שואל יקר, שבוע טוב ומבורך.

שאלתך יפה מאוד, מאוד נהניתי לקרוא אותה. היא מעידה על עומק רגשי, על הבנה לנפש האחר ועל שאיפה כנה לאמת. תודה לך על ההנאה שהסבת לי.

מיקדת את השאלה בילדה מברזיל העובדת את ה’ לפי הבנתה המקסימלית בתום לב וברצון כנה להיות בסדר אתו. מה הוא חושב עליה? לגופו של ענין ברור שאותה ילדה עושה נחת רוח גדולה לקב”ה והיא תזכה לגן עדן. למיטב ידיעתי לגויים מותר לעבוד עבודה זרה בשיתוף, כך שנצרות נחשבת אצלם לאמונה באלוקים.

אני הייתי מנסח את השאלה על ילדה מהמזרח הרחוק המאמינה בכל ליבה בעבודה זרה גמורה, והיא מוסרת את נפשה על עבודה זרה זו. מה הקב”ה חושב עליה? הרי הוא זה שהכניס אותה למצב הזה. האם יש לו טענות עליה? לכאורה ברור שלא, יש כלל בש”ס “אונס רחמנא פטריה”. אדם לא נתבע על עברות שהוא עושה באונס.

הקב”ה אוהב את כל ברואיו, כמאמר המשנה במסכת אבות: “חביב אדם שנברא בצלם”. וכשהמצרים טבעו בים לאחר שנות התעללות קשה ואכזרית ביהודים במצרים אמר הקב”ה למלאכים: “מעשי ידי טובעים בים ואתם אומרים שירה?!”

יונה הנביא חפץ במפלת נינוה כדי שלא יווצר קטרוג על עם ישראל. ומה הגיב הקב”ה? לקח אותו לסיור לימודי מעמיק, שבסופו אמר לו: “אתה חסת על הקיקיון אשר לא עמלת בו ולא גידלתו, ואני לא אחוס על נינוה העיר הגדולה אישר יש בה הרבה משתים עשרה ריבו אדם אשר לא ידע בין ימינו לשמאלו ובהמה רבה?!”

הנביאים מתנבאים על העתיד לבוא שהעולם יגיע לתיקונו השלם לא כעולם שבו יחיו רק היהודים, אלא כל אומות העולם: “והיה באחרית הימים נכון יהיה הר בית ה’ בראש ההרים ונשא מגבעות, ונהרו אליו כל הגוים ואמרו לכו ונלכה אל ה’ ויורנו מדרכיו ונלכה באורחותיו”. (ישעיהו פרק ב’).

הקב”ה חפץ בכל ברואיו, וכל גוי שמכיר בה’ הוא אהוב וחביב לפניו.

הגמרא במסכת בבא קמא דף לח. אומרת שגוי שעוסק בתורה הרי הוא ככהן גדול. כלומר, ילדה גויה שמחפשת את בוראה ומנסה ללמוד מה הוא רוצה ממנה – במילים אחרות היא בעצם עוסקת בתורה. היא מנסה להבין מה בוראה רוצה ממנה. היא חשובה לפני הקב”ה מאוד.

תפילות הגויים חשובות לפני הקב”ה, כמו שביקש שלמה המלך (מלכים א פרק ח):

(מא) וְגַם אֶל־הַנָּכְרִי אֲשֶׁר לֹא־מֵעַמְּךָ יִשְׂרָאֵל הוּא וּבָא מֵאֶרֶץ רְחוֹקָה לְמַעַן שְׁמֶֽךָ:

(מב) כִּי יִשְׁמְעוּן אֶת־שִׁמְךָ הַגָּדוֹל וְאֶת־יָֽדְךָ הַֽחֲזָקָה וּֽזְרֹעֲךָ הַנְּטוּיָה וּבָא וְהִתְפַּלֵּל אֶל־הַבַּיִת הַזֶּֽה:

(מג) אַתָּה תִּשְׁמַע הַשָּׁמַיִם מְכֹון שִׁבְתֶּךָ וְעָשִׂיתָ כְּכֹל אֲשֶׁר־יִקְרָא אֵלֶיךָ הַנָּכְרִי לְמַעַן יֵדְעוּן כָּל־עַמֵּי הָאָרֶץ אֶת־שְׁמֶךָ לְיִרְאָה אֹֽתְךָ כְּעַמְּךָ יִשְׂרָאֵל וְלָדַעַת כִּי־שִׁמְךָ נִקְרָא עַל־הַבַּיִת הַזֶּה אֲשֶׁר בָּנִֽיתִי:

הפסוקים הללו מלמדים אותנו גם כן שמעשי הגויים חשובים לפני ה’ והם עושים רושם בשמים. איכפת לו מהם, הם יצורי כפיו והם חשובים לפניו.

מה כן מיוחד ביהודים? למה אנחנו מברכים כל יום “שלא עשני גוי”?

הגישה היא לא לזלזל בגויים אלא להבין מה זה יהודי.

הקב”ה תכנן תכנית ארוכת טווח שתהיה אומה בעולם שמכירה בו והיא תהיה מגדלור של קירבת ה’ והבאת העולם לתיקונו. אם תקרא תנ”ך ברציפות כמה שעות תוכל לעקוב אחרי התכנית המורכבת הזו: ראשית הוא מצא איש שחיפש באמת את קירבתו, ולאותו איש נולד בן שהלך בדרכו, ולאותו בן נולד בן שגם הוא הלך באותה דרך. זה הכשיר את הקרקע ליצירת משפחה שלמה שהעלתה על נס את הצורך להתקרב אל ה’, להכיר בו ולהיות אנשים מתוקנים.

המשפחה גדלה והתרחבה ויצרה שבט שלם ואחר כך עם. העם הזה עבר תהליך זיכוך בעבדות קשה של כמה מאות שנים, שריככה את גאוותו הטבעית וגרמה לו להבין כמה רע יש בעולם וכמה חשוב להתרחק ממנו. תהליך ההכשרה הסתיים והעם קיבל תורה ואחר כך כבש ארץ בסייעתא דשמיא והתנחל בה. ובמשך כל השנים הוא התקדם ואף נסוג מידי פעם, כשכל העת חיו בו אנשים שקירבת ה’ עמדה בראש מעייניהם והדרכותיו של הקב”ה כיצד לחיות היוו את המצפן עבורם – וממילא עבור כל העם.

לא אמשיך כאן בתיאור הנפילות וההתאוששויות והמאבקים הפנימיים, שבסופם יצאנו לתהליך ארוך של מבחן נאמנות לקב”ה וזיכוך פנימי, המתמשך כבר קרוב לאלפיים שנה, וברוך ה’ עומד כבר לקראת סיום.

אנחנו חלק מהעם הזה, ממשיכים את מורשתו בגאון. לא לחינם אנחנו נקראים בנים לה’ אלוקינו. שפכנו נהרות של דם בשביל להיות ראויים לתואר הזה. ואכן אנחנו ראויים לו, בין השאר גם בזכות אנשים כמוך.

כל זה לא מהווה סיבה לבוז ולהמעיט בערך מי שנמצא מחוץ למשפחה שלנו. אנחנו אוהבים כל אדם שנברא בצלם, אם הוא אכן ראוי לשמו, אם אכן הוא מכיר בבוראו ומנסה להיות בסדר כלפיו וכלפי העולם שמסביבו.

אקווה שהייתי לך לעזר.

בהערכה רבה

יעקב

b0548407520@gmail.com