למדתי בישיבה ליטאית מובחרת, והתחתנתי לפני 5 שנים ועכשיו אני חווה סוג של משבר זהות בקשר לשייכות שלי ללימוד תורה.
במשך שנות שהותי בישיבה ישבתי ולמדתי בהתמדה וניצלתי כל רגע פנוי ללמוד תורה, ולא שהייתי כפייתי, אלא הלימוד באמת היה יקר לי, וגם מאוד נהניתי ללמוד, אולם עכשיו 'אעפס', אני מרגיש שחוויית הלימוד שלי ירדה פלאים, וניסיתי להבין מדוע, הרי אני אדם חכם עם קליטה מאוד טובה , ומדוע ההנאה שלי ירדה.
נתון נוסף ששמתי לב אליו הוא שעיקר חוסר ההנאה שלי בלימוד היא בלימוד עצמאי, ואני מרגיש משועמם ללמוד לבד, אבל אם הלימוד הוא עם חברותא (כמובן חברותא ברמה מתאימה וכו') אז זה כן יכול להיות לימוד כייפי.
ניסיתי לחשוב מהי הסיבה לכך, והגעתי למחשבה, שכאשר הלימוד נשאר ב'תיאוריה' הוא משעמם אותי, אבל אם הלימוד הוא עם מישהו נוסף אז הלימוד הוא ברמה מסוימת לימוד יותר מעשי.
הגעתי מזה למסקנה שכנראה עדיף לי ללמוד לימודים מעשיים כל שהן כמו טוען רבני (לימודי או"ח וירה דעה לא מעניינים אותי) שזה דבר שמביא לדברים מעשיים.
האם אני צודק שזה הפתרון, או שיש פתרון אחר חוץ מאשר לשנות מסלול וללמוד טוען רבני?והאם בכלל זה רעיון טוב בשביל ההשארות בלימוד להיות טוען רבני או שזה סוג של יציאה לעבודה?
אני מוכרח לציין דבר נוסף, שבחיים שלי האישיים אני מוגדר לאדם חושב וחוקר, ובעיקר אני אוהב לחקור את מניעי הנפש של האדם, ובשום אופן אני לא מגדיר את עצמי כנהנתן או כעצלן (שאולי לכן אין לי סיפוק מלימודי הגמ').
דבר נוסף שחשוב לי לציין, שהחשיבה שלי מאוד עצמאית ולא מוגבלת לדפוס המוכר של החברה, ככה שאין לי בעיה עם כל רעיון שהוא אם זה יתאים לנפש שלי.
יישר כח גדול
