אני חרדית ויודעת שכל מה שה' עושה הוא לטובה
אבל פשוט אזלו לי הכוחות ולא יודעת איך אני אצליח אחרי כל קושי ולפני כל משימה חדשה לאסוף כוחות חדשים.
זה מרגיש לי
מדוע תפקיד האישה בבית היהודי הוא עול כבד לדוג': נקיון, חינוך, בישול, גיהוץ, כיבוס, פרנסה והרשימה עוד ארוכה... ואילו לגבר ישנו תפקיד רם ונישא של לימוד תורה, ואין על כך זלזול
הגיע לידיעתי שאחי ואמא שלי הסתירו ממני ושיקרו אותי, הם עדיין לא יודעים שאני יודע ,אני פגוע קשות ולא יודע איך להגיב לכך שמצד אחד שיבינו כמה נורא מה שעשו
בעלי לא נותן לי להתקרב לפלאפון שלו
נכנס איתו למקלחת לשירותים וכו'
כשאני אומרת לו אתה יכול להשאיר את הפלאפון לידי
הוא ישר מחליף נושא
שני אומרת לו כנראה שיש לך
אמא שלי נפטרה לפני שנתיים
כל יום זה התמודדות לא פשוטה בכלל
גם המצב בבית. המתח הנפשי. משפחה הכל סיוט אחד
שמתמשך... עכשיו תמיד אני שומעת הרצאות ואנשים
שאומרים לבחור בחיוך ושמחה.
מגיל צעיר מאד אני מחפשת את עצמי מבחינה רוחנית היו לי המון שאלות וכ' ובאמת לחלקם קיבלתי תשובות
הבעיה שלי שכבר המון זמן עיפתי מלחפש אין לי כוח להיות החרדית
אני בחורה בשידוכים "חרדית" . למען האמת אני לא חזקה יותר מידיי ואפשר לומר שאף קרה מאוד בתחומים מסוימים, אני לא מתפללת כבר שנים(כי מורה בכיתה ה אמרה שאם לא
זעקה חנוקה מפעפעת בתוכי
את הזעקה שאיש לא שמע אכיל לבדי.
הלב עדיין לא מוכן להשלים להשלים,
הנפש לא מצליחה להירפא.
ואני לבד בודדה נישארתי כה שבירה ורגישה.
אולי כדאי להתכחש ולא להאמין שזה קרה?
אולי
תגובות אחרונות