מאת:

התפרסם בתאריך:

07/11/2019

בעלי פחות מלומד ממני

שאלה מקטגוריה:

אני מפחדת שאתחיל לאבד כבוד אליו. ידעתי על זה לפני החתונה, ראיתי שהוא לא פותח ספר, גם לא באנגלית, והיה לומד הכל באיטנרנט, וזה מאד הציק לי והתלבטתי אם להתחתן והוא אמר לי שהוא מאד אוהב ללמוד אבל תנאי החיים לא נתנו לו את מנוחת הנפש וכו’. בסדר, אני מקבלת את זה. אבל מה עכשיו עוצר אותך? יש לך אשה סוף סוף אשת חיל שחיפשת כל השנים האלו, שעושה הכל בבית כדי להקל עליך ללמוד ולצאת לתפילות וכו’. אז נכון שעכשיו הוא גם מבוגר יותר, וקצת קשה יותר לרוץ לכל מנין ולחפש שיעורים מתאימים או למצוא חברותא שיכול להתאים לו. אבל, לכל הפחות לפתוח ספרים בבית (לא חסר) ולדבר איתי על מה שלמדת, ולא על פוליטיקה ועל מה שקרה בעבודה רק. טוב, אז אחרי כל המידע הזה, השאלה שלי היא:

א. האם לעזוב את זה ולהמשיך את הלימוד שלי בלי לשתף אותו כדי לא לתת לו הרגשה נחותה?

ב. בשבת אני רוצה דברי-תורה ממנו, אז אם לא בא ממנו, האם להתחיל? ג. חשבתי אולי להזמין זוגות כמונו לסעודות שבת שאולי כך יתפתחו שיחות תורניות אבל הוא כל הזמן לא רוצה. ואומר שבשנה הראשונה עדיף לא להזמין וכו’. אני חושבת שזה בגלל חוסר הביטחון שלו. האם לעזוב את זה? אני מרגישה מבודדת חברתית. אגב, ילדינו מחוץ לבית, כך שרוב הזמן אנחנו לבד. אני רוצה שהוא will inspire me אבל זה לא קורה. אשמח לעצות. מקוה שלא הלעטתי במידי פרטים אבל נתתי לך מה שחשבתי שחשוב מאד.

תשובה:

תשובה

שלום לך יקרה,

קראתי בעיון את שאלתך כמה וכמה פעמים, ובחודש האחרון חשבתי עלייך רבות. במבט ראשון ושני חשבתי שהתשובה פשוטה וממש מתבקשת מהשאלה. אך עם הזמן (והיה הרבה, אני יודעת  ) הבנתי שהעניין עמוק יותר.

אולי באמת אתחיל בסדר המחשבה. אכתוב לך מה חשבתי, ואת תוכלי לעצור בכל שלב שיהיה לך נכון. מציעה כמה כיווני מחשבה, ומזמינה אותך לקחת מתוכם מה שאת מרגישה שנכון וחשוב לך.

ראשית שמחה לקבל שאלה כזו. של אישה שאוהבת את בעלה, שרואה בו את הטוב, ומשקיעה הרבה מחשבה ואנרגיה ברצון לייקר ולהעריך אותו.

התמונה של בעלך כפי שהיא מאירה מן השאלה, היא של אדם שלם ובטוח, שרוצה שאשתו תהיה מאושרת. הוא מעריך אותך, והעובדה שאת מרגישה "יותר ממנו" בתחום התורני מפריעה יותר לך מאשר לו. מה שנותן לך בחזרה את המרחב להיות מי שאת. לא צריכה לחשוש מזה שהוא ירגיש פחות, יכולה לומר דבר תורה בשולחן, ולשבת ללמוד כאוות נפשך. יתרה מזו: הוא עצמו מבקש ממך ללמד אותו. אני יודעת. זו לא היתה השאלה שלך, אבל חשוב לומר זאת. לו לא אכפת שאת לומדת ומשכילה. הוא מתייחס אלייך כיהלום. וככל שתאירי ותגדלי יותר, הוא ישמח יותר, כבעלך הגאה שרואה את אשתו פורחת.

את חוששת להרגיש יותר ממנו, ושכך תעריכי אותו פחות. אני מציעה לך לשבת ולחשוב על ערכים נוספים שיש לך. מה ראית בו כשהתחתנתם, ומה את רואה בו היום כבעל. שבי עם עצמך. תעשי רשימה. תשנני אותה היטב. אני בטוחה שתגלי שאמנם לימוד תורה הוא ערך בשבילך, אך את רואה בו דברים עמוקים ויפים אחרים. ברגע שתפני אליו זרקורי הערכה אחרים, הלימוד שלך יתפוס את הפרופורציה שלו. את לומדת, את מעמיקה ונהנית, וממשיכה להיות אשתו המעריכה והמאושרת.

כי בעצם המצב הזה בו את יודעת שאם תלמדי תרגישי יותר ממנו, הוא האופציה הגרועה ביותר. הוא גורם לך לחיות פחות מסופקת בגלל המחסור בלימוד, ובעצם לא להעריך אותו בלי לקבל כלום בתמורה.

כשהחשש הזה מחוסר ההערכה יוסר מכתפייך, תוכלי לנסות גם פתרונות מעשיים של לימוד משותף. כתבת שהוא לומד הרבה באינטרנט. אפשר לחפש סדרת שיעורים באנגלית ולצפות בהם יחד, מה שיכול לעורר דיונים מעניינים, ותגלי שתמיד מעניין לשמוע זוויות שונות של מחשבה על אותו הנושא.

אוו הדבר בשבת. בוודאי שאם זה לא מפריע לו את יכולה לומר דבר תורה. זה לא חייבת להיות בצורה מודגשת של "טוב, אז עכשיו אני אומרת דבר תורה", אלא כשיתוף ברעיון מעניין ששמעת/קראת, חשיבה על רעיונות מעוררי דיון ובנושאים אקטואליים ומעניינים וכו'.

ציינת שאת מעוניינת באורחים בגלל דבר התורה, אך מהמשך המשפט השתמע שבאופן כללי חסרה לך חברה. אולי זה באמת הזמן ללכת לשיעורים/להכיר נשים מעניינות מהסביבה, ולחשוב איך מנטרלים קצת את הבדידות שאת מרגישה. גם לזוג, אוהב ככל שיהיה יש צורך בחברים ואנשים נוספים שאפשר לדבר איתם. אם לבעלך אין צורך כזה והוא מסתפק רק בך, זה מצוין בשבילו. אבל זה לא סותר את הצורך שלך, ואת האפשרות לנסות ולספק אותו.

בנוסף, השאלה שלך מלאה בציפייה ממנו שימלא משבצת מסוימת. שיהיה מעורר השראה בשבילך, שיוביל מבחינה תורנית וכו. לא רוצה להיות משביתת השמחות, אך ציפיות הן דבר שנועד מראש לאכזבה. הציפיה גורמת לרצון שלך לשנות אותו. והוא? מוכן, מסוגל או רוצה להשתנות? האם הוגן לבוא לאדם שעבר דבר או שניים בחייו, ולצפות ממנו להשתנות ככה?

התנועה ההפוכה לציפיה היא תנועה פנימה. היא השינוי שאנחנו אמורות לעשות בעצמנו. לקבל, להעריך את מה שיש, ולתת לאדם שמולנו את המרחב להשתנות מעצמו בלי לחץ הציפיה והשדר הפוגע העולה ממנה.

כפי שכתבתי בהתחלה, היו שני שלבים בחשיבה שלי עלייך. עד כאן חשבתי על השאלה כפשוטה. על המילים שכתבת, ואיך אפשר באמת לצאת ולהתקדם מתוך זה הלאה למקום טוב יותר.

אך בהמשך הבנתי דבר נוסף, שייתכן והופך את השאלה לעמוקה יותר.

את מדברת על נישואין שניים. מערכת של נישואין שניים איננה דבר העומד בפני עצמו על בסיס חלק, אלא מביאה איתה מהעבר משקעים, התנהגויות ודפוסים.כל אחד מכם בא עם המון רצון ואהבה. נישואין שניים הם הזדמנות אדירה לשינוי ותיקון. אתם יודעים מה היו הכשלים הקודמים, ותעשו הכל כדי לא לחזור לאותם מקומות. הרצונות הללו לזוגיות מושלמת הם אמיתיים. אך בדרך כלל עם הזמן וברגעים של חוסר עירנות, דפוסים ישנים יכולים לצוץ, התנהגויות שנובעות מההגנות ששמנו על עצמנו כשכאב, ויצופו דברים המצריכים תיקון אצל שניכם. יהיו רגעים שיזכירו לכם חוויות דומות מהעבר, ועכשיו יגיע הרגע לתקן את כל אחד את עצמו. זוהי עבודה מורכבת ולא פשוטה, אך מאתגרת מאוד ויכולה להצמיח את הזוגיות שלכם למקום אחר לגמרי.

אכן, אחרי שנה של נישואין זה הזמן בו האור הגדול הופך לפנס. ממוקד, אמיתי יותר, ומאיר מקומות המצריכים תיקון. השאלה שלך הגיעה בפרק הזמן האופייני לתהיות כאלו, ולמחשבה על אופי הקשר המשתנה.

בזמן כזה רצוי מאוד לחפש ליווי זוגי טוב ותומך. מקום בו תהיה אפשרות לפתוח דברים, להציף, ולהבין יותר טוב את עצמנו מול בן הזוג והקשר החדש.

בכל מערכת נישואין טוב שתהיה דמות שתעזור להבין ולשקף, אך בנישואין שניים צורך זה הוא הכרחי יותר. דפוסים ישנים הנתקלים בחששות מודחקים יכולים להוות בעיה לא פשוטה. בעיה היכולה להיפתר בעזרת עזרה מקצועית להבנת התהליך, ומודעות עמוקה יותר לתהליכים אותם אתם עוברים.

יקירה, שולחת אלייך את התשובה בתפילה שמשהו מתוך הכיוונים אותם הצעתי יצליח להפוך את חייך לשמחים ועשירים יותר. את אישה עם יכולות, והמון רצון ואהבה. מאמינה בך ובדרך אותה את עומדת לסלול לזוגיות מופלאה.

שלך,

תרצה

[email protected]

שתפו בפייסבוק, באימייל או הדפיסו

שיתוף ב facebook
שיתוף ב email
שיתוף ב print

יש לך מה להוסיף? זה בדיוק המקום:

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

דילוג לתוכן