לאוהב ה’ היקר מאוד, שלום רב!

מה אומר ומה אדבר. התרגשתי לראות שיש יהודי שמגדיר את עצמו כאוהב ה’. והתרגשתי עוד יותר לראות את זה מבצבץ מכל שורה במכתב.

שים לב מה אתה עושה: אתה רוצה את כל ההנאות שבעולם. מה זה רוצה, רוצה מאוד מאוד. ולא עושה זאת, לא פורק עול. ולא מסתפק בזאת שאתה מקריב את הרצונות שלך יום יום ושעה שעה רק בגלל שהקב”ה אמר, אלא אתה גם רוצה להרגיש שהתורה היא הדבר הכי טוב ולקיים אותה מרצון!

מה הקב”ה אומר עליך? אין ספק שהוא אומר: “ראו בריה שבראתי בעולמי. לא אלמן ישראל, גם בשנות האלפיים פלוס יש אנשים שעומדים בגבורה בנסיונות יום יומיים, ועוד לא מסתפקים בזה אלא רוצים לתת לי גם את הלב”.

אתה מתאר שבעצם אתה סובל מקונפליקט: מצד אחד אתה יודע שהתורה היא אמת וזה מחייב לעשות מה שכתוב בה גם אם זה מאוד מגביל, כי אין מה לעשות, זו האמת. מצד שני אתה רוצה ליהנות מהחיים והתורה מפריעה לך, כל היום “אסור אסור אסור”. ממש “אוי לי מיצרי ואוי לי מיוצרי”. מה עושים? זו באמת בעיה.

ננסה לחשוב מה הקב”ה אומר על הבעיה הזאת. הרי הוא זה שברא בך את הרצון ליהנות מהחיים ולא אף אחד אחר. הוא גם זה שנתן לך את התורה. הוא בעצם כביכול הכניס אותך לקונפליקט. מה הוא רוצה ממך?

לכאורה נראה שהוא רוצה שתדכא את הרצון ליהנות, כי הרצון הזה מתנגד לתורה שלו. אבל האמת היא שזה לא יתכן. בדיוק כמו שהתורה היא שלו כך הרצון שלך ליהנות הוא שלו. הוא הכניס לך את זה. הרצון ליהנות מהחיים ולא להיות מדוכא כל הזמן תחת פחד אזהרות ואיסורים הוא מובנה בעצם הנפש. ידועים לך דברי המסילת ישרים “האדם לא נברא אלא להתענג על ה'”. נפש האדם שואפת להנאה ולתענוג מעצם טבע בריאתה. האדם לא רוצה להיות תחת לחץ ודיכוי אלא רוצה להיות משוחרר ושמח. כך הקב”ה תיכנת אותו. ב”ראשית חכמה” שער האהבה סוף פ”ד כתוב כי האדם שאינו חושק בחשק אשה הוא כחמור ופחות ממנו. הרצון ליהנות הוא הכלי העוצמתי ביותר שבידינו להתקדם ולהתפתח.

אז מה הקב”ה כן רוצה?

ראשית כל אני שואל אותך: היכן כתוב בתורה שאסור ליהנות? כיום אפשר ליהנות מכל הנאות העולם מבלי לעבור על מצוה אחת. אתה יכול לאכול מה שאתה רוצה בהכשר, לנסוע לטיולים בכל העולם עם אוכל כשר (גם לנסוע לחו”ל מותר מעיקר הדין אם חוזרים אחר כך), מותר לעשות הכל. יש הרבה אנשים שחיים כך מבלי לעבור על עברה אחת.

מי אמר שהנאה מנוגדת לתורה? ממש לא. אולי זה דורש כסף, אבל אין קשר בין זה לבין מה שהתורה דורשת. בשביל ליהנות צריכים כסף גם אם אתה חילוני. ואל תאמר לי שאתה אברך ואסור לך לצאת לעבוד וממילא אין לך אפשרות ליהנות. כי מותר לצאת לעבוד בשביל להרויח כסף, ולא רק בשביל פרנסה אלא גם לצרכי הנאות. עיין היטב במו”ק פרק ואלו מגלחין בעמוד השני של הפרק.

אין סתירה בין הקיום הבסיסי של התורה לרצון ליהנות מהחיים. הקב”ה לא סגר אותנו בתוך חומות של אזהרות ואיסורים. חוץ מתרי”ג מצוות שאינן כה קשות לביצוע – אין הגבלות. גם חז”ל לא החמירו עלינו. תאכל טוב כמה שאתה רוצה, רק תיטול ידיים קודם.

אפילו ההנאה הגדולה ביותר, תאוות נשים, אינה מנוגדת לתורה. התורה בסך הכל מגבילה את היצר שלא ישתולל בחוסר מעצורים ובמנותק מהנפש, אלא שיבוא לידי ביטוי במקומות הנכונים, בבית. היסוד של היצר הזה הוא נפשי, רצון לאהוב ולהאהב, וכשעושים אותו בדרך זנות, ברמה של הנאה גופנית בעלמא, הוא מאבד את כל הטעם ומאבד מהאדם את כל שמחת החיים, כי בסך הכל האדם לא רוצה להתבהם. התורה מדריכה אותנו לעשות זאת בצורה הנכונה, בבית מתוך נאמנות ואהבה. אבל בבית – מותר לגמרי כמעט הכל.

אינני כותב לך דברים מליבי. כל מה שכתבתי עד כאן אלו דברים של המשך חכמה בראשית פרק ט’, וזה לשונו: “משפטי ה’ ודרכיו דרכי נועם, וכל נתיבותיה שלום, ולא עמסה על הישראלי מה שאין ביכולת הגוף לקבל. ומכל דבר האסור, לא מנעה התורה בסוגה ההיתר, כמו שאמרו פרק כל הבשר. ומשום זה לא מצאנו מצוה להתענות רק יום אחד בשנה, וקודם הזהירה וחייבה לאכול. וכן לא מנעה המשגל מכל בניה לבד ממשה רבינו, לפי שלא היה צריך לגודל מעלתו ולזהירות גופו. ויותר מזה, במלחמה, בעת הנצחון, לגודל החום והרחבת הלב, ידע א – ל דעות כי אז לא יתכן לעצור בעד הרוח בעת חשקו באשה יפת תואר, והתירה התורה יפת תואר אשת איש”. ובהמשך דבריו כותב: “ומדרך התורה לבלי לגדור הטבע, וכיוצא בזה אמרו דרכיה דרכי נועם'”.

התורה אינה ספר של דיכוי החיים אלא ספר הדרכה לחיים.

השאלה מתחילה רק בדרגות. יש ענין של פרישות, והוא תלוי בדרגות האדם. הרעיון של הפרישות הוא, שאדם מסוגל להזדכך לרמה רוחנית גבוהה שבה ההנאות שלו הינן יותר אציליות, והשאיפות שלו הן ליהנות משהו קצת מעבר להבטחות מוחמד למאמיניו. אם תרצה להגיע לשם בהחלט תוכל, אבל זו עבודה איטית וסבלנית של הרבה שנים. לאט לאט רוכשים הנאה אמיתית מלימוד, מתפילה, מעשיית חסד, מהקרבה עצמית למען מטרות נעלות, ואז מצליחים ליהנות מהחיים הנאה מזוככת הרבה יותר.

אבל לא זה האלף בית, ולא זו הדרגה המחויבת. הקב”ה לא שולל ממך את הרצון ליהנות מהחיים. בקוהלת כתוב: “שמח בחור בילדותך ויטיבך ליבך בימי בחורותיך והלך בדרכי ליבך ובמראה עיניך”. לך תיהנה! אף אחד לא אמר לך לא! אבל – “ודע כי על כל אלה יביאך האלוקים במשפט”. “משפט” אין פירושו עונש. אין עונש על דבר שמותר לעשותו, והפסוק הרי אמר שמותר. אז על מה ולמה עונש? “משפט” פירושו צדק ויושר. תיהנה, אבל תעשה זאת בצורה נכונה, מתוך אחריות ומחשבה על עצמך.

כתבת שאתה מסתכל באינטרנט לפצות את עצמך על החסר. אתה מבין לבד שזו שתית מים מלוחים. הסתכלות על פיצה לא משביעה אלא מגבירה את התיאבון, היא רק יוצרת תחושת אשליה כאילו “התחברת” קצת לפיצה, אבל באמת היא הרסנית.

כשאתה יושב ומסתכל במסך ויוצאות לך העיניים כשאתה רואה מה אחרים עושים, הקב”ה עומד לידך ואומר: “ילד שלי, אני כל כך אוהב אותך, למה אתה סובל? למה אתה הולך על הנאות דמה? אני אמרתי לך לא ליהנות?”

אם אתה רוצה ליהנות – תיהנה. לך למסעדות, למלונות, לאן שאתה רוצה. אם אתה מחפש הנאות בתחום האישות – אתה נשוי, מותר לך ואפילו מצוה. רק תעשה זאת מתוך אהבה וקשר נפשי ולא כבהמה. ואם אתה רוצה לעבוד על עצמך להיות איש קדוש – נפלא ביותר, אבל אולי לא זה הזמן.

זכור את דברי התורה: “ויצונו ה’ לעשות את כל החוקים האלה ליראה את אלוקינו לטוב לנו כל הימים לחיותנו כהיום הזה”.

הקב”ה לא עומד נגדך עם מקל ביד. הוא עומד מעליך עם יד על הכתף ומוכן ללוות אותך לכל מקום. רק תשמור על ההדרכות שלו, והן לא כאלה קשות.

בידך להגיע לדרגות גבוהות, של התמסרות מוחלטת לחיים של תורה ומצוות בלי צורך בדברים אחרים, אבל הבסיס של זה מתחיל בתנאי אחד – אם רק לא תדכא את עצמך. אדם מדוכא (לא מלשון דיכאון אלא מלשון דיכוי) הוא אדם נכה.

תקשיב לעצמך טוב, תחפש בשולחן ערוך מה מותר לעשות ותחפש בתוך עצמך מה אתה רוצה. תגלה שאין סתירה, ואולי אפילו תגלה שאתה רוצה קצת מעבר למינימום המחויב. הדרגות בוא תבואנה בהמשך, בעז”ה.

חזק ואמץ, ה’ איתך.

בהערכה רבה, יעקב

1880@okmail.co.il