The Butterfly Button
למה אשתי עצובה?

שאלה מקטגוריה:

אני נשוי חצי שנה, ואשתי היא האישה הכי מדהימה שיכולתי לאחל לעצמי! ברוך ה’! יש נקודה שמפריעה לי מאוד, והיא – עניין השמחה אצל אשתי. היא בעצבות די תמידית, אלא אם יש משהו מסוים דווקא שמשמח אותה. כלומר, ברירת המחדל היא שהיא עצובה. אשתי היא טיפוס רגוע ושלו, ולכן חשבתי שתופעה זו אינה עצבות אלא רוגע וחוסר סערה. בניגוד אלי. אבל ברבות הזמן נוכחתי לראות שזה כן עצבות. שאלתי אותה על כך, והיא אמרה לי שהיא באמת לא יודעת מה הגורם לעצבות הזו. ניסינו לחשוב אולי זה קשור לעומס החיים, אבל המסקנה שעלתה היא שזה לא קשור לזה. היא שמחה מאוד בלימודים ובעבודה, הגם שיש עומס. לפעמים אני חושב שאולי זה קשור אלי. משהו בגללי. באשמתי. אבל היא מכחישה זאת מכל וכל. למרות שניסיתי לחשוב אולי היא מכחישה את זה רק כי לא נעים לה, אבל באמת זה קשור אלי, לא הצלחתי לחשוב מה יכול לגרום לזה. ואדרבה, פעמים רבות כשהיא אכן כועסת עלי על משהו (והגיוני מאוד שיקרה), היא אומרת לי את זה, במוקדם או במאוחר. לגבי איך היא היתה לפני הנישואין שמעתי דעות לכאן ולכאן…הדבר הזה גורם לי לחשוב שאולי יש בעיה כלשהי בבית,. היא אומרת כל הזמן שעם המשפחה היא מרגישה שהיא יכולה להיות מי שהיא (מה שלא יכול לקרות כ”כ עם החברות). ומכל הדברים זה נראה כאילו היא מרגישה צורך להדגיש את החלקים הלא כ”כ טובים שלה בבית, כי הרי עם החברות זה לא שייך. יתכן בהחלט שזה בגלל שהיא רוצה להרגיש שאני מקבל אותה כפי שהיא גם עם כל המגרעות. אבל זה לא ברור בגלל שאם כך למה עם המשפחה שלה זה גם היה כך, הרי שם היה לה כ”כ הרבה זמן בו היא יכלה כבר לבחון אותם בנקודה הזו. אבל בלי קשר לזה, ניסיתי להסביר לה שזה מאוד קשה שעל התחלת חיי הנישואין היא בוחנת אותי במצבים כאלו, כי בסופו של דבר אנחנו לא נשואים הרבה מאוד זמן עדיין, כך שכדי לבנות את הקשר בצורה טובה, כדאי וראוי שכל אחד ידגיש בעיקר את הצדדים הטובים שלו. היא אמנם מדגישה את הצדדים הטובים שלה, אבל נראה שהיא מנסה להדגיש עוד יותר את הצדדים הלא טובים. אני אישית טיפוס שמח ועם סערה פנימית, כך שמאוד קשה לי עם העצבות הזו. כמובן שחלק מעבודתי בנישואין הוא להירגע יותר בעצמי, אבל כאן לכל הדעות יש עצבות כלשהי שאינה טובה ואינה בריאה (לא נראה לי שמדובר בעצבות על חורבן הבית…), בלי שום קשר לסביבה, אלא גם לאדם עצמו, וכן גם לבעלה… מה עושים?

 

 

תשובה:

בס”ד

שלום וברכה שואל יקר!

שאלתך הגיעה אלינו בחודש אדר וכנראה שלא בכדי. זה החודש במעגל השנה שבו אנו מדגישים את נושא השמחה וחשיבותה להצלחתו של עם ישראל. חז”ל אמרו כי בחודש אדר בו אנו מצווים להיות בשמחה יתירה, דורך מזלו של עם ישראל, ואם יש לנו דין ודברים עם אנשים כדאי לדחותם לחודש זה. השמחה הינה חלק ממעלת החיים, היא נותנת לאדם חיוניות ומוטיבציה ומאפשרת לו להתקדם ולהתפתח. לא בכדי אמרו חז”ל “מצוה גדולה להיות בשמחה תמיד”.

דווקא על רקע זה, עצוב היה לי לשמוע על מצבה של רעייתך, השורה לדבריך בעצבות תמידית. אין ספק כי מצב זה אינו משפיע לשלילה רק על חייה והתקדמותה אלא גם על סביבתה הקרובה ועל משפחתה. עצבות זו משפיעה על כל צעד בחיים ועלולה לפגוע פגיעה משמעותית באיכותם של החיים עלי אדמות.

ברשותך, הייתי רוצה לחזור ולברר את הדברים שהזכרת:

אתה רואה כי רעייתך בעלת עצבות תמידית ומשפחתה טוענת כי כך היא הייתה עוד לפני נישואיכם. בשיחות שאתה עורך עמה, גם היא טוענת כי זה האופי שלה וכי לא מדובר במשהו שקשור לזוגיות. מאידך, אתה שם לב כי בחוץ היא מתנהגת בצורה אחרת, וחברותיה מדווחות על התנהגות נורמטיבית ואף שמחה מהרגיל. דבר זה מביא אותך לחשש שמא העצבות כן נובעת ממשהו שקשור אליך או לחיי הנישואים.

מניתוח הדברים נראה שאתה יכול להיות רגוע. ראשית, יש לך פרספקטיבה קצרה למדי כדי לשפוט את התנהגותה של אשתך. אתם נשואים רק כשנה וזהו פרק זמן קצר מכדי לדעת ולהבין תהליכים ארוכים בחייו של בן אדם. בעז”ה תחיו יחד באושר ושמחה עוד עשרות רבות של שנים, והרבה דברים עוד יכולים להשתנות. השנה הראשונה לנישואין הינה לא קלה, מבחינה זו שבני הזוג בוחנים זה את זו ובטוחים כי מה שהם רואים אלו דברים קבועים ותמידיים. יתכן שהעצבות נפלה עליה רק בתקופה מסויימת בחייה, ובעז”ה עוד יהיו שינויים רבים לטובה.

יתירה מכך, העובדה כי רעייתך שמחה עם חברותיה איננה אומרת דבר על אופייה האמתי. כשאתה נמצא בחברה, אם אינך אטרקטיבי ואינך מגלה חיוניות ושמחה, מהר מאד אתה הופך לדחוי ועזוב. החברה איננה נותנת צ’אנס ואינה מגלה רגישות יתר לבעלי “פרצוף תשעה באב”. לכן לא פלא שאשתך למרות טבעה הנוטה לעצבות, מתאמצת בחברה להראות פנים שמחות ולהיות “כמו כולן”.

במובן זה, דווקא מעודד לראות שלמרות שהנכם זמן קצר יחסית ביחד, היא מרגישה מספיק נוח אתך כדי שלא לשחק את המשחק. אצלך היא כנראה מוצאת אוזן קשבת ורגישות יתירה המאפשרים לה להיות מה שהיא באמת. זהו ציון לשבח לחיי הזוגיות שלכם שהצליחו בתוך כמה חודשים להגיע לרמת פתיחות גבוהה. זה מראה שהיא בוטחת בך וסומכת עליך, ויהיו לכך בעז”ה הרבה השלכות חיוביות בעתיד.

אז מה עושים עם העצבות בפועל?

רבי נחמן מברסלב כותב כי שמחה מגיעה בעקבות שלמות. כאשר האדם משיג את כל חפצו וחש כי הגיע למצב האידיאלי, הרי שהוא מרגיש שמח ומאושר. מאידך עצבות מסמלת מחסור וכמיהה למשהו שטרם הושג. האדם המרגיש שחסר לו משהו שאולי לא יוכל להשיג, חש בכך עצבות ואינו מסוגל לשמוח.

על פי רעיון זה, שמחה יכולה להיות מושגת באחת משתי אפשרויות: או שנעזור לאדם להשיג את כל מבוקשו, או שנלמד אותו להבין שהמצב הנוכחי הוא אידיאלי בעבורו. אם ניתן לכך אנלוגיה לימי הפורים בהם אנו נמצאים, הרי שחז”ל אמרו “חייב איניש לבסומי בפוריא עד דלא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי”. הכוונה בזה, שפורים הריהו כיום כיפורים מבחינה זאת שבו נמחלים כל העוונות. ומכיוון שכך, הרי גם ה”המנים” הקיימים בסביבתנו, הרי הם בעצם מרדכי. גם הדברים שנראים לנו רעים ומציקים בתוכנו או בסביבתנו, הרי הם הנסיון שלנו משמיים שעלינו להתמודד עמו, ולכן הם מהווים הזדמנות גדולה בעבורנו. פורים הוא היום שבו יש הזדמנות ללבוש “משקפיים ורודות” ולראות את המציאות בצורה חיובית וטובה. גם הדברים החסרים לנו ואף אלו שנראה שלא נצליח להשיג, גם הם מהווים יתרונות והזדמנויות אם מסתכלים עליהם בצורה נכונה.

ומה כל זה נוגע אליך?

קודם כל, אתה צריך הרבה סבלנות והרבה אמפתיה למצבה של רעייתך. ניכר שעצבותה של רעייתך הינה רבת שנים ולא נוצרה רק לאחרונה. לצאת ממצב כזה וללבוש “משקפיים ורודות” לוקח זמן ומאמץ, ובינתיים יש להתאזר בהרבה סבלנות ולקבל אותה כמות שהיא.

מעבר לכך, דווקא קרבתך היתירה אליה, האמון שהיא רוחשת לך והביטחון שהיא חשה בקרבתך, זו הזדמנות גדולה שלך לעזור לה לצאת ממצב העצבות. זה מאפשר לכם לנהל שיחות פתוחות ולנסות ביחד לחקור את המקור לתחושות אלו. מאידך, אתה גם יכול להראות לה עד כמה מצבה טוב, לקחת אותה למקומות נעימים, להעצים את הישגיה האישיים ואת ההישגים שלכם יחד, ועל ידי זה היא תתרגל להסתכל על העולם באופן שונה.

ושוב חשוב להדגיש: הסתכלות רבת-שנים על העולם איננה משתנה בימים ספורים. הקבלה שלך אותה במצב הזה, על אף הקושי שזה גורם לך ועל אף השוני מאופייך הסוער, הינם חיוניים כדי שתוכלו להתקדם ולצאת יחד מהמצב הנוכחי. אתה חייב להתאזר בהרבה אמפתיה כלפיה, ואף להכריח את עצמך להשלים עם החיים באופן זה לכמה חודשים עד שהמצב בעז”ה ישתנה. ויחד עם זאת לא להתיאש, לנצל את כל היתרונות שהשגתם בזוגיות כדי לצעוד יחד אתה להסתכלות מחוייכת יותר על העולם, מה שבעז”ה יביא אותה לצאת אט אט ממצב העצבות התמידית.

מאחל לך בהצלחה רבה, ומקווה שימי הפורים הללו יביאו בעקבותיהם הרבה שמחה למשפחתכם הטריה. כמובן, שאם תחוש צורך לשוב ולהתייעץ, הנך מוזמן בשמחה לפנות שוב.

דניאל

Akshiva1976@gmail.com

יש לך מה להוסיף? זה בדיוק המקום:

תגובה אחת

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

עוד שאלות באותו נושא:

רוצה להתחתן אבל מפחדת להתנתק מהבית ומההורים
יש לי בעיה מצד אחד אני רוצה להתחתן ומצד שני אני ממש מפחדת להתנתק מהבית ומההורים אף פעם לא ישנתי מחוץ לבית ותמיד הייתי עם ההורים שלי בקשר מאד קרוב לא נעים להגיד אבל אני מפחדת לישון בלי שאני יודעת שהם בבית אני אוהבת ממש להיות קרובה אליהם ומפחדת מנישואין...
אני לא רוצה להתחתן
אני מרגיש שאני לא רוצה להתחתן. לא שיש לי פחד מזה או משהו, פשוט זה לא מעניין אותי. לרוב, ממה שאני מכיר, אנשים מתחתנים כי הם רע להם לבד, או כי הם רוצים זוגיות, חום, אהבה, הערצה, תשומת לב, להעניק לאחר, לחיות חיים משותפים, לגדל ילדים, כל אחד ומה שמעניין...
בעלי מכור לאלכוהול ועישון- ואני בחרדות!
לפני הכל אני רוצה ממש ממש להודות, על האמת בלי פשרות, והבהירות הגדולה שאתם מביאים בנושאים שונים. פשוט הצלה! רציתי לשתף במצב שלנו, ואולי תהיה לכם עצה בשבילנו. אנחנו זוג עם 2 ילדים, נשואים 4 וחצי שנים. ב”ה היחסים ביננו מצוינים, פתוחים אחד עם השני. קצת רקע: אבא של בעלי...
איך להחליט נכון בלי להתלבט יותר מדי ובלי להתחרט על ההחלטה?
אני בנאדם שמתלבט על דברים כל כך המון וקשה לי להחליט החלטות אני יכולה להתלבט על משהו שעות ימים ושבועות וזה קשה לי ככה להתנהל בחיים איך אפשר להגיע להחלטה נכונה מבלי להתלבט יותר מדי ומבלי להתחרט אחר כך על ההחלטה? אני עושה רשימות של יתרונות וחסרונות ובודקת מה יותר...
איך לבנות חוסן נפשי לילדים שלי?
תודה רבה על אתר נפלא! אני בת 43 אמא למשפחה ברוכה בטווח גילאים 22-4 שנים. בעקבות קריאת כתבה בשולחן שבת באחד מעלוני פ”ש על תפקידנו ותיפקודינו בפועל כהורים התפתח דיון משפחתי על כך. בכתבה הועלו מספר פרמטרים לבחינת תפקודנו כהורים. אחד מהם היה בנית החוסן הנפשי של הילדים ותפקידנו כהורים...
מרגישה ריקנות ומתישה את עצמי
אני מרגישה ריקנות ועצב חסר סוף חווה התקפי בכי פעם -פעמיים בשבוע ואני כל הזמן מגרדת את הראש ,הוא מלא פצעים ואני לא מצליחה להפסיק אין לי שליטה על זה אפילו שכואב לי וכבר יורד לי דם. אני לא מצליחה לשלוט על המחשבות ובגלל זה קשה לי להירדם הרצון היחיד...

עידכונים ותשובות בכל דרך שרק תרצו

באימייל
הזינו את כתובת המייל שלכם
בוואצאפ
לחצו כדי להצטרף לקבוצה!
בטלגרם
לחצו כדי להצטרף לקבוצה!
דילוג לתוכן