ייעוץ בנושא ניסיון

התחבטויות

לא רוצה יותר ליפול בשמירת העיניים

אני לצערי רואה כבר כמה שנים סרטונים לא צנועים שכוללים המון גועל וחוסר צניעות . מאוד קשה לי כואב לי אבל אני לא מצליחה להשתלט על יצר הרע ,
זה קורה לי לפחות פעם בשבוע ואז אני מפסיקה מבטיחה שלא אעשה שוב וחוזרת.
קשה לי עם זה נורא . כי אני לא בן אדם כזה החיצוניות בכלל לא מעניינת אותי ואני מרגישה כל הזמן שמשהו מושך אותי לראות
אני ממש רוצה שיעזרו לי נמאס לי לחטוא , נמאס לי שאני מתרחקת מה', זה מרגיש לי ככ רע . אני מרגישה שאין לי כוח רצון וזה משפיע עליי גם בחיים האמיתיים..
המראות האלו מזעזעות אותי ומורידות לי את הרצון להתחתן בגלל כל העניין הזה , זה מכניס אותי למצב לא נעים אני לא יודעת איך להתמודד ונורא קשה לי אשמח אם יש איזשהו עצה ( ואגב יש לנו אינטרנט רימון אבל הוא לא מסנן את הדברים האלו משום מה) אשמח לתשובה!

להמשך »
בינו לבינה

בירור בעניין נישואין וצניעות

אני רווקה, ויש נושא שלא ברור לי. ניסיתי לברר אותו בייעוץ מקצועי מול נשים תורניות, טרם הצלחתי. אולי מדמות גברית זה יובן. נאמר לי ממספר מקומות שיש לי הנחת יסוד שגויה, בסגנון של 'הוצאו דברים מהקשרם'. אשמח לעזרה וליבון בנושא.
תמיד הבנתי שמצוות הצניעות קשורה ב"לפני עיוור לא תיתן מכשול" שהיצר הגברי מאוד עצמתי וחזק, וקשה לו להתאפק.
יותר מזה, בעולם התשובה מחנכים נערות (ובחורות) לשמור על כבודן, ולא לתת לגבר לנצל אותן – הוא רואה בהן רק אובייקט לתאוותיו. וכשהיא צנועה הוא פחות יכול לעשות זאת.
ועכשיו, כשאמורים להתחתן, אני די כועסת על גברים שהם כאלה. וממש מרגישה שהקרבה שבנישואין פירושה ויתור על כבודי, להיות מנוצלת, הוא ישתמש בי, ובכלל תחושה ש"התחייבתי להיות הפתרון לצורך שלו". (לא למדתי אותה כמובן, כי עוד לא הגיע הזמן. אני מדברת רק מתחושה).אני מרגישה שהנישואים, עבור גבר דתי, הם רק דרך להסדיר מסגרת הלכתית למילוי היצר שלו.
חשוב לי להדגיש, אני מגדירה את עצמי כתורנית, ומשתדלת להקפיד על קלה כבחמורה. בחור ירא שמיים (אמיתי, שגם בפנימיות וגם במעשים אכפת לו מה ה' רוצה ממנו עכשיו) זו האופציה היחידה שאני רוצה. אני פשוט מנסה להבין במה הוא שונה מבחור ברחוב, הרי הנפש שלו היא אותה נפש גברית. יש לו את אותם צרכים ותאוות כמו לכל גבר.
נחשפתי להמון ציטוטים (ממקורות וספרים תורניים, ביניהם היו גם ציטוטים כמו "הכל יודעים כלה למה נכנסת לחופה") שיצרו לי בנפש את התפישה הזו, ואני לא ממש מצליחה לזהות מה אני מבינה לא נכון. איך מה שהיה ניצול, שימוש בחפץ, מילוי תאווה, זלזול, חוסר נאמנות וחוסר כבוד – הופך לקדושה, מצווה, נאמנות וחיבה? במה מחויבות הופכת את זה להוכחה שהוא לא רואה בי אובייקט? במה כתובה משנה לו את הנפש (ואם היא לא משתנה אז למה לי לחבור לנפש כזאת?)? [זה כמו לחם? שבפסח הוא איסור חמור, ובשבת הוא מצווה נעלה?]
בחוויה שלי, יש לו בדיוק את אותה נפש, שרואה באישה אובייקט. הוא פשוט מרסן אותה כי יש הלכות שאומרות לו שלא הכל מותר, ומה החובות שלו. אבל ברצון – הוא רוצה רק למלא את התאוות שלו. לשמח ולכבד את האישה זה לא הרצון שלו – אלא הוא צריך וחייב, אז הוא עושה. כמו עול.
ובכלל כל העניין הזה שאישה צריכה להתייפות לבעלה (ולבחורים שמציעים לה….), עוד יותר מדגיש את היותה אובייקט. (מזכירים את העניין הזה במקרים של שלום בית, ההכוונה להשתדל להלך בתאוות ליבו של הגבר, להשקיע מאוד כי יש לו צורך, קשה לו לשמור על העיניים, הרחוב בחוץ קשה, ועוד ועוד)

אם הגוף מושך את תשומת הלב לגוף במקום לאישיות, איך אישה יכולה לדעת שבעלה מתעניין באישיותה ולא בחיצוניותה?
אני יודעת על גברים שלא נאמנים ולא מחויבים ורק מפזרים אמירות שהאישה רוצה לשמוע לצורך מילוי רצונם, ואני תוהה :בחור בפגישות? וגבר בנישואים? במה הוא שונה? אולי גם הוא רוצה להתחתן רק עבור התוכניות בראשו, ומספר סיפורים רק בשביל זה?"
ובנישואים? איך פתאום אלו לא יהיו יחסים אינטרסנטיים של תן וקח? איך שם זה לא נחשב שהיא נתנה את כבודה וגופה? גם בנישואים אפשר לומר מילים יפות מתוך אינטרס.
מה במחויבות משנה את התמונה?…

להמשך »
זוגיות

קשיים גדולים עם אשתי

אני אבי נשוי ואב ל-4 ילדים שלשת הגדולים מעל 18
הקטנה בת 11 וחצי . במשך שנות נישואי השתדלתי להתחזק ביראת שמים ..אך המון קשיים בדרך יש לציין שאני נשוי לאישה חוזרת בשאלה שמערימה עלי קשיים בלי סוף . לא מוכנה לשמור טהרת המשפחה .ולאחר המון מלחמות שעזבתי את הבית וחזרתי שוב היא עשתה לי טובה ששומרת גם בריב כל הזמן. יש לציין שאשתי אישה קולנית וצעקנית במשך 20 שנות הנישואים עברתי משברים קשיים כלכלים ונפשיים .שהגעתי למצבים שלא יכול לתפקד. היום אחרי 22 שנים אני רוצה להתגרש כי די מים הגיעו עד נפש.
אך אני יודע שאם אשלם שכירות בדירה בשבילי. האישה לא תעמוד בשכירות שלה ובכלכלת הבית .. וזה מונע ממני לבנות חיים חדשים ורגועים.
מרגיש שהחיים מסובכים יותר מידי ? מה עושים אשמח לעצה ?

להמשך »
התחבטויות

קושי נפשי מול מצוות הטהרה

אדגיש, שמטרתי היא בעצם להבין מה עומד מאחורי התהליך הזה של הטהרה ולא לערער על הפעולות עצמן, כלומר אינני מנסה להתלונן או להקשות באמונה אלא דווקא להעמיק את האמונה שלי.
מאחר ונידה זו המצווה הכי משמעותית בחיי אישה, שיש לה השלכות פיזיות, רגשיות ורוחניות חשוב לי להיות מחוברת רגשית ורוחנית לעניין ולא לקיים אותה מתוך תחושת מירמור או מצוות אנשים מלומדה.
המצוות האחרות ביהדות דורשות תשומת לב להקפדה, ויתור קטן או גדול ועבודת המידות. אולם מצוות נידה מעבירה אותי תהליך המותיר בי תחושה קשה מאד, ואפרט:
קודם כל זה ההתעסקות האינטנסיבית עם ההפרשות, ההתעמקות בגודל/צבע/צורה שהיא לא נעימה לי כאדם מכובד, בנוסף לכן תחושה של חוסר בטחון בסיסי ביכולת שלי לשפוט וכל אי ודאות צריכה להיות מוצגת מול הרב, מה שכולל הליכה עם משהו הכי אישי בעולם במצב לא נקי לאדם זר. אפילו כאשר בעלי היקר עושה זאת זה עדיין לא נעים לחשוף זאת בפניו.

להמשך »
התחבטויות

נפילות באינטרנט-יש איך לצאת מזה?

כבר מגיל ההתבגרות הבנתי שיש לי ניסיונות גדולים בשמירת העניים. היו חודשים טובים עם קבלות והצלחות והיו חודשים שפחות , וכן בזמן הישיבה גדולה היו ימים כאלו והיו ימים כאלו. התחתנתי , ועדיין כל הנושא של מראה , יופי , ונשים מעניין אותי , כל אשה שעוברת לידי ברחוב אני יסתכל עליה ( אולי זה נורמאלי וכולם עושים זאת , אך אני כותב את המציאות שלי) אני אוהב את אישתי מאוד ויש לנו זוגיות מצויינת היא נראת טוב ומטפחת את עצמה,( בשנה הראשונה היה לנו קשיים כי היא יותר צדיקה ואני פחות והיו מריבות על לבוש וכו' אך למדנו לכבד , להעריך , וב"ה כבר 8 שנים זוגיות מעולה .) אך כל זה לא מונע ממשיך להסתכל על נשים אחרות.

להמשך »

מצב מורכב בין ההורים בתקופת השידוכים

אני בחורה בת 26 בשידוכים, גדלתי בבית שכלפי חוץ היה מצויין, חם וטוב. הורים מסורים ותומכים שלא מחסירים כלום מהילדים. בית של חסד, הכנסת אורחים ועוד…
ובאמת יש לי אמא מדהימה שעשתה ועושה הכל בשבילנו.
מה שקורה שהיא התחתנה עם בנ"א קשה מאוד, חולה על עצמו וכל מה שקשור אליו. הביא את הילדים כדי שישרתו את מטרתו. גדלנו על השפלות ופגיעות מצידו וויכוחים ומריבות בלתי פוסקים של ההורים. זאת היתה המתכונת…
בנס יצאנו מה שיצאנו.
יש לנו כוחות יכולות וכישורים רבים מעל הסטנדרט, ב"ה.
מה שקורה שכשגדלנו הבנו שאמא שלנו מוגדרת אשה מוכה והאבא מכה עם עוד כמה הגדרות לא משהו לגביו. ככל שגדלנו התנגדנו ליחס שלו כלפינו (וכלפיה), טיפלנו בעצמנו והגענו למסקנה שהוא לא יכול לפגוע בנו בשום צורה. מה שקורה שרק היום אמא שלי מבינה את המקום שלה והיא כבר לא מוכנה להשאר איתו, למרות גילם הדי מבוגר .
מה שקורה שכרגע המצב בדיונים, רבנים, רבנות וכד.. ובין לבין מריבות שלא פוסקות ויוצאות מפרופורציות.
השאלה היא כזאת: יש לי הצעות ואני לא מסוגלת להיפגש.
המצב בבית עדיין לא מוגדר וזה משפיע על הכל.
אם זה יתקדם אני לא ממש יודעת איך להציג את המצב, במיוחד שאין עדיין הגדרה, הכל באוויר.
צד נוסף של קושי זה המקום הקשה של בניית בית אישי שלך (אפילו רק פגישה) לצד חורבן ביתך, בית הורייך.
יש כאן גם את הצד התכני וגם את הרגשי והמצפוני.
נפגשתי עם בחור והרגשתי שאני לא רוצה שזה התקדם, זה מקשה על הכל!!
בגדול החלטתי לא לצאת כרגע, אך זה מרגיש לי לא ממש נכון, וזה בוער בי עכשיו יותר מתמיד. במיוחד שהזמן לא נעצר.
אני נמצאת כרגע בדילמה מאוד קשה. מה לעשות? מגיעות הצעות טובות ואני דוחה אותם. מחכה לראות איך המצב בבית ימשך.
ומצד שני מחכה לבנות את הבית שלי, הפינה החמה והיציבה של משפחתי.
לקחתי כל כך הרבה מהבית, עיבדתי את הדברים ובניתי משהו חדש, אחר. מחכה כבר לחוות זאת בפועל, בעז"ה.
ועכשיו הכל כל כך באויר ומעורער ולא ברור.

להמשך »
זוגיות

בעלי התדרדר כשעזבתי-מה עושים?

לפני שלושה חודשים היה לנו ויכוח שטותי ובטיפשותי עזבתי את הבית לאמא שלי, בעלי לא התאמץ להחזיר אותנו הביתה למרות שחשבתי שיהיה אחרת, עם הזמן הבנתי שעשיתי טעות והיינו חיים בנפרד כחודשיים,
לאחר חודשיים החלטנו שנחזור הביתה,
כשחזרתי הביתה גיליתי דברים חדשים!
כלכך הצטערתי על היום שעזבתי,
זה כלל לא מתאים לי,
גיליתי שבעלי מנהל חיי חברה עמוסים,
חזר להיות בקשר עם עשרות חברים חדשים,
החברים הללו חילוניים בדעותיהם ונוהגים בצורה נבזית,

להמשך »

אני אמור לסלוח להם?

הדבר שהכי קשה שעברתי הוא שהורי אשתי האשימו אותי כביכול אני גרמתי לה להגיע למצב הזה. הם לא הסתפקו רק בהאשמות שהטיחו בי וטרחו גם להודיע להורי שאני האשם במה שקרה מכיון שלא נתתי לה את מה שהיתה צריכה
יש לצין שבמשך השנים כיבדתי את הורי אשתי בצורה יוצאת דופן ואף עזרתי להם בהרבה מאד דברים אך מאז אינני יכול למחול להם אני מרגיש שהכאב והצער שהם גרמו לי הוא גדול מנשא אני ממעט בבקורי אצלהם אך בכל פעם שאני כן נפגש בהם אני מרגיש ממש רע והרגשות צפים ועולי עד כדי כך שכמה ימים אחר כך אני ממש לא מרגיש טוב
בהתחלה כשאמרתי להם שהם פגעו בי הם העדיפו להתעלם
ואמרו לאשתי אל תדאגי זה יעבור לו וכו והעדיפו להמשיך את חייהים כרגיל
לאחר שראו שזה לא עובר הם התחילו להילחץ ולאחרונה הם התחילו להעביר מסרים דרך אשתי שהם מבינים שלא היו בסדר וכו והם רוצים לבקש סליחה ולהמשיך הלאה
אך אני מרגיש שאינני מסוגל למחול על הכאב והצער ולשכוח את מה שעשו לי במיוחד שיש פה השלכות שכנראה שאצטרך להתמודד איתם כל ימי חיי

להמשך »
דילוג לתוכן