כל השאלות

אני בת 28 , רווקה . מעולם לא הייתה לי מערכת יחסים , בריאה. אבא שלי נפטר לפני שנתיים ומאז אני בתהליך של חיבור רוחני, התחזקות והעצמה פנימית. אני 5 שנים עובדת במועצה מקומית כעובדת קבלן במחלקת חניה ופיקוח –

שלום רב אנחנו זוג בעלי תשובה כבר יותר מ20 שנה, אחרי משבר אמון ברב שלנו בעלי כבר לא מה שהיה. לאט לאט הוא חזר להיפתח עם השנים שעזבנו את הקהילה שהיינו בה. הוא אוהב חברה ואנשים והחל גם לדבר עם

שלום, לאחרונה ניסיתי להעמיק קצת את הידע שלי ביהדות. ניסיתי לפתוח ספרי מוסר, ספרי הלכה, ספרי פירושים על התנ"ך, ספרי השקפה ואפילו גמרא, אבל זה לא עזר: אני רוצה לדעת יותר על היהדות. לא וורטים מפולפלים, לא דיבורי מוסר ענוגים,

יש שאלה שמעסיקה אותי מספר שנים, היאך אנו, בציבור שלנו, אמורים להתייחס לימי הזיכרון? מחד מדובר במייצג של השלטון החילוני על כל המשתמע מכך, ומאידך גם לנו יש חלק בשותפות הכאב והזיכרון בשואה ובחללי צה"ל(ובפרט בשואה, שהציבור שלנו ספג את

שלום וברכה, אני בטוחה שהשאלה שלי לא מקורית במיוחד והרבה אנשים חווים זאת. אני מרגישה לפעמים ריקנות. זה בא פתאום, ברגע אחד. אני יכולה להרגיש על גג העולם ומאושרת ורגע אחר כך ריקנות לא מוסברת. (בדרך כלל זה יבוא על

שלום, רציתי לשאול מהי ההסתכלות המתאימה לשאיפה לשלמות. קצת על עצמי: אני חותרת תמיד לשאיפה לשלמות (מפחדת להיכשל)והכל תמיד חייב להיות אצלי מושלם (ציונים גבוהים,דייקנות, ממש שונאת טעויות וכו)השאיפה הזו יצרה אצלי פחד גדול והכניסה אותי לדיכאון מכיוון שאם אני

שלום, מפריע לי מאוד שהיהדות כביכול אוסרת עליי להשתמש בהיגיון ובשכל הישר במקרים מסוימים! למשל, המון פעמים אני שואלת שאלה כלשהי ועונים לי "אנחנו קטנים מדי בשביל להבין את זה". באופן עקרוני אני מסכימה עם זה, זה הגיוני שאני לא

היי, מצחיק שאני פונה אליכם… אין לי שאלה מוגדרת ואני יודעת מראש את התשובה, אני חושבת…. מאז הקורונה אני לא בעצמי. עייפה, עצבנית, איבדתי משמחת החיים שלי, שנה בבית עם 4 ילדים קטנים… אני לומדת תואר שני והמבחנים היו בדיוק

שלום רב רציתי לשאול כמה שאלות מהותיות: • יש אלוקים. ואני יודעת את זה. איזה הוכחות יש לכם לתת לי שהוא לא עזב אותנו אף פעם? האמת היא שאני כל הזמן חושבת על דרך השלילה, (איך ייתכן שהוא יעזוב אותנו

שלום וברכה, אני לא יודע מה לעשות אני מרגיש נורא בישיבה פשוט מגעיל אין לי תשובה ברורה למה (הישיבה שלי נותנת די הרבה חופש לבחורים לא שהם כולאים אותי או משהו כזה)אבל פשוט אין לי כוח לחזור לשם זמן הבא