מאת:

התפרסם בתאריך:

05/04/2021

זה נכון לחפש אחר שלמות?

שאלה מקטגוריה:

שלום,
רציתי לשאול מהי ההסתכלות המתאימה לשאיפה לשלמות. קצת על עצמי: אני חותרת תמיד לשאיפה לשלמות (מפחדת להיכשל)והכל תמיד חייב להיות אצלי מושלם (ציונים גבוהים,דייקנות, ממש שונאת טעויות וכו)השאיפה הזו יצרה אצלי פחד גדול והכניסה אותי לדיכאון מכיוון שאם אני לא משיגה עבדוה טובה,ציונים טובים וכו הערך העצמי שלי ישר יורד.אני מעריכה את עצמי רק כאשר אני "משיגה הישגים" כמו שאמרתי עבודה,לימודים הישגים רוחניים גם. איך אפשר לצאת אחת וולתמיד מההסתכלות הזו?ןלעלות את הערך העצמי שלא יהיה תלוי (במה אחרים חשבים עליי, ובהשגיות).

עכשיו מצד שני אני רוצה להבין אמרו לי שזה שאני רוצה לשאוף לשלמות זה חשוב וזה בריא וטוב(כמו האבות הקדושים וכו זה מראה על נשמה גבוהה, האם זה באמת כך?ממש חשוב לי לדעת או סתם חיפוש אחר כבוד והישגים?)רוצה להשאיר חותם בעולם נראה לי מעצבן להיות נורמטיבית כמו כולם ולכן מחפשת אחר שלמות והישגים אבל שזה לא מצליח לי אני נכנסת לדיכאון והערך העצמי שלי יורד. איך אפשר להאמין בעצמי,ולעת שאני טובה איך שאני וזה השלמות? (הרי יש מילארדים אנשים עם תכונות כמו שלי כמובן שכל אחד ייחודי לו אבל במה אני שונה מכל השאר) איך אפשר לפצות על הריקנות הזו? של החיפוש אחר שלמות(חשבתי על חסד אבל אפילו לאמא אני לא עוזרת אז נשמע לי מצחיק קצת..)

אני יודעת שאין דבר כזה שלמות בעולם הזה וכולנו סך הכל אנשים(אני אומרת סך הכל וזה נשמע באמת גאוותני ומוזר אבל באמת רוצה להיות הכי מושלמת כמו הקב"ה בעצמו וזה ממש מתסכל אותי הפער בין מי שאני עכשיו לשלמות שאני רוצה)איך אפדר לצאת מהפער הזה? ולהבין שהשלמות זה האי שלמות (כך הבנתי שצריכה להיות ההסתכלות)בעצמי אך מצד שני כן לשאוף לשלמות כמו האבות הקדושים כמו שחז"ל מלמדים אותנו.(נמאס לי פשוט כל הזמן לחשוב ולפחד מה יגידו אם אעשה טעיות וכו..)וגם בבחירת בן זוג לחיים שלי השאיפה שלי לשלמות נראלי מלחיצה קצת את הבחורים.

תשובה:

בס"ד

שלום בחורה יקרה,

משאלתך רואים שאת מכירה בפוטנציאל הענק שקיים בך ובאינסופיותה של נשמתך ואת מוכנה לעבוד קשה כדי להביא את הפוטנציאל הזה לידי מימוש. רואים את הכנות שלך והרצון להיות מונעת מהדבר הנכון. את מביאה שני צדדים. מצד אחד, השאיפה לשלימות מתבטאת אצלך בפחד מכישלון ובירידה בתחושת הערך העצמי ודיכאון, כשאת נכשלת. מצד שני, את רואה בשאיפה לשלמות דבר רוחני וגבוה שקשה לך לוותר עליו.

לא סתם את מביאה שני צדדים. אכן יש כאן שני מימדים שמרכיבים את סוגיית השלימות שאת מעלה כאן – מימד הנפש ומימד הנשמה. כשאת מדברת על פחד מטעויות וממה שיגידו עלייך, על ערך עצמי, על דיכאון – את מתייחסת לנפש. כשאת מדברת על השארת חותם בעולם, ייחודיות, חיפוש אחר מילוי ושלימות – את מתייחסת לנשמה. שני הצדדים הללו הם שני ניגודים שמהם נבראנו – הנפש, שקשורה לגוף שבא מן האדמה והנשמה שהקב"ה נפח בנו וירדה מתחת לכסא הכבוד. שני הניגודים האלו הופכים אתנו למה שאנו – בני אדם שמיטלטלים בין מעלה ומטה ותפקידם לקחת את הנמוך שבנו ולהעלות אותו מעלה.

ההבנה שאנו בנויים משני ניגודים היא חשובה וקריטית כדי לכוון אותנו בדרכנו. חשוב שנבין שיש בנו נפש שקשורה לחומריות ולכן מה שמניע אותה הוא מילוי הצרכים שלה כמו הערכה, כבוד, אישור, ביטחון, שייכות ועוד. חשוב גם שנבין שיש בנו נשמה שהיא אלוקית וחד פעמית. היא קוראת לנו למלא את תפקידנו, להשאיר בעולם חותם שהוא האחד והיחיד ורק שלנו. היא מתגעגעת ורוצה להתחבר שוב לאלוקות, מחפשת שוב את המילוי הזה. כשמבינים זאת, לומדים להתנהל נכון בתוך המציאות המורכבת שלנו, כבני אדם. חשוב להכיר בצרכים של הנפש אך חשוב לא לתת להם להכתיב ולנהל אותנו. עם זאת, חשוב לזהות את קריאת הנשמה ולתת לה להוליך אותנו מבלי לבטל את הנפש ואת צרכיה.

יש הבחנה חשובה נוספת בין הנפש לנשמה. הנפש היא כילדה שרוצה את מילוי צרכיה עכשיו ומיד. היא חייבת להרגיש שווה ומוערכת ברגע הזה ולכן דורשת את ההישגים וההצלחות מיד. הדבר נובע מכך שהנפש היא חלק מהעולם הזה. הנשמה, לעומת זאת, היא חלק מעולם עליון ולכן כל עוד היא בעולם הזה, ברור לה שהיא לא תגיע לשלמות. לכן, שפת הנשמה היא שפת התהליך, שפת המסע והחיפוש, שפת השאיפות והכיסופים.

מכאן יוצא שכאשר אנו מדברים על "שאיפה לשלמות", זוהי שפה שקשורה לנשמה וכשאנו מדברים על "שלימות עכשיו", זהו דיבור של הנפש. בדברייך יש בלבול מסוים בשימוש במושגים "שאיפה לשלימות" ו"להיות מושלמת". את אומרת שאת חותרת לשלימות ומיד מוסיפה שהכל אצלך חייב להיות מושלם. זה מבטא את שתי השפות של הנפש והנשמה שמתערבבות בתוכך.

בואי נעשה קצת סדר.

לשאוף לשלימות זה אכן בריא וטוב. זהו ביטוי של הנשמה שלך וחשוב לתת לה את הביטוי. כשהנשמה מתבטאת לא נבהלים מכשלונות בדרך כי מבינים שאנחנו במסע. מסע אל השלימות שרצוף בכשלונות. בגישה כזו, הכשלונות לא מרפים ידיים כי מבינים שזהו חלק בלתי נפרד מהדרך אל השלימות. הכשלונות מקרבים את השלימות שמתישהו תבוא בעקבותיהם.

מתי מגיעים אל השלימות ואיך? התשובה אינה בידינו. כתוב במסכת אבות פרק ב', משנה טז': "לא עליך המלאכה לגמור ולא אתה בן חורין לבטל ממנה". יש בזה מסר מאוד מרגיע ומחייב בו זמנית. מצד אחד, יש לשאוף ולהתאמץ במלאכת ההשתלמות. מצד שני, לא עלינו לסיים את המלאכה. מי יסיימה? הקב"ה הוא זה שיביא אותנו אל השלימות. מה המסקנה? אנחנו מתאמצים בדרך אל השלימות אבל לא מחפשים בכל רגע האם כבר הגענו לשם. יש פה אחריות לדרך ולא לתוצאה.

ומה עם הנפש שרוצה אישור, כבוד וערך? שרוצה להיות מושלמת עכשיו ומיד?

כמו שכתבתי קודם, חשוב להבין שזהו רצון נפשי שיש לנהל אותו בתבונה. הכוונה היא לא להתעלם ממנו אבל גם לא לתת לו לנהל. איך מנהלים את הרצון הזה? כמו שמתייחסים לילד שאוהבים. כשילד רוצה משהו שאיננו יכולים לתת לו ברגע זה והוא מנסה להשיג זאת בכוח, נסביר לו שאנחנו רואים אותו ושהוא חשוב ויקר לנו אבל לטובתו לא נוכל לתת לו את מבוקשו. כשילד בא אלינו פגוע וכואב מכישלון או מעלבון, נקשיב ונרגיע, נלטף וננחם. כשאת נכשלת ונפשך כואבת, חשוב לתת להרגשה שלה מקום. לדבר על ליבה, להבין את כאבה, לנחם ולעודד. כמו ילד, כשהנפש מרגישה שנותנים לה מקום, היא מסכימה להקשיב לקול הנשמה ולתת לה לנהל. כשהנפש מסכימה לוותר על הפיקוד היא תצא מזה מורווחת בגדול. היא תירגע. היא תחווה דרך הנשמה תחושת ערך אמתי שנובע מהמאמץ ולא מהתוצאה. המוכנות שלה לחוות כישלון ולהבין שלמרות שנכשלה היא אהובה, רצויה ומוערכת זוהי בשורת גאולה ושחרור מעבדות להישגים ולהצלחות.

כאמור זהו מסע. מסע של הנפש והנשמה בעולם לתיקון משותף שהוא השלימות שלהם. זה לא קל אבל משתלם (תרתי משמע).

הזכרת את האבות הקדושים. האבות הקדושים מלמדים אותנו מסע ודרך. ספר בראשית מתאר מסע של השתלמות ולא סיפורי שלימות. דווקא מהאבות אנו למדים מהו תהליך, מהי דרך חתחתים. אל השלימות הם הגיעו בסופה של הדרך וחשוב לזכור זאת.

הזכרת בדברייך את הפער בין מה שאת עכשיו לבין מה שאת יכולה להגיע אליו. הפער הזה מתסכל אותך ואת שואלת איך אפשר לצאת ממנו. גם כאן, יש להבחין מי הדובר. אם הפער מתסכל, מוריד ומייאש, זה מראה שהוא בא מהנפש שרוצה את המושלמות עכשיו. כשמבינים שהיא הדוברת, יש להתייחס אליה בהתאם. זוכרת איך? לא לבטל אותה אלא להנחות ולהדריך. להסביר לה שאת קשובה לה ורוצה בטובתה אך את לא יכולה למלא את דרישתה למושלמות מידית. את מחויבת להיות איתה בכל שלב במסע. כשהנפש נרגעת תוכלי לזהות בתוכך גם את קול הנשמה שרואה את הפער כמנוף שייקח אותך קדימה בדרך שהיא רצופה עליות וירידות ותכליתה ההשתלמות בדרך אל השלימות.

אני רוצה לגלות לך סוד. כשהמסע הזה הוא משותף לנשמה ולנפש, הוא מכוון אל התכלית (השלימות) ויחד עם זאת הוא רצוף בשעשועים והנאה מהדרך כי דרכה של הנפש (שהיא כמו ילדה) היא דרך של משחק והנאה וזוהי תרומתה החשובה לתהליך. זה מביא אותי למשפט האחרון שבשאלתך. כששואפים אל השלימות מתוך שיתוף של הנפש עם הנשמה, נכנסת לתהליך יותר קלילות וזרימה, הלחץ שלך יורד וממילא גם הלחץ של הבחורים.

אני מאחלת לך דרך מהנה ששואפת למעלה ומקבלת את מה שיש עכשיו

פנינה

שתפו בפייסבוק, באימייל או הדפיסו

שיתוף ב facebook
שיתוף ב email
שיתוף ב print

גם לך יש שאלה מציקה?

הגיע הזמן שיקשיבו לך!

יש לך מה להוסיף? זה בדיוק המקום:

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

"אקשיבה שלום, איך אפשר לקבל עדכונים ותשובות נוספות?"

תשובה: בכל דרך שרק תרצו!

באימייל? הזינו את כתובת המייל שלכם!
בוואצאפ? לחצו כדי להצטרף לקבוצה!
בטלגרם? לחצו כדי להצטרף לקבוצה!
בפייסבוק? לחצו על לייק לדף!
פופאפ צ'אט
דילוג לתוכן