מאת:

התפרסם בתאריך:

02/09/2020

מאז שנהייתי אמא קשה לי כל כך

שאלה מקטגוריה:

אני בת 22, נשואה כשנתיים + ילדה . לומר את האמת המרה ממש לא רציתי להכנס להריון כשהתחתנתי . אבל זה קרה בלי רצון וממש סבלתי כל ההריון מכל תופעה אפשרית גופנית וגם מבחינה נפשית הייתי ממש כעוסה ומתנגדת ו"למה אני צריכה את זה" ו"איך הגוף שלי נהרס" ו"למה ההלכה מכריחה אותי" ועוד הרבה טענות שתמיד בעלי לא הבין ומאוד כאב לו כי הוא ראה בזה מתנה כל כך גדולה שהוא ציפה לה. אבל אני בתור בחורה שרק יצאה מהסמינר ובכללי הייתי אנטי נגד ילדים שברור לי שזה נכנס לי לתת מודע מהסתכלות על קרובות משפחה ממורמרות בטיפול בילדיהם הקשים והחוצפנים והמבולגנים ובעיקר מאמא שלי שכל חייה רק חיכתה שנגדל ויהיה לה חופש והיה לה מאוד קשה לגדל את 5 ילדיה וכו'.אבל לאחר הרבה חודשי הריון קשים נפשית ופיזית הגעתי ללידה. והלידה הייתה עוד יותר גרועה וכואבת ולא רוצה בכלל להזכר בזה. אבל כל זה היה רק הקדמה. מאז שהילדה נולדה אני מרגישה שהנישואים שלי עם בעלי נהרסו כליל. נכון אני אוהבת אותה, היא האוצר שלי, החיים שלי והכל . אבל מאז שהיא נולדה גילתי הרבה דברים על בעלי שלא חשבתי שככה יראו הנישואים שלנו . עוד בהריון כששטחתי בפניו את החששות שלי לגבי גידול הילד הוא הבטיח לי!! שהוא יעזור לי בהכל ונהיה בזה יחד ולא יעזוב אותי וכו' וכו'. בפועל — הייתי קמה ל-ב-ד לילדה 3-4 פעמים בלילה סחוטה מעייפות והוא היה ישן ואני הייתי מתמלאת כעס זעם וחימה שלמרות שהיא אוכלת בקבוק ולא יונקת הוא לא משתת; איתי בקימות הליליות בטענה שיש לו כולל ושאני בחופשת לידה. לא מחליף טיטולים כי הוא נגעל , כועס עליי שאני ישנה עד 1 והוא מגיע מהכולל לבית חשוך ולאישה בפיג'מה שקמה הרגע אחרי לילה מייגע .וכמעט שלא עושה דבר בקשר לילדה .ואני שבכלל לא ביקשתי את ההריון והוא החריב לי כל חלק בגוף ועכשיו נוסף לזה העייפות התשישות , אין לי את עצמי, לא יכולה לישון כשאני רוצה הכל הילדה מכתיבה לי . כמובן שאני לא מאשימה אותה היא רק תינוקת . אחרי שיחות עם בעלי והרבה כאב ואחרי שהיא כבר ישנה לילה שלם הוא נהיה יותר פעיל בקשר אליה. אבל קרה מצב נוראי : הוא הפך להיות אובססיבי אליה בקטע שזה בא על חשבוני!!! לדוגמא: לוקחים אותה איתנו למסעדה והוא רק חושב על לתת לה לטעום מהאוכל ולרסק לה. אחרי מקלחת אני רוצה להלביש אותה בחדר ואני מתה מחום כי אנחנו גרים בעיר רותחת אז אני רוצה להדליק מזגן בידיעה שעד שהוא יתחיל לקרר הילדה תהיה לבושה והוא מתנגד לכך בכל תוקף ואני עצבנית וצועקת מהחום והוא מצידו רק שהיא לא תתקרר ואני ימות מהחום ויזיע, מלא פעמים הוא מגלה שהיא עם טיטול מלולכך ומביא לי אותה להחלפה לא משנה מה אני עושה כרגע הוא פשוט לא מסוגל להחליף לה !אני מנסה לחנך אותה לישון ולהרדם לבד והיא בוכה בלול ואני אומרת לו לא להרים אותה והוא לא שואל אותי ושובר לי את המילה העיקר לתת לה חום ואהבה והוא לא מבין שזה בדיוק מה שלא צריך לעשות כי ככה הילדה לומדת שהבכי שלה עובד והיא גורמת לנו לרקוד לפי החליל שלה. ועוד הרבה דוגמאות שלפעמים אני מרגישה שחיה איתי עוד אישה לא בעל!!! הנישואים שלנו ממש יורדים לטימיון אני כבר לא מסתדרת איתו, כל הזמן רבים ומתווכחים והולכים לישון כעוסים והוא מלא בטענות כלפיי שאני רק רוצה לישון ועצלנית ורוצה שהוא יהיה עבד שלי ומבשלת בכוח והכל אצלי ב"אוף" ולא מכבדת אותו וכו' וגם אני מצידי מלאה טענות עליו וכל הזמן חולמת על תחילת הנישואים איך הכל היה ורוד ונעים והיה לו אכפת ממני ומה חסר לי ומה להביא לי וממש הייתי מלכה בשבילו .אני מלאה במחשבות על למה התחתנתי ולמה עשיתי את זה לעצמי ומה יהיה בעתיד ולאן החיים עוד ידרדרו ומתי יהיה לי חופש???????? ועוד הרבה שליליות… תעזרו לי נמאס לי כבר מהכל אני עובדת מפרנסת חוזרת ב5 ואז מתחילה את המשמרת השנייה עייפה ומיואשת.

תשובה:

שלום לך יקרה,

קראתי את מכתבך בכאב רב. אני שומעת את התסכול ואת חוסר האונים מול מציאות חייך.

את מדברת על ההריון שלא רצית,

על הלידה המייסרת,

על הקושי בקימה בלילות,

על אובדן החירות האישית,

על הזעם מול חוסר השותפות,

ובסוף על תחושת הבגידה מול הטפול בילדה על חשבונך.

ולאורך התאור שלך אני שומעת חוט שדרה אחד. קול אחד גדול שזועק מתוכך.

קול שמבקש מקום.

מקום לבחור אם אני רוצה הריון וילד.

מקום שמבינים את הצרכים שלי.

שרואים אותי, שאכפת ממני,

שתומכים בי.

קול שמבקש מבעלך לתת לך את המקום הראשון בבית.

בדיוק כמו שהיה בימים הורודים לפני ההריון….

והקול הזה צודק. ממש צודק.

כי את אכן ראויה.

ראויה לבחור בעצמך מה לעשות עם הגוף שלך.

ראויה לכבוד ולהערכה על עצם מי שאת,

ראויה להכרת הטוב של בעלך על כך שנשאת את ילדו ברחמך,

ראויה להתחשבות ולתמיכה כשקשה לך,

ראויה לשותפות אמיתית בגדול ילדך,

ראויה להיות החשובה ביותר בעיני בעלך.

ומרוב שהוא צודק – הקול הפנימי שלך שמבקש מקום-

הוא צועק! בכעס בזעם ובחימה!

על מי? על כל אלה שלא נותנים לך את המקום הזה שאת ראויה לו.

על כל מצב או פעולה שמאיימים לקחת לך את המקום. את החירות. את היותך ראויה.

וקולות הצעקה והכעס האלה ממלאים אותך ברגשות קשים, במרמור, באכזבה ובחוסר אונים

שצובעים את חייך את ביתך ואת ליבך בצבעים קודרים עד מאד.

אני רוצה לשתף אותך בתובנה שעשויה להאיר את המציאות העגומה שאת מתארת- באור חדש.

מקום של אדם, כבודו, היותו ראוי לכל טובה, חירותו-

הם לא משהו שמישהו יכול לתת לו וגם לא לקחת ממנו.

מקומו של אדם נמצא בתוכו.

אדם שיש לו מקום רחב בטוח ואוהב לעצמו בתוך ליבו-

גם אם אחרים לא נותנים לו את ההכרה, לא מתחשבים בו,

לא מכבדים או מעריכים-

מרגיש טוב עםעצמו.

ואדם שאין לו מספיק מקום בטוח ויציב- לעצמו בתוך עצמו-

גם אם יכבדו אותו ויתחשבו בו, גם אם יתאמצו ויעריכו,

גם אם יורידו את הירח עבורו-

ימשיך להרגיש לא מספיק אהוב. מאוים, מאוכזב.

אני שומעת בין השורות של דברייך כי בעלך אוהב אותך, מסור,

ואכפת לו ממך.

אבל בהרגשה שלך מה שעוד חסר- מסעיר אותך מאד.

ואני מאמינה שיש לך סיכוי מצוין להרגיש אחרת בתוך אותה מציאות.

אז בהחלט יתכן שאת עדיין נסערת אחרי הלידה, שההורמונים משפיעים על עוצמת הרגשות,

ומשבר בזוגיות בעקבות לידה ראשונה (ולא רק ראשונה)- הוא תופעה מצויה ונורמלית

ועם זאת – הורמונים ומשבר יכולים רק להחריף את מה שקיים. הם לא מייצרים את מה שאין.

ואם הם מחריפים כל כך את התחושה של תלות במקום שאקבל מאחרים,

אז התחושה הזו היתה שם קודם.

ולכן- הפתרון שאני ממליצה לך עליו הוא להסיט את המבט מכל מה שלא בסדר בחיים שלך- פנימה.

להתחיל לבנות בתוכך את המקום היציב שאת נותנת לעצמך.

מקום שמרגיש בסדר בלי קשר למה שבעלך עושה או לא עושה.

מקום שיכול לבטא את הצרכים והרגשות מתוך מנוחת נפש ולא מתוך תחושת איום.

וכדי לקנות לעצמך את השלווה הפנימית, את החוסן,

את היכולת לעמוד מול מציאות ולבחור מה נכון לך,

את היכולת להציב גבולות בלי עוינות-

מומלץ להעזר באיש מקצוע.

אשת מקצוע מתחום הטפול תוכל לצעוד איתך את הדרך אל עצמך.

ושם, בחבור לעצמך, תמצאי ב"ה גם את החיבור הבריא לבעלך לבת שלך ולרבונו של עולם.

כי ה"אני" האמיתי שלך הוא הדבר היפה והשלם ביותר.

יש בך כל מה שצריך כדי לחיות את החיים שאת מבקשת וראויה להם.

מאחלת לך שתמצאי את הרוגע והשלווה שקיימים בך

ושתראי נחת ושמחה עם משפחתך,

גולדי

שתפו בפייסבוק, באימייל או הדפיסו

שיתוף ב facebook
שיתוף ב email
שיתוף ב print

גם לך יש שאלה מציקה?

הגיע הזמן שיקשיבו לך!

יש לך מה להוסיף? זה בדיוק המקום:

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

"אקשיבה שלום, איך אפשר לקבל עדכונים ותשובות נוספות?"

תשובה: בכל דרך שרק תרצו!

באימייל? הזינו את כתובת המייל שלכם!
בוואצאפ? לחצו כדי להצטרף לקבוצה!
בטלגרם? לחצו כדי להצטרף לקבוצה!
בפייסבוק? לחצו על לייק לדף!
פופאפ צ'אט
דילוג לתוכן