כל השאלות

עמוד 4
אמונה

אמונה עם כל כלכך הרבה ספקות

מרגישה את עצמי סוחבת על הלב ערימה של תשובות ששמעתי , שאלות, עוד תשובות (על אף שבטוחה שלא שמעתי הכל..) , עצות של אנשים, מילים של רבנים … וכלום.
אני תקועה ולא מצליחה להחליט ולהתחבר לדרך ה' .. לאמונה הבסיסית בקיומו של אל בורא קל וחומר משגיח.
אני יום יום בחודשיים האחרונים( אחרי שגם ניסיתי להרפות תקופות ארוכות) מנסה לברר עוד קצת ולנסות למצוא כיוונים.
כי אני נמצאת ולא נמצאת .. הולכת עם חצאיות ושומרת את הבסיס של שבת וכו אבל בלי כוונה , להט או אמונה.
כמו כן אני יוצאת עם מישהו קשר רציני מאד (כמובן שזה סיפור ארוך אבל לא אאריך..)ומרגישה דחף עצום להחליט גם בשביל לדעת האם זה הבית שאני רוצה.. בשבילי וגם בשבילו..
אני הבנתי עם הזמן שיש לי בעיית ספק גדולה , ספק בעצמי ובבחירות שלי, ספק במה שהלב מרגיש..
אבל עם כל זה משתדלת ללכת עם ההיגיון והאמת ולא מצליחה וכואבת כבר מאד…
אשמח לעצה או כל דבר , כי אני בעצמי אובדת עצות ומרגישה שאני מיואשת ועומדת על הגבול הדק בין חיים של תורה לבין חיים נטולי יהדות.
תודה רבה

לקריאת התשובה >
פרנסה

מתלבטת על לימודים אקדמיים שלי

האם ללכת על זה ולהשקיע את כול כולי בתואר או שאני צריכה להמשיך לעבוד עם התעודה שיש לי ולהסתפק בה?
ויש עוד עינין שמטריד אותי זה הכסף בכל אופן זה 5 שנות לימודים והלימודים כשלעצמם עולים 70000 אלף שקלים בכל מהלך ה5 שנים כמובן והשאלה היא האם כדאי לי להשקיע את כול כולי בשביל המטרה שלי האם המטרה הזאת שווה את הסיכוי שאולי אצטרך הלוואות ואם אתחתן פתאום ואצטרך לפרנס משפחה אז איך אסתדר
והאם זה באמת מה שאני צריכה לעשות
או שאני אוותר על החלום ואסתפק במה שיש לי אני באמת לא יודעת מה לעשות , ההורים שלי בעד הלימודים ומשכנעים אותי שאלך על זה וזה חכם ללמוד כשאני בת 20 ולא עם ילדים ובעל עדין אבל עם כל העידוד שלהם הם לא יוכלו לממן לי את הלימודים אפילו לא רבע מהם
אז אני ממש לא יודעת מה לעשות החברות שלי ממש נגד הן אומרות שהן מכירות אותי שאני אוהבת כת החיים ואוהבת לטיל ולכייף המון וזה לא חכם ללכת ללמוד בלי תמיכה כלכלית , יש לי חיסכון של 20000 שחסכתי לחתונה וזה אמור להספיק לשנה אחת של לימודים
השאלה היא האם ללמוד או להמשיך לעבוד
אם תוכלו לענות לי מה הדבר החכם והנכון בשבילי לעשות
זה יציל אותי

לקריאת התשובה >
נפילות

קשה לי עם ההתחזקות של עצמי

אני בחורה בת 17 אני מגיעה מבית מצוין ב"ה,
ולומדת בסמינר מעולה- רק שבהתחלה לא באמת הייתי "בסגנון" של הסמינר, אני מגיעה מבית שקצת יותר מאפשר, וגם אני הייתי קצת עושה מה שבאלי… אז תמיד הרגשתי שונה…
כל השנה הראשונה בסמינר רק עשיתי את עצמי ילדה טובה- ודווקא הלך לי טוב!
ואז בכיתה י' פשוט החלטתי שאני רוצה להתקדם ולהשתנות והתחזק- ב"ה מצאתי חברה שגדולה ממני בכמה שנים שעזרה לי, ועוזרת עד עכשיו…
ב"ה שיניתי את עצמי לגמרי שזה אומר איך שאני מתלבשת איך אני מדברת, בכלל הפסקתי את השימוש ברשתות חברתיות ובכללי באינטרנט.
היו לי כמה נפילות אבל תמיד הצלחתי לקום מהם ולחזור להיות הילדה "דוסית" וטובה, וזה באמת הגיעה מבפנים.
אבל פתאום עכשיו בתקופה הזאת היה לי מלא זמן לחשוב עם עצמי, ולראות כמה קשה , אחרי שראיתי את הנפילות שהיו לי עכשיו , אני פתאום חושבת תכלס אני לא באמת שלימה עם מה שאני עושה.- זה קשה לי!!!!
אני כבר הרבה מאוד זמן לא רואה סרטים ולא יוטיוב וכל הדברים האלו- ופתאום עכשיו אני פשוט מרגישה שקשה לי, שדי זהו נמאס לי- אני לא שלימה עם זה באמת!!
אני מרגישה שמאז ש"התחזקתי" הרבה יותר קשה לי עם הכל, אני לוקחת כל דבר בחיים יותר קשה ורציני- רק פגע בי!
פתאום אני מרגישה שהכל אני עושה בשביל לרצות את הסמינר, ובמיוחד את החברה שמלווה אותי כבר מלא זמן- אבל מצד שני בתוך הלב יש לי מקום שאני מקנאה בכל הבחורות הטובות!
כל המחשבות האלו גורמות לי רע ולמצב רוח לא טוב!
אני נורא פוחדת שאגמור את התיכון וכאילו אתן "בעיטה" לכולם…
השאלה אם אני לא מצליחה עכשיו לקום ו"לחזור" לעצמי, ושאהיה שלימה עם זה… אולי כדאי לתת את הבעיטה עכשיו?! או לתת לזה זמן ולהמשיך "לסבול" בשקט?!
אשמח אם תתנו לי עצה.

לקריאת התשובה >
זוגיות

האם זו תחילת אלימות?

אנחנו נשואים כבר הרבה שנים ורבים המון
אף פעם זה לא קרה אבל ב2 הפעמים האחרונות בעלי ממש נגע בי בחוזקה איים עלי מקרוב ואפילו הזיז אותי הצידה חטף ממני משהו שזה כאב לי בפעם הראשונה הייתי בהלם ואמרתי לו שאני לא מוכנה לשום דבר עד שהוא יתנצל ויבין שגם אם הוא עצבני הוא לא יכול לגעת בי ובטח שלא לאיים עלי ממרחק קרוב כדי להפחיד אותי
ובפעם עכשיו פשוט שתקתי
אוסיף שאני לא כבשה תמימה במריבות האחרונות פשוט נמאס לי ואני שותקת אבל שתיקה שהוא יכול לדבר עם הקיר ואז הוא רודף אותי מתי נדבר וכולי ואני דוקא נהנית מזה כי זה הפעם היחידה שהוא רודף אחרי אז יאאלה ( למרות שכן הייתי שמחה שיהיה בינינו משהו טוב יותר אבל נהנית מפירורים שכל כך חסרים לי) וכנראה עכשיו זה עלה לו לסעיף
אני יודעת שזה מצב לא תקין רק שואלת אם אני צריכה לעשות או להבין משהו לפני שיהיה מ

לקריאת התשובה >
זוגיות

רוצה את בעלי יותר גברי ומוביל רוחנית

למדתי בסמינר מוכר, והייתי בת מצוינת בסמינר. הורי חוזרים בתשובה, ותמיד חייתי מתוך ניסיון לבירור אמיתי של האמת בכל דבר. כבחורה הייתי הולכת להתפלל בבית כנסת בשבתות שלוש תפילות, בשבת בצהריים קראתי ספרי מחשבה ומוסר, וכל הזמן השתדלתי לחשוב על עבודת ה', ואיך הכי נכון שאעבוד אותו.
יצאתי לשידוכים. ההורים שלי מאוד תומכים ומסורים, אך כבעלי תשובה, לא יכלו לקבל את האקסיומה שכדי לקבל בחור בן תורה צריך לתת דירה, או סכום נמוך יותר (300.000) ואמרו שיתנו את כל מה שיש להם, אך לא מעבר לכך. מסיבה זו היה לי ברור שהשידוך שלי מן הסתם לא יהיה מטובי הישיבות המוכרות, אך זה גם לא הפריע לי, כי תמיד ידעתי שאני מחפשת את התוכן של הבחור ולא את הנתונים החיצוניים שלו. להפך, חיפשתי בחור שלמד בישיבה תיכונית ועבר לישיבה גדולה טובה ל"חיזוק". קיבלתי שדר מתמיד מההורים שלי שקשה להאמין שאקבל בחור מישיבה מוכרת, אבל ההורים שלי הסתכלו על כל מערכת הסחר בשידוכים בגועל, כך שלא ראו בכך הפסד גדול. אני הייתי בחורה תמימה וחשבתי שאכן העטיפה החיצונית לא אומרת דבר, ואפילו לא חשבתי לשאול בפגישות מה הבחור חושב לעשות אחרי החתונה, שהרי מה שחשוב זה הכוונה, הרצון ועבודת ה' בכל מצב, ופחות רלוונטי אם הבחור לומד או עובד. העיקר שיהיה עובד ה' אמיתי.
נפגשתי עם בחורים שונים, ובסוף מצאתי את הבחור שהפך לבעלי. כבר בפגישה הראשונה הרגשתי שזה מה שאני מחפשת. נפגשנו חמש פגישות בלבד, ובשישית סגרנו . בעלי מגיע גם הוא ממשפחה של חוזרים בתשובה, מאותה מנטליות וקהילה דומה להורים שלי. הוא למד בישיבה לא סטנדרטית, אבל נחשב לבחור רציני מאוד, ואף הציעו לו לעשות "חיזוק" בישיבת מצוינת, אבל הוא לא רצה. לא היה לי מושג האם הוא רוצה ללמוד או לעבוד אחרי החתונה, והרגשתי גם שאין זה ראוי לשאול שאלה כזו, העיקר שהוא מכוון לשם שמים.
התחתנו. לאחר החתונה הבנתי שזה ממש, אבל ממש לא מה שחשבתי או חיפשתי. אשתדל לקצר. בעלי אדם טוב, מאוד טוב. הוא אוהב אותי מאוד, דואג לי ומשתדל לעזור לי כפי יכולתו. אך האופי שלו שונה לגמרי משלי, והשוני הזה מתבטא בכל המישורים. הן במישור הזוגי, הן במישור של עבודת ה', והן בהתנהלות החיים. חשבנו שבהתחלה הוא ינסה ללמוד תורה, ואחר כך יראה מה הוא מעדיף. בפועל, במשך שנה בעלי היה בבית, בילה את רוב הזמן בשינה או בקריאת ספרים (לא דתיים אך גם לא בעייתיים מבחינה הלכתית) כשהוא שוכב על המיטה. אני, שמעולם לא ראיתי דבר דומה לזה בבית הורי, הייתי מופתעת ומבוהלת מאוד, וגם חסרת אונים. אציין שבבית הוריו של בעלי זה בדיוק המצב, והמשפחה שהייתה נראית חיצונית דומה כל כך למשפחתו של בעלי – רחוקה מהם מנטלית כרחוק מזרח ממערב. כמובן שאם בעלי שכב במיטה רוב היום, הוא גם לא ממש לקח אחריות על ניהול החיים השוטף, ובגלל שכל הזמן ניסיתי להיות איתו, ולא רציתי בשום פנים ואופן לחיות את חיי לבד, גם אני לא עשיתי צעד בנושא הזה. בשנה הראשונה היינו יוצאים הרבה מהבית, אך כל זה קרה מזמן אחר הצהריים, בו הייתי חוזרת מהעבודה, ואז בעלי היה מתעורר. בילינו הרבה, אבל זה לא עזר לי להפחית את תחושות הלחץ, החרדה וחוסר האונים.
זמן קצר מאוד לאחר החתונה נכנסתי להריון, וזה היה הדבר שמנע ממני לחשוב על חרטה מהצעד שעשיתי. סבלתי מאוד בזמן הזה, למרות שבעלי התנהג אלי בסדר גמור, אבל בגלל כל הנ"ל הרגשתי שאין לי פרטנר.
לאחר שנה וחצי יצרתי קשר עם מדריכת הכלות שלי לשעבר, והיא עזרה לי לשבור את המצב ולצאת ממנו. היה זה זמן מאוד לא פשוט מבחינה זוגית, אבל עברנו את זה והכל מאחורינו.
הכל מאחורינו, אבל אני עדיין לא שוכחת את זה לבעלי.
בעלי ניסה ללמוד לבד בבית הכנסת, וזה החזיק לחצי שנה

לקריאת התשובה >
זוגיות

רגשות עזים לחברה

הדבר המוזר שקרה הוא, ואין לי מושג איך להתייחס אליו, הוא שלפני בערך שנה התחילה לעבוד במשרד שאני עובדת בו עובדת חדשה. היא עובדת במקביל אלי, נקשרנו ונהיינו חברות טובות. אני טיפוס חברותי כך שהכל התחיל רגיל. בחדשים האחרונים אני מרגישה שאיכשהו התאהבתי בה. אני חושבת עליה מלא, מחשבות מכל מיני סוגים…. לא מה שרגיל לחשוב על חברות. בטח לא כשאני נשואה ועדיין מאוד אוהבת את בעלי
איך מתייחסים לדבר כזה?
היה לי את זה פעם או פעמיים כבחורה, היו לי חברות שהקשר בינינו היה קרוב מדי, אבל מאז שהתחתנתי זה לא קרה, ואני פשוט לא יודעת מה לעשות.
מאוד נבוכה, מאוד מתביישת ברגשות האלה, והייתי רוצה לדעת מה לעשות.
לנתק את הקשר? חבל לי כי מאוד כיף לי איתה. הטעם שלנו דומה בהרבה דברים, יש לנו שפה משותפת מעולה וזרימה מאוד טובה. למדתי הרבה על עצמי בזכותה.
להמשיך ולנסות לעצור את עצמי?
עכשיו בקורונה כשאנחנו בבית בחל"ת ולא מגיעות למשרד זה עוד יותר מציק, כי כל היום שלי מסתובב על השאלה אם היא התקשרה/כתבה משהו או לא.
זה משגע אותי, כי עם בעלי והילדים אין לי בעיה להיות בבית עוד שנה, ממש טוב לנו בבית. סוף סוף אני אמא שיש לה זמן לבשל, לעשות עם הילדים יצירות, ולהשקיע כמו שאני אוהבת. והמצבי רוח שלי משתנים בגלל הדבר הזה!!! זה נורא!
אני מאוד ישמח אם תרחיבו לי קצת על הנושא הזה. אם זה קורה לעוד נש

לקריאת התשובה >
כיבוד הורים

לוקחת מדי ללב את הקשיים של הורי

בילדותי הורי חוו מכה כלכלית קשה שעד היום נותנת את אותותיה.
אני מציינת את זה כי אולי זה רלוונטי
הקושי שלי מתבטא בזה שאני לוקחת ללב קשיים של ההורים, בצורה שממש מעיקה עלי
קשיים כלכליים, קשיים של בריאות, וכל קושי אחר שלהם מאד כואב לי ומאד משפיע עלי
בנוסף גורם לי לרגשות אשמה אולי אני יכולה לעזור יותר וכו'
אשמח לתגובתכם בעניין
תודה רבה

לקריאת התשובה >
ביטחון עצמי

לא אוהבת איך שאני נראית

אני בת 19 והתקופה הזאת של הקורונה נתנה לי להתבונן יותר בעצמי ובאמת זה גרם לי להסתכל על דבר חיצוני שתמיד הדחקתי אותו זה היופי החיצוני…
פתאום אני רואה יותר כמה אני לא אוהבת איך שאני נראת וזה כל פעם מוריד אותי מכניס אותי למצב של קנאה והסתכלות על אחרים ובמיוחד לעצב.. במיוחד שכל פעם אומרים לי את זה(או שלא אומרים כלום כדי לא להעליב)
אני יודעת שזה לא העיקר אבל זה כן חלק חשוב שנותן ביטחון..
אני באמת אשמח לעצה איך להתמודד עם זה ולהמשיך לחיות בשמחה וביטחון גם בלי תלות בחיצוניות שלי.
תודהה!!

לקריאת התשובה >
זוגיות

אני פמיניסטית והוא שובינסט-אפשר לחיות ככה?

די מהר לאחר שהתחתנו דברים התחילו להתנגש. הגענו למצב שלפני חצי שנה (אחרי שנתיים וחצי) הרגשנו שזהו זה! הלכנו למספר יועצי זוגיות אך כרגע אנחנו במעגל. בכל מקרה, עכשיו כשאנחנו די אבודים בעלי הושיב אותי לשיחה והסביר לי שבעצם מהרגע שהתחתנו- הוא לא אוהב אותי ולא נמשך אלי בכלל! לטענתו זה קורה בגלל פערי האידיאולוגיות ביננו.
בדעותי אני פמיניסטית מאד (לא ברמת קיצונית אך איני מוכנה להסכים לדברים שבתחושותי הם מנחיתים אותי כאישה) ואילו בעלי נוטה לצד שוביניסטי ושמרן מאד! הוא אינו מסוגל לסטות מאורח החיים שאינו "עפ"י הספר".
כרגע הברירה שהוא נתן לי זה שהאופציה היחידה שנותרה היא שאסכים לחלוטין לוותר על דעותי ואורח חיי ע"מ להתאים לו ובתמורה הוא יאהב אותי…
הוא מצידו מרגיש כי אינו יכול כלל לשנות ולו עיקרון 1 עבורי
מה עלי לעשות???!

לקריאת התשובה >
פופאפ צ'אט
דילוג לתוכן