כל השאלות

עמוד 3
ביטחון עצמי

איך לאהוב את עצמי? איך להאמין בעצמי? איך לא להיות תלותית?

מאז שהתחלתי ללמוד , עברתי ימים קשים ממש..
הביטחון העצמי שלי ירד מיום ליום , היו לי ימים שבהם התעוררתי בבוקר וסתם פשוט התחלתי לבכות , או לחילופין הייתי עצובה , מדוכאת , מתהלכת בתחושה שאני אפס…
כל זה קרה כשנכשלתי כמה וכמה פעמים במבחנים קריטיים , ומאז אני פשוט לא מאמינה בעצמי…
היו ימים שירדתי במשקל וכל מה שרציתי זה לא לצאת מהמיטה…
אבל כל זה היה עוד נסבל .
מכיוון שהייתי איתי חברה.
דיברנו , עודדנו אחת את השניה , היא עזרה לי ואני לה…
לאחרונה היא החליטה משום מה לרופף את הקשר, ואני פשוט מרגישה עוד יותר בודדה במערכה , עכשיו לא רק שאני לא טובה בלימוד כ"כ , גם חברות אין לי…
אני יודעת שתגידו לי לעזוב את התחום ולחפש משהו שאני יותר טובה בו,
אבל אין מצב, מבחינתי זה יהיה כישלון נוסף לרשימה …
אני יודעת שתגידו : "תחפשי חברה אחרת פשוט.."
אני מנסה, אבל אני פשוט תלותית בה… ( זו עוד בעיה שהלוואי שתעזרו לי לפתור)
אני לא זזה מטר בלימודים בלעדיה …
קיצור אני לא רוצה לחפור , תכלס השאלה שלי היא :

לקריאת התשובה >
אמונה

איך ייתכן שאנחנו פחות מאחוז מאוכלוסיית העולם, ואנחנו הצודקים?

שלום, יש לי אחת שמאוד מטרידה אותי והיא בין היחידות שבאמת מצליחות לערער אותי. שמעתי מלא תשובות לשאלה, אבל היא תמיד מורידה את הביטחון שלי באמונה. השאלה היא למה אנחנו מיעוט? איך ייתכן שאנחנו פחות מאחוז מאוכלוסיית העולם, ואנחנו הצודקים?

לקריאת התשובה >
חברה

שיתוף ושאלות בחיים, את מי שואלים ועד איפה לתת לקשר להגיע?

כל חיי התמודדתי עם דברים כמו כל אחד. אפשר להגיד שדיי התביישתי לשתף אנשים במיוחד את הקרובים לי מאד (משפחה וכו’), פשוט הכל השארתי לעצמי. ואולי אפילו לא שמתי לב עד כמה זה היה לי קשה אבל כל הזמן ניסיתי לעזור לעצמי בכל מני דרכים שונות או מהרצאות שהפקתי מהם לקחים ובדרך הזו עבדתי על עצמי או פשוט מעיצות ששמעתי וכו’…
בשנתיים האחרונות ראיתי כמה השיתוף וההתייעצות עם אחרים היה לי חסר!! שנה שעברה התחלתי במקום לימוד מסויים שמאד התפתחתי בו לטובה וזה מאד לא הפתיע אותי. היה לי שם דמות מסויים שפתאום הרגשתי בנח לשאול אותו (רב למקרה הצורך..) שאלות ולאט לאט הרגשתי שאני חייתי בסגירות והנה אני נפתחת ואני משתפת! וזה היה הרגשה נפלאה..
אבל כמובן כמו שאפשר לתאר קשר של שאלות עם רב לא נשאר בזה…הוא קשר שהדמיון מתערב בו וזה הגיע לי למצב שלא יכלתי לחיות עם ההרגשה הזו, הוא פשוט היה אצלי בראש בכל מקום שהלכתי!! בהחלט אפשר לקרוא לזה תלותיות!!!!
וזה הרגשה מפחידה לבחורה כמוני שלא באמת נחשפתי לעולם מידיעה ראשונה אלא משמועות, ופתאום קורא לי משהו. ואני בחורה מאד מודעת לא הייתי מסוגלת להמשיך ככה אז ב"ה, ד’ נתן לי את האומץ אחרי עזרה והתייעצות עם נשים אחרות להפסיק את הקשר שכביכול נועד לשם שאלות והתחכמות… וזה לא היה פשוט בכלל!
עכשיו נוצר לי עוד בעיה חשבתי שקשר עם גבר, במיוחד עם כל התשוקות והתאוות המעורבות הם אסון ולכן חיפשתי אישה שאיתה אוכל לשאול וזה יותר סביר כי רציתי והייתי חייבת דמות כזאת.. (להזכיר אני לא אוהבת לשתף ברגיל..) ובעזרתו של ד’ מצאתי מישהי מדהימה ביותר שאני נורא נהנית לשאול ולשתף אותה והיא מאד מעוניינת בי וכו’ וכו’ אבל אני רואה שהרגשת תלותיות לא זזה ממני ואני עדיין חיה בלחץ כזה מה תגיד ומה תחשוב והיא המוןןןן בתת מודע ובמחשבה שלי. ולכן בעיה של תלותיות זה לא פתר אמנם הפעם עם אישה אבל בכל זאת, לא אידאלי ביותר לחיות ככה.
אני יודעת שכל דבר חייב איזון ואפשר ל’התמכר’ לכל דבר. אבל איך, איך יוצרים קשר עם בן אדם ב

לקריאת התשובה >
זוגיות

אשתי לא מוכנה לקבל ולכבד שאני לא חרדי

ני אברך שנחשב ת"ח ומוערך ואפי' עם "שטעלע" כלשהי. בקיצור "מסודר" כפי שזה נראה.
בעשור האחרון עברתי תהליך דתי-פנימי רציני ובשנים האחרונות התייצבתי בעמדה של "דתי". כלומר אני לא מאמין בחרדיות (יודע שיש לחרדיות מעלות אבל חולק עליה מכול וכול), ובעיקרון אני בגישה של מודרנ-אורתודוכס של שילוב תורה וחיים וכו'.
המשמעות של זה היא מבחינה הגותית – הרב סולובייציק הרב ליכטנשטיין הרב יונתן זקס ועוד הם רבותי. מבחינה מעשית אין לזה השלכות רציניות כי לא מפריע לי להמשיך להתלבש כחרדי ולהמשיך אורח חיים חרדי באופן כללי.
התחלתי ללמוד מהצד לימודים אקדמאים שחשובים לי וזה בהחלט עושה לי טוב, אבל זה כרגע לא הבעיה.
מבחינת חינוך ילדים אני מבין שאני לא יכול לעשות את זה לאשתי, והילדים ממשיכים להתחנך במוסדות חרדיים (הטובים ביותר) כרגיל. גם זה לא הבעיה.
מה שקשה לי וממש מייאש אותי, זה שאשתי חרדית לגמרי מבית מאוד חרדי ומאמינה בחרדיות מאוד, והיא מסתכלת עלי כאדם פסול/משובש/סוג ד' שצריך להיזהר מהשקפותיו הפסולות. כמו שחרדי ממוצע מסתכל על דת"ל ממוצע ומטה.
אודה בכנות שגם אני הסתכלתי כך בעבר על מי שהיה בעמדה הדתית שלי, ולכן אני גם מבין אותה.
הבעיה שזו אשתי, וזה הורס לנו את הזוגיות. הייתה תקופה שהייתי קיצוני נגד חרדים וכו', ואח"כ התמתנתי בהרבה, וגם הבנתי שזה מזיק לזוגיות שלנו, אבל מצידה כלום לא השתנה. היא דבוקה לגמרי בכך שלא להיות חרדי זה פשוט לא אופציה.
אני לא מבקש ממנה להשתנות בכלום, ואני מבין ש"המשנה ידו על התחתונה", אבל אני לא יכול לסבול את זה שאני אדם פסול בעיניה.
מצד שני, האם יש לי דרך לשנות את ההשקפה שלה? אני לא ראה דר

לקריאת התשובה >
זוגיות

למה דווקא בתקופה שאנחנו מאורסים צריך לשמור על גבולות בקשר?

רציתי לברר למה דווקא בתקופה שאנחנו מאורסים צריך לשמור על הרחקות ולדבר רק פעמיים בשבוע ולהיפגש אחת לשבועיים(כל אחד לפי מנהגו)
כי לפי "ההיגיון" אנחנו אמורים להכיר עכשיו אחד את השני ולא להתבייש כדי שלא יהיה קשה אחרי החתונה…
אני ממש בעד כל ההרחקות אבל רוצה חיזוק וחידוד…
וגם איך אפשר להתחבר ולהכיר אחד את השני גם "מרחוק"

לקריאת התשובה >
עבודת השם

זרמים שונים ביהדות-מי מחליט מה מתקבל ומה לא?

מי החליט איזה יתקבלו כאמיתיים?
כלומר – בשביל כל אחד (כמעט) אפשר למצוא זרם שאומר שפלוני כתב אמת, אבל זה לא מקובל כ'מינסטרים'/דתי/חרדי/יהדות אמיתית, תפיסה תורנית…. אני מדברת על איך *זה* נקבע. בפרט אחרי התנאים, עם כל התנועות וההתנגדויות השונות להן; בגלות, איך להתייחס למה שסביבנו. ככל שמאוחר יותר בסדר הדורות, רק הופך להיות רלוונתי יותר…
אולי יעזור לפרט עוד. ודעו, זה לא בתור האשמה, אני רק שואלת:
הרמב"ם – מקבלים את הלכותיו (אפילו אם אומרים שלא לקרוא "מורה נבוכים", או אולי אך ורק לאלה שבאמת נבוכים), אבל היה נראה כאילו כמה מדעותיו לא משקפות השקפה שהיינו מאמצים אם היינו מקבלים מכל אחד אחר…
או הרב הירש – למדתי הרבה עליו ואיך שהוא הגן על היהדות, התורה, בשעת תנועת הרפורמה, וכתביו ופירושיו על התורה המפורסמים והיפים – ומאידך, אפשר לומר שרבניו, ואף הוא, היו יותר 'מודרניים': בכמה מרעיונותיו שכתב, ושהיו מאמצים את התפיסה של להתערב בעולם בשעה שגדולים אחרים היו אומרים לא. למשל החתם סופר. אז האם מאמינים לדברי הרב הירש או לא??? נראה לי שכן, אך אז – איך אפשר שלומדים גם את דבריו וגם את דברי החתם סופר??
לא מדברת על מחלוקת באיזו הלכה, יודעת שיש לנו תמיד תפיסות שונות ביהדות (כמו שאומרים "יהודי אחד – שלוש דעות"…) ואפשר ללמוד מכולם כל עוד הם חלק מהמסורת שלנו – אבל פה נראה שמדובר ממש באיך קובעים שהם נמנים בשושלת המסורה האמיתית, זוהי שאלה מהותית על התייחסותנו לחיי גלות ועוד! האם עלינו להתערב בעולם, ולהשתמש בחכמתם באספקלרית התורה – או עדיף להימנע?

גם סתם, החומש 'מקראות גדולות' – יש בו כמה מפרשים, אבל זה פשוט איך שהמדפיסים החליטו – כלו', יש לאלה

לקריאת התשובה >
איך אני מפסיקה לחשוב כל הזמן על כסף?
פרנסה

אם בשיגרה שלי הנוכחית אין לי זמן לנשום, כיצד אנהל בית, אגדל ילדים ואתחזק זוגיות????

השאלה שכל הזמן רודפת אותי ומרחפת מעליי זה האם אני עושה נכון, האם אני בדרך האמת..?!?!

ואסביר-יש לי חלום להגשים את התארים שאני רוצה ללמוד ולעסוק במקצוע שאני אוהבת.

ומצד שני יש לי רצון גדול מאד ליהיות אימא טובה ומשקיעה, רעיה רגועה ופנויה.

כיצד הדברים יכולים ללכת יחד????

אם בשיגרה שלי הנוכחית אין לי זמן לנשום, כיצד אנהל בית, אגדל ילדים ואתחזק זוגיות????

בעייני בשביל לקיים דברים אלו-אין אפשרות לעבוד במישרה מלאה וכמובן שלא ללמוד לתארים…

אני נקרעת מהמחשבה אולי בכלל מיותרים כל הלימודים שלי ועדיף שכל החיים אשאר בתפקיד קטן אבל עם פניות לחיים האישיים??

איך אדע לבחור בדרך האמת והנכונה????

לקריאת התשובה >
ביטחון עצמי

מי אני האמיתית? זו של החוץ או זו של הבית?

אני הרבה מתנדבת ועובדת בכל מיני עמותות ומקומות שנותנים עזרה. מאד מעריכים אותי בחוץ ומחמיאים לי ובטוחים שאני מיוחדת ומושלמת.
והאמת היא, שכשאני עוזרת למישהו- אז אני מחייכת, ורגישה, ונעימה, נותנת הרגשה טובה, עדינה ומתוקה כזו.
ואז אני חוזרת הביתה, ולא מכירה את עצמי.
רגע אחרי שאני מחייכת ונותנת את כל כולי לילד מיוחד או למשפחה שלא מסתדרת במיוחד או ילדה מתקשה- אני יכולה לצעוק ולהיות חסרת סבלנות לאחים שלי ולמשפחה שלי.
רגע אחרי ששיחקתי עם ילדים שלא קשורים אלי- אחים שלי הקטנים לא יקבלו ממני טיפת תשומת לב. שניה אחרי שדיברתי בטלפון עם ילדה ועזרתי לה באיזשהו נושא- אני עלולה להתעצבן על אחותי הקטנה.
אני כל כך מתוסכלת. מה, אני כזו צבועה?? יש לי פיצול אישיות?
וזה לא שאני לא עוזרת בבית ומעדיפה להיות בחוץ, אני עוזרת הרבה בבית!! ממש מלא!! וגם נמצאת הרבה עם אחים שלי.
אבל פשוט מהמצרך שנקרא סבלנות- בחוץ יש לי ממנו הרבה, ובבית כמעט ולא.
יום אחד ממש התנהגתי מגעיל לאחי הקטן, ואז היה לי טלפון. אמא של ילדה אחת שלמדתי אתה התקשרה אלי ואמרה לי כמה אני מיוחדת ונדירה, ומהממת, ומושלמת, ואשרי אמא שלי.
הלכתי לבכות. אם היתה יודעת מי אני באמת…..
מי אני באמת??? אני בעצמי לא יודעת.

לקריאת התשובה >
חרדים

על פי היהדות אנחנו באמת צריכים להיות באחדות עם אנשים שאינם שומרי מצוות?

תמיד מדברים בעד מעלת השלום, אחדות בעמ'י, על כך שגם אם אתה לא מסכים עם האחר תכבד אותו וכו'… הרבה התרגשו כ'כ מהאיחוד בין פריד לאביב גפן…
השאלה היא אם על פי היהדות אנחנו באמת צריכים להיות באחדות עם אנשים שאינם שומרי מצוות? האם האחדות למשל בין הזמרים לא פותחת פתח להכרות עם עולם שלא הייתי רוצה להחשף אליו? זו רק דוגמא.
זכור לי פרוש על ' הצלני נא מיד אחי מיד עשו' שצריך יותר הצלה כשהוא מתנהג כמו אח…
אני שואלת באמת בענין המעשי, אני עובדת עם חברות שאינן שומרות תורה ומצוות, תמיד נזהרתי בקשר איתן, אבל האם אני לוקה בחוסר אהבת ישראל ואחדות? או אולי צריכה להזהר מהאחדות הזו? מה ההשקפה היהודית הנכונה?
אשמח מאד למענה!!
תודה רבה!

לקריאת התשובה >
פופאפ צ'אט
דילוג לתוכן