מאת:

התפרסם בתאריך:

07/02/2021

אני רוצה לדעת למה לחיות

שאלה מקטגוריה:

אני רוצה לדעת למה לחיות. אני לא מפסיקה כרגע את החיים כי אני מפחדת מאלוקים.ושאני חושבת שוב,גם איך שאני חיה את החיים אני צריכה לפחד מאלוקים..
ז'א ממילא אני לא מחוברת, לא מסוגלת להיות מחוברת, אז מה הענין??
אני לא איזה בחורה צעירה מבולבלת..
אני מרגישה שהחיים כבר גדולים וסוגרים עלי.ובאמת שניסיתי..
נמאס לי מהתמודדיות שלי..
אני לא חושבת שכדורים ירגיעו לי את כל הפחדים,החרדות והיאוש שלי.אני ראלית לחלוטין ולא מוצאת פתרון..
אני נמצאת בתהליך טיפולי והכול חונק עלי.
יודעת ומבינה כיום( בעקבות התהליך) שיש לי הרבה דפוסים מעוותים בגלל כל מיני דברים שעברתי בחיי.
אבל המודעות הזאת לא עוזרת לי..
אני כל הזמן בורחת במודע או בתת מודע לדפוסים מחשבתיים והתנהגותיים לא נכונים.
אני מוצפת, רע לי , והנפש שלי כל הזמן בורחת למקומות חדשים..(חרדות/ocd/ דיכאון ועוד..)אני במצב דרוך מה השלב הבא..
נמאס לי!!
לא מסוגלת להכיל את עצמי.לא מצליחהלשחרר את ההפרעת האכילה שיש לי..מרגישה מושפלת כ'כ..
אז כתבתי בלי יותר מידי לחשוב..
אני רק רוצה באמת לדעת למה בתור אדם מאמין( ואני מאמינה-לכן זה יותר מסובך..)אני צריכה להמשיך לחיות?
ואל תענו לי בכל מיני משלים וחיזוקים באמונה..
אני מרגישה מושפלת שזה מה שאני שווה בעיני אלוקים,חתיכת הפרעת אכילה..
לא יודעת אם אני מובנת בכלל..
מחפשת איזה תקווה..

תשובה:

שלום לך שואלת יקרה.

עברו כמה ימים מאז שלחת את השאלה ואני חושבת עלייך הרבה. מה עובר עלייך עכשיו? האם מצאת תקווה? האם כמה ימים עברו והיו בהם כמה רגעים של הקלה.

אני רואה את הגיל שלך, קוראת שאת בתהליך טיפולי ולפי הכתיבה שלך נשמע שאת באמת מבינה על מה את מדברת.

הסבל העצום בחיים של דיכאון, חרדות והפרעות אכילה הוא סבל אמיתי לחלוטין וקשה לתפוס אותו. כי זה מבפנים, זה לא חיידק שמגיע מבחוץ זה משהו פנימי שכל הזמן נלחמים בו ובאמת לפעמים לא נותר כוח. אני לא כותבת לך את זה כדי להסביר לך משהו ולומר שכך יראו כל חייך אלא כדי להגיד לך שאני מכירה בסבל הזה ואולי אפילו מבינה אותו.

ובאמת נשאלת השאלה למה להמשיך? אם אפשר לסיים עם זה, למה להמשיך לנסות?

מההכרות שלי עם נשים ואנשים שנלחמות ונלחמים בדיכאון ובחרדה, מדובר באנשים רגישים מאוד. ואנשים רגישים מצליחים לראות גם את מה שיפה מסביב יותר מאנשים שאינם רגישים. יחד עם תחושות של דיכאון וחידלון יש את היכולת להנות באופן אמיתי לחלוטין מציפור או מפרח. עכשיו תגידי לי "את רצינית? אני רוצה למות ואת כותבת לי על פרחים וציפורים"? אז כן ואני מבססת את זה על מחקרים רציניים ועל הרעיון שיש כל מיני דרכים לאזן את המצבים הנפשיים שיוצרים או מלווים הפרעות אכילה/ דיכאון/ חרדה/ ocd . אחד מהם נקרא "מקלחת יער" ואני מצוטטת עכשיו מספר שמסביר מה זה " הכוונה לספיגת המראות, הריחות והקולות של סביבה טבעית כמתכון לבריאות הנפשית והפיזית". המוח שלנו משחרר חומרים טובים שכנראה קצת חסרים לך ובתוך ואחרי מקלחת כזאת ייתכן ויהיו לך כמה רגעים יפים ששווה להיאחז בהם. טבע יש בכל מקום ב"ה, צריך למצא אותו ולנסות לבדוק אם זה עובד לך.

את בטח שמה לב שאני לא מנסה להצהיר שיש משמעות להכל, אני לא מבטיחה לך שחייך הולכים להשתנות, אבל אני כן בהחלט אומרת לך שיש רגעים שמצליחים להחזיק את כל זה יחד ואני חושבת שהרגעים האלו כל כך יפים שהם שווים את זה. בגלל שאת רגישה, בגלל שאת חווה את העולם אחרת, את יכולה יותר מאנשים אחרים למצא רגעים מדהימים ויפים גם בשומקום ובלי שום סיבה. ובוודאי שמקלחת יער יכולה להיות מצבור של רגעים יפים (כל זמן שאת עושה את זה בסביבה בטוחה, בשעות היום וכמובן שאין טראומה מהעבר שקשורה לטבע).

ועכשיו אני מרגישה שאני חייבת לך מילה על תרופות. בהכשרה שלי אני נוירופסיכולוגית שזה אומר שלמדתי הרבה על מהלכים פסיכולוגיים שמשפיעים על מבנה ותפקודים מוחיים וגם להיפך- על מבנים מוחיים וקשרים במוח שמשפיעים על מהלכים פסיכולוגיים וכו'. והמציאות האובייקטיבית היא שיש כזה דבר מחסור בסרוטונין שגורם לחרדות ולדיכאון בדיוק כמו שיש כזה דבר מחסור בדופאמין שגורם למחלת פרקינסון בשיוק כמו שיש עודף או מחסור בחומרים אחרים שגורמים למחלות שונות, פזיות ונפשיות. גם דופאמין וגם סרוטונין שניהם חומרים שקיימים במוח של כולנו ושניהם חיוניים לתפקוד היומיומי שלנו גם נפשית וחלקם גם פיזית. אני משערת שלא היית אומרת לחברה שמספרת לך שהיא חולה בפרקינסון לא לקחת אל- דופה שזאת התרופה שהיא תחליף לדופאמין. את היית רוצה שהיא תוכל להמשיך להזיז את הידיים וללכת ותמשיך לתפקד כי עוד היא יכולה. את אותו הדבר בדיוק אני אומרת לך.

חלק גדול מהתרופות שניתנות במצב שלך הן אפילו לא תחליף לחומר האמיתי במוח אלא רק מעכבים את הספיגה כך שהמוח בעצמו יוכל להפריש אותם באופן יותר מאוזן ובריא. אני מודה שיש לתרופות האלו חסרונות רבים- תקופת הסתגלות של כמעט חודש, קושי להתאים מינונים מדוייקים בעיקר קושי להיגמל מהן. אבל בעיני יש לכל זה ערך אם זה מה שיעזור לך לחוות יותר רגעים טובים בחיי היום יום שלך.

ובסוף- אני לא רבנית ואני לא יודעת מספיק משלים וחיזוקים באמונה. אני יודעת שיש בעולם שלנו הרבה קשיים ובאמת קשה לפעמים לראות מה שטוב והקשר עם אלוקים יכול לעזור לך לא להרגיש לבד ולא להרגיש שאת "חתיכת הפרעת אכילה" כי אלוקים שאני מאמינה בו, מה לעשות, לא מודד אנשים לפי ההפרעות הנפשיות שלהם, לא מתייג אנשים לפי ההפרעות הנפשיות שלהם, לא אומר שאת רעה כי את סובלת ממשהו ורק מי שמאושר הוא טוב וראוי. אמונה זה קשה! להיות תמיד באמונה זה בלתי אפשרי- בטח לא בימינו. אבל לשמור על קשר עם אלוקים זה משהו שיכול לעזור. לדבר איתו להסביר לו שקשה לך, לבקש ממנו שייתן לך רגעים של שקט ושל מנוחה. להגיד לו שהוא שותף ביצירת החיים שלך ושאת מבקשת ממנו לעזור לך לעשות אותם טובים יותר.

לסיכום

טבע- תרופה טבעית.

תרופות-כי זה שווה ניסיון.

תפילה- כדי שלא תהיי לבד וגם כדי שהטבע ו/או התרופות אכן יפעלו.

כן אני יודעת שזה נשמע שילוב מוזר אבל זה הצליח לאנשים אחרים וגם לך זה יכול להצליח.

אני מקווה שגם אם חלק מהתשובה שלי הכעיסה אותך, תוכלי לקרא בה גם חלקים שאליהם את יותר מתחברת ויכולה אפילו לקחת כלים מעשיים שיעזרו לך.

אני זמינה לכל שאלה או סתם כתיבה מכל סוג שהוא

שלך

נועם

[email protected]

שתפו בפייסבוק, באימייל או הדפיסו

שיתוף ב facebook
שיתוף ב email
שיתוף ב print

גם לך יש שאלה מציקה?

הגיע הזמן שיקשיבו לך!

יש לך מה להוסיף? זה בדיוק המקום:

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

"אקשיבה שלום, איך אפשר לקבל עדכונים ותשובות נוספות?"

תשובה: בכל דרך שרק תרצו!

באימייל? הזינו את כתובת המייל שלכם!
בוואצאפ? לחצו כדי להצטרף לקבוצה!
בטלגרם? לחצו כדי להצטרף לקבוצה!
בפייסבוק? לחצו על לייק לדף!
פופאפ צ'אט
דילוג לתוכן