לא יודעת ליצור קשרי חברות

ב"ה
קראתי באתר שאלה על מישהו שמתבייש לפתוח את הפה. וממש הזדהיתי אתו.
אני בחורה שקטה כלפי חוץ, ויש לי חברה טובה אחת. למה? כי אני לא מדברת בפתיחות רבה לאנשים.
בבית הספר תמיד היו מעירים שאינני משתתפת. נחשבתי אהובה בחברה, אך לא יותר. הייתי 'החמודה' אך לא בשביל ליצור אתה קשרים. ונפתחתי ביותר לחברה אחת, שאתה באמת יש לי קשר שלא מוצאים כל יום… זה לא שאינני פותחת את הפה תמיד. בבית אני ההפך מהבחורה ה"שקטה".
ניסיתי לעבוד על זה, ולראות מהיכן זה מגיע. בסוף, החלטתי לנסות, אז ניסיתי להגיד כמה משפטים וחיזקתי את עצמי והלך טוב, וברוך ה' ארוכה הדרך אבל יש התקדמות. אבל בכיתה שוב זה קורה, האי יכולת הזו לחשוב בצורה לוגית ופשוט להתחבר, פתאום עולים בי מחשבות, איך אני עושה את זה, פשוט אלך לשולחן של פלונית ואפתח אתה בשיחה? על מה? זה לא מוזר? ואז לפעמים, אני מנסה, ולא תמיד מסתדר.
ואם כבר נפתחתי… אני חושבת מי יהיה בחתונה שלי? מי ירקוד, ומי יהיה אתי בהכנות? אבל יהיו בכלל חברות??. 'פשוט', לפעמים אין לי מה להגיד, לפעמים אני מעדיפה שאחרות ידברו כי גם ככה אולי לא ישמעו אותי, לפעמים סתם לא מתחשק לי להגיד את התשובה שאולי ונכונה, ולפעמים אני רוצה להגיד אך לא אומרת. נמאס לי להרגיש שונה.

פשוט פרקתי. מה שהייתי שמחה זה לעצות מעשיות ליצירת קשרי חברות לטווח ארוך ועם הרבה אנשים.
בכל זאת המחשבה הזו שכולן סביבי עם יותר חברות, יותר מצליחות ביצירת קשרי חברות, יותר בטוחות כשהן באות ליצור קשר עם בנות מהכיתה, ואני גם במסגרת של שכונה וכו' מתקשה. מה הן יגידו כשיגלו שאין לי הרבה חברות בכלל? כשבחתונתי ארגיש שאין לי חברות כמעט?.

תשובה

שלום לך, יקרה.
קודם כל, אני מצדיעה לך. את מרגישה קושי ואת פונה לעזרה. יש בכך הצהרת אמון באחרים והצהרת אמון גם בעצמך. עמוק בתוכך את מזהה שאת יכולה יותר, שיש בך דברים שעוד לא קיבלו ביטוי, שטרם בקעו החוצה. בדבריך ניתן לשמוע המון הקשבה עצמית והמון מודעות, הרבה עבודה עצמית ובחינה ומורכבות. ויש בך יכולת לקשר קרוב וחם ולביטוי ספונטני. וכל אלה מכוסים בתווית "נערה שקטה"...
אז אולי בצעד ראשון נפרק את התוויות האלה שחוסמות אותך מראש, תוויות שמתמחות בנבואות המגשימות את עצמן, ונחליט שדי, הן עשו את שלהן, והגיע הזמן להסתכלות חדשה.
למשל, עד עכשו הסתכלת על הביישנות שלך בתור תכונה שמכשילה אותך, חוסמת אותך ויוצרת לך תדמית מוזרה. אולי תראי את הצדדים היפים שבה? את העדינות שהיא משקפת, את החשיבה בטרם תדברי – סגולה שהיתה עושה חסד עם הרבה פוליטיקאים. אנשים דווקא נמשכים לטיפוסים עדינים ושקטים, בפרט אם הם מזהים מאחורי השקט עושר אישיותי רב שכזה.
או למשל, נמאס לך להיות זו ששואלת ותוהה כל כך הרבה... לשאול ולתהות משמעם להיות תמיד בצמיחה. את סקרנית, חוקרת לעומק, תוהה על מקורם של דברים. חושבת עליהם מהצד הזה ומהצד האחר ושוב מטילה ספק... החשיבה שלך פעילה, מאתגרת. לא משעמם לך לרגע.
מצד אחד את אמנם מודעת לתכונות המיוחדות שלך. אבל מצד שני, תוהה אם אלה אמנם תכונות טובות, אם הן מייצרות לך כל כך הרבה קושי. חוסר התקשורת עם החברה פוגע בדימוי העצמי שלך ומביא אותך לראות את עצמך מוזרה ושונה. מה שגורם לך לחשוש עוד יותר לפני שאת פוצה את פיך ולאחר מכן לתהות אם מה שאמרת היה לענין ואם חוסר התגובה לא משקף את חוסר העניין של החברה, או את העובדה שדברייך חסרי טעם...
השאלה הגדולה היא, אם עוד 'חפירות' ונסיונות להבין מאיפה זה בא ולמה ומי התחיל ומי המשיך – יעזרו לעצור את מעגל הקסמים הזה.
לפעמים צריך פשוט לעצור. בלי לחשוב יותר מדי מה ואיך. שימי לב, שאלו הנותנים את הטון בחברה אינם בדווקא אלו שתמיד שופעים חכמה ועניין, אלא אלו המבטאים את עצמם בביטחון ובנמרצות. ביטחון עצמי יש לו תכונה מוזרה, לצבוע את הדברים הנאמרים ולתת להן נופך חכם.
כשאת משדרת חוסר ביטחון, את בעצם אומרת: אל תתייחסו למה שאני אומרת, אני עצמי בספק לגביו. אז אל תטרחו. והחברה אכן מאמינה לך... כשאת תתחילי לומר את שלך בביטחון, החברה תגיב בהתאם, גם אם לא בחנת כל משפט עשר פעמים קודם ועשית לו וידוא הריגה אחר כך.
כמובן, זה יהיה מוזר אם מחר תגיעי לכיתה ותתחילי לנאום במרץ ובקול את הגיגייך. עשי זאת בצורה מתונה, בשלבים שירגילו את חברותיך להקשיב לך: העזי ואמרי משהו שעולה בדעתך. אולי בהתחלה לא יהיו אלה דברי חכמה מרהיבים, אבל מבחינתך זו תהיה התקדמות יפה. כולנו איננו אומרים דברי חכמה כל הזמן, אז מה? כך מתנהלת שיחה טבעית. על תעשי ענין מכל מילה. הניחי לביקורת העצמית, היא איננה משרתת אותך עוד. העיקר שתעשי את זה. התחילי בקטן, והגדילי את הטווח עם הזמן: את מספר הפעמים שאת משתתפת בשיחה, את מספר הבנות שאת מדברת אתן. ואל תתעכבי לדוש במה שאמרת! עצרי את זה, בכח. אנשים לא יזכרו לך את זה ממילא. הם עסוקים בעיקר בעצמם. השתמשי בספונטניות היפה שלך. תני לה לאזן אותך.
לפעמים אין לך מה לומר. ובכן, בפעמים אלו לא חייבים לומר! אבל מה, לפעמים ה'אין מה לומר' הוא תוצר של חסימה עצמית. ככל שתקבלי יותר ביטחון לומר את שלך – גם החשיבה שלך תשתחרר. לפעמים מספיק לתקף את האחרים. "נכון, אני מסכימה." לפעמים אפשר להוסיף מחוויה אישית שלך: "כן, גם לי קרה פעם...", והעיקר – השתמשי בכח ההקשבה היפה שלך. אנשים מוחמאים מהקשבה אמתית. כשאת עסוקה במה שאמרת או לא אמרת, אינך פנויה להקשיב. וייתכן שכדאי לך להתחיל בקבוצה קטנה. בקבוצת דוברים גדולה קל יותר ללכת לאיבוד. בקבוצה קטנה, גם להאזנה ולתגובה מתונה יש ערך.
אין לי ספק שיש בך הרבה תוכן, ושאת רק זקוקה למעט ביטחון כדי לבטא אותו. יש לך חברה קרובה אחת – מה היא מוצאת בך? על מה אתן משוחחות? תני לה לשקף את מה שהיא רואה בך, ולעזור לך לפרוץ את המחסום.
ובאשר לחתונה – הניחי לתסריטי האימה. אין צורך לדאוג. אין לי ספק שחברות מעריכות אותך כיום על מה שיש בך. הן יגיעו כי את מאירה סביבך, גם אם אינך מלהגת ללא הרף. אנשים יודעים להעריך איכויות, גם אם אין הן מדברות את עצמן לדעת.

מאחלת לך הצלחה רבה.
מוזמנת לשתף ולהתייעץ בהמשך ככל שתראי צורך.
אורית
[email protected]

התשובה עזרה לך?
לא עזרלא משהועזר ליתשובה טובהתשובה מעולה!
שולח...
כדאי לשתף את התשובה, לשלוח למי שזה יכול לעזור, או להדפיס
שיתוף ב facebook
בפייסבוק
שיתוף ב twitter
בטוויטר
שיתוף ב email
בדוא"ל
שיתוף ב print
להדפיס
אם חשוב לכם שהתשובה תגיע לאנשים נוספים, אפשר
דילוג לתוכן