כל השאלות

0
לימוד תורה

למה התורה לא אסרה דברים שברור שהם בעייתיים?

כבר במאה ה20, ואפילו עוד קודם ובוודאי שבמאה ה-21 אסורה עבדות, נישואי קטינים, ביגמיה, ומכירת בני אדם. ברור לנו ואין צורך להכביר בהסברים עמוקים ומתפתלים, מדוע החברה תיקנה את עצמה ואסרה את המצבים הללו, והם מעוגנים בחוק,
אבל למה התורה שלנו, תורת חיים שכתב אותה הקדוש ברוך הוא הטוב והמיטיב לא אסר את הדברים הללו מלכתחילה? מדוע התורה רק בנתה הגנות לאותם אנשים שהחיים הביאו אותם להיות בדרגות האלה. והיא הכתיבה וציוותה התנהגות הכי הוגנת והכי מתחשבת באותם אנשים? האם היהדות היא רק קצת יותר טובה מכל החברה? האם הוגי רעיונות החירות והשיוויון יותר חכמים ומבינים ונאורים מהתורה? האם מה שאמרו ז'אן ז'אק רוסו, עמנואל קנט, דניס דידרו, שארל מונטסקייה, ועמנואל קנט לא ידע הקדוש ברוך הוא?

התשובה שזו היתה המציאות וככה אנשים חיו, לא מתיישבת על הלב, בכנען היתה נורמה של משכב זכר, והתורה מלאה באיסורים לעם ישראל לא לנהוג כמוהם.
נכון התורה לא ממליצה על ביגמיה, היא טורחת להציג את הצד הבעייתי של חיים מרובי נשים, אבל אם זה כל כך בעייתי, למה עד ימיו של רבנו גרשום לא נאסרה ביגמיה, ורק אז הוטל על כך חרם?

מדוע בני האדם חוקקו חוק שלא לסחור באדם , איך התורה מרשה שאדם ימכור את בתו הקטנה לעבדות, ורק נותנת הוראות למוכר ולקונה איך להתנהל איתה? אברהם לינקולן היה יותר רחום מהקב"ה?

איך הגמרא דנה בנישואי ילדות קטנות, האם החוק שלא להתחתן לפני גיל 16 יותר מבין מהתורה שאדם צריך להיות בוגר כאשר הוא נכנס להתחייבות של כל החיים?

לקריאת התשובה >
תפילה

מה לעשות כשהתפילה מחמירה את המצב

בעיה בריאותית הביאה אותי להתפלל חזק ובכוונה. אותה בעיה כמעט ונעלמה, ובמקביל לכך הופיעה פתאום בעיה אחרת חמורה יותר. נדמה לי שככל שאני משתדלת להתקרב ולהתפלל, הבעיה נעשית גרועה יותר. יוצא שבמקום להתקרב לקב״ה, נראה שעדיף לא להתפלל ולא להשתדל כי זה מרע את המצב. ברור שהתפילה נועדה לחזק את הקשר ולאפשר לעמוד בקשיים, אבל לא נראה שזה מחזק קשר

לקריאת התשובה >
חרדים

מרגיש קרוע בזהות החרדית שלי

אני אברך חסידי, בשנות העשרים. נולדתי וגדלתי והתחתנתי במשפחה מכובדת ובכירה מאוד בקהילה. המיינסטרים של המיינסטרים. משום מה, אני, לעומתם, לא כל-כך גאה ומרוצה עם הזהות הזו.

מצד אחד, אני נושא לבוש חסידי מלא, ומתחזק פרופיל של אברך חרדי מוכשר ומוצלח: יושב בכולל כל היום, נחשב למוכשר ואינטליגנטי מאוד, זוכה לשם טוב, נהנה מסטטוס חברתי גבוה, ומקבל בתדירות גבוהה הצעות לשמש כר"מ בישיבה, ולצד זה גם נרשמתי ללימודים באוניברסיטה, אותם אני לומד בערב, עם סיום לימודיי בכולל.

אבל – אני לא מרוצה בזהותי החרדית. לא יודע להצביע מתי בדיוק זה התחיל ומה גרם לזה. אני רק יודע שההרגשה הדומיננטית ביותר אצלי, בעיקר לאחרונה, היא נחיתות ובדידות. אני כל הזמן מנסה למצוא חן בעיני העולם. אני גר באזור חילוני, וכשאני הולך ברחוב ועיניים ננעצות בכובע החסידי שמתנוסס על ראשי – אני קופא. אני מרגיש כמו מיצג במוזיאון הלאומי שהתחיל ללכת. זה פוצע. דוקר. הורס. זמן רב עובר עד שאני יכול להתאושש. כשאני קורא עשרות תגובות באתרי החדשות החילוניים, המזלזלים בחרדים הפרימיטיביים, אני פשוט מרגיש לא טוב. פיזית. כשאני בשדה התעופה בנתב"ג ואני עובר ליד חילוני, ורואה את המבט הקפוא והמזלזל, את הפנים שהופכות למנוכרות ברגע שהוא רואה את השחור-שחור הזה שחולף לידו – זה דוקר אותי, משפיל אותי, ומכווץ אותי. והדבר שהכי מתחשק לי באותו רגע, זה לקצץ את כל התפאורה המוזרה ה"מעטרת" את הפנים שלי, ולהרגיש, ולו לרגע אחד, בן אדם נורמלי מן היישוב. אני מרגיש שכולם מסתכלים עליי כעל חרדי שחור ומצחין. מרגיש בודד בתוך העולם היפהפה והצבעוני הזה. מרגיש כמו שחור פרימיטיבי בתוך עולם של יופי. מתוך מצוקה, נרשמתי ללימודים באוניברסיטה וקוויתי שכרטיס הסטודנט הכחול יביא לי הרגשה טובה, ואתחיל לחוש רצוי בעולם. אבל שום דבר לא עזר. המבטים המנוכרים והמזלזלים ממשיכים לרדוף אחריי. וכשאני חושב שאני הולך להביא לעולם עוד דורות של השחורים האלה – נהיה לי לא טוב…

התסכול אוכל כל חלקה טובה. איבדתי את היציבות. את הביטחון בצדקת הדרך. אם כולם חושבים שאנחנו פרימיטיבים, אולי הם צודקים. אולי באמת אין אלוקים. הרי באמת אין הוכחות אמפיריות לקיומו. שעות אני יכול לשבת ולצפות באינטרנט (לא שירים של מוטי שטיינמץ, אם לא הבנתם לבד).

וכך נוצר לו המחזה הסוריאליסטי הבא: שעה אחת מתווכחים עם החברותא על הפשט ברשב"א בלהט תורני בוער. שעה שנייה צופים בסרטים מאד בעיתיים.. שעה שלישית נותנים שיעור לבחורים. ושעה רביעית קוראים מחקרים של האוניברסיטה… אם זה לא היה הנפש שלי שקרוע לחתיכות, זה היה יכול להיות מצחיק…

מה עושים? איך יוצאים מפה?

לקריאת התשובה >
חרדים

הציבור שלנו אכן גומל חסדים?

אני בחור ישיבה, ב"ה מאוד מרוצה ומחזיק מהמגזר לא פוזל החוצה כלל, ומאוד מאמין בטוב ובעדינות הנפש שהתורה נותנת.
יש לי שאלה שמאוד מקשה עלי, הרי אנחנו מלאים חסדים ב"ה, נותנים צדקה ברמה שכלל לא מקובלת באף מקום, מצטערים בצער השני, ומקרבים לבבות אחים לאביהם שבשמים.
איך קורה שבדיוק במקום כ"כ נפלא ההתנכרות מרקיעה שחכים. יצא לי כמה פעמים לנסות לתפוס טרמפים ליד ערים ושכונות חרדיות, איך אברך בן תורה מסוגל לא לעצור לבחור שעומד וממתין לרכב באמצע הלילה כדי לחזור הביתה. אפילו אם זה לא היה מאמצע הלילה, מה כבר יקרה אם תוכל לעזור ליהודי קצת.
אם בסופר עומד בן אדם שחסר לו כמה שקלים להשלים קניה, ראיתי לא אחת, פשוט אין לו סיבה לפנות לאדם חרדי, הדתי שלידו יש סיכוי הרבה יותר סביר שייתן לו.
היה לי פעם וויכוח חביב עם אחד שפגשתי, הוא משתייך לזרם הדתי לאומי, הוא שאל אותי למעשה אם באמצע הלילה יש לך פנצ'ר בצמיג מי היית רוצה שיחלוף בכביש לידך, חרדי או דתי לאומי ופשוט לא ידעת מה לענות, התשובה די ברורה…
האם באמת את כל הצדקות וגמילות החסדים שלנו הכל נעשה כדי לצאת ידי חובה? האם הנועם והטוב שבתורה אינו יכול לחדור אלינו קצת יותר?

לקריאת התשובה >
שידוכים

חברות שלי מתארסות וזה לא פשוט לי

אני בת 21 ,וחברותי הטובות התחתנו בקצב מסחרר. נשארנו אני ועוד חברה אחת…
כל פעם שחברה התארסה, הרגשתי שזה כבר לא אותו הדבר.
לא משנה אם היחס שלה לא השתנה, הרגשתי שאיבדתי אותה והתייחסתי בהתאם.
שבוע שעבר חברה ממש טובה שלי התארסה, הייתי איתה בכל התהליך של ההתלבטות,המחשבות, ההחלטות…
וברגע שהיא התארסה-הרגשתי שזהו, נגמר . זה שבר אותי ממש.
אני רוצה לציין, שמבחינתה הכל אותו הדבר,והיא ממשיכה להתקשר ולדבר.
אבל אני מרגישה שזה שונה לגמרי. ומתחילה להתרחק.
השאלה שלי: האם יש דרך להתגבר על הרגש הזה?
האם יש דרך לשמור על חברות גם אחרי שחברה מתארסת? למה פתאום נהיית לי הרגשה שזה שונה? למה אני מתרחקת אפילו שהיא כל כך חשובה לי- ובדרך מכאיבה גם לי וגם לה?
אשמח לתשובה!

לקריאת התשובה >
כללי

משעמם ועצוב לי בשבתות

משעמם לי נורא בשבת במקום בו אנו גרים אין לי חברות ומישפחה …בעלי רוב הזמן בבית הכנסת ואני לבד בודדה ומשועממת מסתכלת על הקירות ולא יודעת מה לעשות פשוט עצוב לי……איך שמגיע יום שישי כבר מהבוקר אני בוכה ומתיסרת על זה שהנה שוב אני הולכת לסבול… חשבתי לשנות מיקום לעבור דירה אך לא לקהילה כי אני אישית דתיה מאוד פתוחה… אבל גם בלעבור דירה יש לי עיכובים…
אני מאוכזבת מהעיניין שהשבת אמורה להיות עונג ואצלי היא לא…. לפעמים אני ובעלי הולכים למלון כדי להרגע קצת אבל זה לא מתאפשר בכל שבוע….. ילדיי נשואים ולא כולם שומרים שבת והם לא נימצאים איתי תמיד.. מאוד קשה לי כי מצד אחד אני רוצה לשמור ומצד שני אני סובלת מה עושים??

לקריאת התשובה >
ביטחון עצמי

לוקחת קשה מדי משפטים שנאמרים לי

הרבה פעמים אני מרגישה שיש משפטים שנאמרו לי מאנשים בסביבתי או סתם מאנשים באקראי ,או שאפילו זורקים לי משפטים בלי לסיים אותם וגם המשפטים יכולים להתפרש בשני מובנים ואז אני לא מפסיקה לחשוב למה התכוונו ומנסה להבין את זה בשני הפרשנויות מהצד החיובי שלהן ומהצד השלילי, ומשום מה קשה לי עם כל הפרשנויות העמוקות האלה כדי להיכנס לראש של השני מה הוא התכוון להגיד אבל מצד שני אני חייבת להירגע כי אם אני לא יבין אני לא ירגע וגם שאני חושבת שהבנתי אני לא יודעת אם באמת הבנתי ומעדיפה לשכוח מזה ואני מרגישה שאני נעלבת ויורד לי הערך העצמי ואני נשברת מזה מהר, וקשה לי להתמודד כאילו כבר מה קרה. לוקחת קשה ומידי אישי אפילו כל אחד גם אם הוא לא קרוב, ולא מצליחה להירגע למרות כל מה שאני אומרת לעצמי ומנסה להבין למה התכוונה ולדון לכף זכות ולראות את הטוב.
וזה קורה לי הרבה פעמים כמו עיוותי מחשבה כי אני מאוד רגישה ולפעמים מרגישה שאני לוקחת אנשים רציני מידי כי לפעמים אנשים אומרים משפטים שנשמע שהם רציניים אליהם והם אומרים שהם צחקו, וקשה לי לדעת מה באמת קורה כי בכל צחוק יש טיפת אמת ואני יודעת מתי צוחקים, ובכל זאת יש אי הבנות סביב כל הנושא הזה. נגיד יש לי דוגמא על סיטואציה שקרתה לי עם שכנה שלי שהיא יותר קטנה ממני ועשתה רשיון נהיגה אחריי, ולקחתי אותה טרמפ, וקצת הפריע לי שהיא מלמדת אותי כאילו איך לנהוג כי לא ביקשתי ממנה עזרה ,כמו: היית צריכה להיכנס ככה, או בנסיעה לרוורס יש עוד קצת לנסוע אחורה ואמרתי לה שאני לא מעדיפה להסתכן ,וגם בחניה לאחור נגיד היא אמרה לי מעולה, זה היה מעולה באמת אבל הרגשתי שהייתי צריכה קצת להיצמד לימין מאשר לשמאל ותיקנתי באותו רגע בלי שום בעיה ואני יודעת שאני נוהגת טוב תמיד וגם באותו זמן נהגתי ממש יפה, ואז היא שאלה אותי כמה זמן יש לך רשיון אמרתי לה 4 שנים אז היא אמרה: אה, אז את אמורה לנהוג טוב, ולא הבנתי מזה אומר שנהגתי טוב או לא? והמשפט הזה הכי הפריע לי . ולא רציתי לשאול אותה למה היא התכוונה כי אני לא רוצה להרגיל את עצמי שיתנו לי אישורים אני יודעת שאני בסדר, ואז אמרתי לה כן אבל אני לא כל כך הרבה נוסעת מידי פעם אני צריכה עוד להשתפשף בכביש, ואז הרגשתי לא טוב אם זה שהיא זרקה לי משפט ולא באמת הבנתי מה היא התכוונה להגיד ובכל זאת זה מפריע לי ההערות האלה למרות שכל הזמן אומרים שאם זה נכון אז נעלבים ואם זה לא נכון אז לא, אז אני הפוך מתי שזה לא נכון אני נעלבת כי אני מאוד אמתית וקשה לי עם זה שלא רואים באמת את מה שאני עושה וסתם אומרים משפטים. וגם הרגשתי לא טוב עם זה שאמרתי לה כן אני לא הרבה נוסעת עם הרכב כאילו הורדתי בערך של עצמי וכמו אישרתי את דבריה, או שאולי לא , כי היא אולי היא לא התכוונה לזה שאני לא נוהגת טוב בכלל. אני יודעת שאין לי באמת את השליטה על המשפטים של אנשים אבל אני יכולה לבחור שלא להיפגע אבל בכל זאת קשה לי ואני מרגישה שאני חושבת על זה ונכנסת לזה יותר ויותר למרות שאני יודעת שאולי זה לא נכון. ובטח שכנראה היא לא התכוונה לפגוע בי. אני לא יודעת…
ואני לא יכולה לקחת את החיים בצורה כזו כל הזמן שמישהו יגיד מה שהוא רוצה ולהישבר כאילו נחרב עלי עולמי.

לקריאת התשובה >
אמונה

איפה הקב"ה בחיי היום יום שלי?

נהיו לי קשיים לאחרונה ומחשבות על מציאות הבורא האם יכול להיות שהוא לא קיים חס ושלום?האם הוא שומע את תפילותי?
איך הוא מעורב בחיים שלי ביום יום?
נושא ההשגחה מאוד קשה לי, אם לדוגמא מישהו צועק אליי בכביש ,הוא בחר לצעוק עליי אז איפה ההשגחה פה??
איפה הקדוש ברוך הוא בחיים שלי ביום יום?
תודה רבה

לקריאת התשובה >
אינטרנט

יש בעיה בסרטים שאני כ"כ נהנה מהם?

הצורך לראות סרטים תקוע אצלי מילדות אני מת רק על האקשן והרגש הדימיון והמתח אני לומד בהתמדה עוד מישיבה קטנה עם ביקורת עצמית מעוררת התפעלות בקרב חברי ומשפחתי אני לא מוותר לעצמי ונלחם מעולם לא העלתי בדעתי אפילו לפגום בברית אבל שמירת העניים היה חלק יותר קשה ואני אוהב אתגרים הייתי קובע לי כל מוצאי שבת לימוד 30 דקות וזה עזר שנה וחצי מאז שהתחתנתי האש והכח נחלשו אצלי ושוב ושוב ושוב ראיתי בייצר אדיר כאילו להשלים כל מה שהחסרתי מעצמי היום יש לי אייפון כשר למהדרין שגיליתי בו פירצה לראות סרטים כאות נפשי אנני מרגיש רע עם עצמי זה פשות מרגיע אותי אני מגביל את עצמי לזמנים וימים מוגדרים שבהם אני צופה ויחד עם זאת מתפלל להשם שיוציא לי את הדחף המתמתם .רוצה להרגיש לא צריך את זה בכלל בקשתי גם מאישתי שתתפלל על זה. אני אוהב את השם מאד .שמח .ומעורה חזק בבית.מלא אהבה לאשתי ולילדים .אבל קשה לי ההתערבות שלה בקטע הזה מספיק לי הביקורת העצמית שיש לי מה אתם מציעים חשוב לי לציין אם אני יודע בודאות שזה מה שנכון אני זורק את הפלאפון לים היום אבל מרגיש לי שזה ל

לקריאת התשובה >
משקיעים בך! אקשיבה ייעוץ ומענה דיסקרטי סודי לצעירים אמונה, הלכה, זוגיות, שידוכים, שלום בית, בינו לבינה, קושי נפשי, תפילה, שאלות באמונה, כאן באקשיבה לא דוחים אף שואל, וכל קושי ומצוקה זוכים להתייחסות משמעותית. כל שאלה זוכה למענה של משיב מקצועי, שלפני הכל - ינסה באמת להקשיב ולהזדהות.
זוגיות

קשר לא בריא בתוך מערכת נישואים

ני נשואה כמה שנים לאדם מיוחד שבחרתי אחרי מחשבה והתבוננות, רגשית לא עפתי אבל הרגשתי שנכון לי לחיים מעריכה אותו בטירוף. וקיוויתי לבנות תשתית טובה עם תקשורת אמיתית ואהבה שתגיע פשוט אחרי.
אבל קרו דברים ודמות חינוכית שעזרה לי עם החרדות שלפני הנישואין ובאמת הצילה אותי ופיתחה אצלי מודעות והיתה בשבילי מדריך ומשען רגשי בשלב מסוים הרגשתי שאנחנו מדי קשורות והתעלמתי מזה
שיתפתי אותה בתחושות וחוויות וניתוחים כל הזמן ובעלי היה בצד
הרגשתי שלא פיתחתי כלפיו מה שרציתי רק יותר טכני ומחויבות
והוא כזה טוב ומבין אבל לא היה בעניני עומק הנפש וכו והייתי צריכה את השפה איתה.
עכשיו אחרי תקופה אני מרגישה שזה הפך לתלות דו צדדית (היא כבר מזמן הפכה לחברה – לא גובה תשלום וגם משתפת אותי בחיים הלא קלים שלה) ונהיה קשר צפוף שאותי מספק הרבה אבל עושה לי מצפון מול בעלי ומרגישה שזה לא נכון כך. זה גם מכניס אותי לטלטלות רגשיות ואין לו מושג מה קרה
אבל לא יודעת איך פתאום מהריק ואחרי השנים הללו להתחיל לבנות משו חדש איתו כשהלב שלי איתה בכל ההיבטים.
אציין שאני אדם ישר וכנה ולא מסתיר
אבל זה הגיע למצב שנאלצתי חלק דברים לטייח וחלק סיטואציות של קרבה שמצאתי עצמי בהם , מבוהלת גם מעצמי אבל כלכך תלותית במה שיש בינינו שמפחדת לעשות צעד אחורה וגם לא יודעת איך
וגם מפחדת איך היא תקבל את זה כי עברה מלא פרידות בחיים, ונתנה את עצמה ככ מלב טהור אמיתי, וגם אם זב התקדם יותר מדי זה לא באשמתה, אני לא רוצה שתסבול מכך ויתירה מזאת אני נתקפת חרדה כשחושבת שיגידו לי לנתק איתה קשר כי לא רוצה להפסיד אותה וירגיש אבודה וזה יכול להוביל לקריסה נפשית. וכל מה שפיתחה בי, המודעות ועולם הרגש וכוליי, לא יודעת איך להכיל הכל לבד ולא יודעת מה יהיה איתה מרגישה כפיות טובה, אני מפחדת מה היא תעשה לעצמה אם אנתק. מתפללת שיהיה דרך שהקשר יהיה בסדר במקביל, אבל מצד שני מרגישה נורא שהקשר עם בעלי כאילו פספסתי את הרכבת, ולא תידלק בי לעולם הרגש המפרפר והאינטמיות שאמורה להיות אתו כמו שהיה כלפיה.
זה מביא אותי לבכיות והתרחקות ממנה ואז קרבה חזרה כי רואה שלא מסוגלת ואני צריכה את זה. כל זכרון כל דבר כל מילה מזכיר לי אותה.
והכי נורא שאין לי על מי לדבר עם זה בעולם. גם טיפול, לא מאמינה

לקריאת התשובה >
דילוג לתוכן