בס”ד

אשה יקרה מאוד,

קראתי את שאלתך כמה וכמה פעמים, ולא יכולתי שלא להזדהות איתך עמוקות.

הכאב אותו את מביעה במכתב הוא עמוק ואמיתי. את רוצה להיות בת רצויה לפני ה’, רק להיות ילדה אהובה שמרגישה בטוחה במקומה בעולם, ותחת זאת את מרגישה נבגדת, דחויה ומושפלת

ומעבר לכאב שאותו את חשה בגלל הבנתך את נושא מעמד האישה, קראתי פה כאב עצום על עצם השאלה בכלל. כביכול העובדה שיש לך שאלות על התורה גורמות לך לך להיחשב כאפיקורסית וכופרת, והכאב על הרגשה זו הוא בלתי נסבל מבחינתך. את מדגישה כמה פעמים את המקום הבטוח שאת רוצה להיות בו. את המקום המאמין, הרגוע, את “שלוות נפש הבוטח” שכה חסרה לך בגלל העיסוק שלך והשאלות אותן יש לך סביב נושא מעמד האישה.

ראשית, רציתי להביע את ההערכה הרבה שאני חשה כלפייך. הכנות והאומץ אותם את מביאה איתך הם נדירים בעצמתם ובאיכותם. היכולת להסתכל עמוק אל תוך תוכך, לראות מה כואב, ללכת לבדוק, לשמוע שיעורים ולחפש תשובות רק בשביל לחזור ולהאמין הינה מפעימה ממש.

לפני שאני מתחילה לענות, הייתי רוצה לשאול בעדינות: האם חוץ משאלה פילוסופית ורעיונית, יש עוד משהו מאחורי השאלה שלך? האם את חווה חיי נישואין מספקים וטובים? האם את מרגישה מוערכת, אהובה ורצויה בקשר הזוגי שלך? פעמים רבות אנו נוטים לברוח ממציאות קשה, ו”להתחבא” מאחורי רעיון והגדרה. וגם אם (אני מקווה מאוד ש)אני טועה, האם במקרה חווית חוויה קשה בילדותך שצפה היום? כתבת שההיכרות שלך עם המין שלך בילדותך היה קשה. האם טיפלת בזה? חוויות שחווינו כילדים לא נעלמות מעצמן…. לעיתים “נרדמות” לכמה שנים טובות, אבל תמיד מרימות ראש בשאגה בשלב מסוים. ואז— חייבים כבר לטפל בהם. טיפול שורש מורכב יותר, אבל טיפול שישאיר אותך נקייה מהחוויה, שלמה, ואוהבת את עצמך.

אם תרצי, כתבי לי במייל את איזור מגורייך, ואוכל לנסות המליץ לך על טיפול טוב באיזור.

כל זה היה באופן אשיי כלפייך. כי אני חושבת שבשביל לקבל תשובה, צריך לשאול באמת. והשאלה שלך נקראת אצלי יותר כזעקה מרה, מאשר כשאלה. וכשמישהו זועק, הוא דבר ראשון צריך חיבוק. חיבוק ממישהו אוהב, חיבוק מעצמו לעצמו, ומקום נקי לשבת ולקבל את התשובה.

אבל אחרי כל זה, אתייחס לשאלה שלך. כי היא חשובה ויקרה, וכי…. יש לה תשובה

ואכן, מעמד האישה הינו נושא לא פשוט כלל. את מביאה הרבה דוגמאות של אפליה גברית המעוגנת במקורות, ואם כי יש ביכולתי להסביר כל דוגמא בפני עצמה, אני חושבת שאחטא פה למטרה – למענה על שאלתך וכאבך. כתבת שהיית בשיעורים, שחיפשת תשובות, ואת לא מצפה ממני למענה נקודתי על רבוי נשים/אישה סוטה וכו’.

את מרגישה בצורה מאוד חזקה שאת מופלית לרעה, ואכן אפליה היא תחושה מקוממת מאוד. ראשית ,אני רוצה להרגיע אותך שגם החלק שבך המתקומם מאפליה, הוא יציר כפיו של הקב”ה. הוא עצמו יצר בנו את הרצון והכמיהה לצדק. חוש הצדק נובע מצלם אלוקים והוא יסוד לכל התורה כולה. השילוב של דבר ה’ הכתוב בתורה וצלם אלוקים הטמון באדם, הוא היכול להוציא לפועל את רצון ה’. את רואה סתירה ביניהם, בין הצדק – והרצון שלא להיות מופלית לרעה, ובין דבר ה’, והסתירה הזו כואבת ומציקה לך מאוד. אני יכולה לומר לך, שאף אני כאישה הוטרדתי רבות מסוגיה זו. לא הצלחתי להתחבר להסתכלות המקראית אודות האישה הבורה והתלותית, כאשר אני יוצאת ומפרנסת, לומדת ומשכילה, ולא מרגישה שיכולותי האינטלקטואליות נופלות משל גבר.

במסגרת חיפושיי אודות תשובה שתניח את דעתי, עברתי הרבה תשובות, ממש כמוך. הרצאות על תפקידן השונה של נשים וגברים בבריאה, ועל ההרמוניה המתאפשרת רק בשיתוף פעולה ביניהם. הרצאות שהעלו על נס את מהות האישה והצגתה באופן נעלה על הגבר – את ברכת “שעשני כרצונו” לא כהשלמה עם מציאות בזויה, אלא כהוכחה שהאישה נבראה לפי רצון ה’ ממש והגבר בצורה פחותה, ומכאן נגזרות כל המצוות היתרות שהוא מחויב בהן כדי להגיע לרמתה הרוחנית המובנית וכו’ וכו’. אני מאמינה שדברים אלו שמעת כבר, והם אלו שלא הניחו את דעתך. (אם בכל זאת את רוצה שאפרט נקודות אלו אעשה זאת בשמחה)

אני חושבת שהגעתי לנקודת מפנה בכל ההבנה שלי את הנושא, בשיעור ששמעתי מהרב עמנואל גיא (מנהל סמינר לבנות בצרפת) אודות מעמד האישה. בשיעורו נתן לי את הבסיס, ואח”כ שמעתי וקראתי חומר העונה במדויק על השאלה מת”ח שאינו מעוניין בפרסום שמו. כל זה הבהיר לי את הנושא והניח את דעתי. אני מקווה מאוד שאולי שינוי זווית ההסתכלות, יאיר לך את הנושא בצורה שונה ויתן מרגוע לנפשך.

כשאנו מעניינות בסוגיית מעמד האישה בתורה, אנו מוצאות שני שורשים להבדל במעמדם של גברים ונשים. האחד מוטבע באנושות בעצם בריאתה, והשני הוא תוצאה של חטא אדם וחווה. השורש הראשון הוא ביצירת האישה, שקריאה שטחית בתורה נותנת רושם שהגבר הוא האדם המקורי הראשון, ורק מכיוון ש”לא טוב היות האדם לבדו”, יצרו עבורו את האישה – “עזר כנגדו” ולפי שורש זה נראה כי הגבר הוא המרכז, והאישה היא בשוליים. וכבר ראינו את מי שהגיע מכאן למסקנות מרחיקות לכת אודות תפקיד האדם בעולם, ובחיי נישואין בפרט

השורש השני הוא הוא הקללה המפורסמת, אותה הזכרת בכאב כה גדול, ושבה התקללה האישה אחרי חטא עץ-הדעת. כאן נאמר במפורש ‘אל אישך תשוקתך והוא ימשול בך’. כאן מתייחסים לכאב הגופני ולתלות הנפשית, לשלטון הגבר על האישה, דבר הרחוק כ”כ מעולמנו כיום, ואשר קשה להבנה ע”י נשים (וגברים!) רבים.

מקללה זו צמחו הלכות ומנהגים רבים, שמגדירים כביכול את מעמד האישה ביהדות, וזה קשה מאוד לעיכול. קשה לנו כאנשים שחיים בדור זה, ובייחוד כאנשים המאמינים בתורת אמת – תורת חיים.

שני מקורות אלו דורשים הסבר רב ומקיף. אני מאמינה שעל השוני והמהות בשורש הראשון קיבלת הסברים רבים, והם לא התקבלו על דעתך מכיוון שאין בעצם כל קשר בין בריאת האישה לעולמנו המצוי תחת הקללה. אלו 2 מציאויות אשר יש להסבירן בנפרד.

בקריאה פשוטה, אפשר להסיק מקללת האישה, שמקומה הראוי של האישה הוא תחת ממשלת בעלה. וכאן עלינו לעצור רגע, ולראות את המציאות כפי שהיא יש כאן נקודה שאין להתעלם ממנה – העולם שאנו נמצאים בו שונה לחלוטין מהעולם הישן, כפי שאנו קולטים את צורתו מתוך דברי חז”ל ודברי רבותינו גדולי הדורות! עובדה ברורה היא, ואין להטיל בה שום ספק, שמעמדה ומצבה של האישה הולך ומשתנה לטובה מדור לדור. היכולות הכלכליות, ידיעת הקריאה והכתיבה שלא היו מובנות כלל לנשים בדורות עברו וכו’. אין מדובר פה במעמד האישה היהודית, אלא בתהליך הכלל עולמי של ההשכלה. הבנה והפנמה של השינוי הזה, מובילות אותנו לשתי שאלות. האחת, מהי עמדת התורה ביחס לשינוי העצום הזה? האם כיהודים מאמינים עלינו להצטער עליו ולהשתדל לשנות אותו, או שמא עלינו לקבל אותו בברכה? והשאלה השנייה, אילו חלקים מדפוסי החיים הקדומים, המיוסדים על המצב הישן, מתאימים וניתנים ליישום במצב הדברים החדש?

אם תשימי לב, תראי שהשנוי וההתפתחות של העולם לא חלו רק בקללה זו. גם שאר הקללות השתנו ונהיו קלות יותר: “בעצב תלדי בנים” – האם במקרה נתן ה’ לנשים בנות דורנו את האפשרות להשתמש באפידורל? במשככי כאבים? אם בדורות עברו תמותת נשים בלידה היתה גבוהה, ולידה שקצת חרגה מהנוהל הרגיל הובילה לסכנת חיים מיידית, בדורנו ב”ה הרפואה התפתחה ונותנת מענה ב”ה גם לקללה זו! אמנם ישנם נשים הבוחרות ללדת באופן טבעי, אז זו בחירה שקולה שלהן, אישה המעוניינת ,לוותר” על כאבים אלו, יכולה ברוב המקרים לעשות זאת. פריווילגיה שלא ניתנה לסבתה, ולעיתים אף לא לאימה.

אף קללת האיש – “בזיעת אפיך תאכל לחם” משתנה מדור לדור. בימינו מועטים הגברים בעולם המערבי אשר זיעה ניגרת מפניהם בעת פרנסתם, ונאלצים לקושש עצים בפרך למען הביא טרף לבני ביתם. העבודות היום הינן מוגבלות בשעות, ולרוב משאירות לאדם אף שעות פנאי ללימוד ויעידו על כך ה”כויללים” המיועדים לגברים עובדים, אשר מצליחים לשלב זאת גם בסדר יומם ומקדים בכך שם שמיים.

האם יעלה על הדעת לדחות ברכה זו? להתעקש לעבוד בפרך, לסבול בלידה וכו’? האם לא ברור מאליו שעלינו לקבל ברכת ה’ זו בזרועות פתוחות ולומר אלפי פעמים תודה על שאנו חיים בדור זה?

ממש כך עלינו לשאול את עצמנו, האם עליית מעמד האישה היא בשורה טובה עבור האנושות, או שמא, זהו אחד מהקלקולים שהגלות הטילה עלינו, וראוי וכדאי להגן על עצמנו מתופעות כאלה?

התשובה לשאלה זו היא פשוטה. כיון שכפי שראינו, ממשלת הבעל – תלות האישה בבעלה הינה חלק מן הקללה והעונש, ברור שכל שיפור במצבה הוא מבורך, ומהווה תיקון לבריאה. באותו אופן עלינו לשפוט את השינויים שחלו במעמדה של האישה בביתה ובעולם. הקללה שקילל בורא העולם את האישה הולכת ומתמעטת. זוהי עובדה, שרק עיוור, או מי שאוטם את עיניו, יכחיש אותה.

אמנם קשה לנו להבין מציאות זו, כיוון שכל חיינו שמענו “מתי יגיעו מעשיי למעשי אבותיי”, וכן למדנו לא מעט על גדלותם העצומה של חז”ל, ירידת הדורות, ו”אם הם כמלאכים אנו כבני אדם” וכו’ וכו’ והסתכלות זו של תיקון הבריאה נראית כסותרת גישה זו, וקשה לעיכול.

לכן יש להפריד בין התקדמות ברמה האישית, להתקדמות ברמה הלאומית. אם ברמה האישית אנו יורדים ברמתנו, הרי העולם כולו הולך לקראת תיקון, וצובר תיקונים.

ואכן, כשמתבוננים היטב במהלך ההיסטוריה, רואים שאין מדובר בשינוי מקרי וזמני, אלא במהלך עקרוני ומהותי. המבנה של העולם הישן הולך ומשתנה בהדרגה, ולאט לאט הקללות והקלקולים שחלו באנושות לאורך הדורות הולכים ומיתקנים. הדבר בולט במיוחד בקללת הפרנסה שכיום השתפרה באופן משמעותי, ואף ביחס לעבדות שהיתה כה נפוצה בעולם העתיק וכיום הוצאה נגד החוק ועברה כמעט מן העולם. ממש כך יש לומר על מעמד האישה, ההולך ומשתפר. אין ספק כי העולם צועד לקראת תיקונו, ו”משתחרר” אט אט מהקללות שהושתו עליו בעקבות החטא.

וכאן בוודאי את רוצה לשאול – מהו מקומם של חכמי התורה בתיקון הזה? האם הם עודדו את ההתקדמות הזו, או שמא ניסו לבלום אותה? התשובה לשאלה זו אולי עלולה להפתיע אותך מעט, אך נראה שחכמי ישראל, בכל הדורות, היו הראשונים שתמכו במעמדה ובכבודה של האישה. אנו מכירים תקנות רבות שתיקנו במשך הדורות כדי להיטיב את מעמד ומצב הנשים. כך תקנו וחייבו את הבעל במזונות אשתו. כך תקנו כתובה לאישה המתגרשת כדי שלא תהא קלה בעיניו להוציאה. וכך, כשהזמן היה בשל לכך, אסרו על הגבר לקחת שתי נשים. חז”ל גם כללו בהתחייבות הכתובה לשלם הוצאות נישואין לבנות, ובתקופה מאוחרת יותר, הנהיגו בארצות אשכנז מנהג המכונה ‘שטר חצי זכר’, שפירושו, שכל בעל מתחייב לאשתו בשעת הנישואין, שבנותיה יקבלו מן הירושה מחצית מן הבנים.

כל התקנות האלו תוקנו כאשר מצבה של האישה הלא-יהודית היה שפל בהרבה. כאשר הלך הרוח בעולם היה היררכי וגברי. הרי זכות בחירה לנשים היא לא משהו מובן מאליו, ותוקן במלואו רק במאה ה-20. גם כל חוקי הרכוש והירושה אינם ייחודיים ליהדות, והיו הנורמה עד לא לפני הרבה שנים.

בכל התקנות האלה, ראו רבותינו את עצמם כפועלים על פי רצון התורה ועל פי הדרכתה, שהרי כבר התורה התחילה בדאגה לזכויות הנשים, כשציוותה את הבעל למלא חובותיו כלפי אשתו גם כשהוא לוקח אישה אחרת.

דוגמה נוספת מעניין קצת שונה – אנו יודעים שהתורה נתנה לאב זכות לקבל קידושין עבור בתו הקטנה. התוכן הפנימי של הדין הזה הוא, שכיון שגיל הנישואין בדורות ההם היה נמוך מאד, והבת הקטנה לא הייתה מסוגלת לדאוג לעצמה כמובן, הטילה התורה את התפקיד הזה על האב. הגמרא קוראת לזה מצווה המוטלת על האב. נכון שבראיה בת ימינו מציאות זו של ילדה קטינה הנישאת לגבר מבוגר ממנה נראית חסרת רחמים, אך אין עוררין על כך שזה היה המנהג, וזה היה הלך החיים. ומסתבר שבני ובנו הדורות ההם היו מרוצים ממנו, וברגע שזה הפסיק להתאים לרוח התקופה, מיד עמדו חז”ל ותיקנו ‘אסור לאדם שיקדש את בתו עד שתגדל ותאמר בפלוני אני רוצה’. האם הם פעלו בניגוד לרצון התורה? חלילה. אחת המצוות בתורה האלוקית שניתנה לנו מן השמיים היא לחכמים, לגדור גדרים ולתקן תקנות המותאמות לדור. כל סמכות החכמים לתקן תקנות היא רק בשביל לחזק את התורה. ולפיכך האופן בו הצגת את החכמים לטורך כל הדורות כקבוצה שוביניסטית, מקבלת תפנית. אנו רואים לפנינו תלמידי חכמים, אשר חיו בתקופה בה לא היו זכויות בסיסיות לנשים, והם עצמם תיקנו את התקנות אשר עיגנו זכויות אלו בהלכה.

לפי הבנה זו, יש להתייחס גם לחרם דרבנו גרשום. לא כאיזו תקנה מקרית, כי אם לשלב בתהליך התיקון ההיסטורי. את כותבת שאם היית חיה לפני 1000 שנים לאף אחד לא היה אכפת מרגשותייך, אך הנה – חי אז רבינו גרשום, אשר בתקופתו הבשילה האפשרות לאסור על גבר נשיאת 2 נשים, והוא אכן עשה זאת. העובדה היא כי את חיה היום בדור שלנו, ולאישך אין אפשרות הלכתית, ואף לא חוקית לשאת עוד אישה. זה לא מקרי, ולא נוגד את היהדות. זו עצמה היהדות, וההתפתחות המופלאה שלה המתאפשרת ע”י התאמת ההלכה לדור לאופי הדור ע”י תקנות. אם תענייני ותשימי לב, מעולם לא היה ספק בדבר שהצורה הראויה של נישואין היא מונוגאמית, דהיינו, גבר אחד שנושא אישה אחת. אפשר להוכיח זאת גם מתיאור הנישואין הראשונים בפרשת בראשית, וגם מהעובדה שכמעט לא מצאנו שתי נשים הנשואות לאיש אחד, ואם כן – היתה סיבה המסבירה במפורש את העניין ולא סתם גבר שאשתו מתבגרת והוא רוצה אישה צעירה יותר. ייתכן שזה היה המצב החברתי בדורות מסויימים, אך לא האידיאל היהודי. לא במקרא, ואף לא בחז”ל. גם הקשר הנפלא בין הקב”ה לכנסת ישראל, שנמשל במקומות רבים בתנ”ך לקשר זוגי, איננו סובל כניסה של אישה נוספת.

בנוגע לתקנות אלו, חשוב להדגיש שתי נקודות. הנקודה הראשונה היא שהתקנות הללו הגיעו בשלבים. כאשר מנסים לשנות מצב ע”י תקנה, חייבים לבדוק ולהוכיח שהמצב מתאים לתקנה. אם חז”ל היו אוסרים לקחת שתי נשים בזמן שעדיין לא היה מעמד האישה בשל, היו גורמים נזק, בעיקר לנשים. כל מי שהיה נתקל בקושי כלשהו עם אשתו, היה מגרש אותה בלי אומר ודברים, כדי לקחת אישה אחרת. רק כאשר מעמד האישה השתנה במשך הדורות, והקשר שיש לבעל עם אשתו נהיה עמוק ומשמעותי יותר, היה אפשר לצפות מהגבר להישאר עם אשתו הראשונה, למרות הקושי שהיה בנישואין הללו.

ונקודה נוספת. המבנה של ההלכה דורש שכל תקנה ושינוי ייעשו באופן מקצועי ומותאם לדיני התורה. אין סמכות לאף אדם לבטל קידושין שנעשו על פי דין תורה, ולכן גם אדם המקדש אישה שנייה בימינו, קידושיו תופסים. וכך צריך כל שינוי או תקנה להיות מבוסס בדרכי ההלכה. מהסיבה הזו, רק חכמי הלכה מובהקים, היודעים לשקול בדעתם את כל הצדדים של העניין, יכולים לתקן תקנות.

דברים אלו שופכים מעט אור על השאלה הגדולה של מעמד האישה ביהדות.

כפי שראית, היחס לנשים היה מושפע תמיד ממצב הדור, וחכמי ישראל פעלו לתקן את המצב כדי שלמרות התלות הכלכלית זכויות האישה יהיו מעוגנו בכתובה וכו’.

האמת שלאורך הדורות היתה לאישה האפשרות הכתובה בגמרא של אמירת “איני ניזונת ואיני עושה” אשר נותנת בידה את האפשרות לוותר על חיובי בעלה כלפיה במזונות, ולרכוש הון עצמי בלתי תלוי. אני אפילו מכירה מקרה בן ימינו, בו בית דין הורה לאישה שבעלה השתמש בכספה בצורה לא אחראית, לומר זאת כדי לאסור עליו להשתמש בזכותו על כספה.

את יודעת, במהלך הימים האחרונים, כאשר חשבתי על מכתבך, נזכרתי שוב ושוב באמירה שציטטת בשמו של בעלך. שאת חושבת על הנושא הזה רק כי את חיה בדור פמיניסטי. את יודעת, הוא פשוט צדק.

כל העיסוק בנושא הזה, שלא ייחודי רק לך, אלא מעסיק נשים וגברים רבים בדורנו, אכן עולה כעת – בזמן הקרוב לגאולה. כאשר אור הלבנה יהיה שבעתיים כאור החמה, וכל הקללות כולן תתבטלנה….

אני לא מכירה אותך, ולא יודעת גם מה היא גישתו של בעלך בכלל לנושא. האם הוא מקבל בהבנה את החקירה שלך בנושא? את הכמיהה שלך לדעת את האמת ולהיות שלמה איתה? או אולי הוא כן מצפה מן המערכת הזוגית שלכם לשלטון גברי?

כי למרות שכמו שאמרנו, התנועה הפמיניסטית קמה בעולם שהיה מוכן אליה, אולם דרכה הרדיקלית והלוחמנית גרמה ועלולה לגרום לנזק רב, בייחוד במערכת זוגית.

כמו שכתבתי בראשית דבריי, אם אכן יש מקום לשדרוג המערכת הזוגית שלכם, טוב ורצוי לגשת לעזרה מקצועית וטובה.

בדברייך כתבת שאת מרגישה שהשאלה שלך נובעת ממקור לא טוב, אולי אפילו מאכלות אסורים וכו’… אני מקווה שתשובה זו תראה לך שכל העיסוק שלך בנושא זה היה טבעי ומובן, והרצון שלך להרגיש שוות ערך ומעמד קיבל מקום. שהיהדות מכירה בהתקדמות הנשית, מעודדת אותה, ואף רואה בה תיקון לאנושות.

כפי שהזכרתי בראשית התשובה, יש עוד שורש להבדל בין נשים לגברים, וזה השורש של עצם השוני בבריאה, התפקידים השונים של גבר ואישה וההרמוניה הנוצרת משיתוף הפעולה ביניהם. ידוע מאמר הגמרא (יבמות ס”ג ע”א) “אעשה לו עזר במה אשה עוזרתו לאדם א”ל אדם מביא חיטין חיטין כוסס פשתן פשתן לובש לא נמצאת מאירה עיניו ומעמידתו על רגליו” – הגבר כמביא את הרעיון המופשט והבלתי מעובד, והאישה המחוברת לעולם הזה ומקורקעת, המכינה את הרעיון למעשה. הצורך של הבריאה בשני המינים הוא ברור ומוחלט, ובאופן אישי אינני רואה זאת כהיררכיה. ישנם מרצים וספרים העוסקים בנושא זה, ואם את רוצה המלצה אשמח לתת לך.

אבל את יודעת  הנושא הזה לא יברח… הוא רק יילך ויתפתח בעולם, והתשובות תהיינה אף יותר טובות. הייתי מציעה לך לקחת פסק זמן מהעיסוק הפילוסופי בנושא הזה, ולהקדיש מחשבה לעצמך, למיניות שלך, לבית שלך, ולבנותייך. וכמו שאמרתי אף לבחון כמה מפגשים עם אשת מקצוע שתוכל להחזיר לך את הביטחון בנשיות שלך. להחזיר לך את האהבה לעצמך, וכשזה יגיע תוכלי להרחיב את האהבה למעגלים היקרים לך יותר מכל. לבעלך, למשפחתך, ולאלוקייך.

אני פה, במייל המפורט והגלוי

בכל שאלה שתתעורר למקרא הדברים, בכל תגובה ובכל עניין-

אני איתך.

תרצה

tirzadar@gmail.com