כל השאלות

עמוד 0
אמונה

רוצה להחזיר את האמונה לחיי

ני מרגישה שאני ילדה של אלוקים, מרגישה אהבה אין סופית, מרגישה ששומעים אותי, מרגישה שטוב לי, מלא לי שם בעומקא דליבא.
כל זה היה עד לפני חודש.
לפני חודש התחלתי לדבר עם מכר על עניני אמונה.
רציתי להוכיח לו, רציתי, אפילו שכולם אמרו שאסור, רציתי אפילו שהמשנה אומרת שלא.
אז עשיתי את זה ולא היה לי תשובות להכל.
ואז לא הוכחתי לו אבל משהו בלב שלי נמחק.
אני לא מרגישה פתאום את אהבה האין סופית, אני לא מרגישה פתאום טעם בחיים, אני לא מצליחה להירגע ולנשום עמוק כי אין לי על מי להישען.
אני מרגישה שלקחו לי את האלוקים,
ואני מתגעגעת.
וזה כואב לי, כל כך כואב.
אז ניסתי לפתור, יש לי אבא טוב שאני יכולה לשאול אותו שאלות ומשתפת אותו בהכל אבל עכשיו זה תקופה עמוסה בשבילו וברגעים של הקפה שלנו ביחד אני לא מצליחה לדבר…
כי אין לי מה…אין לי שאלות על אלוקים.אין טעיות באמונה והשכל שלי בכלל לא מתבקש תשובות.
פשוט משהו בלב כבר לא אותו דבר.
תוכלי בבקשה לעזור לי?
אני רוצה טעם בחיים.
אני רוצה לחיות בלי חרטות.
אני רוצה לנשום אהבת אלוקים.

לקריאת התשובה >
אינטרנט

איפה הקו האדום שלי?

אני בת שלושים רווקה ולאחרונה קורה לי מספר פעמים שאני מוצאת את עצמי מטיילת ברשת במקומות שלא הייתי מאמינה על עצמי. אני אדם ערכי, מוערך בתפקיד שלי, יש משהו לא ברור בחיפוש הזה. יש דברים אחרים למה הזבל הזה קורץ

לקריאת התשובה >
חרדים

יש לי הרבה ביקורת על הציבור שלנו

במהלך שנות בחרותי היו לי אלפי שאלות על העולם החרדי שבו אני נמצא. שקים ענקיים של ביקורת קשה ונוקבת. תמיד חיפשתי תירוצים ובדרך כלל הצלחתי איכשהו
הפלג הירושלמי- מיעוט. מאה שערים- מיעוט. פונוביז'-מיעוט. תופעת הצעקות על חיילים חרדים-מיעוט. העסקנות הרקובה של בני ברק- מיעוט. העסקנות הרקובה בכנסת- שלוחה דרבנן. אפליה נגד ספרדים-לא קיימת. הרחבת מרפסות- לא מפריעה לאף אחד.
אני לא רוצה לשעמם אתכם עם מאות מאות של טענות שכולם מכירים, וכולם מתעלמים. עד היום התירוץ היחיד שהחזיק לי בשקל היה ש"מה לעשות זה המצב, אבל זה הרע במיעוטו בכל שאר המגזרים הרבה יותר גרוע…"
אני יושב מול המחשב ומרגיש בתוך ריקבון..
שיהיה ברור בעזרת ה' חרדי הייתי וחרדי אשאר. אך, אני פורק מטען. הפריקה לא חזקה מספיק, אבל לפחות היא משהו ותודה לכם על זה.
למרות שכבר אינני ילד ולמדתי משהו בחיים, נושא של חינוך ילדים חדש לי, איני מבין בזה כלום
הקורונה חיסלה אצלי את שאריות הסימפטיה לציבור שבו אני חי, ובעז"ה אחיה.
פשלות, הוראות לא ברורות, חוסר אחריות, ולאחריו תירוצים מגוונים, חוסר אחריות במוסדות
מחסור בסיסי בלמידה מקוונת, רבנים יוצאים נגד למידה בזום!! !!!!!!
כל כך כואב לי…
סליחה על האריכות אמספר למען הסדר הטוב
1. כיוון שאני לא מצפה מהאתר להשתלט על הנהגת הציבור החרדי, אשמח לדעת אם לפי דעת העונה, הגזמתי ואני סתם דפוק עם חוש ביקורת חזק מידי ושאני אלך לשטוף פנים חזק חזק..
2. במישור המעשי העובדה המוגמרת היא שאני לא מאמין שכל ההנהגות הציבוריות המזעזעות הללו הן נכונות ואיני יכול לשדר לצאצאי את אהדתי אליו מה לכל הרוחות אני אמור להגיד להם? לא רוצה לגדל אותם ממורמרים. להפך. בקיצור איך מעבירים לילדים חוש ביקורת לא ממורמר ולוחמני?
אתם לא חייבים לענות לתסבוכת הזו
אך בבקשה, אם אתם לא עונים תכתבו לי שלא סתם אחכה.
בהצלחה ותודה!!

לקריאת התשובה >
בריאות הנפש

אין לי כוח לחיים

למה לחיות כשאפשר לא?
אין לי כוח לחיות, אין לי כוח לקום בבוקר, לא בא לי להשקיע לעשות תואר, לעשות פסיכומטרי.
למצוא עבודה, להיפגש עם חברים.
להתחתן, להקים משפחה, לקנות בית.
לא קרה לי שום דבר, יש לי כישורים "להצליח בחיים" יש לי אשה ואני אוהב אותה, יש לי משפחה והם אחלה, לא חסר כסף בבית או משהו כזה.
אבל אני לא מרגיש שאני באמת "רוצה" בחיים האלה.
אל תדאגו אני לא מתכוון להתאבד כי אני יודע שכל מי שסביבי יסבול מזה. אני רוצה לרצות לחיות.

לקריאת התשובה >
נפילות

קושי רב בשמירת שבת

אני מתחזקת מזה כמה שנים. לפני כשנה וחצי התחלתי לשמור שבת כהלכתה, לקחתי על עצמי צניעות, כשרות, ועוד ועוד…
עברתי כבר דבר או שניים בחיי, על פניו יש לי מקצוע טוב, דירה נחמדה והכל סה"כ די טוב. אבל… לפני כמה חודשים התחלתי להרגיש בליל שבת, אחרי סיום הסעודה מעין התקף רגשות של עצב ובדידות עד לכדי מצב שאני מדליקה טלפון רק כדי להתעלם מהבדידות מהעצב והמחנק… ניסיתי לעשות שבתות רק עם חברות ומשפחה (שכן שומרים) אבל עדיין כשכולם הולכים לשון ההרגשה הזאת תוקפת ובעוצמה! עד לכדי ממש כאב פיזי בגוף ובנשמה… אני מאוד רוצה לחזור לשמור שבת, להרגיש מנוחה בנפש אבל…מרגישה שזה כרגע חזק ממני ואז הייסורי מצפון הורגים אותי עוד יותר…
אני אובדת עצות ומתביישת לדבר על כך כי כולם כבר מכירים אותי כבעלת תשובה דתייה וכו'.

אשמח לתשובה ו/או הפנייה למי שתוכל לסייע בע"ה.

לקריאת התשובה >
כללי

יותר מדי אמפתיה?

שמתי לב בתקופה האחרונה שאני לוקחת אישית וללב כל מיני צרות של אחרים שלא בהכרח קשורות אליי באופן ישיר, למשל אם חברה מסרת לי על בעיה שלה אני ממש 'חיה' את זה וחושבת עלזה ודעתי לא נחה עד דאני מוצאת פתרון.. ברור לי שאמפתיה זה חשוב אבל גם ברור לי שאצלי במקרים מסןיימים זה כבר מוגזם ופוגע בעצמי. רציתי לדעת מאיפה זה מגיע ומה ניתן לעשות

לקריאת התשובה >
חינוך ילדים

התמודדות שלי כאבא עם בני לאחר הגרושין

אני גרוש בן 36 הייתי נשוי 7 שנים ולאחר קשיים נוראיים בנישואין התגרשנו . לא מרצוני (בדיוק מהסיבה הזאת שלא אצטרך להגיע לשאלה הזאת היום) אך בהחלט הבנתי את הרצון שלה להתגרש כי באמת המצב היה קשה מאוד!!

הגירושים הראשונים

הבן והבת שלנו היו אז ממש קטנים . הם עברו למשמורת מליאה שלי כי לא היה לגרושתי את הגב הכלכלי והמשפחתי שיעזרו ויתמכו כמו שלי היה, וגם כי היא לא הייתה במצב נפשי ודתי חזק מספיק בכדי באמת להיות שם בשבילם , ואולי בצדק, כי באמת עברנו גהינום ! ! ובעצמתה הרבה, החליטה לתת לי משמורת על הילדים בלי שום ויכוחים והכל לטובתם של המתוקים בשביל שיהיה להם כל מה שהם באמת צריכים…
לאחר שנתיים שהייתי גם אבא וגם אמא במלוא מובן המילה , בהכל ! מהקימות בבוקר הכנת האוכל בבוקר ובצהריים ועד המקלחות, כביסות בישולים נקיונות וכמובן בין היתר לנסות לפרנס אותם בקיצור כל מה שילדים בגילאי 2- 4 צריכים…
והנה, הגעגועים של האמא התעוררו לילדיה ולאחר שנתיים של גירושים התחתנו בשנית…..

הנישואין השניים

כן, ב"ה זכיתי לקיים את המצווה החשובה של המחזיר גרושתו שרק אחרי שזה קרה בכלל הבנתי שיש כזה מצווה מרוב שלא הפסקתי לשמוע את זה מאנשים כאיחולי "מזל טוב" לשמחה במעוני…
וב"ה , השם יתברך נתן לנו את הזכות לנסות להמשיך לבנות את הבית , ואף זיכה אותנו להוריד עוד ילד שלישי מתוק במיוחד לעולם. והנה גם הפעם למרות כל הרצון העז והטוב שהנישואין האלה יצליחו, ולמרות הקשיים וכל המאמצים, לאחר שנתיים מצאנו את עצמינו בפעם השנייה בחיים מול הדיינים בבית הדין הרבני מתגרשים שוב אחד מהשני…

הגירושים השניים

לקריאת התשובה >
נפילות

נפלתי קמתי ונפלתי ונפלתי

ברוך ה תודה לאל אני נשוי לאישה מדהימה +2 ילדים מקסימים. רוצה להיות קרוב יותר לה יתברך ולהיות שמח בחלקי.
ראשית מתנצל על אורך השאלה וניסוחה. פשוט מוציא מהלב אל אקשיבה.

תמיד היה לי את הניסיון הקשה מנשוא של שמירת העיניים וכל מה שסביב זה מחד גיסא אני מאד רוחני וחשוב לי שהילדים יהיו מחונכים ע"פ תורת ישראל סבא חשוב לי להמשיך ולטפח בית טהור ומתוק מתורה והלכה ומאידך גיסא אני גם אדם מאד מאד יצרי ברווקותי נכשלתי בשז"ל המון וזה גורם לי להמון כעס עצמי ועצבות. והיצר הזה מתבטא בעיקר באינטרנט בטלפון. כן. אני נכשל במראות אסורות שמיסרות אותי ככ. על העוול שאני עושה לקב"ה ולאישתי היקרה. אני נלחם בזה וזה לא הולך לי עשיתי סינון לטלפון אבל איכשהוא תמיד אני מוצא "פירצה" ונכשל שוב ושוב ברמה כזאת שלעיתים אני לוקח את הטלפון של אישתי ונכשל בו. וזה מייסר אותי נורא…. איך אני,נשוי לאישה מדהימה שמעניקה אינסוף אהבה נופל ככה…וד"ל. אומנם בחודשים האחרונים בגלל הטיפול האינטנסיבי בילדים. אין לנו זמן לעצמנו ככ. תמיד אני מחפש עוד ועוד ריגוש. יצר המין מתעתע בי.
לאחרונה אני בחל"ת קורונה ואז הלילות אוי הלילות. כמעט כל לילה כשאישתי מרדימה את הילד הקטן ונרדמת אני הולך לשוטט באתרים ואז גולש למחוזות לא טובים והולך אחכ לישון מאד מאוחר. לעיתים מוקדם בבוקר. (יש לציין שבמשך היו

לקריאת התשובה >
אינטרנט

בעלי רוצה מחשב בבית

אני אברכית והבית שלנו חרדי המקפד על קלה כבחמורה,כל השנים היינו ללא מחשב כלל וזה היה לנו מצוין. לא הרגשנו שמשהו חסר.
לאחרונה, בעקבות אילוץ של עבודה שלי בתקופת הקורונה הכנסנו מחשב עם אינטרנט מסונן הביתה
כיום סיימתי את העבודה מהבית וכבר לא רלוונטי, ובתכלס אין לנו צורך ממשי במחשב.
אך בעלי שכבר התרגל אינו מעוניין להוציא אותו.
יש לציין שהוא אברך רציני שיושב לומד ,אך התרגל לחזור לראות חדשות,מבזקי עדכונים וכמובן בנקים והכל יותר בקלות,אך כמו כן הוא טיפוס שאוהב ללמוד והוא נחשף לכל מיני אתרים של ידע ותוכן שבאמת מסקרנים אותו והרבה נושאים מעניינים אותו ויכול לקרוא וללמוד המון.
אני מפחדת שבסוף יעזוב את הלימוד ויפנה ללימוד של חומר שלא תורני וכואב לי.
אני בטוחה שגם אם חס וחלילה זה יקרה הוא תמיד יעבוד באופן מסונן וישמור על עצמו
אך עדיין שאיפתי הייתה ועודנה שלימוד התורה יהיה בראש מעיינו,

לקריאת התשובה >
ביטחון עצמי

בעלי נופל ואני חסרת ביטחון

אני נשואה 3 שנים ויש לנו ילד מתוק. בעלי הוא אדם נעים,יש לו לב טוב, הקשבה ורצון לטוב. יחד עם זה הוא גם מאד איש של חופש ולא יעשה דברים בשביל לרצות מישהו.
בתחילת הנישואים בעלי סיפר לי שהוא נפל באינטרנט. התגובה שלי לנושא הייתה מאד קשה. זה ממש שבר אותי ושבר לי את האמון בו ובי ובקשר שלנו. לא הצלחתי לסמוך עליו שיעבוד או ילמד עם נשים כי הרגשתי שהוא לא ידע לשים את הגבול.( באופן כללי הדימוי שלי נמוך וזה ממש ריסק אותי) מאותה פעם שהוא שיתף אותי הוא לא דיבר על זה יותר. במשך השנים הרגשתי שהוא לא משתף אותי בכללי,על תחושות,רגשות וכו. ושלאט לאט הקשר שלנו הולך ונחלש. ניסיתי בכל מיני דרכים להחיות את הקשר – יצאתי איתו למסעדות, קניתי לנו ספרים של לימוד זוגי, בחרתי לעבוד בעבודה שבה אני נוכחת בבית המון ועוד.
כל זה לא עזר והרגשתי שמשהו חסום.
כבר 3 שנים הוא עובד עם נשים ואני משתדלת מאד להיות נעימה ונינוחה למרות שזה קשה לי.
השנה הרגשתי שיש משהו לא בסדר- הוא התכתב עם משהיא מהעבודה וכשנכנסתי לחדר הוא מייד סגר. ראיתי.
שוב נשבר לי האמון שניסיתי לבנות. אחכ לא התאפקתי וכשהוא לא היה בחדר הצצתי לו בהודעות. לא היה שם משהו מאד מוגזם אבל גם לא עניני עבודה ( מה שלומך איך החופש וכוו).
ניסיתי לדבר איתו על זה ולהסביר לו שיש הבדל בין לעבוד עם משהיא ללהתכתב איתה סתם על החיים.
בתגובה הוא אמר לי דבר שהוא הסתיר ממני 3 שנים. מאז אותו שיתוף על הנפילה הוא מרגיש שאני לא סומכת עליו בשום מקום מול נשים ואני כל הזמן בודקת אותו. הוא אמר שמבחינתו הוא סגר את הלב שלו מאז ללא כוונה לפתוח. כל הניסיונות שלי לפתוח רק גרמו לו להסגר יותר.
זה מאד כאב לי כי ממש ניסיתי והשתדלתי ולא חשבתי בכיוון הזה. הרגשתי גם שהוא לא משתף אותי וזה הקשה לי מאד על האמון והיכולת לסמוך עליו.
ואז הלכנו לטיפול זוגי ושם התגלה לי שהשנה הוא חזר לנפילות האלו. הכל קרה בבית שלנו כשאני יצאתי.
אני לא יודעת איך לתאר את התחושה,את הרעידת אדמה שהרגשתי. נורא. נורא.
אנחנו מדברים על הדברים וכל פעם מגיעים למבוי סתום. הוא לא מסכים להתחייב שהוא ישתף אותי אם יקרה משהו,לא מסכים להתחייב שהוא לא יפול שוב,לא מסכים שאקח איתי את המחשב.
כאילו אומר לי,תסמכי עליי ,אבל על עיוור.
אני לא מסוגלת לסמוך עליו,במיוחד שזה קורה והוא לא אומר לי,
אני לא מסוגלת להתקרב אליו כבר תקופה,מרגישה נבגדת ומאויימת. הדימוי העצמי שלי ירד מתחת לאפס.
אני מרגישה שזה אבוד ושלעולם לא נצליח להתגבר על זה.
עלו בי המון מחשבות על גירושים ואני מפחדת וגם לא יודעת האם זה נכון.

לקריאת התשובה >
פופאפ צ'אט
דילוג לתוכן