מאת:

התפרסם בתאריך:

16/03/2020

איך לא להיפגע מבעלי?

שאלה מקטגוריה:

אני נשואה יותר מ 20 שנה, כולל ילדים מדהימים. בעלי הוא אדם חברותי, מקובל ואהוב מאוד במקום היישוב שלנו ובעבודתו ומצבנו הכלכלי טוב. אני עובדת בעבודה תובענית ומשמעותית ומצליחה בה מאוד, אני דמות מרכזית ומוערכת במקום העבודה שלי ושמחה בשליחות שלי.
העניין הכואב בחיי הוא הזוגיות שלי. בעלי הוא אדם דעתן מאוד ואפילו שתלטן, אוהב להתווכח וחייב שדעתו תתקבל. אני נפגעת ממנו לעיתים קרובות מאוד. ומצב זה התחיל מיד לאחר הנישואים ונמשך לאורך כל השנים. הפגיעות שלו הן בעניין המראה שלי, קמטים שהתחילו, קילוגרמים שנוספו בעקבות לידות ועוד ופגיעות רבות על אופן הדיבור שלי, הדעות שלי, בקשות וכישרונות שאין לי. כמו: אין לי סבלנות לשמוע אותך, את לא מבינה כלום, את בן אדם שטחי, היא לא מבינה שום דבר, עזבי אותה, היא לא נורמלית( דברים שאמר לאחרים עליי…)
בתחילת הנישואים סלחתי בקלות וניסיתי להמשיך הלאה, ברבות השנים וככל שהזמן עובר ואני נפגעת יותר, אני מתקשה יותר ויותר לסלוח. הפגיעה והעלבון נשארים לאורך זמן רב ואני מתקשה לחזור למצב רגיל. בזמן האחרון, התחילו להתפתח אצלי רגשות של סלידה ממנו, רתיעה, שמחה כשהוא יוצא מהבית ועצב ודכדוך כשהוא מגיע הביתה, רצון להתרחק ממנו ולא להיות בקרבתו. אני משתדלת מאוד להסתיר את זה ולהמשיך להתנהג בסדר, למרות שזה שואב ממני כוחות נפש אדירים.
לאורך השנים ניסיתי להבין מהם הדברים הגורמים לו להתפרץ, לצעוק ליד הילדים ולהעליב גם מול אנשים אחרים ואני מנסה להימנע מאותם דברים שמרגיזים אותו, אבל בעיקר חשה כישלון ואכזבה עמוקה, כי הפגיעות, הצעקות וההעלבות נמשכות….
ניסיתי שיטות שונות כדי להתמודד עם המצב כמו: להיות אסרטיבית מולו ולבקש שלא ידבר אליי ככה, לחייך, להראות שאני נפגעת ולהסביר את עצמי. שום שיטה לא עבדה והפגיעות נמשכות בממוצע של פעם או פעמיים בשבוע. השיטה שאני נוקטת בה עכשיו היא שתיקה. אני פשוט שותקת ואחר כך נכנסת לחדר, מתפללת לה' ובוכה. השיטה הזאת גם לא עובדת, אבל אין לי כוחות לעשות משהו אקטיבי יותר, איבדתי אמון….
לאורך כל השנים, הוא מעולם לא ביקש סליחה. לא הכיר בעובדה שנפגעתי ולא ניסה לשנות את התנהגותו.
אני מרגישה בדידות גדולה מאוד ושואלת האם זה מה שרצה הקב"ה בנישואים?!
קשה לי מאוד להיות כל כך לבד, ללא חבר, ללא משענת ותמיכה. אני לא מספרת את הדברים לאף אחד, רק ה' יודע.
השאלה שלי היא, איך אני יכולה לגרום לעצמי לא להיפגע? לא לשים לב לאמירות האלימות שלו ולהמשיך הלאה? בעצם איך לפתח חוסר רגישות? זה חשוב לי מאוד למען הבריאות הנפשית שלי.
תודה לכם על התשובה ועל השליחות הקדושה!

תשובה:

שלום יקרה,

אשה גיבורה, נושאת בעול עוולות ולא שוקטת מלמצוא דרך חיים.

עשרים שנות כאב, ואת עדיין מוצאת את המרחב לספור את המתנות ולהודות עליהם. רוח מפעימה נושבת בך.

אמת, "רק ה' יודע" – והוא יודע. מתוקף טובו, הוא נתן לך מציאות קשה ואכזרית כל כך, ואיכשהו זה חלק ממסע אל תכלית הטוב.

אין לנו מושג בגלגולים ותיקונים, אבל יש לנו אחיזה ברצון ה' מאיתנו כאן ועכשיו.

בעלך נוהג באופן הנוגד את דרך ה' במובן של בין אדם לחברו, וקל וחומר שבין איש לאשתו. צורת ההתיחסות שלו הינה אלימה לכל דבר ואין לה מקום. הכאב הוא על כך שגם כשאת מחליטה שאינך מקבלת את היחס המשפיל, הדבר לא עושה עליו רושם. זה בעצמו הוא חלק ארי מהפגיעה: הפוגע כלל אינו מתחרט או רואה את עצמו כאשם. תחושת הדחייה ממנו היא על המידות הקלוקלות שבהן הוא נוהג, וטוב מאד שנפשך הבריאה סולדת מכך.

יחד עם זאת, ישנם זמנים וחלקים באישיותו שמשכו אותך אליו, ושמאפשרים לכם לגדל ילדים מקסימים ברוך ה'. זו מתנה שבאה יחד עם עבודתך התובענית לא במקום העבודה, אלא בעבודה שבלב. בכך ששמרת על מרקם חיובי יחסית, נתת לילדייך בסיס איתן לצמוח עליו. גם בעלך תרם את חלקיו הבריאים והחיוביים, וכעת יש לכם פירות מתוקים להנות מהם עד מאה ועשרים.

השילוב של החלק הבריא ושאינו, יוצר לעיתים בלבול: מי הטוב? מי הרע?

ואין חלוקה דיכוטומית, יש חלקים.

אני מזמינה אותך לשים לב לחלקים הטובים של בעלך. מתי הם יוצאים לאור? איך את רואה אותם?

שימי לב לחלקים המדהימים שבך. מתי את מרגישה שאת מפיקה את הטוב מעצמך?

קראי לתכונות ולכוחות הללו בשם, רשמי אותם על דף רשימה עלייך, רשימה עליו.

* * *

כעת שימי לב למחשבה שלילית שעולה לך לגבי עצמך כשאת נפגשת עם בעלך.

אולי משהו כמו "אני לא רצויה/לא אהובה" או מילים מדויקות יותר עבורך?

ואיזו מחשבה היית מעדיפה לחשוב לגבי עצמך?

אולי "אני ראויה לאהבה" או "אני יכולה להביע את צרכי" או משהו אחר?

אמרי את המחשבה הזו לעצמך ושימי לב לתחושות החיוביות יותר המתאפשרות לך.

ומתוך האיזון והמודעות הזו, נמשיך למפות צעדים מעשיים שיפתחו את האשיות שלך בכלל, ובע"ה גם יעזרו לך במובן הזוגי.

במסע הכואב שלך, ניסית לדבר, להסביר, לכעוס. כל כך מתסכל שניסית ה-כ-ל, ואין קשב.

לצערי גם לי אין מטה קסם, אבל יש עקרון חשוב מאד שרצוי שתכירי, ויתכן שהוא גם יסייע לך (לקוח מתוך כתביו של הפסיכיאטר ד"ר איתן לבוב).

כשאת מדברת לאדם אחר, את מניחה שהוא נמצא באזור של שותפות איתך או התחשבות בך. מתוך כך את מסבירה, ומצפה שיבינו. את מבקשת, ומצפה שיתחשבו.

אך לעיתים האדם האחר נמצא באזורים שונים לגמרי של תקשורת, כגון כדאיות וביטול.

כשהאחר נמצא באזור הכדאיות, הוא לא פועל מתוך הרצון להיטיב לאחר אלא מתוך שיקולי דעת שלו כשהוא מבין את כללי המשחק.

למשל, אם אני בוחרת לעשות עוד קצת קניות בדרך לעבודה, אני לוקחת בחשבון שאני עלולה לאחר ולקבל הורדה במשכורת או נזיפה. אם ידעתי את כללי המשחק מראש, עשיתי בחירה ובחרתי לשלם את המחיר.

פעמים רבות, כדאיות היא דרך לגיטימית להתנהל גם במרחב הבין-אישי.

אנשים ובעיקר נשים, טועות לחשוב ששותפות והתחשבות הן הדרכים היחידות לקשר טוב, משום שאלו האזורים הנעימים והרכים ביותר.

אבל זו טעות משום שגם כדאיות יכולה להיות רכה ומאפשרת.

זאת בתנאי שהכללים ידועים מראש, כדי לתת אפשרות בחירה לאחרים.

לדוגמא, אם ילד יוצא מהמיטה ואמא אומרת: "בגלל שיצאת אתה לא מקבל סיפור" – זה יוצר מצב של ענישה וריחוק.

אבל אם אמא אמרה את הכלל מראש ("מי שבוחר לצאת מהמיטה – מפסיד את הסיפור"), והילד בחר לצאת מהמיטה- הרי זו הבחירה של הילד, הוא משלם את המחיר מתוך שיקול דעתו, והיחסים אינם נפגעים.

ישנו גם סוג יחס של ביטול או אלימות- והוא אזור הרסני מאד.

ביחס של ביטול/אלימות, אין אפשרות לשיח בכלל, הצד השני לא מכבד ואף פוגע, וכל אינטראקציה יוצרת הזדמנות נוספת להתעלמות ופגיעה.

גם במקום הזה יש דרכי פעולה שיכולים לשנות ולשפר את המרקם הבינאישי.

מה זה אומר לגבייך?

– בעלך אומר דברים מאד מבטלים ומכאיבים. זה לא בסדר בכלל, אך זה עדיין אינו אומר שהוא באזור תקשורת שלילי.

יתכן שאם תדברי איתו בשפת הכדאיות, הוא ישמע. הדיבור בשפה הזו הוא "על קר", כשאתם מטיילים או שותים כוס קפה בנחת. בזרימה של השיחה, את יכולה לומר לו מסר ברור, בשפת ה"אני" (שיתוף בתחושות שלך מבלי להאשים או לתקוף אותו). למשל: "כשאתה בוחר לומר לי מילים מחזקות, זה ממלא אותי בכוחות. כשאתה בוחר לומר לי אמירות שליליות, זה מרוקן אותי ולא אהיה מסוגלת לעשות _____ ."

(את הקו תמלאי בעשיה כלשהי שאת מספקת עבורו, ושרלוונטי ואמיתי לך)

מיד לאחר מכן עברי לנושא הבא. זה לא צריך להיות דיון, אלא אמירה בנינוחות.

כעת הנחת את כללי המשחק, והוא יכול לבחור.

בפעם הבאה שיבחר להשפיל- את לא תאמרי שום דבר, אלא פשוט תפעלי לפי הכלל שכבר אמרת לגבי עצמך.

את לא מענישה בשום אופן. את לא נעלמת ולא נאלמת, לא תוקפת ולא מותקפת. אלא משחקת את המשחק לפי הבחירה של האחר, על המחירים שידע עליהם מראש.

הדרך הזו שונה מעט מכל דרכי הניסיון שתיארת בכך שהיא אינה מדברת בשעת מעשה, ורק פועלת – ללא שיח לוהט/נעלב – לפי הבחירה של הצד השני.

בכך את משיבה לעצמך את כתר המלכות שהולך לאיבוד כשאת נאלמת או תוקפת. קשה לא להעלב כשנעלבים, אך יש דרך לפתח חוסן שיש בו הגנה לנפש.

את מפתחת את היכולת שלך לשמור על עצמך, על הזהות והאיזון הנפשי. זו שתיקה עם עשיה אקטיבית ורגועה.

מה בעלך יבחר? איך יושפע מהעמדה היציבה והמעשית שלך? – מעשיו יוכיחו, וזה לא בשליטתך.

גם אם יבחר בטוב יותר, ובוודאי אם תמצאי אותו עדיין מבטל אותך- את ראויה להכוונה מקצועית שתסייע לך-לכם, ויש דרכים! בעזרת השם.

אשמח לסייע לך ככל יכולתי בהפניה לכתובת מתאימה אם תרצי.

בתפילה לחיבור וקשר מיטיב עם עצמך,

עם קונך, ועם אישך.

שלך,

שפרה

[email protected]

שתפו בפייסבוק, באימייל או הדפיסו

שיתוף ב facebook
שיתוף ב email
שיתוף ב print

גם לך יש שאלה מציקה?

הגיע הזמן שיקשיבו לך!

יש לך מה להוסיף? זה בדיוק המקום:

תגובה אחת

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

"אקשיבה שלום, איך אפשר לקבל עדכונים ותשובות נוספות?"

תשובה: בכל דרך שרק תרצו!

באימייל? הזינו את כתובת המייל שלכם!
בוואצאפ? לחצו כדי להצטרף לקבוצה!
בטלגרם? לחצו כדי להצטרף לקבוצה!
בפייסבוק? לחצו על לייק לדף!
פופאפ צ'אט
דילוג לתוכן