ייעוץ בנושא משפחת המוצא

התחבטויות

לא מסתדרת עם חמי

שלום לכם! זכות לקרוא אתכם. ממש. יש לי שאלה שמטרידה אותי מאוד. ובפרט בחגים ואירועים משפחתיים. חמי. אני לא מסתדרת איתו. הוא אדם שתלטן, אשתו

להמשך »
פגועה מחמותי
התחבטויות

אני פגועה מחמותי

לפני החתונה אני וחמתי היינו ממש בסדר כמו חלק ממשפחה אחת גדולה
מאז שהתחתנו אני מרגישה אותה בקטע לא טוב
בחתונה היא פנתה לאולם כדי לעשות משהו בצורה אחרת וללא ידיעתנו
בבית ניסתה וגם עשתה בחירה איך יראה ארון הבגדים וכיצד יסודר
היא נכנסה כמה פעמים אלינו הביתה וחיטטה לנו בארונות באמירה רק רציתי לסדר זה בכוונה טובה
כשאני באה אליהם אז היא בקושי מתייחסת אליי אני אוויר .
וכשצריך ללכת היא דופקת לי מבט שאני את אשמה שהבן שלי הולך וגם היא כאילו צחקקה ואמרה לנכד שלה שאם הוא רוצה שנישאר לפנות אליי כי רק אני קובעת .
ולא פעם באתי אליה לבד והיא דחפה לי קופסאות מפוצצות אוכל למרות שאני אומרת יש לנו לא צריך
ואם אני לא לוקחת היא מגלגלת עליי עיניים
אני מרגישה שהיא לא מכבדת אותי ובגלל זה אנחנו כבר לא באים כמעט לשבת ואני פחות באה לשם .
אני רואה קדימה כשהיו לי ילדים אגיד לה לא לתת היא תיתן כאילו לא תכבד וממש לא יעניין אותה מה אני רוצה או חושבת או מרגישה
ובטלפון אם מדברות היא מנסה ללקט מידע חוש חושית הבלשית
ופעם אחת יצאנו לנו להרים את הקול אחת על השניה והיא דיברה אליי וכינתה אותי סכסכנית ועד היום לא ביקשה סליחה שזה מרתיח אותי
ניסיתי ליצור איתה קשר כדי שנישב ונדבר אבל היא פשוט מרחה אותי כמה ימים ויתרתי כבר
אני מרגישה פגועה ממנה מאוד וגם כעוסה

להמשך »
כללי

הסתרה ושקר בתוך המשפחה

הגיע לידיעתי שאחי ואמא שלי הסתירו ממני ושיקרו אותי, הם עדיין לא יודעים שאני יודע ,אני פגוע קשות ולא יודע איך להגיב לכך שמצד אחד שיבינו כמה נורא מה שעשו איבדתי את האמון בהם ומצד שני לא להגיע לניתוק יחסים חלילה.

להמשך »
התחבטויות

מסובך! בשידוכים, בבית, ובקשר עם הקב"ה

שכולם הולכים הביתה ואני
נשארת בחדר שלי ומתחילה להאמין שאולי זה באמת יקרה
ואני יישאר לבד,אז למה לי לשמור על עצמי מבחינת צניעות/
ללכת לשיעורי תורה/להתאמץ להתפלל 2 תפילות ביום.
שגם ככה יש ימים שהתפילות בטעם של נעל בפה
אבל אני ממשיכה להתמיד בהם כדי שאני יחזור לעצמי
גם ברגש המעשה לא יהיה רחוק ממני,אלא קרוב ומוכר.
זה נשמע אולי ממש קטנוני,כי אין אנחנו עובדים את ה'
בשביל לקבל משהו בתמורה.

להמשך »
זוגיות

מריבות קשות בגלל המשפחה של בעלי

כשאנחנו רבים מאז הלידה זה מגיע למקומות קשים. אני פוגעת במשפחתו והוא מחזיר לי כפול.
אני אומרת שלעולם ילדיי לא ידמו ולא יהיו כמו משפחתו והוא הפוך.
בחמישי האחרון התפוצצנו. כל אחד אמר דברים על השני. הכי פוגע שיכול להיות.
הרגשתי שדיי חייבים להיפרד. זהו.
התחלתי להתבשל עם זה וקצת שיתפתי אותו. אבל זהו. הרי אנחנו לא מדברים.
אבל כשנרגעתי אני מבינה שיש עוד דרך חוץ מגירושים השאלה מה.
ייעוץ פנים מול פנים לא בא בחשבון. אז מה כן?
אלף פעם דיברנו וזה החזיק שבוע לכל היותר.

להמשך »

אין לנו בית משלנו!

מהיום שהתחתנו גרים אצל החמים. בזמן האחרון מרגישה שהחיים סוגרים עליי, לא מוצאת עבודה, לא הסתדרתי בעבודה הקודמת, התשלומים של הגנים חונקים, ווכבר חודש אני לא מוצאת עבודה…. אנחנו בתהליכים לקניית דירה כי כבר לא יכולה להשאר אצל החמים אני מרגישה שאני מתפוצצת הם נכנסים לי לחיים אין לי פרטיות חמתי ממהרת לספר כל דבר שהולך בבית…. הבית עולה הון וכל מה שחסכתי בחיי זה כאין וכאפס… אבל כבר הגיעו מים עד נפש בלתי אפשרי לתפקד ככה כולנו ישנים בחדר אחד בעלי והילדים. הקטן שיהיה בריא ילד לא קל… סובלת עד היום מהשינה שלו וקופצת מכל פיפס בלילה… כל בכי אצלו מקפיץ לי את הלב… חמי אובססיבי אליו מדאגה וזה פשוט הורס לי את החיים לא נותן לי לגדל את הילדים כמו שאני רוצה מתערב לי בחינוך דוחף ממתקים כשמגיע זמן לאכול… חמתי עושה לי פרצופים למה עזבתי את העבודה הקודמת שהייתה טובה כביכול…. בעלי דיבר עם חמי כמה וכמה פעמים אבל זה כמו לדבר לקיר… וכרגע אנחנו חיים מהכסף שלו אז פשוט אני סובלת ושותקת אבל מתפוצצצצצת מפנים וכל פעם רבה עם בעלי בגלל חמי או חמתי או הילד שכל בכי אצלו עד השמיים וחמי קופץ עם האובססיה שלו אם הוא רק משמיע פיפס … אני כבר בחרדות מהילד לא מרגישה חיבור אליו זה ממש גורם לי לאנטי…. נוסף לכך זה הפחד לתחזק בית לבד אני ממש בהסטריה לא להגיע לחובות וכאלה… כל יום נהיה יותר גרוע וממש אין לי טעם בחיים לא מחייכת בקושי צוחקת כלום לא מעניין אותי….כותבת את זה בדמעות כשכולם ישנים לא מצליחה להרדם מרוב לחץ …מקווה שתבינו אותי שפכתי את כל מה שיש לי בלב כבר לא יכולה להכיל

להמשך »

קנאה והתנשאות של גיסתי

התחתנתי לפני 12 שנה ואנחנו חיים באושר גדול, גיסתי-אחות בעלי התחתנה חצי שנה אחרינו ומאז בעיקר אני מרגישה ממנה כל הזמן תחרותיות והשוואה.

,מי קיבלה יותר מההורים? מיילדה ראשונה? למי יש עגלה יותר שווה לתינוק? מי מאיתנו חיה חיים טובים יותר?

יש לה נטיה לפאר ולהגזים את הדברים שקורים לה, והילדים שלה הכי חכמים ויפים והעבודה שלה הכי נוחה ומתגמלת ובעלה הכי עוזר ומחמיא, מה שגורם לכל מי שסביבה להרגיש שהחיים שלו שוים פחות.. אני מרגישה שככה היא מגנה על עצמה מרגשות הקנאה שלה ומעצימה בהגזמה את חלקה כדי שנקנא בה ולא נשים לב שהיא זו שמקנאה בנו.

בשנים הראשונות זה היה לי קשה יותר היום אני מפרגנת לה על כל מה שטוב לה  וכל המתנות שהיא קיבלה,

ועדיין-מאד קשה לי להיות איתה ואם יוצא שאנחנו יחד שבת או חופשה או מפגש משפחתי אני חוזרת מתוסכלת וממורמרת הביתה ואין לכך כל הצדקה-כי החיים שלי ב"ה נפלאים!

מה אתם מציעים לי לעשות?

להמשך »

מצב מורכב בין ההורים בתקופת השידוכים

אני בחורה בת 26 בשידוכים, גדלתי בבית שכלפי חוץ היה מצויין, חם וטוב. הורים מסורים ותומכים שלא מחסירים כלום מהילדים. בית של חסד, הכנסת אורחים ועוד…
ובאמת יש לי אמא מדהימה שעשתה ועושה הכל בשבילנו.
מה שקורה שהיא התחתנה עם בנ"א קשה מאוד, חולה על עצמו וכל מה שקשור אליו. הביא את הילדים כדי שישרתו את מטרתו. גדלנו על השפלות ופגיעות מצידו וויכוחים ומריבות בלתי פוסקים של ההורים. זאת היתה המתכונת…
בנס יצאנו מה שיצאנו.
יש לנו כוחות יכולות וכישורים רבים מעל הסטנדרט, ב"ה.
מה שקורה שכשגדלנו הבנו שאמא שלנו מוגדרת אשה מוכה והאבא מכה עם עוד כמה הגדרות לא משהו לגביו. ככל שגדלנו התנגדנו ליחס שלו כלפינו (וכלפיה), טיפלנו בעצמנו והגענו למסקנה שהוא לא יכול לפגוע בנו בשום צורה. מה שקורה שרק היום אמא שלי מבינה את המקום שלה והיא כבר לא מוכנה להשאר איתו, למרות גילם הדי מבוגר .
מה שקורה שכרגע המצב בדיונים, רבנים, רבנות וכד.. ובין לבין מריבות שלא פוסקות ויוצאות מפרופורציות.
השאלה היא כזאת: יש לי הצעות ואני לא מסוגלת להיפגש.
המצב בבית עדיין לא מוגדר וזה משפיע על הכל.
אם זה יתקדם אני לא ממש יודעת איך להציג את המצב, במיוחד שאין עדיין הגדרה, הכל באוויר.
צד נוסף של קושי זה המקום הקשה של בניית בית אישי שלך (אפילו רק פגישה) לצד חורבן ביתך, בית הורייך.
יש כאן גם את הצד התכני וגם את הרגשי והמצפוני.
נפגשתי עם בחור והרגשתי שאני לא רוצה שזה התקדם, זה מקשה על הכל!!
בגדול החלטתי לא לצאת כרגע, אך זה מרגיש לי לא ממש נכון, וזה בוער בי עכשיו יותר מתמיד. במיוחד שהזמן לא נעצר.
אני נמצאת כרגע בדילמה מאוד קשה. מה לעשות? מגיעות הצעות טובות ואני דוחה אותם. מחכה לראות איך המצב בבית ימשך.
ומצד שני מחכה לבנות את הבית שלי, הפינה החמה והיציבה של משפחתי.
לקחתי כל כך הרבה מהבית, עיבדתי את הדברים ובניתי משהו חדש, אחר. מחכה כבר לחוות זאת בפועל, בעז"ה.
ועכשיו הכל כל כך באויר ומעורער ולא ברור.

להמשך »

איך להתמודד עם קנאה שאוכלת מבפנים?

גיליתי קנאה מאוד עמוקה וכואבת בגיסתי, שיושבת על משקעים וחסכים מילדותי. אני באה ממשפחה מרובת ילדים האמצעית במשפחה. גידלתי את אחיי הקטנים, עזרתי ללא סוף במטלות הבית השוטפות- ניקיון, בישול, אפיה, כביסה ועוד, כמו עקרת בית קטנה.. ומה קיבלתי מהוריי? רק (כמעט) ביקורת ביקורת ביקורת!!, מה עוד לא עשיתי ומה טעון שיפור…
כמעט ולא קיבלתי מהם הערכה, מחמאות, פרגונים או חום ואהבה סתם כי אני בתם או גמול למעשיי. תמיד הרגשתי שאהבתם אליי (ואל אחיי) הינה על תנאי ושתמיד אנחנו צריכים להוכיח את עצמנו כדי לזכות באהבתם והערכתם שכמעט ולא הגיעה, ואם כבר זכינו לקבל מהם אז בקמצנות ובדקדקנות יתרה…

להמשך »

בעלי יותר מדי קשור לאחיותיו

בעלי יותר מדי מחובר לאחיות שלו. בעלי יתום משני הוריו,ומי שנשאר ממשפחתו הן אחיותיו. הם משפחה מאוד מאוד מחוברת. הרבה יותר מדי מחוברת לפי דעתי. חשוב לציין שכרגע אנחנו גרים בבית שלו מלפני הנישואים, שזו בעצם בית מחובר יחד עם אחותו, כמו יחידת דיור. ממש כמה מדרגות מפרידות בינינו. מה שמקשה עוד יותר על העניינים. עברתי מלחמות חורמה כדי לשכנע אותו לעבור מכאן, ואני מקווה שזה יקרה בקרוב. בעלי ואחיות שלו נוהגים לעשות כל שבת ביחד(!!!) כל שבת! עד עכשיו זה לא הפריע לי כלכך מכיוון שהיינו באמת בשנה הראשונה לנישואים וזה נהוג להתארח, ואני מבחירתי האישית העדפתי לא ללכת להורים שלי לסירוגין כי אני לא כלכך אוהבת להתארח אצלם מהעדפתי האישית. לבעלי אין התנגדות ללכת אליהם למרות שכמובן הוא מעדיף את האחיות שלו. רבתי עם בעלי עשרות אלפי פעמים על העניינים האלה והוא נעול בדעתו ולא מבין אותי אפילו לא בטיפה. לא מזמן התברר לי שכאשר נעבור מכאן, הוא רוצה שנשכיר דירה שקרובה לכאן מרחק הליכה בלבד, כי הוא רוצה להתארח כאן 3 פעמים מתוך חודש. הנושא הזה אף פעם לא עלה בעבר וזה מאוד הפתיע אותי. אני ממש לא רציתי בזה. אני טוענת שהוא לא מבדיל בין להתארח, לבין זה שהוא הופך את אחיותיו למרכז החיים שלנו. אני מרגישה שאנחנו לא זוג בכלל בלעדיהם. אין לי מוטיבציה לבשל ארוחות צהריים כי אחותו מבשלת כל יום אוכל טרי טרי וזה משהו שאני לא עומדת בו(היא לא עובדת). כשאמרתי לו שאני רוצה את רוב השבתות לעשות לבדנו, ועם הילדים שיגיעו בעז"ה, הוא אמר לי בשיא הכנות שהוא לא מבין מה נעשה שנינו לבד שבת שלמה בלי משפחה מורחבת. כשיש חג חנוכה- מדליקים נרות רק עם האחיות. כשקונים או מכינים משהו טעים- ישר חולקים אותו איתם. אין לנו לבד בכלל. יש עוד אין ספור דוגמאות. היו מצבים שאחיות שלו עלו אלינו הביתה בהפתעה דרך הכניסה האחורית של הבית, דרך הבית של אחת משלושת האחיות,

להמשך »
דילוג לתוכן