כל השאלות

הפיגוע שהיה היום זעזע אותי באופן מיוחד. איך אפשר להבין את זה שיהודים נרצחים בשעה שהם מתפללים לאלוקים?זה גורם לי להרגיש מי זה האלוקים הזה שבאמצע שמתפללים אליו לא מונע ממרצחים לרצוח את המתפללים לו? האם אנחנו לא אמונים על :"שלוחי מצווה לא ניזוקים"?איך בכלל אפשר לחזור לשפיות אחרי דבר כזה?
וגם לא ברור לי מה תפקידנו בזמן כזה: לשקוע בדיכאון ולראות את התמונות המזויעות שוב ושוב? כמו שאומר המשגיח לקבל קבלות?(זה יעזור בכלל?)בקיצור אשמח לקצת סדר בכל הבלגן הזה.תודה

הצורה שבה מנסים להעביר מסרים לציבור צורמת. הופכים משום מה המון דברים לשחור ולבן. לא נותנים דרגות ביניים. עשו טלפון כשר. אבל ישנם אנשים שלהם אפשרות שליחת הודעה שימושית ביותר, אז אותו אדם יזדקק לטלפון לא כשר. ויש עוד דוגמאות רבות.

משעמם לי בישיבה. התקבלתי לאן שרציתי , לא קשה לי, יש לי חברים. בתכל'ס , משעמם אותי הלימוד, ההגדרות. עוד סוגיא ועוד ומה אז… לא יודע מה בדיוק לחשוב. ספרי מוסר ומחשובה גם לא מוצא כ"כ. (המשגיחים לא מבינים בכלל מה אני רוצה)

הרב שלנו בסמינר אומר שטלפון לא כשר יותר גרוע ממיתה, משום שמוות הוא לגוף והטלפון הורס את הנשמה. קשה לי לקבל את זה. האם זה נכון?

ההורים שלי עושים לי את המוות בכל מה שנוגע לצניעות. הם רוצים שאתלבש גם אחרי הצהרים לפי התקנון של משמר התורה ולא מוכנים לוותר על כלום אפילו לא על דברים שהם לפי ההלכה. אני מרגישה שההתנהגות שלהם איתי גורמת לי לשנוא צניעות ואני לא רוצה להרגיש ככה. האם אני חייבת להקשיב להם?

שלום, אני תלמידת סמינר נחשב בירושלים ובאה מבית חרדי חסידי. חברות שלי מביאות לכיתה סרטים גויים וטוענות שאין שם לכלוך… רציתי לשאול האם שמירת העיניים שייכת גם לנשים או רק לגברים, והאם באותה המידה.
בתודה,

אני לומד בישיבה נחשבת וגדולה. ים גדול של בחורים שיושבים ולומדים אותו הדבר (פחות או יותר), ישנם שפיצים יותר ויש פחות, אבל למעשה כולנו מאותו פס. אותם חליפות, אותם סוגיות, אותם דיבורים, ים של נמלים דומות.
המחשבה שאני חלק מזה משגעת אותי. אני סתם עוד אחד? נמלה בקן ענק?
במה אני יכול להיות יחודי?