כל השאלות

היי אני בחורת תיכון עכשיו מסיימת יב לגבי שנה הבאה מתלבטת מה לעשות כולם ממשיכות סמינר אצלנו בהמשך של התיכון אבל זה ממש ההמשך של התיכון יותר סגור הבנות הפתוחות הולכות למקומות יותר פתוחים רובם למכללות אבל לי אין ראש

מה בחורה חרדית אמורה לחשוב/ להרגיש/ להתנהג בשעת הצפירות בערב יום הזיכרון וביום הזיכרון. אם אני בחוץ אז כמובן עומדים בגלל חילול השם. אבל בבית? כשאני יושבת בספא? להגיד תהילים? לחשוב על כל אותם נופלים? או שאמורים להמשיך בחיים כרגיל?

אני בחור חרדי, בחור ישיבה מהישיבות הטובות בארץ. אני בחור רציני, עם קצת פתיחות. רציתי לשאול על דבר שלא כ"כ מצוי בציבור החרדי. הייתי לאחרונה כמה שעות במקום, לצורך עניין כלשהוא, ואיכשהוא נוצר חיבור ביני לבחורה חרדית, פתוחה מאד מאד

בעלי טיפוס דומיננטי ונוטה לכעוס מהר על אנשים כשדברים לא מסתדרים כמו שהוא רואה לנכון. הוא הרבה פעמים כועס על טעויות שאני עושה בתום לב וקורא לזה פיזור נפש וקשה לו להכיל את זה שאני לא פדנטית כמוהו. למען האמת

שלום מדבר בחור ישיבה שיעור ב' כאוב-המצב שלי בישיבה קשה מאד הכל התחיל בשנה שעברה שיעור א' שמכיתה ח' הלכתי לישיבה מתוך אילוץ משפחתי ואמרתי ננסה והיה סבבה כמובן עם רגשות אשם על עצמי שיש עולם בחוץ ואני תקוע קם

שלום רב ישר כח על האתר והמאמץ שאתם עושים רציתי לשאול מי שהוא אברך כולל ולא מצליח לתת לילדים שלו את המינימום האם זו דרך נכונה ? השאלה שלי היא כלפי הילדים ולא כלפי האברך שלומד כי מי שלומד הוא

צהריים טובים. מקווה שמותר לי לשאול את השאלה הזאת. אני גדלה במשפחה חרדית. אבל נושא האמונה לא הושרש באמת כמו שצריך להישרש בבית שלנו. (ןאני חושבת שבמלא בתים חרדים זה כך). ודווקא את החיזוק האמיתי באמונה קיבלתי ממקומות כמו בהידברות

שלום רב אנחנו זוג בעלי תשובה כבר יותר מ20 שנה, אחרי משבר אמון ברב שלנו בעלי כבר לא מה שהיה. לאט לאט הוא חזר להיפתח עם השנים שעזבנו את הקהילה שהיינו בה. הוא אוהב חברה ואנשים והחל גם לדבר עם

שלום, לאחרונה ניסיתי להעמיק קצת את הידע שלי ביהדות. ניסיתי לפתוח ספרי מוסר, ספרי הלכה, ספרי פירושים על התנ"ך, ספרי השקפה ואפילו גמרא, אבל זה לא עזר: אני רוצה לדעת יותר על היהדות. לא וורטים מפולפלים, לא דיבורי מוסר ענוגים,

יש שאלה שמעסיקה אותי מספר שנים, היאך אנו, בציבור שלנו, אמורים להתייחס לימי הזיכרון? מחד מדובר במייצג של השלטון החילוני על כל המשתמע מכך, ומאידך גם לנו יש חלק בשותפות הכאב והזיכרון בשואה ובחללי צה"ל(ובפרט בשואה, שהציבור שלנו ספג את