שלום לך שואל יקר,
צריך אומץ כדי לשאול שאלה כזו. שאלות מסוג זה מחזקות בעיני את תחושת הצורך באתר שלנו, אקשיבה, שבו ניתן לשאול שאלות כאלה בצורה אנונימית.
תיקון האדם עובר בשני נתיבים. הנתיב הראשון הוא ה”סור מרע” – זיהוי פעולות ומחשבות שליליות והרחקה מהן. הנתיב השני הוא ה”עשה טוב” – הצד החיובי, מילוי שגרת החיים בחיובי ובטוב. שני נתיבים אלה אינם מקבילים ונפרדים, אלא ירדו יחד כרוכים מן השמיים וניצבים משני צידי כפות המאזניים בדרך חייו של האדם. כאשר ה”עשה טוב” גדל, ממילא, באופן טבעי, הולך וקטן הצורך ב”סור מרע”, כי פשוט אין מקום לרע להכנס. הכלל הזה נכון בהרבה תחומים, אבל בנושא של קדושה ושמירת הברית הוא נכון שבעתיים, וכמעט שאין דרך אחרת להתמודד אתו מלבד הדרך של חיזוק ה”עשה טוב”. ככל שהאדם ממלא את חייו בתוכן חיובי, פורה ומספק, הרי שהוא פחות נזקק לעסוק בעצמו ובמציאת פורקן בדרכים אחרות. זו מציאות פשוטה וידועה, וכל אחד יודע שכאשר הוא עסוק ומרוצה, הרי שהנסיונות פוחתים והולכים. חז”ל מדברים על היצר במונחים של “משביעו – רעב, מרעיבו – שבע”, וכאשר אדם עולה על מסלול חיובי, הוא מוצא שדרכו נעשית עם הזמן קלה יותר.
האם אפשר להגיע למצב בו מובטח לאדם שלא יחטא? ממש לא. הרבי מקוצק אמר פעם “הקב”ה מצווה אותנו ‘ואנשי קודש תהיון לי’ – מלאכים יש לי מספיק…” הקב”ה ברא אותנו כבני אדם עם חולשות, עם יצרים, והוא גם יודע שמשמעות הדבר היא כשלונות. אנו מצופים להשתדל, להשתפר, למצוא דרכים להמנע מכשלונות ולעמוד בנסיונות, אבל ציפייה ל-100% הצלחה איננה אלא עצת היצר הרע בכבודו ובעצמו שאחד מכלי הנשק האימתניים ביותר שלו הוא לייאש את האדם. אגב, עוד עצה של היצר היא להעצים את חומרת העבירה מעבר לכל פרופורציה עד כדי עיסוק אובססיבי בעניין ומחשבה שגדול העוון מנשוא וכי אין דרך חזרה.
העיקרון החשוב ביותר בהתמודדות הזו הוא פשוט לא להתבוסס בנושא. ההאבקות התמידית, העיסוק, המחשבה, מעגל הקסמים של מוסר כליות, תקווה ואכזבה, הניסיון מלמד שכל אלה אינם מביאים את האדם למקום טוב יותר. זה עשוי להשמע מוזר, אבל הדרך הטובה ביותר להתמודד עם העניינים הללו היא דווקא לא להתמודד אתם. אם אתה חש שהיצר תוקף אותך, אל תאבק בו, הוא מנוסה ממך וינצח במאבק. מה תעשה? פשוט תנתק מגע. קום וחפש לך משהו חיובי לעשות. זה יכול להיות לימוד, משחק כדורגל, ריצה, בישול, או כל פעילות אחרת. ומה לעשות כשנכשלים? לבדוק איפה אפשר למלא את עצמך יותר ופשוט להמשיך הלאה. אגב, לפעמים ההדרכה של “לבדוק איפה אפשר למלא את עצמך יותר” איננה קלה כלל ועיקר וכרוכה בבדיקה מעמיקה ובנכונות לשינויים משמעותיים.
וזה מביא אותי למה ששאלת. כתבת שאתה שוקל לשוחח עם חבר על הקשיים ועל דרכי התמודדות, והצורך לדבר על זה עם מישהו אחר הוא מובן. למעשה זה אפילו די מסקרן לדעת מה קורה אצל אחרים. אבל התחום הזה כל כך שונה בין בני אדם, כך שההכירות שלך עם מה שעובר אותו חבר לא באמת יחכים אותך. אך מלבד זאת סבורני שלא מדובר ברעיון טוב, וזאת בגלל יותר מסיבה אחת. ראשית, שיחות כאלה עשויות להוביל לא למציאת דרכים איך להמנע אלא דווקא לחשיפה לנסיונות חדשים שלא עלו על דעתך לפני כן. בנוסף, אם כבר מדברים עם מישהו עדיף לדבר עם אדם מנוסה שמכיר היטב את המבוך ואת דרך היציאה ממנו מאשר לדבר עם מי שטועה בעצמו בתוך המבוך הזה. אבל מעבר לכך, שיחות כאלה הן התעסקות מיותרת ומזיקה, חיטוט בפצע פתוח. טוב לא יצא מהתבוססות כזו, אלא רק שקיעה הולכת ומעמיקה בבוץ.
חפש איך למלא את עצמך בעשייה ואל תתעסק ברע גם אם ההתעסקות היא בכוונה להלחם בו. בטוחני שאם תנסה זאת כמה פעמים, תראה בעצמך שזה פשוט עובד.
בהצלחה רבה,
גרשון
gporush@cisco.com
דלג לתוכן
5 תגובות
אחרי שברור לגמרי כי אין טעם בהעלאת הנושא מול חבר “סתם” רק כדי להתמודד ביחד… שהמכשול מצוי בזה מאד, כנודע.
כן חשוב מאד לדון על הנושא מול מי שכבר התקדם יותר ב’גן המבוכה’ ויש לו ניסיון ויכולת לתמוך ולהדריך באמת…
יש לסייג את מה שגרשון כתב: “העיקרון החשוב ביותר בהתמודדות הזו הוא פשוט לא להתבוסס בנושא”!
לענ”ד צריך להיזהר שלא להגדיר בכך דרך של בריחה מהתמודדות, של הדחקה מזיקה! של חוסר התייחסות אמיתית לחשיבות שבשליטה על היצר!
בגיל הנעורים כל נער מתבוסס בנושא ברמה כזאת או אחרת, ובאמת שכל מי שעשה עבודה אמיתית עם עצמו בנושא הקדושה יודע לתת הרבה עצות מועילות וחשובות מעבר ל”פשוט לא להתבוסס בנושא”… חפש בן תורה מבין וקדוש שידריך אותך!
אסיים בכך שלדעתי “העיקרון החשוב ביותר בהתמודדות הזו הוא לזכור שה’ אוהב מאד כל ניצחון שלנו על היצר ואפילו הקטן ביותר”!
וכפי שמפורסם בשם הגראי”ל שטיינמן שאומר לבחורים כי אפילו כשאדם מעכב את הדחף ושולט על היצר ‘חמש דקות’ זה כבר ניצחון עצום ושכרו רב עד מאד מן השמיים (בחינת מידה טובה מרובה ממידת פורענות פי חמש מאות…)!
צריך לחפש את הניצחונות הקטנים ולזכור שזה מה שמגדיר האם האדם בדרך של קדושה או שאינו מתמודד כלל אלא שרק “פשוט אינו מתבוסס בנושא”….
לחיים
אתה צודק רק חושבני שיש דברים, כמו זה.. שאין עם מי לדבר ולהתיעץ כי זה יכול לעורר כל אדם ולא משנה כמה הוא צדיק וחסיד ומלומד… ותלמיד חכם.. זה עובד על כולם.. לכן חושבני שגרשון אכן מתן פה זווית נכונה. לא להתבוסס…
ואידך זיל גמור. השם יעזרנו.
תבורך.. זה נכון שהשם נהנה על כל ניצוח. אשרינו.
אני לא חושב שזה רעיון טוב, לי אישית קרה שדיברתי עם חברים על זה וגיליתי שיש חבר שלא מתגבר, וזה מה שדירדר אותי יותר, כשראיתי שיש כאלו שיותר חלשים ממני.
בסופו של דבר כשתתארס בעז”ה אתה תשכח מכל זה ויהיה לך יותר קל כמו שנאמר “פת בסלו” זה ממש עוזר.
שלום קראתי את תשובת הרב גרשון ורציתי לשאול איך הוא מסביר מה שכתב הרר”א זי”ע מליזענסק בצעטיל קטן שלו סעיף יג :
לספר בכל פעם לפני המורה לו דרך השם, ואפילו לפני חבר נאמן, כל המחשבות והרהורים רעים אשר הם נגד תורתינו הקדושה אשר היצר הרע מעלה אותן על מוחו ולבו, הן בשעת תורה ותפילה, הן בשכבו על מטתו, והן באמצע היום, ולא יעלים שום דבר מחמת הבושה, ונמצא על ידי סיפור הדברים שמוציא מכח אל הפועל, משבר את כח היצר הרע שלא יוכל להתגבר עליו כל כך בפעם אחרת, חוץ עצה הטובה אשר יוכל לקבל מחבירו שהוא דרך השם, והוא סגולה נפלאה:
שלום יונה,
יישר כח. לא הכרתי את הדברים הללו של ר’ אלימלך. נראה שגם ר’ אלימלך מעדיף לדבר בנושאים הללו עם מי שמורה לו דרך ה’.
באופן כללי אין מתכון אחד שמתאים לכל אדם הכל מקום בכל זמן ובכל מצב. לפעמים נכון לדבר על זה עם חבר שכבר צעד בדרך החתחתים ומצא מוצא ממנה. אבל צריך לדעת מתי העצה הזו נכונה ומתי לא. הדרך הראשונה צריכה להיות לפנות את הלב לדברים של קדושה מפני שאין הרהורי חטא באים אלא במקום שפנוי מן החכמה (כדברי הרמב”ם). פשוט לי גם שאין טעם לשתף את הדברים עם חבר שתועה גם הוא בדרכי המבוכה, כי הכח המשותף עלול לחזק את המגמות השליליות ולאו דווקא לבטל אותן.
ושוב, כל אדם צריך לדעת היכן הוא עומד ולנקוט בדרכים מתאימות. קבלת עצות כפשוטן מספרים (כמן גם מאתרי אינטרנט…) אינה הדרך הנכונה. ראוי לקחת את הדברים על דרך האפשר וככלי בארגז הכלים, ולהתייעץ עם אנשים נכונים כדי לדעת באיזה מהם להשתמש ומתי.
הרבה הצלחה,
גרשון