כל השאלות

עמוד 5
אמונה

איך חוזרים להאמין?

אני מרגיש לצערי העמוק מאוד שאיבדתי את האמונה. אני כן מאמין באלוקים, אבל לגבי היהדות- חלק מהתנך ודברים שבתורה שבע"פ שאנים מובנים לי כלל. בכלל, אני מרגיש שמפאת כל מהפכת המידע המטורפת הזו קשה למצוא אמת (כמאמר הגמרא אמת נעדרת…). יש לי שאלות רבות וסתירות ולפעמים אני מרגיש שמנסים לתרץ תרוץ בכוח או דוחסים הלכות שלמות לתוך מילה אחת. אבל מנגד להוכחת היהדות יש טענות חזקות מאוד, אבל נראה שהתערבב שם כל מיני דברים ותפיסות מושרשות שאין הם חלק מהיהדות המקורית שניתנה בסיני (וגם על עצם זה יש לי שאלות).
העניין הוא- אני בצער על כך שהגעתי למצב הזה כמו כל אדם שנכנס למצב של חוסר ביטחון כשתפיסותיו חוטפות מכה ועוד אחת ונוספות רבות על הראשונה- במשך זמן כה רב- והוא מתחיל לפקפק כמעט בכול. הדבר המתסכל הוא שהאמת והשקר מעורבבים כל כך חזק ויש כל כך הרבה עדרים של אמיתות שאתה לא יודע מאיפה להתחיל ומה לחפש. יש המון מקורות מידע ודעות- לאיזה מהם לפנות- איך לחקור?
תראו, חברי הארגון היקרים: אני לא רוצה עכשיו תשובה בסגנון: חשבתי הרבה על השאלה שלך, אני מבין אותך, היש באמת אמת מוחלטת?! מהי האמת… יש הוכחות (עם הפנייה לכמה מקורות) בוא שמע אנקדוטה- בלה בלה בלה.
יש לי זמן. המון זמן. למעשה כעת אני יכול להתמקד

לקריאת התשובה >
זוגיות

המשפחה של בעלי חשובה לו יותר ממני

אני בת 40 בערך עם 7 ילדים הרבה פעמים יש לי ויכוחים וכעסים עם בעלי .בד"כ אנחנו כן מסתדרים……
יום אחד הוא החליט שהוא מגבש את כל האחים והאחיות הנשואים ויוצא איתם ליום שלם של טיול בלי הצד השני….למרות שהייתי יכולה להצטרף והרגשתי שהוא עושה לי את זה דוקא….
בי זה מאוד פגע שהוא יזם את הרעיון והשאיר אותי בצד כאילו אני לא שייכת למשפחה..הוא נותן לי הרבה פעמים הרגשה כזאת כאילו אני לא שייכת למשפחה שלו במיוחד כשאנחנו הולכים להורים שלו הוא פתאום משתנה לגמרי ומבליט את זה שאמא שלו היא הכי מיוחדת והאוכל שלה הכי טוב ושוכח שאני קיימת בכלל ולא מתייחס אלי וזה מאוד פוגע בי ואני ממש מאבדת את החשק להגיע לשם….
הסברתי לו את הענין והוא לא מבין בכלל מה אני רוצה ואני מרגישה ממש פגועה עד עמקי נפשי במיוחד מהקטע של הטיול עם האחים ואחיות שלו
אשמח אם תיעצי לי מה אוכל לעשות

לקריאת התשובה >
משפחה

קשה לי לתקשר עם חמותי

מאז ומתמיד יש לי בעיות עם החמות כרגע אנחנו נמצאים בריילוקיישן-אני משתדלת להתקשר אליהם הרבה שיראו את הנכדה אבל תמיד יש טענות לדוגמה: אם אני מתקשרת לסבא ולא לסבתא(החמות מתעצבנת) אם אני מתקשרת אליה והיא מבקשת את סבא (החמות מתעצבנת) לוץ מזה איני רוצה קשר איתה האישה הזאת פגעה בי המון במשך השנים ואני על הזמן הזה כיבדתי אותה וסתמתי את הפה! וכשנולדה הילדה המחמאות. רק גברו מזה שאין לי מילה/החינוך שלי גרוע/ שאני לא עושה מספיק עם הילדה…. בעלי לא ממש מתערב כשהיא מדברת כך ואני די מתפוצצת מבפנים. שאלתי היא כיצד לנהוג? והאם זה מקובל לבקש ממנו שהוא יתנהל מול הוריו ולא אני?

לקריאת התשובה >
אמונה

למה יש קושי וסבל בעולם?

השאלה יושבת עליי כבד ואשמח אם תעזרו לי ותענו לי עליה
אומרים כל הזמן על הקבה שהוא טוב גמור וכו וכו
אני ממש רוצה להאמין ולחוש את זה בפועל כשאני מסתכל גם על החיים שלי וגם על ההסטוייה של עם ישראל קל לי לראות הרבה יותר קשיים רוע פוגרומים כמה רגע זוהר היו לעמינו? כמה טוב כבר אני פוגש בחיי אני דיי צריך להתאמץ בשביל לראות אותו לעומת זה הרע והקושי אני כל הזמן פוגש בלי להתאמץ בחיפוש..למה כל טוב צריך להיות מלווה בייסורים בתהליכים למה אין טוב פשוט ככה..קשה לי ממש לקיים תורה ומצוות כי אני ממש לא חש את הטוב שלו מרגיש קור ורחוק מצידו..ענו לי כל מיני תשובות כמו בגלל חטא אדם הראשון בית מקדש חרב ועוד…אבל לא מצליח להבין את זה למה בגלל חטאים קדומים אנשים אחרי אלפי שנים צרכים לסבול ללא עוול בכפם איפה הצדק איפה הרחמים..לא התחלתי את חיי וכבר נגזר עליי לסבול נשע אכזרי..איפה איפה אני פוגש את הטב הזה מה רק בעולם הבא כאן זה הזמן לסבול? אם תענו לי אפילו קצת אשמח

לקריאת התשובה >
ביטחון עצמי

פער בקשרים שלי עם אנשים

שלום וברכה למערכת! ראשית תודה רבה! אני בחור ישיבה בן 23. רציתי להעלות נושא שמציק לי כבר תקופה מאד ארוכה.(ואולי כמה נושאים) א) יש אצלי הבדל עצום בין ההתנהגות ומערכת היחסים שלי עם אנשים שאני בקשר איתם ברובד עמוק ואינטנסיבי,

לקריאת התשובה >
חרדים

חסרים לי חברים מהעולם שלי

אני בחור חרדי מודרני בשנות העשרים המוקדמות, מתחיל ללמוד באוניברסיטת בר אילן.
בנסיבות מסוימות נשרתי מהישיבה התיכונית אחרי שנה אחת בלבד, ומאז לקח לי זמן לחזור למסלול חיים תקין.
בסופו של דבר הצלחתי וכרגע אני מתמקד בלימודים האקדמאים (השלמתי את שעלי היה להשלים על מנת להתקבל לתואר).
לנושא – אין לי חברים. בלימודים עד כה החברה לא הייתה ממש דומה לי (בעיקר חילונית) ועל אף שבמובנים מסוימים היא לא רחוקה ממני, במובנים אחרים היא כן (לדוגמא מבחינת בילויים וכו).
יכול להיות שבשנה הבאה החברה תהייה קצת יותר מתאימה, אבל קשה לצפות מראש. בינתיים אני בחודשיים חופש מה שמחזק את ההרגשת החוסר.
אציין שאני שיחסית קשה לו להיפתח, אבל זה פחות העניין לדעתי… העניין הוא בעיקר שמאז השנה ההיא בישיבה הקטנה לא באמת הכרתי אנשים שדומים לי… הכרתי בעיקר חילונים/חרדים בני ברקים.
בשורה תחתונה השאלה שלי היא איך/איפה אוכל להכיר אנשים מהעולם שלי? איך נראים בכלל חיי חברה של אנשים מהעולם שלי?

לקריאת התשובה >
שידוכים

אני גמורה ובלי כוחות משנים של שידוכים

קשה לי להעביר את הימים והלילות. ולא מעודד אותי לשמוע על רווקות מבוגרות ממני. אני מודה לה' על כל מה שנתן ונותן לי, בריאות, כשרונות, עבודה ומשפחה טובה. אבל אני מרגישה כל כך כפוית טובה שאני בעצם כזאת בלי תקווה, בעצם בלי חיים. אולי אני לוקחת קשה אבל זאת האמת. אני לא מצליחה להשלים עם החסר, עם הרצון העז להקים בית, לאהוב, להיות שותפה. אני מנסה כל הזמן להתחזק, להגיד תודה, הרצאות של אמונה לביטחון וכו' אבל דוגרי לא מצליחה. מה שפעם ה

לקריאת התשובה >
נפילות

לא רוצה ליפול יותר

אני בן 16 לומד בישיבה היתה לי תקופה של בערך כשנה שבה נפלתי ללא הרף אך ב3 חודשים האחרונים ב"ה הצלחתי לבלום את עצמי מליפול , לפני שבוע נפלתי שוב מאז פעם ראשונה ועכשיו שוב, אני חייב חיזוק לפני שאני שוב נכנס לסרט של נפילות.
קשה לי מאוד עם זה בעבודת ה' אני כל כך רוצה להפסיק בבקשה תעזרו לי לצאת מזה אני רוצה להיות טהור ולעבוד את ה' ללא נפילות בבקשה תעזרו לי

לקריאת התשובה >
עבודת השם

אני מקפידה בהלכה יותר מבעלי

כשהייתי צעירה – בזמן התיכון והסמינר למדתי הרבה הלכות , חלק מההלכות גם למדתי לבד דרך קיצור שלחן ערוך – הייתי קוראת כל יום כמה הלכות.
היום אני בת 34 ועדיין מקפידה או לפחות משתדלת להקפיד על הלכות שונות שלמדתי שהן בעצם כל מיני דברים ממש קטנים כמו לדוגמא: נטילת ידיים : לבדוק שהידיים והציפרניים ממש נקיות לפני הנטילה, אמירת ברכות וענית אמן לפי הנכתב בקיצור שלחן ערוך , פסיעת 3 פסיעות אחרי שמונה עשרה במדויק וכו וכדו יש עוד כל מיני דוגמאות.
שמתי לב שבעלי שהוא אדם רציני מאוד ויירא שמים ומקפיד על הלכות לא שומר על דברים כגון אלו אותו דבר גם אבי.
עלתה בי מחשבה שאולי בגלל שאישה מטבעה שמה לב להרבה פרטים קטנים וגבר יותר ממוקד במטרה אחת לכן הוא פחות שם לב לכל ההלכות הקטנות האלה.
אותו דבר גם לגבי הרחקות בזמן אסור , הוא פחות יקפיד על ההרחקות הכביכול "קטנות".
הוא לא יעביר ביד אבל יעבור לידי מאוד קרוב(כמובן לא בכוונה).
מה שלא ברור לי זה איך יכול להיות שזה כך – הרי התורה וההלכה ניתנה לכולם באופן שווה ואני לא מאמינה שאם הגברים פחות מקפידים על הדברים הקטנים האלה אז הם עוברים עבירה. ולכן אני חושבת אולי באמת אין טעם בכל ההקפדות על הלכות כביכול "קטנות" אלה.
אולי זה סתם הגזמות של נשים כפי שבד"כ אופיין של נשים , להיות מעמיקות יותר ואם כך גם להקפיד יותר. אני מרגישה אולי אין צורך בשמירת הלכות אלה במיוחד שאני לא רוצה להרגיש יותר מקפידה מבעלי כי מבחינתי הוא אמור להיות יותר ממני .מצד שני אם אני אשחרר אולי זה כבר יהיה שחרור רב מידי. מקווה שהסברתי את עצמי ברור.
ועוד נושא:
לפעמים עולה בי גם מחשבה אולי אנחנו מידי יורדים לקטנות בכל ההלכות , אולי הרבה מההלכות זה "נערוים" של כל מיני פוסקים שהיו בעבר?
אם אקח סיר קר בשבת ואשים אותו על הפלטה אז כבר נרשמה לי עבירה בעוד שלספרדים זה מותר? וכן דברים מסוימים בעיניני טהרה אני גם מרגישה שזה החמרות יתר.
אני מרגישה שה' לא ידון אותי בדברים אלה.
אבל עדיין לא מרגישה נוח עם המחשבות /הדעות האלה.
אשמח לתשובה.
ותודה רבה על התשובות המיוחדות באתר!

לקריאת התשובה >
אינטרנט

אמא שלי לא מאמינה לי

מרגישה אבודה ומתוסכלת,לא יודעת מאיפה להתחיל,אני אנסה לתאר קצת ולהיות הכי פתוחה שיש למרות שזה קשה לי..הקשר שלי ושל אימי בשנים האחרונות/תמיד היה רופף:
מרגישה ויודעת שהיא לא מאמינה וסומכת עלי וחושדת בי בכל הקשור לטכנולוגיה והטלפונים,בעבר הרחוק קרה שהיה לי התכתבות (של יום וחצי)*מיותרתת* לחלוטין עם איזה בחור שדיבר איתי בווצאפ ותו לא,והיא קלטה את ההתכתבות הזו..ואעפ שהייתי קטנה אז וחסרת מודעות לדעתי היא מאז כבר לא בוטחת בי בנושא הזה.וזה מתסכל אותי כי זה היה לפני שניםם! בתמימות עניתי להודעה ומאז התהפכו היוצרות..לפני שבוע מישהו העליל עלי עלילה כאילו עשיתי משהו לא הגון ברשת בעניני בנים,
אמא שלי שגם ככה לא הכי סומכת עלי בנושא הזה ולא מבינה בטכנולוגיה ,האמינה למה שהוא הוציא מהפה,ואני באמת לא כזווו!! אני לא מדברת עם בנים!! אני באמת הכי שומרת על עצמי! אני לא מטומטמת.ואני כן אחת עם ראש על הכתפים שלא תפול למלכודות.. אבל לכי תסבירי את זה לה ולכל המשפחה ששמעו את זה.. נפגעתי ממש ממש.. הכי הכי כואב לי שאמאשלי לא סומכת עלי.ממש שורף לי שלא מאמינה לי,ועל מה?! על כלום!מאשימים אותי ונטפלים אלי על סתם.אמאשלי אמרה לי במפורש "שאני יכולה להגיד על משהו שהוא לבן והוא שחור"..זה כואבב!!
ניסיתי להסביר את עצמי אבל אני גרועה בלבטא באמת מה אני רוצה להגיד, והכל היא לוקחת בערבון מוגבל, כל האמון שלה בי הלך.. אני יושבת בחדר בטלפון היא נכנסת וחושדת מה אני עושה וכו, מרגישה חנוקהה !! בכי בלילות.. וזה מתסכל אותי שכל האמון נהרס על שום דבר, מרגישה שאי אפשר להחזיר את שהיה, מתכנסת בתוך עצמי אבל מנסה להראות כלפי חוץ עסקים כרגיל.
תיארתי את זה ממש טכני וזה יכול להשמע שטחי אבל זה סופר חשוב לי כואב ושו

לקריאת התשובה >
פופאפ צ'אט
דילוג לתוכן