אם כולם יהיו חרדים-איך זה יהיה?

מה תכלית המגזר החרדי?
לו יצויר שרוב התושבים בארץ חרדים (לפי קצב הגידול של האוכלוסיה החרדית מדובר בתקופה לא אינסופית בלשון המעטה) איך המדינה תיראה?
אם האידיאל הוא להיות חרדי, עם כל המשמעות של זה, איך תיראה הכלכלה במדינה? האם תהיה דמוקרטיה? מי יתגייס לצבא? איך יראו מוסדות השלטון? העסקונה החרדית, שמור לי ואשמור לך, המקושרים והמיוחסים – הכל רחוק מאד מלהיות ענייני וישר.
השאלות האלה מטרידות אותי, כי אני חרדית, ומאמינה באמונה שלמה בתורה, אבל איך הכל מתיישב עם המגזר החרדי במדינה, שלא עובד בחלקו (וגם אלה שכן עובדים, בדר"כ מדובר בעבודות פחות נחשבות כמו רופאים, חוקרים, וכו'), לא מתגייס, לא מתנהל בצורה דמוקרטית (קשרים, מי שקרוב לצלחת מקבל, הכל רחוק מאד מלהיות אובייקטיבי ובלתי תלוי)
אם אנחנו מאמינים שהאמת נמצאת במגזר החרדי, וזו צורת החיים האידיאלית, אז בהנחה שכולם חוזרים בתשובה (בלי להתייחס למשיח) והחרדים נעשים רוב בארץ, איך תיראה הארץ? ארץ נחשלת?
למה המגזר החרדי מסרב לקבל לימודי ליבה? למה גברים צריכים ללכת לחנות, לראות שיש 30% הנחה, ולא לדעת לחשב מה המחיר אחרי הנחה?.. לא לדעת אפילו אותיות באנגלית.. למה החרדים כל כך מפחדים מידע? מאינטליגנציה?
האם ניתן להיות יהודי מאמין ומקיים תורה ומצוות רק בתנאי שהידע הכללי שואף לאפס והרמה האינטלקטואלית נמוכה? למה מוסדות חרדיים צריכים באופן כמעט אוטומטי להיות ברמה נמוכה יותר ממקביליהם החילונים?
למה יש במוסדות החרדיים אפליה, קשרים, עסקונה? אם מדובר בחברה אידיאלית, מה יהיה כאשר החברה הזו תהיה רוב במדינה?
אני מקווה מאד שתוכלו לתת לי תשובה מניחה את הדעת, כי כאמור אין לי ספק באמיתות התורה, רק שיש לי קושי גדול עם המגזר החרדי כחברה.
תודה רבה מראש,

לא מרגיש שייך לגמרי לשום מגזר-מה יהיה בשידוכים?

מפריע לי שאני לא סגור על עצמי ,מצד אחד אני נמצא בישיבה חצי יום (מקום שמאפשר גם ללמוד ולעבוד) ומצד שני אני יכול בלילה ללכת לאיזה בר לא משו,כך שאורח החיים שלי מאוד מבולבל ,וכל השנים תמיד אמרתי לעצמי אוקי זה אני אין מה לעשות ,אבל לאחרונה זה לא שפתאום נפלה עלי "הארה רוחנית " ,אבל אני בהחלט חושב מה יהיה בסוף לאן כל זה יוביל אותי וכמובן כל זה מתחבר לשאלה איך אני אתחתן ,איך אני אמצא אישה שהיא תהיה באותו ראש כמוני ,אני לא חרדי סטנדרטי אני גם אוהב להנות מהחיים ולא רק מטושלנט בליל שישי (מקווה שהבנתם לאן הרוח נושבת ) ,ואני שואל איך זה יקרה שאני בכלל אתחתן ואיך אני לא אצטרך להתפשר על כל מיני נושאים כמו כמה ילדים יהיו ואם למנוע את זה ,כי אני לא בדיוק בלשון המעטה דוגל בשיטה המחמירה שלהביא כמה שיותר ילדים במינימום זמן בלי יכולת לשלוט על זה כי כך הרבנים החליטו ,אני במקום אחר בחיים חצי חילוני וחצי /דתי או חרדי .
אז אני מאוד מקווה שהבנתם אותי למרות שזה נשמע מאוד מטעה ולא כזה מובן אולי ,אבל פשוט כתבתי את זה מדם ליבי כי אני אובד עצות איך ממשיכים מכאן ,מה לעשות ומה יהיה טוב בשבילי
תודה לכם על המענה ,ומקווה שתצליחו להחזיר לי תשובה ראויה .

שינוי השקפות בתוך מציאות חיים שלא השתנתה

כשהתחתנתי לא הייתי בשל מספיק לנישואים. רציתי לרצות את ההורים שלי. הייתי קצת ילדותי ונאיבי. ולכן למרות שבתוך הלב הסתפקתי אם בהמשך אהיה אברך לא דיברתי על זה בפגישות ואשתי לא הייתה מודעת לזה. אחרי מספר חודשים בכולל נשברתי
ודיברתי על זה עם אשתי. היא מאוד תמכה בי כלפי חוץ ועודדה אותי בדרכי. אבל כיום היא חוזרת ואומרת שמבחינתה שיקרתי לה וכו' ואני אומר לה שאני אכן מבין אותה אבל אני עצמי לא הייתי בשל וההורים שלי בכוונה תחילה חיתנו אותי מהר כוון שכבר היה לי תקופות שפחות למדתי וכו' והם בעצם רצו להשים אותי במקום שבו אני לא יוכל "לעשות שטויות".
כיום אני נפתחתי מאוד. אמנם אני שומר תורה ומצוות אבל אני לא רואה את עצמי מחוייב לשום תפיסה חרדית. אשתי אמנם מוכנה להתפשר כלפי בהרבה דברים אבל מבחינה רוחנית / חרדית היא לא מוכנה לזוז מילימטר גם בענייני חינוך עתידי וגם בכל סגנון הבית. לי קשה מאוד לחשוב שילדי יתחנכו ויעשו. וכן שכל הבית יתנהל בצורה שמנוגדת לגמרי לכל התפיסות שלי. ומצד שני אני זה ששיניתי כך שאין לי זכות לדרוש ושוב מצד שלישי אני לא יכול לחיות את כל חיי ולגדל משפחה בסגנון וצורה שאני רואה בצורה מאוד שלילית.
מה הפתרון שאני יכול למצוא לפלונטר הזה?

נמצא במקום שלא מתאים לי

אני בחור ממשפחה עצניקית מאוד בירושלים יש ששה אחים בחורי ישיבות וכולנו לא מתייצבים
אני בככלל לא בקטע שלהם ולא מבין את הקיצוניות הזו.
לא אכפת לי מי צודק אני לא מעונין בזה וזה רק עושה לי רע ומרגיש לי שזה מרחיק אותי מהשם.
אני גם לומד בישיבה עצניקית חשובה, וכולם שם קיצונים ופונדמנטליסטים. ואין לי שום אפשרות להביע דעה בעניין.
אני אוכל את עצמי כל פעם שצריך ללכת להפגנה ולעשות חילול השם. ושאני צריך לעבוד בשבילם בבחירות נמאס לי כבר מזה מה אני יכול לעשות. (יש לי עוד כמה חברים במצב דומה ואפי' מסובכים יותר ממני.)

משבר בעקבות התנהגות לא ראויה של תלמידי חכמים

עברתי בשנים האחרונות משבר גדול ביחס לתורה, ואני רוצה לשתף אתכם, אולי תוכלו לתת לי איזה מענה.
למדתי בישיבה, והתחנכתי על האימרה "הוי זהיר בגחלתם" של תלמידי חכמים, שכל דבריהם כגחלי אש.
גדלתי על יחס מאוד מכבד לרבנים. הסתכלות מלמטה למעלה. ציפיה שהם ייתוו מודל ודרך נכונה להתנהגות, בבחינת "ועלהו לא ייבול", שגם שיחתם של ת"ח צריכה לימוד וכו'. גדלתי על סוג של התבטלות, להגיד: "לא זכיתי להבין את דבריו", "אני הקטן" וכו'…
בשנים האחרונות היו כמה וכמה מקרים שהיממו אותי. כמה שאני רגיל לא לדבר על תלמידי חכמים, ולא לערער עליהם, אני לא יודע מה ללמד זכות.

נחשפתי להנהגות עם בעיתיות גדולה , דברים שלא הייתי מצפה מעצמי הקטן לעשות אז ק"ו מאדם גדול בתורה!

התרחקתי מהחרדים וכעת חולם לחזור

נותרה לי הביקורת על הציבור החרדי אבל יחד עם זאת הבנתי אותם טוב יותר הסכמתי איתם בהמון דברים.
אקצר ואומר היום אני כבר לא נער ומשתדל שלא למרוד. בפועל מבלי להיכנס להגדרות תבניתיות אני לא חושב שאני דתי אומנם אני חובש כיפה שומר שבת ואוכל כשר יש לי רגשות דתיים ואני אוהב את התורה אבל אני יושב על הגדר.
אני עדין מבולבל מרגיש שאת התשובות אני אוכל לקבל דווקא מהחרדים נכון באיזשהו מקום אני שונא אתכם (וגם קצת כועס על עצמי שאני שונא) אבל את התשובות את התיקון העצמי אוכל לערוך רק אצלכם.
אני מאוד רוצה להיות דתי ואפילו לאחרונה מעז לחלום על להיות חרדי או אדם ירא שמיים אבל אני נמצא במצב מורכב שאיני יודע מאיפה להתחיל אני עם חברה חילונית אני רוצה שנחזור בתשובה ביחד אבל אני עצמי לא סגור על עצמי מבחינת הדת
ללכת לישיבה אם לעשות זאת בצורה רצינית זה אומר להיפרד ממנה מה גם ששנה הבאה אתחיל את לימודי באוניברסיטה ואני מפחד שאשאב לתוך הישיבה ולא אלמד
אני בטוח שאתה קורא ומרגיש את הבלבול הגדול שלי אבל אין לי דרך להביע את עצמי טוב יותר מאשר כך.
אשמח לעשות סדר בדברים בצורה אנונימית

למה כל כך נמנעים מגירושין?

השאלה שלי מורכבת מהרבה סימני שאלה, כל סימן שאלה נוטף מדם שלי ושל עוד כמה מכרות מתמודדות. סימני שאלה שיוצרים סימן שאלה אחד ענק – למה??? למה כל כך נלחמים על הבית?
ברור לי שזה קורה בציבור החרדי בלבד, הפחד הזה מגירושין שהורס כל כך הרבה נפשות טובות. לחרדים אסור לחיות באהבה עם בן זוג כלבבם?
כמובן שאני לא באה להתריס ולא להתמרד כנגד הרבנים והמוסכמות, רק רוצה להבין, לדעת על מה ולמה אני מפסידה חיי אהבה וזוגיות בריאה.
מקווה שתשמעו את זעקתי וכאבי מהמילים ומבין המילים ותשובתכם תביא מרגוע לנפשי הסוערת והפצועה.

למה יש אצלינו גזענות?

לאחרונה נחשפתי למקרה גיזענות מזעזע במחוזותינו שלא יבייש אף כותרת בשערי עיתונים מפורסמים… האם זאת פעם ראשונה שאני ניתקלת בתופעת גיזענות במגזרנו? ממש אבל ממש לא! אך לא חשבתי שהדבר יכול להגיע לממדים כאלה!…
אז כפי שתיארתי לעייל, ברמה האישית לא מרגישה פגיעה מאחר ויש בי מספיק הגאווה והכבוד למי שאני, למה שאני ומהיכן הגעתי, אלא כואב לי יותר ברמה הקולקטיבית, הנורמות החברתיות והתפיסות המעוותות הקיימות בחברה אליה במקרה אני משתייכת. אחרי הכל אני עובדת סוציאלית, כך שהקול והמניע לשיוויון חברתי עדיין פועם בתוכי.
המקרה שנתיקלתי הינו שחברה אשכנזייה שיתפה אותי כי שני בניה הקטנים לומדים בחיידר באחד הריכוזים האשכנזיים בו יש בכל כיתה תלמיד אחד ספרדי בלבד! וגם הם משתכנזים… לאן הגענו? לאן עוד נגיע? המגמה הנ"ל אינה הולכת ונסוגה עם השנים, אלא בדיוק ההפך הוא הנכון! המכסה לספרדים רק הולכת ופוחתת…
אני לא באה ממקום של פגיעה אינדווידואלית שלי כי שוב זה לא המניע (מבחינתי שכל ילדיי ילמדו ויתחנכו רק במוסדות ספרדים וכך גם מעדיפה מלכתחילה), אלא ממקום של רצון לחיות בחברה יותר שיוויונית, יותר מקבלת את השונה והאחר, פחות מתנשאת ופחות פוגעת בכל מי שאינו עונה על ההגדרות והתיוגים שלה.
קראתי באחת התשובות לשאלה הזהה לשלי, כי יש הבדלי תרבות ומנטליות בין אשכנזים לספרדים, נכון אבל רק חלקית! אנו חיים כאן בארץ כבר 70 שנה! אני תימנייה, סבי וסבתי הגיעו מתימן בשנות החמישים וגידלו את עצמם, למדו בעצמם, פתחו עסק עצמאית והצליחו מאוד! כל ילדיהם דתיים והינם רופאים או עורכי דין מצליחים וכד', (הוריי התחרדו עם השנים). לא ניתן לומר עליהם כי המנטליות התימנית היא הדומיננטית והמאפיינת אותם, כי אם רק שאריות בלבד. בעלי ספרדי מעורב מכמה עדות. ההבדלי התרבות והמנטליות ביננו כלל אינם מורגשים וזניחים לחלוטין בחיי הזוגיות.
אז כל הקישקושים והסיסמאות של הבדלי תרבות ומנטליות בימינו אנו כבר פסה ומזמן אינו המרכיב המרכזי לתופעת הגיזענות. בבקשה נא לקרא לילד בשמו!…
כואב לי מאוד שבחברה החרדית יש כזאת דיפרנציאציה חזקה ובוטה בין אשכנזים לספרדים, יחס מתנשא ופטרוני לספרדים שאינו נובע מכוונות ומניעים טהורים של שמירה על המסורת, החינוך וכד', כי גם הספרדים הטובים ביותר חווים את אותה אפליה מול האשכנזים, אלא רק מתוך מידות רעות של שנאה! התנשאות! התנכרות! ובדלנות! וכד'.
היום אני במקום בחיים שיודעת לעשות הפרדה ברורה בין הדרך החרדית לבין החברה החרדית – שהם שני קווים שלעתים קרובות מקבילים ומתחברת כמובן לדרך הראשונה…
צר לי לומר אבל הקול שלי הוא הקול של רבים מחבריי שלא בהכרח רוצים להתערות בחברה האשכנזית, אלא רק מצפים לייחס יותר מכבד, פחות מזלזל ויותר מקבל לפחות את אותם ספרדים שכן רוצים להתערות אצלם.

עד כמה הבדלי השקפה חשובים בשידוכים?

הייתי בעבר בקהילה של חוזרים בתשובה/ מתחזקים, עד שהרגשתי שזה כבר לא מתאים לי ועזבתי לשנתיים בערך, כי למדתי במוסדות חרדיים ובסמינר חשוב בדרום.
ואז הציעו לי בחור מהקהילה, בחור טוב, מידות טובות ויר"ש, למד בישיבה טובה (לבעלי תשובה) בירושלים.
רק מה? הוא ספרדי ש"סניק. כך הגדיר את עצמו והוא הולך לפי הרב עובדיה זצ"ל.
אולם, אני אומנם לא אשכנזייה, אבל כן למדתי במוסדות אשכנזיים בבית יעקב (רק בתיכון) ואח"כ בסמינר ליטאי כשנה.
כך שקיבלתי יותר את ההשקפה הליטאית, ופחות מתחברת לסגנון הספרדי.
אבל שזה לא ישמע חלילה התנשאות או זלזול, אלא זאת הרגשתי בנוגע לסגנון ולמנטליות.
ועכשיו כשאני לא לומדת בסמינר הליטאי, אלא חזרתי ללמוד במרכז עם חברותיי מהתיכון (מסיבות שונות שאין כאן המקום לפרטן.) התחלתי לחזור לקהילה. אומנם בהדרגה ועדיין אני מרגישה לא מספיק "שם", וההשקפות שלי די מנוגדות להלך רוח שבקהילה. כמו הנושא של פאה, בחירת מפלגה (ברוח הבחירות הקודמות), הצמדות לקהילה ולרב אחד. (מה שמגביל אם נרצה לעבור לגור במקום יותר חרדי עם קהילה שלאו דווקא היא בעלת תשובה/ מתחזקת.) ועוד.
ומצד שני, כן התחברתי לבחור באיזשהו מקום, רק הנושא של ההשקפה, הסגנון והבלבול הזה בין הקהילות השונות של ליטאים וספרדים, גורם לי להרתע ולעשות חשבון מה באמת אני רוצה ומה מתאים לי.

אני בת סמינר חוזרת בתשובה, אבל נפלתי וקטנה אמונתי. אני אובדת עצות.

כשרציתי לעבור לסמינר, וויתרתי על 5 יחידות במתמטיקה ועל 5 יחידות באנגלית. קיבלתי היתר מיוחד מהרב שלנו להמשיך ללמוד באופן חיצוני את המגמות הנוספות לאחר שהרב בדק שאין בכך דברי כפירה. היה לי קשה מאוד לוותר על זה, אך מאידך שמחתי מאוד, כי אז היה לי זמן להתחיל להתעמק בחכמה יהודית, התחלתי ללמוד בצורה נרחבת יותר מבעבר פירושים, ספרי אמונה ומוסר, הלכות, תורה שבעל פה.. (אור החיים, מסילת ישרים, אורחות צדיקים, משנה תורה, ואפילו סיימתי כמה מסכתות בסדר זרעים ואני עוד מעט מסיימת את הסדר). כמובן שהכל קרה לאט לאט, זה תהליך איטי אך יעיל מאוד. בשלב מסוים, בסמינר, התבקשתי למלא בחינה באסטרופיזיקה, ואחת המורות ראתה אותי מחשבת חישובים ארוכים, מציירת מסלולים ומסמנת נקודות על תמונה של מערכת השמש. היא שאלה אותי איך אני יכולה ללמוד את הכפירה הזו, אז עניתי לה בכבוד ובכניעה שאין בזה כפירה כלל, ואפילו, יש בזה אמונה חזקה ומבוססת בה' יתברך. היא שאלה אותי האם בתור בת סמינר זה מקלקל את האמונה התמימה שלי בה', אז עניתי לה שאין זה מקלקל אלא רק מתקן את כל העבר שלי, את השנים שבהם חשבתי שאין ישות כזו כלל. היא פצחה בנאום חוצב להבות, על כך שהמדע מעורב בכפירה וזימה, שכל מטרתו הייתה להרחיק את האדם מבוראו.
אך כאן כבר אבדו עשתונותיי, וברגע אחד החלטתי להציף בפניה עובדות מוכחות לכך שהיהדות קדמה למדע והמדע הוא חלק בלתי נפרד מהיהדות. הסברתי לה על טענת האר"י הקדוש, שדומה מאוד לטענה על המפץ הגדול, שלמעשה- פירש את חלק מהתהליכים האלו. (רק בשינוי, במקום לקרוא לדבר "מפץ" הוא השתשמש בכינוי "אור אינסוף" וכו') כמובן שיש בזה המון עומק ולא אפרט כאן. אך טענתי הייתה שדברי האר"י נכתבו במאה ה-16 ואילו תאוריית המפץ הופצה רק ב1949.. הסברתי לה על משפט פיתגורס, שמקורו במסכת סכה.. וכו' וכו'. היא כעסה מאוד אך לא הראתה את זה. ניסיתי להסביר לה שכל אלו רק מחזקים את האמונה שלי, ושל רבים אחרים, שבאמצעות החכמה האינסופית אני מתחזקת ביראת שמיים ואהבת ה'. ואילו היא- המשיכה לטעון טענות ללא ביסוס כלל כמו "מדע זה שקר" .
כך לאט לאט כל המורות התקהלו סביבי עם שאלות נוקבות כמו "איך את, בת ישראל, מוכנה להתקלקל בכזו קלות ראש בעזרת מדע?", "לא כדאי שתשתמשי בחכמה שלך כדי לבנות בית? יותר טוב מאשר לבנות איזו חללית שלא תוביל לשום מקום"..
ואז התחלתי למאוס בזה, לא ייתכן! לא ייתכן שישנם אנשים שפשוט לא מודעים לאור הטוב הזה שהקב"ה ברא! כל החכמה הזו, היא של ה' ומה'. ולמה צריך להדחיק את זה?
לאט לאט גם הבנות התחילו להבין שמשהו לא בסדר איתי, אני בחורה שתקנית, אינני נוהגת לתת לבנות להעתיק במבחן או לרמות, אפילו סתם לדבר בשיעור. לדעתי היושרה האמיתית נמדדת בין אדם לעצמו, ולא כלפי אחרים. ולכן אני לא מרשה לעצמי לתת לבנות אחרות להעתיק או להפך, גם אם התשובה תהיה במרחק של מבט אחד. הבנות חשבו שאני מאוד סנובית, סוג של בחורה שדואגת רק לציונים שלה. (כולן אחת אחת ללא יוצא מן הכלל, מעתיקה במבחנים)