The Butterfly Button
התמודדות עם מוות

שאלה מקטגוריה:

15 שנה עברו מאז מותה של אחותי הקטנה ז״ל ו-12 שנים מאז מות אמי ז״ל. אני מתגעגעת אליהן מאוד והזמן לא מרפא את הגעגועים. עצוב לי שאחותי לא זכתה להכיר את ילדיי ולהיות דודה , ואולי גם היו לנו בני דודים לו היתה חיה והופכת לאם. אמי ז״ל לא זכתה להכיר את הילדות שנולדו אחרי מותה ולראות איך התינוק הראשון שלי התפתח וגדל לילד. השנים לא מרככות את הצורך שלי בהם לפעמים ההיפך נראה שעם השנים הן חסרות עוד יותר כי הייתי רוצה לשתף אותן בדברים שלא היו בחיי בזמן שהם היו פה. קשה לי לסבול את הרעיון שאמשיך ואגדל ואף אזדקן בלעדיהם. מרגיש לי שהחיים אכזריים ככל שהזמן עובר כך הגעגוע ארוך ועמוק יותר. אני כן המשכתי בחיים אבל אינני יודעת מה לעשות עם תחושת האובדן הזו. כמעת ואין עזרה בספרים ובטקסטים איך לחיות לצד ועם אבל מתמשך, הטקסטים הם בעיקר על אבדן טרי בבקשה עזרו לי

תשובה:

אני עומדת איתך על שפת הבור השחור שנפער באדמתך,

חלל שהולך ומתרחב וצובע את חייך בגעגוע עמוק ותמידי.

אני מתקרבת בזהירות. רוצה לבדוק איתך אם נכון לך שנדבר כאן, במקום הזה, כעת.

אולי את רק מבקשת רשות לשבת שם, לשהות בבכי, להתרפק, לכאוב?

אם הלב שלך רוצה- תני לו. הנה לך זמן ומרחב,

אני אשוב כשיתאים לך, ואז תוכלי לקרוא את המילים שאחרי הכוכבית.

*

כשישבתי שבעה על ביתי המתוקה, אמרו לי שיום אחד אני אגיע ל’השלמה’. עד היום אינני מבינה את החוצפה של המינוח. שאני ‘אשלים’ עם הפרידה?! מישהו באמת רציני בבקשה חזו?! אני לא רוצה להפרד, לא יכולה. גם שתים עשרה שנים מאוחר יותר, אני לא מוכנה להסכים.

התאור הנוגע שלך הציף בי את התחושה הזו.

אז מה נעשה, יקרה? הן אינן כאן פיזית. ולעולם לא יהיו.

הפער הזה קורע את הנפש- בין החיים לבין מה שהיה יכול להיות בחיים.

קודם כל, נבכה ונכאב בלי מעצור.

גם אברהם אבינו בכה בעקדה מצער על פרידתו הפיזית מיצחק. כך כתוב במדרש “ילקוט שמעוני”, והוא עדיין “איש האמונה”. הקב”ה רוצה אותנו אנושיים!

וכשהדמעות תזלוגנה, בין מעינייך ובין לתוך הלב פנימה- שאלי אותן: דמעות, מה אתן אומרות?

הקשיבי לקולן. מה הן מביעות? מה הן אומרות עלייך? על אמך? ואחותך? על הקשר?

געגוע ומשאלה שיכולת לשתף – מעידים על קשר. אם לא היה חיבור, לא היה אבל על אבדנו.

אז מה היה שם, בקשר בינך לבין אמך?

מה היה שם, אמיץ וטוב, בקשר עם אחותך?

חבקי את המתנות שקיבלת מהם.

עצרי כשאת מחובקת, ושלחי להם ‘תודה’

הודי גם למי שאפשר את המתנות הללו.

לפעמים אנחנו כמו ילדים קטנים, מבקשים ‘עוד’ לפני ההכרה בטוב שהיה, שאינו מובן מאליו בכלל.

איך את תוכלי לשמר את המתנות הללו בחיים, להעביר אותן הלאה לדורות הבאים? איך זה יכול להתבטא במעשים קטנים, אמירות טובות, טקסים מסוימים?

ומה את נתת לאמך? ומה אחותך קיבל ממך? איך הנוכחות שלך בחייהם עשתה להם טוב?

מה כל אחד מהם היה אומר לך על החיים שלך כיום?

אמנם הן אינן איתך פיזית, אבל הם צרובות בליבך ועדיין יש לך קשר איתן. לא חייבים לומר “שלום” של פרידה. אפשר לומר “שלום” של קבלת פנים וחיבור, גם לאחר הפרידה הפיזית.

אני מציעה לך לעשות משהו שאולי ישמע מוזר, אבל הוא אמיתי, ומרפא לנפש. הרי כשאנחנו מדברים עם בנאדם, אנחנו שומעים אותו כפי שעובר בפילטרים של הנפש שלנו. השיח כפי שאנחנו תפסנו נצרב בתוכנו, והקולות ממשיכים להדהד ולהשפיע. לכן שיחה בין שתי אנשים היא ברובה שיחה בין קולות פנימיים בתוכנו. אין סיבה, אם כן, שלא תערכי שיחה בין הקולות שבתוכך שמייצגים אותך ואת אמך, ואת אחותך. זו צורת שיחה שמכונה “הכסא הריק” ומשוייכת לגישות הפסיכודרמה והגישטלט בטיפול הנפשי.

אנשים רבים מצאו מזור בשיחות כאלה, בכך שיש אפשרות להמשיך את הקשר, לאפשר את הנוכחות והשיתוף במובן של המקום בלב, ומשם לרפא.

כדי לעשות זאת, קחי פסק זמן משמעותי ומצאי מקום לשבת בו, מקום שמרגיש לך מוגן. זה יכול להיות בבית או בפינה בטבע.

ארגני מקום ישיבה עבורך ועבור בת שיחך – אמך או אחותך. אמרי “שלום” ודברי איתה. בלי מעצורים, בלי סינון של השכל. תני ללב להוביל.

פני אל מי שיושב איתך, והמתיני לתגובה. שאלי אותה, והמתיני במתינות לתשובה. אם תאפשרי, את תרגישי איך זה עולה מתוכך.

יש אנשים שמעדיפים ממש לשבת במקום של הדובר, להחליף מקום ישיבה עם התורות בשיח. זה יכול לסייע לדברים לצוף בתוכך ולזרום בספונטניות.

אין סיבה להפרד מהעושר שהם מהווים בתוכך.

אפשרי לעצמך גם לכאוב את העדרם, אם זה מה שעולה. נוכחותם האוהבת תתן טעם אחר לבדידות ולגעגוע.

*

אינך יכולה להחזיר את מה שהיה, והרצון לכך גורם לפער כואב בין המציאות לרצון.

כשאת בוחרת לרצות משהו שלא קיים- את לא חיה את הרגע הזה, ובעצם קברת אותו.

כשאת בוחרת לעשות רצונו כרצונך, אזי את מחפשת את ה’יש’ של הרגע הנוכחי, וחיה אותו.

אפשרי למשמעויות העבר להמשיך ולפעום בך היום,

מצאי את נקודות החיבור שלך כפי שמתאפשר עכשיו.

תני חיבוק לחיים שבתוכך,

על כל גליהם ורבדיהם.

ובכל פעם שאת בוחרת בחיים,

את מאפשרת לכל מי שהיה-

להיות עדיין

שותף לחייך.

באהבה,

שפרה

smw.wohl@gmail.com

יש לך מה להוסיף? זה בדיוק המקום:

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

עוד שאלות באותו נושא:

כיצד אוכל תמיד להיות שמח וחזק?
מקווה שלא אראה כמוזר בעינכם,אך באמת אשמח לקבל תשובה מעמיקה ומחכימה…אז כך: כמו שציינתי לעיל,לגבי החיים עצמם – זכיתי להגיע לאמצע (42.5),והם כידוע עוברים במהירות הבזק,ואני לא הטיפוס המתרפס…אני תמיד מנסה להפיק מהם את המיטב – למרות כל הקשיים הרבים שיש לכולנו,בעקבות האפיזודות המורכבות בחיינו. זה בגדול,ובקטן יותר – למרות...
דיכאון וכל מה שבא עם זה…
איבדתי את סבתא שלי לפני כשנה, מאז החיים שלי השתנו . המוות שלה עירער אותי נפשית וזה הגיע עם סיפור עצוב, היא היתה חולה מאוד הרבה שנים וגרה בחו”ל, ההורים שלי לא הסכימו שנטוס לשם והייתי מאוד קרובה אליה, דברתי איתה ימים ולילות בטלפון. היא היתה בוכה לי ומתחננת שאבקש...
מה עושים כשאין כוח לחיות?
מה עושים כשאין כח לחיות? אני מאובחנת עם פוסט טראומה מורכבת בטיפולים מתישים כואב לי הכל מאחוריי אישפוזים כואבים אני מאובחנת עם הפרעת אישיות גבולית אני קיצונית אוהבת ושונאת בצורה קיצונית אני נשואה עם ילדים ואין לי כח אני רוצה להיות האמא הכי טובה ואם לא מצליח אז לא באלי...
ראש השנה עבר נורא אז מה יהיה עם יום כיפור?
קשה לי ממש המחשבה שיום כיפור הולך להגיע. ראש השנה עבר עלי גרוע. נרדמתי ולא התעוררתי לתפילה לא הספקתי להתארגן ,הרגשתי כל החג תחושה של הפוך מחג..המשפחה שלי לא תורנית מה שהביא שלא היתה פה אוירה מתאימה בכלל ליום הדין.. ואני מדברת בעדינות.. בכללי אני מרגישה גרוע עם עצמי, שומעת...
כשנדמה שאי אפשר ליפול יותר אלוקים מוכיח לי אחרת
מאז שהייתי ילד עברתי ייסורים לא שגרתיים אני בן 26 ומרגיש בן 70 ממש צרה רודפת חברתה ולא אני לא מפונק ולא מדבר על כסף או דברים שמעסיקים בני נוער אני מדבר על דברים קשים שהמעט שכן ידעו מה אני עובר פשוט היו בהלם שדברים כאלה קורים. עם זאת אני...
בלגן בחיים - בבית בחברה ובלב...
אני בת 18 וחצי הכל התחיל לפני לפני שנה וחצי כשאחותי שאיתי בחדר התחילה לסור מהדרך . הרגשתי שאם אני רוצה לשמור על עצמי אני צריכה לצאת מהחדר אז עברתי לישון בסלון כי לא היה לי חדר אחר ואחותי הגדולה (אחרת)לא הסכימה שאעבור להיות איתה בחדר וכמובן שזה היה ממש...

עידכונים ותשובות בכל דרך שרק תרצו

באימייל
הזינו את כתובת המייל שלכם
בוואצאפ
לחצו כדי להצטרף לקבוצה!
בטלגרם
לחצו כדי להצטרף לקבוצה!
דילוג לתוכן