה? ערכים קדושים המקשרים אתכם יחד למסע האין סופי אל השמיים ועל הארץ? יסודות ותכונות אותן תוכלי להעריך?

ו..יש דבר חשוב נוסף המופיע באחת מאסכולת התאוריות הדנות בזוגיות. לפי תאוריה זו, המשיכה שלנו וההתאהבות שלנו בבני זוג נובעת מחלקים באופיים שחסרים אצלנו- לא חסרים באמת אלא כאלו שהיו לנו באופן טבעי בתוכנו ושמסיבות סביבתיות/ חינוכיות ועוד "הקפאנו בתוכנו" ואיננו מביאים אותם לידי ביטוי.

בשלב הראשון אנו מתאהבים בתכונות האלו והן קוסמות לנו ובהמשך אנו מצפים מבן הזוג שיקפיא אותן בדיוק כפי שעשינו אנחנו.. הנה לך המקור למריבות בין בני זוג..

אז נקודה נוספת להתבוננות- אלו תכונות נשאו חן כל כך בעיניך באותו בחור? מצאי אותן בתוכך..

אין לי ספק שהתבוננות כזו בעצמך תוליד אצלך תובנות עמוקות עבור הטובה שהנפש שלך מאותתת לך שהיא רוצה..

לא את הבחור, את אותם הדברים שעשו לה טוב. ושעבודה זו תשאיר אותך נקיה ממחשבות מציקות ועם גדילה לנצח.

שתזכי לבנות בית נאמן עם הרבה שמחה ואהבה גדולה שעולה ונבנית מתוך עמל הנפש וצמיחתה,

שלך בהערכה עמוקה,

דקלה

[email protected]>

שתפו בפייסבוק, באימייל או הדפיסו

שיתוף ב facebook
שיתוף ב email
שיתוף ב print

יש לך מה להוסיף? זה בדיוק המקום:

3 תגובות

  1. מודה לך מאוד דקלה. אנסה להבין עם עצמי את הדברים האלו ואני מקווה שזה ייתן לי רוגע.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

דילוג לתוכן