מאת:

התפרסם בתאריך:

29/10/2020

בעלי מאוכזב ממני וזה כואב כל כך

שאלה מקטגוריה:

מתחילת הנישואין בעלי אמר שהוא מרגיש חוסר משמעות ביחד. בהתחלה לא הבנתי אותו. כל שרציתי היה אהבה. נהנתי איתו.
בהמשך השנה הראשונה הוא אמר לי שרוצה שהלך לייעוץ. מסתבר שהתנהגתי כמו ילדה תלותית, ציפיתי ממנו להרבה כאילו הוא חייב לי, הרגשתי נחיתות רבה והבעתי אותה גם. ולא הבעתי דעות שאיפות ומטרות משלי .
בקיצור לא הייתי בוגרת במיוחד. הגענו למסקנה שיש לי מה להתקדם בחיים. וזה נכון, ההורים שלי באמת לא חינכו אותנו לערך עצמי, עצמאות וכו' והם בעצמם עם בעיות בנושא.
אבל מאז המצב נהיה מסובך. כי הוא מרגיש שאין לו כרגע עם מי לקשור קשר רציני, מכיוון שעליי להתבגר (מה שנכון, אני בתהליכים..)
ואני מרגישה שהוא אדיש, לוקח אותי כמובן מאליו. לא מעריך אותי ולא מנסה להשקיע בכלום. (בהתחלה הוא ניסה).
מצד אחד הוא מאמין שיכולה להשתנות מצד שני בינתיים הוא די מנתק את עצמו ורוצה שלא אחיה בפנטזיה כאילו הכל טוב איתנו.
אז בסדר. קלטתי שאין לנו קשר זוגי עמוק עדיין. לקח קצת זמן וגם הבנתי את זה בעצמי. במיוחד שאני רואה איך דברים פשוטים לאחרים לא נמצאים אצלנו בכלל.
יש ביננו קשר טוב וקשר טכני סביר, אנחנו יכולים להתפלסף ביחד לדבר על נושאים שונים, משתדלים לנהל את הבירוקרטיה הדרושה קניות וכו'. חיים באותו בית. אבל צרכים רגשיים לא ממולאים כנראה משני הצדדים..
הוא כאילו כבר אדיש, בלי ציפיות. מרגיש שאין לו מה לעשות במצב הנתון. אבל אני לא מוכנה לזה. מה בינתיים? אני יעבוד על עצמי והוא יחכה? איך תהיה לי מוטיבציה בכלל? ולמה אני אמורה לצפות? לא מצליחה לנתק ציפיות ממנו וגם לא חושבת שזה נכון לגמרי.
זה קצת מעגל קסמים, שבו אני לא מעריכה את עצמי, לכן הוא לא מעריך אותי, ואז אני לא מעריכה את עצמי עוד יותר. ומתוסכלת ממנו יותר. כמה שעובדת על עצמי זה קשה לשבור את המעגל..

אנחנו לפני לידה בעז"ה, וזה מחריד מבחינתי ללדת כשאין לך בעל שבאמת אוהב אותך. וקשר יציב.
אוקי אני לא מאשימה אותו שקשה לו להעריך אותי, אבל אני לא מסוגלת לחשוב על להיות בשבילו אמא לילדים בלי שהוא רוצה בי כאישה. (הוא לא רוצה להפרד או משהו פשוט מבחינתו הוא מחכה שיום אחד נוכל להרגיש נשואים באמת, בינתיים הוא מסתדר בחיים).

לגבי ייעוץ בתחילה הוא זה שדחף שהלך והלכנו, אחרי שהוא קלט שאין לו מה לעשות מבחינתו אין טעם שיבוא איתי. שאני אלך וזהו. והוא צודק יש הרבה מקומות בתוכי שאני צריכה לטפל וגם רוצה וגם התחלתי
אבל לדעתי הלא אובייקטיבית זו לא הדרך. שרק אני מנסה.
בקיצור הבנאדם בטראומה מהתלות שלי ולכן כל דבר קטן של תלות הוא דוחה. לא מקבל את זה שבזוגיות צריכה להיות תלות
הוא רוצה אותי עצמאית, בוגרת, מסתדרת בלעדיו. ואז נוכל לפתח קשר עמוק

הוא צודק?
כלומר יש צדק בדבריו השאלה מה האיזון
(כן הסכים לבוא איתי לטיפול אבל בלי חשק ובלי אמון שיש משהו לעשות)
תודה!

תשובה:

שלום לך שואלת יקרה,

אני קוראת אותך ומרגישה את הנחישות חסרת הפשרות שלך, את המוכנות והבשלות לשינוי נפשי וזוגי שעתיד בעז"ה להצמיח פירות של אהבת אמת. את עומדת בפני עבודה מאתגרת, מייסרת ומרפאת כאחד, אין לי ספק שאת תגדלי ממנה והקשר שלכם יצלח את כל המהמורות, יעמיק ויתחזק בס"ד.

את מתארת את הקשר ביניכם כלא יציב ולא מספק רגשית, ואתם מבינים, בעקבות שיחות ובעקבות יעוץ חיצוני, כי יש לך חלק גדול בדינמיקה הזו (ואני כותבת בכוונה דינמיקה, כי לעולם את הקשר מנהלים שניים) את מעוניינת בשינוי, ופועלת על מנת להשיג אותו אבל כואב לך שכרגע, עד שיקרה השינוי, את חסרה בקשר ואת מרגישה חוסר אמון ומוטיבציה.

אישה יקרה, במאורעות החיים הקב"ה מזמן לנו את האפשרות לעבודה נפשית שמבררת ומדייקת אותנו כאשר הזוגיות היא מקום שמשקף לנו ביותר מהי העבודה הפנימית שלנו. את עוברת עכשיו ניתוח מייסר מתלות לנפרדות, שאחריו החיבור הוא עמוק יותר ושלם, חיבור של שני אנשים שיש להם אני נפרד ויחד גדול.

במערכת זוגית מתוקנת יש מקום גם לאישיות הנפרדת של כל אחד מבני הזוג. לחוד וביחד. ומתוך שהלחוד בריא ויציב, הביחד גם בריא ויציב. ויש נתינה וקבלה הדדית ומפרה. לעומת זאת, כשאישה מגיעה לקשר רק כדי למלא את החסכים שלה, מתוך רצון להרגיש את הערך העצמי שלה דרך בן הזוג, לחוש באמצעותו בעלת משמעות. לקבל ממנו אהבה, אינטימיות, קרבה שיענו על הצרכים הרגשיים שלה, הזוגיות הופכת ללקחנות, לתלות. נוצר פה מצב שיש לה פחות עניין באדם שמולה ויותר בעצמה ובצרכים שלה, וכשהיא לא מקבלת את מה שהיא זקוקה לו היא אבודה וחסרת ערך.

לכל אחת מאיתנו יש את הכאבים שמבקשים להרפא, את החסרים הנפשיים שמשתוקקים להתמלא. אבל למדנו להשתיק אותם, ל'סתום להם את הפה' כי 'זה לא מתאים שילדה גדולה ככה תרגיש' 'תפסיקי לרצות תשומת לב ואהבה'. האמת היא שזה אולי מנמיך להם קצת את הראש אבל הם לגמרי קיימים ובועטים. א"א באמת להעלים רגשות וצרכים נפשיים. ומה קורה כשאישה לא מקבלת את הצרכים הנפשיים שלה? כשהיא מדחיקה אותם עמוק? כשלא נותנים להם ביטוי, אנחנו הופכות ללקחניות. תובעות שלא במודע את המילוי והרפואה מהשני, במקרה שלך בן הזוג, ומצפים ממנו להיות המושיע: תאהב אותי, תפייס אותי, תראה אותי, תעריך אותי, תעשה לי.. הצרכים האלו לגיטימיים אבל כשאנחנו במצב לקחנות החסר שלנו לא מתמלא לעולם. ומלבד זאת, לא נותר בנו מקום לראות את הצרכים שלו. כך יוצא ששני הצדדים יוצאים מופסדים וחסרים בקשר הרגשי.

בשביל לצאת ממצב של לקחנות ותביעה לקבלה נכונה ולנתינה, חשוב לדעת לתת לרגשות האלו מקום. להעניק לעצמך, לכל מה שמתחבא עמוק בלב, הכרה. אז כשלב ראשון, משחררים את הבעל מתפקיד המושיע ששמנו אותו ולוקחים את המושכות על החיים הרגשיים שלנו. פונים אלייך אישה, פנימה.

תראי אותה.

תראי את עצמך.

תשהי בחוסר הערך שאת מרגישה. אל תחששי, תדברי את זה מול ה'. תרשי לעצמך להיות חסרה ולהרגיש את הכאב, הפחד. תסכימי לחוש דחויה\לא אהובה\חסרת ערך ותעטפי אותך בחיבוק גדול, כי הכי בעולם מגיע לך לחוש אהובה ורצויה, ואת זה קודם כל- את מעניקה לעצמך. אני מציעה לך לפנות לעצמך בשעת הערב חצי שעה, שבה את שם בשבילך, מדברת עם ה' על מה שאת מרגישה, על הצרכים, הפחדים, הרצונות הכי גדולים וכמוסים שלך ואת מה שאת מביאה באומץ. אחרי שאת רואה אותך, ולא מתנגדת לחוש את הרגשות הקשים והכואבים. את מתנקה, לומדת לאהוב את מי שאת, שהערך העצמי שלך לא תלוי במישהו חיצוני. ה' אוהב אותך מאד, ושום דבר בעולם לא יכול ליטול ממך את הכתר הזה של בת מלך אהובה.

כשאת נותנת לעצמך את המקום הזה, את כבר לא תובעת. הרעב הגדול נרגע. וכשאת מקבלת את עצמך, יש עם מי לעבוד. כשאת בונה לעצמך אישיות, את ממגנטת אלייך את הגבר שלצידך והוא חוזר להתעניין בך. כן, כשאת אוהבת את עצמך, את נותנת לו הזדמנות לאהוב אותך.

אני מאמינה בכל ליבי שלשינוי שאישה עושה יש כח להפוך עולם. אישה משפיעה, וכבר אמרו חז"ל אישה בונה אישה הורסת. את, בכח השינוי שאת מייצרת בתוכך, משפיעה על בן זוגך. וכשאת משחררת אותו מהתפקיד של המושיע ומפסיקה לשנות אותו ולרצות שהוא יתנהג\יאמר\יחשוב אחרת כדי שאת תרגישי יותר טוב, הוא פנוי לראות אותך. להתקרב. כי כשמצפים מגבר ורוצים שהוא יפעל לפי ספר ההוראות שלנו 'אתה צריך ל..' 'למה לא..' 'אני רוצה' הוא מרגיש שמשתלטים עליו, גומרים לו את החמצן, וכדי לנשום הוא הודף אותך, הוא מתרחק ומתנתק. את מבינה? הוא אוהב אותך, רוצה לחיות איתך, אבל גם לחיות בעצמו. וכשאת פועלת את השינוי בתוכך, לוקחת אחריות על הרגשות שלך ויודעת להיות שם בשביל עצמך, הוא כבר לא צריך לברוח, להדוף. יש לו אוויר ואז כל מה שהוא רק רוצה זה שתהיי שמחה ומאושרת. הוא יכול לראות אותך ואת הצרכים שלך. את גורמת לו לרצות לחזור להתקרב אלייך.

את אומרת 'אני לא רוצה להוריד ממנו ציפיות'. לצפות נכון זה אומר לשמוח כשהוא נותן, אבל כשהוא לא נותן אני לא שוברת את הכלים. אני מסכימה לעצמי להיות פגיעה. כי מותר לך לכאוב עם עצמך, להתאכזב, להיות מתוסכלת. לדעת לתת לעצמי חיבוק פנימי בלי לתבוע ממנו. לרצות ולא להכריח. לאפשר לו את המרחב שלו. וזה האיזון, שם אנחנו שואפות, לרקוד את הריקוד העדין הזה בין האני הנפרד לביחד: אני צריכה אותך אבל מאפשרת לך להיות מי שאתה. אני רוצה לקבל ממך אבל יודעת לתת גם לעצמי ומכבדת את הבחירות שלך.

ואת ענקית ומדהימה שאת עושה את התהליך הזה, במודעות והתמסרות. זה בכלל לא מובן מאליו שאת לוקחת אחריות על החלק שלך, מתאמצת ויוצאת מאיזור הנוחות. זה עבודת ה' ממש, עבודה על המידות ויצירת כלי לקבל אור גדול שישרה בביתכם בעז"ה.

מצרפת לך שיר של נרקיס רבקה מחנימי:

אני יודעת שאנחנו מנסים

לבנות שפה גואלת.

יוצרים בהמשכים עולם רצוף

ריפוי ונחמה.

לא ברור למה, או איך בדיוק,

נופים חדשים מתחבאים ברקע,

עם האומץ לעוף הם נחשפים.

אתה: כן.

פשוט איתי.

מצמוצים קלים בסוף החושך

תמונות ממרחב אחר:

גבר ואישה משלבים כוחות,

פורשים מתוכם שמיים.

מאחלת לך מכל הלב שתצליחי למצוא שפה גואלת ואת האומץ לעוף, ויחד- תפרשו מתוככם שמיים.

תמר ש.

שתפו בפייסבוק, באימייל או הדפיסו

שיתוף ב facebook
שיתוף ב email
שיתוף ב print

גם לך יש שאלה מציקה?

הגיע הזמן שיקשיבו לך!

יש לך מה להוסיף? זה בדיוק המקום:

3 תגובות

  1. המשיבה צודקת ומעלה נקודות חשובות, אבל חשוב גם להדגיש (לתחושתי זה לא הודגש מספיק בתשובה) שמהשאלה די עולה גם שלבעל יש הרבה מה לעבוד על עצמו. אי אפשר להיות קצת יותר רגיש, מתחשב ואוהב לאשתו, שרוצה ממנו אהבה וחום? הוא בסדר ויכול להישאר אדיש ורק האישה צריכה לעבוד ולשפר?

    לשואלת – הלב שלי יוצא אלייך. את בסדר גמור (גם אם יש לך על מה לעבוד ולשפר – כמו כולם). אל תרגישי נחיתות. תהיי חזקה. את ראויה מאוד לאהבה, חום, הערכה, וכבוד, ללא תנאים.

  2. שואלת יקרה! מדהימה!
    כולי שטופת דמעות.. ליבי יוצא אלייך..
    קודם כל, שולחת לך חיבוק.
    אני כל כך מבינה אותך. ואת מה שאת מרגישה.
    שתדעי, את בסדר. את נורמלית. ומגיעה לך כל האהבה שבעולם!! לא משנה מה המסע שייעד לך אלוקים בעולם..
    מלאת הערכה כלפייך שאת עובדת ועמלה לשנות. ובאמת קודם כל את כל זה את עושה לעצמך.לטובתך. בשביל החירות שלך.
    קשר תלותי הוא כואב. מי כמוני יודעת..
    התלישה הזו.. ההפרדה.. היא כואבת אבל משתלמת.
    לגבי בעלך, נכון שגם הוא צריך לעבוד.. העבודה היא לא רק שלך.. יכול להיות שהקושי שלו נובע מדחייה.. קשה לו כשנתלים עליו.. אולי כי הוא מפחד לאכזב.. אולי כי הוא מפחד מאחריות ומחויבות..
    כך שלכל אחד העבודה שלו.
    תאהבי את עצמך. תחבקי את עצמך
    פנקי את עצמך. זה כל כך מגיע לך.
    וכשתאהבי את עצמך.. תזמני לחייך אהבה גם מבחוץ..
    ותזכרי.. השם אוהב אותך.. זה יכול לרפד לפעמים כשמרגישים בדידות נוראית..

  3. שואלת יקרה מאוד.
    הדברים שכתבת, לפחות בחלקם, כאילו אני כתבתי…
    התחושות האלו של הבדידות, הקרירות, שאני לא טובה מספיק..
    יסורי נפש קשים. ואין את מי לשתף, כי לא נעים ואולי זה יתפס כקטנוני.
    אני רוצה להגיד לך משהו.
    לאף אחד בעולם אין זכות להגיד לך שאת לא שווה.
    שאת לא מספיק ורק אם תעשי את א' ב' ג' תיהיה ראויה לאהבה.
    את מיוחדת כמו שאת,
    יש לך רגישות ותבונה מדהימים
    ואת טובה. ואכפתית. וקשובה.
    אף אחד לא יודע מאיפה הגעת ומה התהליכים שעברת ועל מה התגברת ולכן גם אף אחד לא יכול לשפוט אותך.
    אלו דברים שאני אומרת לעצמי.
    ואני מזכירה לעצמי שאני לא לבד. ושיש מישהו שבאמת אוהב אותי בלי תנאים.
    וכשפונים אליו ומספרים על הכאב הזה שלא מרפה, הוא לא בז לו והוא מבין ועוזר.
    הרבה כח אני שואבת מדוד המלך. היו לו הרבה מצבים של בדידות וצער קשים, אבל תמיד תמיד הוא נשען ובטח בה'.
    כ"כ הרבה פסוקים שפשוט שם בשבילנו… לאמר אותם ולבכות איתם, ןהכי לשוב- לצאת מחוזקים ולהמשיך הלאה. כי אין ספק, כמו שכתבו לך, זה מסע, והוא בשבילך.
    אז שתדעי, שאי שם יש עוד מישהי שמעריכה אותך איך שאת וחושבת שאת מדהימה ויקרה.
    מאחלת לך, לי, לכולנו, לצאת מחוזקים מהקושי, לראות את הטוב שבנו, לאהוב את עצמינו ולבטוח בה' וביכולות המדהימים שנתן לנו. והמלך שהשלום שלו,ושכל הלבבות בידו, יברכנו בשלום- עם עצמינו ועם אחרים.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

"אקשיבה שלום, איך אפשר לקבל עדכונים ותשובות נוספות?"

תשובה: בכל דרך שרק תרצו!

באימייל? הזינו את כתובת המייל שלכם!
בוואצאפ? לחצו כדי להצטרף לקבוצה!
בטלגרם? לחצו כדי להצטרף לקבוצה!
בפייסבוק? לחצו על לייק לדף!
פופאפ צ'אט
דילוג לתוכן