ייעוץ בנושא ילדים

התחבטויות

איך לעזור לחברה שהוציאו אותה מהבית?

ש לי חברה גם כן חרדית אולי כלפי חוץ פחות אבל אני יודעת שבפנימיות שלה היא נשמה גבוהה מאוד.
לפני כמה חודשים ההורים שלה הוציאו אותה מהבית בשל התנהגות שפחות התאימה להלך הרוח שלהם. היא ב"ה הסתדרה ומצאה מקום לגור בו אבל אני לא רגועה ולא מבינה איך זה הגיוני שהורים יוציאו את הילד שלהם בגלל שהם חושבים שהוא איזה תפוח רקוב חלילה. הרי זה לא ברור שאם למישהו קשה צריך לעטוף אותו בחום ואהבה ביתר שאת?? אני מנסה לעזור לה ע"י הקשבה כשהיא מדברת על המצב אבל אני לא ממש יודעת מה להגיד לה. השאלה שלי היא כזו: איך אני יכולה להקל ולעזור לה במצב שהיא נמצאת בתוכו?

להמשך »
התחבטויות

בני לא מקבל מרות ועושה ככל העולה על רוחו

בני בן 17 וחצי. ילד מורכב ומאתגר. אי אפשר לתאר כאן את כל השנים האחרונות שעברנו איתו,במוסדות החינוך שלו, טלפונים מהמורים כל שני וחמישי, השעיות מהלימודים, התחצפויות, הרבה קושי.
הוא מאובחן עם הפרעת קשב ומטופל ע"י כדורים מתאימים.
בכל פעם שהוא מגדיש את הסאה בהתנהגותו הוא מבקש את סליתחנו…לצערי איני מאמינה לו. אבל זה מילא.
לצערי יש לו סמרטפון פתוח מה שמוביל לפתיחת גבולות נוספות ומצערת מאד.

להמשך »
התחבטויות

הילדים שלי מתביישים בי

יש לי ויטליגו בהקת העור בידים ועוד מקומות בעור ועכשיו מתחיל להתפשט לי מסביב לפה ועל הפנים..
רציתי לבקש את עצת הרב מה אפשר לעשות בנידון.
אני אב לארבעה, והילדים מתביישים בי ליד החברה שלהם.

להמשך »
הלכה

אשה אמורה להיות זמינה כל הזמן להולדת ילדים?

אנחנו נשואים כ-10 שנים, והורים ל ארבע בנות לאחר כל הלידות קיבלתי היתר מרב לקחת מניעה בזמן ההנקה.
כעת הבת שלנו בת שנתיים וכבר שנה בערך שלא יונקת, אך לי וגם לבעלי עדיין קשה לחשוב על הריון נוסף.
אשמח מאד לקבל תשובה האם זה בסדר מבחינת דעת תורה? (ולא מבחינת דרכי חסידות וכ').
וגם מבחינה השקפתית, האם כל אשה אמורה להיות זמינה כל הזמן להולדת ילדים???

להמשך »

אין לנו בית משלנו!

מהיום שהתחתנו גרים אצל החמים. בזמן האחרון מרגישה שהחיים סוגרים עליי, לא מוצאת עבודה, לא הסתדרתי בעבודה הקודמת, התשלומים של הגנים חונקים, ווכבר חודש אני לא מוצאת עבודה…. אנחנו בתהליכים לקניית דירה כי כבר לא יכולה להשאר אצל החמים אני מרגישה שאני מתפוצצת הם נכנסים לי לחיים אין לי פרטיות חמתי ממהרת לספר כל דבר שהולך בבית…. הבית עולה הון וכל מה שחסכתי בחיי זה כאין וכאפס… אבל כבר הגיעו מים עד נפש בלתי אפשרי לתפקד ככה כולנו ישנים בחדר אחד בעלי והילדים. הקטן שיהיה בריא ילד לא קל… סובלת עד היום מהשינה שלו וקופצת מכל פיפס בלילה… כל בכי אצלו מקפיץ לי את הלב… חמי אובססיבי אליו מדאגה וזה פשוט הורס לי את החיים לא נותן לי לגדל את הילדים כמו שאני רוצה מתערב לי בחינוך דוחף ממתקים כשמגיע זמן לאכול… חמתי עושה לי פרצופים למה עזבתי את העבודה הקודמת שהייתה טובה כביכול…. בעלי דיבר עם חמי כמה וכמה פעמים אבל זה כמו לדבר לקיר… וכרגע אנחנו חיים מהכסף שלו אז פשוט אני סובלת ושותקת אבל מתפוצצצצצת מפנים וכל פעם רבה עם בעלי בגלל חמי או חמתי או הילד שכל בכי אצלו עד השמיים וחמי קופץ עם האובססיה שלו אם הוא רק משמיע פיפס … אני כבר בחרדות מהילד לא מרגישה חיבור אליו זה ממש גורם לי לאנטי…. נוסף לכך זה הפחד לתחזק בית לבד אני ממש בהסטריה לא להגיע לחובות וכאלה… כל יום נהיה יותר גרוע וממש אין לי טעם בחיים לא מחייכת בקושי צוחקת כלום לא מעניין אותי….כותבת את זה בדמעות כשכולם ישנים לא מצליחה להרדם מרוב לחץ …מקווה שתבינו אותי שפכתי את כל מה שיש לי בלב כבר לא יכולה להכיל

להמשך »

הילדה שלנו משקרת

אנו שמים לב שבת הזקונים שלנו, בת 10, במקרים רבים אינה דוברת אמת. הילדה מבולגנת מאוד ולא דואגת לסביבתה, ותמיד כששואלים אותה האם היא עשתה דבר מסויים, היא טוענת שלא. ישנם מקרים רבים שבהם ברור שהיא עשתה את הבלגאן, אבל תמיד היא מתנגדת ואומרת שזו לא היא ואף בוכה ונעלבת. ברור כי היא משקרת, והדבר חוזר על עצמו המון. מה ניתן לעשות ? תמיד חינכנו את ילדנו לומר את האמת, ועם האחים הגדולים לא היו בעיות כאלה. נשמח ליעוץ בנושא

להמשך »

הבן שלי בחרדות

בני בן ה9 סובל מחרדות. תחילה היו חרדות סביב פחד שמשהו רע יקרה, פחד להיחטף, פחד למות וכיוצ״ב
לאחר שחווה פאניקה גדולה, החל לספר לי שעולה לו חרדה גם על שמרגיש שאינו מחובר לה׳, שה׳ לא עוזר לו והוא לא יודע אם הוא קיים.
ואני לא יודעת מה לענות לו.
באור לי שבמצב ה״הסתר״ שהוא חווה זה טבעי לחוש כך. השאלה מה התגובה שלי צריכה להיות.
למשל כשאומר דלא יכול להתפלל… להגיד לו שזה בסדר? שינסה קצת? או מה?

להמשך »

ילד שלא אוהב גמרא

בננו כבן 12, לומד בכיתה ז' בתלמוד תורה ואנחנו מאוד מודאגים ממצבו. לאורך השנים עשינו המון דברים כדי לעזור לו, הוא תופס את רוב הזמן שלנו, אבל המצב עדיין לא טוב. מדובר בילד מקסים וחכם מאוד, בעל כשרון, בעיקר כשרון טכני מסחרי ואירגוני, הוא פחות מתעניין בשאלות עיוניות תיאורטיות. הוא טיפוס שאוהב לעשות מה שהוא רוצה, קשה לו לקבל סמכות, אבל אם אנחנו נחרצים באמירה שלו, הוא מכבד את זה. הוא אוהב רכוש ונפשו אינה יודעת שובע, הוא כל הזמן רוצה דברים. הבעיה שהראש שלו בכלל לא בלימוד. הוא לומד בתלמוד תורה, הוא לא אוהב ללמוד, אבל הוא מספיק חכם כדי לקבל ציונים סבירים בדרך כלל. אבל הכל פה על כרעי התרנגולת. אנחנו מרגישים שהוא לא מרגיש קשור ללימוד התורה וזה פשוט לא מעניין אותו. לא משנה אם זה לימוד גמרא, או משנה. הוא גם לא אוהב ללמוד איתי. חשבתי שהבעייה היא בי, ולכן הצמדתי לו אברך שידוע ביכולת הסברה מעולה, אבל גם הנסיון הזה לא החזיק מעמד למשך הרבה זמן. הילד פשוט הפסיק ללכת אליו. היום הילד לא לומד עם אף אחד מחוץ לכיתה, הראש שלו לא בלימוד בכלל, ולמרות שאני אברך, הילד כבר מכריז על זה שהוא רוצה לעבוד. הוא אומר שמבחינתו כבר היום היה עוזב את המסגרת ויוצא לעבוד. אנחנו מודאגים מאוד מזה שאין לו חיבור ללימוד הגמרא, איך הוא ישרוד בישיבה בלי לאהוב לימוד תורה. עשינו לו אבחון דידקטי והמליצו על אבחון הפרעת קשב והוא באמת אובחן עם הפרעת קשב. הוא לוקח את התרופה ונמצא במעקב אצל רופא, אבל הוא לא רוצה ללמוד. עושה טובה שהולך לתלמוד תורה ומחפש כל הזמן תירוצים להתחמק ולא ללכת לתלמוד תורה. הוא אומר שמשעמם לו שם, אבל הוא אינטליגנט וזה תלמוד תורה ברמה גבוהה ויוקרתית, אז למה משעמם לו. חשבנו שהוא מבין מהר את הגמרא ולכן הוא משתעמם, אבל גם כשאני לומד איתו לפי הקצב שלו הוא לא אוהב ללמוד. וגם כשהוא לומד, הוא קופץ מעניין לעניין. האמת שלא כ"כ כייף ללמוד איתו. הוא כל כמה זמן זז או קם לשתות או לנשנש משהו או שירותים או משהו… וגם כשהוא יושב במנוחה סוף סוף, יש לו שאלות שהוא מנסה להבין מה יהיה הדין בכל מיני סיטואציות מוזרות שהוא ממציא – זה במקום לחכות רגע להבין קודם את מה שכתוב. הוא פשוט לא מבין שצריך לדעת פשוט מה שכתוב בגמרא ואחר כך לשאול שאלות. הוא מתיש. וגם הוא משתעמם ומתעייף מהר ומתחיל לדבר על נושאים לא קשורים או לרצות כל מיני דברים. אי אפשר ככה. חשבנו שאולי ריטלין יעזור (עברנו כמה סוגי תרופות), אבל זה לא משנה את הגישה שלו. כשהוא לוקח את התרופה הוא רק נהיה יותר מתון, אבל תכלס הוא לא משתנה. אנחנו מודאגים שהוא לא ישתלב בישיבה ולזה יכולות להיות השלכות חמורות על העתיד שלו, הלוואי שיכולנו לדלג על השנים הללו ולקבל אותו בן 20, אבל זה לא המצב ואנחנו ממש אובדי עצות. איך אפשר לחבר אותו ללימוד?

להמשך »

רוצה את הילדים שלא יהיו לי

אני בת 37, אמא לשני בנים ו..זהו.

עברתי המון ב15שנים האחרונות, הפלות, אכזבות לידות שקטות ואף תינוקת שנולדה ונפטרה, וזהו, מבחינה רפואית אסור לי יותר להרות.

וזה כל כך קשה לי!!! תמיד דימינתי את עצמי אם למשפחה ברוכה, זה כל כך מתאים לי, איך קרה שבסוף אני אמא רק לשניים?

אני זועקת את זה לשמים וכואבת מאד מאד.

הילדים שלי כל כך רוצים עוד אח או אחות ואין לי מה להשיב להם.

הלוואי שיכולתי לברוח למקום רחוק שבו לא כולם רואים את חצי הכוס הריקה שלי.

להמשך »
דילוג לתוכן