כל השאלות

בריאות הנפש

התקפי כעס שנובעים מכעס על הקב"ה ועל החיים כולם

אני בעיקרון מאובחן כחולה סכיזופרניה. הבעיה אצלי שכשאני מתחיל להיות לא מרוצה ממשהו בחיים- מחכה הרבה זמן בתור וכדומה, אני מתחיל להתמלא בכעס על החיים ועל הקב"ה, וברצון לא לחיות, ובעקבות כך אני נהיה מוצף מחשבות והרגשות רעים. אני לא יודע איך אפשר להתמודד עם זה, ואני נהיה מיואש לגמרי. אני מבקש ומתחנן שתציעו לי איזו עזרה, כי אני במצב מיואש מאד. סליחה על הבלא

לקריאת התשובה >
שידוכים

אני מספיק בוגרת ויציבה כדי להתחיל שידוכים?

אני דיי בהתלבטות האם זה נכון לי להיכנס לשידוכים עכשיו למערכת של מחויבות משפחתית אני אנסה לפרט כמה שאוכל את הייתרונות והחסרונות מהעינים שלי.
יתרונות" יהיה לי מקום יציב שהוא יהיה שיך לי
אני נורא רוצה להתמסד להתקבע להיכנס קצת למסגרת
בגלל שאין לי עכשיו מחויבות לכלום אני יכולה פתאום להחליט שבא לי ליסוע נגיד לבית למוחרת אני יכולה לקום בעצם בא לי לחזור.
יתן לי חבר טוב
אני מתקדמת גם בקטע הדתי וגם באישי בתהליך- יהיה לי יותר קל לעבור את המסע הזה עם שותף להתקדם ביחד
מקום לחזור אליו
מרום להתמסר
מקום שאני יוכל להיות בו אני
מקום שאני יוכל לתת את כל הנשמה- לבנתיים אני מלא אצל בת דודה שלי נשואה ומנקה לה את הבית שומרת על הבנות מבשלת אופה ואני מרגישה שזה עושה לי טוב לתחזק בית לתחזק ילדים להקשיב להם לקדם אותם
אבל אני לא בטוחה עדין מה אני רוצה בחיים שלי לאיזה כיוון אני חותרת יש לי מראה בראש בכיוונים כליים על איזה ערכים אני יקים את הבית שלי אבל לא עד איזה נגיד כיפה יהיה לילדים שלי עם סרט או לי
אני יודעת שבבית שלי יהיה מקום ראשון התורה וסוף פסוק אבל רק בשמחה ומשתדלים לקים כמה מצוות שאפשר בלי ראש בקיר בלי לקרוע את החיים כי חובה להיות ככה
אני בבית שלי יקיים מה שמתאים יהיה לבית שלנו ואני לא יעשה דברים רק כי כולם עושים
הבית שלי יהי בנוי על אמת ושמחה וחיבור אמיתי לאלוקים יהיה כבוד לכל אדם לכל עדה כי כולם נבראו בצלם וכ"
אני מקוה שהבנת את הרעיון אין לי כמו כל החברות שאומרות אני רוצה בחור מישיבה איקס ילמד זאד שעות
נגור במקום זה או אחר
לא משנה לי מאיזה ישיבה יהיה הבחור או כמה שעות ילמד
מענין אותי איפה הלב והראש שלו מונחים מה הכי חשוב לו
אבל אולי לנשואים צריך להיות יותר יציבים יותר לדעת לאיזה כיוון שואפים
והאם לקחת בחור שילמד אחרי החתונה או יעבוד אפילו שלי זה לא משנה
כי אולי אני עדין קטנה ולא מבינה מה ההשלכות של בחור עובד/ לומד
ואולי אני עדיף שאני יגמור את התהליך של הבנייה העצמית ואני יהיה בנויה ויציבה
למרות שאני לא בטוחה שאני יצליח להתמסד לבד בלי נישואים- אבל אולי אני משוחדת על עצמי בגלל שאני רוצה להתחתן
אני פשוט מבולבלת ורוצה לעשות את הכי טוב שאפשר

לקריאת התשובה >
זוגיות

מריבות ביקורת וסכסוכים-מה לעשות???

אני ובעלי רבים כל הזמן ריבים קשים לפעמים אני מרגישה תיעוב שנאה וסלידה ממנו . וכל פעם זה גלים כאלה שהרב זה מריבות ופתאום יכול להיות יום יומיים שזה טיפה יותר טוב ואז אני אומרת לעצמי הנה הוא משתנה גם הוא יודע להיות בעל טוב… ואז הכל חוזר…
אני מיואשת מפורקת!!!!!
על דבר שאני עושה זזה נושמת יש לו ביקורת כלפיי בעלי מגיע מבית מאד מאד חשוב ורציני
אבל אני סובלת ממנו אני מרגישה שהוא רומס אותי כל יום מחדש
הוא עובד בעבודה עד 4 כל יום ושהוא חוזר הוא אוכל צהריים ממה שאני מבשלת לו כל יום ונכנס למיטה עם אוזניות ואני לא רואה אותו עד הערב.
אני כל היום עם הילדים והבית ומסתובבת סביב עצמי מרב עומס ( אני גם עובדת)
אני אוהבת לבשל לאפות ומכינה מלא מלא דברים כולם מחמיאים לי מכל כיוון והיחיד שלא זה בעלי ולא רק שלא אלא רק תלונות
איכס זה מה שהכנת אמרתי לך שאני לא אוהב את זה זה מסריח . למה את עושה את זה מה הענין? זה מלוח מדי זה יבש מדי… אחרי שעות שאני עומדת ועושה בשבילו שישמח זה מה שהוא אומר לי מוציא לי את כל הנשמה אני פשןט בוכה ומתפרקת כל פעם.
הוא מבקר אותי על כל דבר אני מפחדת לעשות דברים אני כל הזמן חושבת לפמי מה הוא יגיד איך יגיב וכו.

וגם הוא מסוכסך עם ההורים שלי שהפסיקו לשלם משכנתא שהתחייבו כי לא עומדים בזה ומאז הוא לא מדבר איתם ולא מסכים שנלך אליהם לשבתות אפילו שאני בוכה ומתחננת ללכת אליהם כי אני מרגישה ככ לבד
הוא אומר לי תבכי להם שזה מה שהם גרמו לך.
ומדבר עליהם מילים לא יפות ולא מכבדות שאני אפילו לא יעלה פה
ומדובר במשפחות חשובות מאד…

אני משתגעת!!!!!!
אני מרגישה שאני כבר בדיכאון אין לי שמחה אין לי כח לטפל בילדים קשה לי ככ

לקריאת התשובה >
שידוכים

אני מרגיש שאין לי סיכוי להתחתן ושלא בצדק

מסיבות שונות לא התחתנתי במהלך שנים אלו. לאחר סוף העשור השלישי לחיי יצאתי ללימודים אקדמיים וגם כיום אני לומד המון. אני מרגיש שכמעט ואיבדתי את הסיכוי להתחתן בגלל שאני לא בישיבה. גם בנות מתבגרות ומבוגרות רוצות רק בחור שלומד בישיבה, כמעט ללא קשר לגילו ולגילן, ומעדיפות גם בחור שכמעט ולא עושה כלום בישיבה מאשר כל אופציה אחרת. אני משתגע מחוסר ההוגנות בהתנהלות של בנות שטסות לכל העולם, מתפרנסות ומבלות ועושות ככל העולה על רוחן, ודורשות מבחורים להישאר בישיבה בכל מחיר ובכל גיל, גם לאחר שנות לימוד רבות, ומעדיפות להישאר רווקות שנים רבות מאוד ו"מתפשרות" רק כשבאמת מאוחר מידי לכל הצדדים. קשה לי מסיבות שונות להתחבר לבנות שומרות מצוות ממגזרים אחרים ולראות את עתידי שם, וגם הן מעדיפות מטבע הדברים להתחתן עם מי שמגיע מהעולם שלהן. אני מרגיש אובד עצות. אשמח למענה

לקריאת התשובה >
נפילות

להשתחרר מהעבר ומהנפילות שחוויתי

אני בחורה חרדית רווקה בשידוכים מחכה בעזרת השם להקים את ביתי בקרוב!, לפני כמה חודשים, הייתי שקועה תקופה ארוכה בקשרים וירטואלים ברשת עם כל מיני אנשים לא יהודים….חלקם היו ממש ממש דוחים והקשרים שניהלנו הם לא היו קשרים רדודים וחברותיים כאלו מלמעלה אלא הרבה יותר אישיים ורגישים ואסורים ממש …. היום ב"ה מחקתי את האפליקציות והאמייל ששימש אותי לזה אבל מידי פעם אני נזכרת בזה ועולה בי תחושה ממש של גועל!!! קשה לי לחשוב על זה שהייתי עם בנים כאלו מכוערים בפנימיות, שממש מתנהגים כמו חיות (שמתאימים להם בחורות גוייות טמאות ולא יהודיות ספוגות בתורה!..) ! נכון שלא ממש הייתי בקרבתם פיזית ב"ה, אבל לי זה מרגיש נורא ואיום
החשש שלי זה האם זה יכול להשפיע על הנפש שלי לרעה חלילה?! האם זה יכול להזיק לנפשי? ואיך אני יכולה להתנער מתחושות הגועל האלו, לשכוח מאותם קשרים לא ראויים ולא טהורים ולהמשיך הלאה?!
כמו כן, קשה לי לחשוב על עצמי שאני חלילה בחורה מלוכלכת… ואולי מה שמשפחתי רואה בי: בחורה צנועה ויפה זה לא בדיוק נכון!!!
אשמח לתשובות במהרה …. תודה על ההקשבה !!!!

לקריאת התשובה >
אמונה

רוצה למצוא דרך לחיים עם שלמות רוחנית

מטבעי אני אדם רציונלי באופן יחסי. בגיל ההתבגרות כשהחלו לעלות בי השאלות של "מי אמר שכל מה שלמדו אותי נכון" התענינתי, למדתי, חלק מהדברים שלמדתי ספקו אותי אבל תמיד קנן בי הספק שמא כל זה לא נכון ומתישהו אגלה ב"חיים שאחרי" שהכל היה המצאה מתוחכמת מדורי דורות. בשלב מסוים התקררתי מאוד ועברתי עברות בשלוות נפש. בשלב מסוים הגעתי להבנה עם עצמי שנראה שאני לא אצליח להגיע למסקנה חד משמעית ומכיוון שהספק יקנן בי יש לי 2 אופציות. להאמין ולקיים ואז לגלות שהכל נכון והרווחתי עולם הבא או לחילופין לגלות שחייתי בשקר או לא להאמין ולא לקיים ולחיות לפי צו מצפוני ואז לגלות שכן היה נכון ואז יהיה מאוחר מידי. הרבה פחד מגילוי האמת הייתה בחשיבה הזו.
מאז התחתנתי עם בעל מקסים ורוחני מאוד שמחזיק אותי ואת הבית ברמה יהודית גבוהה. למדתי כמה שהחיים בצורה שלהם העכשווית נעימה וטובה, כמה שיש ביהדות הרבה דברים שיחד אורגים חיים עם נחת ומשמעות. אני לומדת לפעמים נושאים שונים ביהדות ונהנית מכך אבל הספק הבסיסי תמיד מקנן. ותשובות שהן מערבות חוסר רציונליות לא מתיישבות לי או מתיישבות זמנית או חלקית.
בעצם אני חיה חיי יהדות באופן שאני שלמה איתם במקומות שמרגישים לי נכונים והגיוניים: לדוגמא: עניני בין אדם לחברו, תפילה שמרפאה את נפש האדם ומחברת אותו למשהו מעבר (שמובן אצלי כאל צורך אנושי נפשי) , צניעות, חינוך חרדי מתון שמגדל ילדים באוירה רגועה יותר ופחות חשופה לכל הדברים ששוברים להם את התמימות, ברכות- איזושהי הכרת הטוב לעולם, שמגיע אלינו טוב לאמר תודה, צומות-לזכירת ההסטוריה של העם וכו. אבל דברים שלא מסתדרים לי עם המוסר האנושי או שאני לא מבינה למה (הבנה שלא תלויה באמונה בתורה וכו) כמו אכילת בשר בחלב, דקדוקי הלכה בשבת ובדברים אחרים, שאני מתקשה לקיים. למשל בשר וחלב- אני לא אוכל יחד. גדלתי על הפרדה וזה מכורח ההרגל והשמירה על בית שומר מצוות אבל שעתיים שלש אחרי שאכלתי בשרי אם בא לי מאוד משהו חלבי אני מתקשה להסביר לעצמי למה לא. ואני באמת רוצה להבין. רוצה שזה יבעור בי בעצמות ויהיה לי ברור למה לא. אבל לא מתיישב לי שזה ברומו של עולם אכילת החלבי אחרי בשרי. זה לא משנה כלום, לא לי, העולם לא הופך שום דבר להיות מוסרי פחות ולא מרגישה רע אחרי. בכך אני מבינה שמה שאני מקיימת זה כי אני מאמינה שכך נכון לי לחיות או שכך נכון על פי אמות מוסריות אבל לא כי אני באמת מאמינה בכל עיקרי האמונה. במיוחד כשאני מחנכת ילדים אני מרגישה שאני משקרת לעצמי כשאני מגדלת אותם להאמין בבורא שבו יש לי הרבה ספקות. לפעמים אני משלימה עם כך שאחיה בספקות תמיד ולפעמים אני מקנאה באנשים שיש להם אמונה בסיסית שלמה והשאלות שהם מתחבטים בהם הם שאלות בשלבים גבוהים יותר של אמונה. לפעמים אני מוצאת את עצמי בדיוני עומק על משמעויות שונות ביהדות למשל בתקופה זו על דין מול רחמים וכו ואז אני בתוכי מרגישה שזה דיוני תיאוריה מבחינתי. אני מכירה את התיאוריה ויכולה להתפלסף ונהנית מכך אבל החיבור האמיתי שלי לדברים מוטל בספק רב
אומרים כי האמונה באלוקים מושפעת רבות מהקשר עם ההורים ועם האבא בפרט. יתכן שזה אכן מרכיב משמעותי בקושי שלי להתחבר לאמונה בפשטות או שזה האופי הרציונלי שלי או דברים אחרים או כנראה הכל יחד. השאלה איך מתקדמים מפה. איך אני יכולה למצוא דרך לחיות ח

לקריאת התשובה >
נפילות

קשה לי שאסור להיות בקשר רציני לפני חתונה

אני בת שלישית במשפחה, עד לפני שאחותי השניה התחתנה היה לי יחסית בסדר עם העניין הזה, היינו בקשר מאוד טוב והתייעצתי איתה הרבה והיא חזקה אותי מאוד ברוחניות.
והיא התחתנה לפני כמה חודשים ומאז ממש קשה לי, לדוגמא שאנחנו יוצאים לטיול, ההורים שלי יושבים ביחד וכל אחת מהאחיות שלי יושבת עם הבן זוג שלה והם הולכים יד ביד וצוחקים וקשה לי שאני לבד
והמשפחה שלי חרדית והם מצפים שאתחתן בשידוך כמו אחיות שלי ושבעלי יהיה אברך וממש לא בא לי מצד אחד, אבל מצד שני אני יודעת שגבר כמו שאני רוצה, שהוא פחות דתי לא יהיה נאמן כמו גבר חרדי והקושי הזה גדול עלי.
אני לא רוצה להישמע עם גאווה אבל אני נראית טוב ומשקיעה בעצמי ובחורים מתחילים איתי הרבה באוטובוס וברחוב וקשה לי בצורה מטורפת להגיד לא, כאילו השכל אומר לי להגיד לא והלב שורף לי, ובזמן האחרון התחלתי ללכת פחות צנוע כי אני רוצה למשוך תשומת לב מבחורים, ואני חייבת לומר שאני אוהבת מאוד את אלוקים ומדברת איתו הרבה אבל עדיין חסר לי החיבוק מהגבר שאני אוהבת. ואני חייבת שתחזקו אותי ותתנו לי כלים להצליח כי אני מרגישה שאני עוד רגע נשברת!!!

לקריאת התשובה >
כיבוד הורים

לא מצליחה לאהוב את אבא שלי

יש לי קשר מעולה עם אמא שלי. אני מאד אוהבת לבלות איתה, ונוטה לדבר איתה ולשתף אותה המון. יש ביננו חיבור מאד חזק ובריא ב"ה וזה משהו שאני מוקירה ומברכת עליו רבות. לעומת הקשר איתה, הקשר שלי עם אבי ממש פגום ולא בריא. יש לי איזה מחסום כלפיו, משהו שמונע ממני לאהוב אותו. זה נשמע נורא להגיד שאני לא אוהבת את אבא שלי אך לצערי הדבר ממש כך. כל דבר שהוא עושה יכול להוציא אותי מכליי, אפילו דברים הכי מטופשים בהתנהלות השוטפת- איך שהוא לוגם מרק, איך שהוא הולך, איך שהוא מדבר.. ברור לי שאין שום בעיה אובייקטיבית בהתנהלות שלו ושאיך שאני חווה את הדברים זה שיקוף ישיר לרגשות הקשים שאני חשה כלפיו. הוא מעצבן אותי, ברמה שאני ממש נמנעת מלשהות איתו באותו החלל. נמנעת מלנסוע איתו, מלשבת לידו.. ממש נמנעת ממנו. לא תמיד זה היה כך, כילדה מאד אהבתי אותו ונהנתי מחברתו. יש בו כל כך הרבה דברים טובים, הוא איש חכם ומשכיל מאד וכילדה תמיד חוויתי אותו כאב מפנק ומשפיע כל טוב. הרגשות הקשים קיימים כבר בערך חמש שנים. ברור לי שאני חייבת לעבור עבודה פנימית, קשה לי לכבד אותו. אני מתנהגת כלפיו בקוצר רוח וסבלנות וממש מזלזלת ופוגעת בו על בסיס יומי. אני רואה איך הוא סובל מהיחס שלי כלפיו, גם לאמי כואב על זה ומדי פעם היא מעירה לי על זה בעדינות, אבל כשהיא מעירה לי אני מתעצבנת ומתקשחת. אני באמת מתנהגת אליו באופן מזעזע, זה נורא ואיום וזה ממש גורם לי לבושה גדולה בדיעבד, אבל כל כך קשה לי לרסן את התגובות הללו בזמן אמת. הוא אחד האנשים היחידים בעולם שיכולים לערער אותי באופן כזה. מה גם שאני מאד חוששת שהיחסים הקשים שיש ביננו יצרו בעיות וקשיים בזוגיות עתידית. אני רואה את עצמי מקימה משפחה בקרוב וחוששת מאד שאשליך את היחס הרע שיש לי כלפיי אבא שלי על בן הזוג. אני יודעת שאני מתנהגת נורא אבל אני מוצאת את עצמי כמעט מחוסרת שליטה על עצמי בסיטואציה עצמה. מה לעשות? איך מתחילים לעבוד על השדים שבפנים? איך משקמים את היחסים עם אבא? אשמח לעצתך!

לקריאת התשובה >
זוגיות

למה כל כך נמנעים מגירושין?

השאלה שלי מורכבת מהרבה סימני שאלה, כל סימן שאלה נוטף מדם שלי ושל עוד כמה מכרות מתמודדות. סימני שאלה שיוצרים סימן שאלה אחד ענק – למה??? למה כל כך נלחמים על הבית?
ברור לי שזה קורה בציבור החרדי בלבד, הפחד הזה מגירושין שהורס כל כך הרבה נפשות טובות. לחרדים אסור לחיות באהבה עם בן זוג כלבבם?
כמובן שאני לא באה להתריס ולא להתמרד כנגד הרבנים והמוסכמות, רק רוצה להבין, לדעת על מה ולמה אני מפסידה חיי אהבה וזוגיות בריאה.
מקווה שתשמעו את זעקתי וכאבי מהמילים ומבין המילים ותשובתכם תביא מרגוע לנפשי הסוערת והפצועה.

לקריאת התשובה >
זוגיות

קושי גדול בימי האיסור

לפני שהתחתנו היה לנו ברור שנשמור את כל הלכות טהרה היטב כמו שלימדו אותנו,
עם החיים אנחנו מגלים שזה מאד מאד קשה לנו.
הלכות ההרחקות מרחיקות אותנו גם נפשית, אנחנו לא מסתדרים עם הימים האלו, אנחנו בקושי מצליחים לקיים את ההלכות,
אני מרגישה שלי זה יותר חשוב מאשר לבעלי ואם לא הייתי חומה בצורה זה לא היה נראה כך, אבל באופי שלי אני רכה וכנועה ולכן מאד קשה לי להיות זו ששמה את הגבולות
בכל התחומים האחרים בעלי הוא הצדיק וה"רב" של הבית שלנו אבל בנושא הזה זה לא ככה, המצב הזה מאד קשה לנו
אציין שבימי ההיתר פשוט טוב לנו כ"כ וזה באמת בעיה ספציפית של ימי האיסור
האם התפקיד של האישה לשים את הגבולות בבית או שצריך להיות אישה שעושה רצון בעלה.
אשמח מאוד לתשובה
תודה מראש

לקריאת התשובה >
דילוג לתוכן