התפרסם בתאריך:

08/12/2020

אני הכי בודדה בעולם!

שאלה מקטגוריה:

היי, אני מגיעה לפה אחרי באמת שאני מרגישה שאיבדתי תקווה..
אני בת 23, לומדת ועובדת. ואין לי חברים, פשוט אין. לא שמרתי על קשר עם חברים שהיו לי ויש לי בעצם חברה אחת בלבד. אחת בלבד. שגם איתה אני בריב עכשיו וממש פוחדת לאבד אותה כי בלעדיה באמת אני פשוט לגמרי לגמרי לבד בעולם. העניין הוא שגם אותה חברה כמעט ונשואה עוד רגע ובקושי אני מדברת איתה ורואה אותה והיא לא אוהבת לצאת וכאלה לא אוהבת לעשות כלום באמת וזה נוראי ולא מרגישה שאני חשובה לה בכלל.. אני רק רוצה שיהיה לי מישהו בחיים שיהיה לו אכפת ממני באמת. שיהיה לי מישהו לדבר איתו באמת זה הכל. ואני בן אדם מאוד חברותי ואוהב אנשים וכל מה שאני רוצה זה באמת קבוצת חברים כזאת כמו שלרוב האנשים יש קבוצת חברים שמלווה אותם, שנפגשים איתם יוצאים איתם.. אני מתה מתה מתה רק לזה ללשבת עם חברים לצחוק קצת לדבר על החיים זה הכל. וזה כל כך מדכא אותי שאני כבר חושבת על להתאבד כל יום כל יום אני חושבת על זה, שאם מחר לא אהיה פה אשכרה לאף אחד לא יהיה אכפת, ואני לא קרובה להורים וממשפחה מפורקת.. אין לי עם מי לדבר אין לי את מי לשתף אני בודדה כמו שבחיים לא הרגשתי ואני כן הייתי רגילה לזה כל חיי אבל אני כבר בת 23, ואני לבד. וזה גיל כבר שכל אחד עם הקבוצת חברים שלו מהתיכון או העבודה ואין לי מקום להשתלב ובטח שלא להכיר או שמישהו רוצה להכיר.. אני מעבירה שעות ברשתות החברתיות מסתכלת על בנות אחרות עם החיי חברה הפעילים שלהם ואני מקנאה בטירוף פשוט זה הורג אותי שיכל להיות לי את זה גם.. והרחקתי חברים ואנשים כבר לא מכירים אותי לא היה לי רשת חברתית אפילו עד עכשיו כלום אני מרגישה לא קיימת בעולם הזה אין לי מקום אין לי פינה אין לי למי לפרוק עם מי לשבת וכלום אני לבד ותמיד לבד ונמאס לי זה קשה ואין לי מושג מה לעשות אני מנסה הכל לדבר עם חברות מפעם אפילו אבל כל אחד כבר בחיים שלו ואני מרגישה שכבר מאוחר לי מידי לנסות אפילו שיהיו לי חיי חברה ואני מפחדת להיות לבד לנצח כבר אני אמות מדיכאון או משהו ואני באמת בן אדם שמח זה לא מגיע ונמאס לי. כל אקס שהיה לי צחק עליי שאין לי חברים.. זה מביך אותי ואני הרבה פעמים מוצאת את עצמי משקרת לגברים שאני יוצאת איתם שיחשבו שיש לי חיים.. ואני מעבירה לילות שלמים לבד עם עצמי וחולמתת על חברים על שמחה צחוקים כמו שיש לבחורים שנפגשתי איתם בחיי שתמיד קינאתי בהם שיש להם מעגל חברים כזה גדול וימי הולדת זה לא חברה אחת בקושי אלה מלא אנשים וכולם אוהבים אותו והוא קרוב לכולם כולם קרובים אליו.. אני כל החיים רק מקנאה באנשים כאלה ולא מצליחה להבין איך הגעתי לגיל הזה ואני במצב הזה איך הגעתי לזה ומה אני עושה כדי לצאת מזה??

תשובה:

שואלת יקרה שלום לך,

לפני הכל אני רוצה לשלוח לך חיבוק גדול מרחוק, כתבת בכל כך הרבה רגש ועוצמה את החוויה הלא קלה שלך, והמילים שלך נגעו לי עמוק בלב.

את מספרת שאת לומדת ועובדת, ומתוך השאלה שלך אני שומעת שיש לך יכולת התבטאות גבוהה ויכולת שיתוף ברגשות ובחוויות פנימיות. עצם זה שהחלטת להעלות על הכתב את התחושות שלך, ולא רק העלית על הכתב אלא גם פנית לאתר ושלחת את המילים שלך, מספר לי עלייך, על אישיות עם יכולת של מודעות עצמית, התבוננות, כנות והבעה. דרוש לא מעט אומץ כדי להיישיר מבט אל החיים ולהגדיר את נקודת הכאב שבהם, ולמצוא את הכוחות לבקש לעצמך דרך התמודדות.

את מספרת על תחושת בדידות עמוקה ומכאיבה, שמתגברת כשאת רואה אנשים אחרים עם חיי חברה פעילים, ובתחושה שלך רק את נותרת לבד מחוץ למעגלים, בלי הזדמנות לנסות ליצור חיי חברה.

הרשת החברתית היא מקום מורכב… מצד אחד היא מאפשרת לנו להכיר אנשים, חוויות ודעות, ומצד שני היא אלופה בלהראות רק צד אחד של החיים. ברשתות החברתיות כולם מוצלחים, יפים, מצחיקים, ומוקפים חברים. אבל זה רק בגלל שזה מה שהם בוחרים להראות שם… את הצד החיצוני של החיים.

בפנים בפנים, אני חושבת שתחושת בדידות היא משותפת להרבה מאד אנשים. התחושה שאני לבד פה בעולם ולאף אחד לא באמת אכפת ממני. התחושה הזו היא לא בהכרח אובייקטיבית, ז"א לא בהכרח שמי שחי לבד יחוש אותה, ומי שיהיה מוקף חברים ירגיש אהוב ורצוי. אפשר להיות בודד מאד גם באמצע מסיבה עם חברים, ואפשר לחוש משמעותי וחשוב גם בחדר לבד…

אני רוצה לתת לך כמה כיווני מחשבה,

א. את מספרת שאת לומדת ועובדת וגם יוצאת … זאת אומרת שיש לך מפגשים עם אנשים במהלך החיים. המילה 'ידיד' מורכבת מהמילים 'יד' 'יד', קשר הוא כאשר שני אנשים מושיטים ידיים זה לזה, במעגל של נתינה וקבלה. כל נתינה היא גם סוג של קבלה – כשאני נותן אני מרגיש שייך, משמעותי, אני מתמלא סיפוק, וכל קבלה היא איפשור של נתינה -כשאני מקבל אני מתמלא אהבה ואנרגיה שמאפשרים לי לתת הלאה.

נסי לשים לב למעגל הנתינה והקבלה שלך, תני לזרימה של נתינה וקבלה לנוע בינך לבין סביבתך, זו יכולה להיות התעניינות בשלומו של חבר מהעבודה או מהלימודים, זו יכולה להיות שימת לב לדברים שאת כן מקבלת מחברה שלך- אולי דווקא כי היא שקועה בעולם משלה, זה מחזק את הערך של הפעמים שהיא כן מדברת איתך ומוצאת זמן להשקיע בקשר שלכן….

ב. אנחנו יצורים חברתיים, ששואבים המון משמעות מקשרים חברתיים, אבל המשמעות שלנו לא חייבת להגיע רק מקשרים של מעגל חברים תוסס, אפשר לשאוב המון משמעות מקשרים קצת יותר מאתגרים, כמו למשל להתנדב בארגונים שעוזרים לאנשים קשישים/ בעלי מוגבלות/ שיעורי עזר לילדים וכו' וכו', יש אינספור מקומות שישמחו לידיים עוזרות ולב אוהב ומכיל, והתועלת שאפשר לקבל מכך היא כפולה, גם תחושת משמעות וגם עוד הזדמנות לפגוש אנשים חדשים וליצור קשרים…

ג. תחומי עניין הם הרבה פעמים מקור פורה לקשרים ולחברויות, בעידן הוירטואלי שלנו פורחות הרבה קבוצות עם תחום עניין משותף – שירה, אמנות, מדעים, ועוד ועוד… אם יש לך תחום שמעניין אותך, אפשר לחשוב על קבוצה או סדנא בתחום, אם תרצי אוכל לנסות לעזור לך בחיפוש…

את כותבת שאת מרגישה שכבר מאוחר לך מידי מכדי לפתח חיי חברה. פתגם שאני מאד אוהבת אומר "הזמן הטוב ביותר לנטוע עץ הוא לפני 20 שנה. הזמן השני הטוב ביותר לנטוע עץ הוא עכשיו". עכשיו, כשאת מלאה מצד אחד בתחושת חסר עמוקה ומצד שני עם האומץ והכנות שאיפשרו לך לכתוב את השאלה הזו, זה הזמן הטוב ביותר עבורך לצאת למסע הזה, שיש בו הרבה התמודדות עם רגשות פנימיים לא קלים אבל יש בו גם הזדמנות לגלות את עצמך ואת סביבתך מחדש.

מאחלת לך המון בהצלחה, לכל שאלה או המשך מחשבות אני כאן, [email protected]

אסתי

שתפו בפייסבוק, באימייל או הדפיסו

שיתוף ב facebook
שיתוף ב email
שיתוף ב print

גם לך יש שאלה מציקה?

הגיע הזמן שיקשיבו לך!

יש לך מה להוסיף? זה בדיוק המקום:

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

"אקשיבה שלום, איך אפשר לקבל עדכונים ותשובות נוספות?"

תשובה: בכל דרך שרק תרצו!

באימייל? הזינו את כתובת המייל שלכם!
בוואצאפ? לחצו כדי להצטרף לקבוצה!
בטלגרם? לחצו כדי להצטרף לקבוצה!
בפייסבוק? לחצו על לייק לדף!
פופאפ צ'אט
דילוג לתוכן