ייעוץ בנושא התחזקות

מסובך! בשידוכים, בבית, ובקשר עם הקב"ה

שכולם הולכים הביתה ואני
נשארת בחדר שלי ומתחילה להאמין שאולי זה באמת יקרה
ואני יישאר לבד,אז למה לי לשמור על עצמי מבחינת צניעות/
ללכת לשיעורי תורה/להתאמץ להתפלל 2 תפילות ביום.
שגם ככה יש ימים שהתפילות בטעם של נעל בפה
אבל אני ממשיכה להתמיד בהם כדי שאני יחזור לעצמי
גם ברגש המעשה לא יהיה רחוק ממני,אלא קרוב ומוכר.
זה נשמע אולי ממש קטנוני,כי אין אנחנו עובדים את ה'
בשביל לקבל משהו בתמורה.

להמשך »

יש סיכוי שלא להענש על עברות?

התחלתי להתקרב לא מזמן ולהתחזק וראיתי שכמו בכל דת,
לפי היהדות, יש עולם הבא, גן עדן, גיהינום, גלגולים, היכלות, חיבוט הקבר ועוד שלל דברים לאחר המוות.
נראה כי לאף אדם רגיל אין סיכוי לא לעבור בכל המקומות האלו ולהימנע מהם, אלא לצדיקים גמורים.
אם כך, איך אפשר לעבוד את ה' בשמחה עם כל הדברים הנוראיים האלו שמחכים לכולנו לאחר המוות?

להמשך »

מחפש את עצמי מבחינה רוחנית

אני נשוי מעל שנה לאישה מדהימה וטובת לב. מרוצה מאוד מהבחירה שלי ומהנישואין שלנו אבל…
הנושא הרוחני/ הלכתי הוא אחד הקשיים הגדולים שלנו בחיי הנישואין וכל תקופה זה צץ ועולה מחדש בלי שאמצא דרך נכונה.
אני התחתנתי בגיל מבוגר יחסית לחברי בישיבה במהלך שנותי כרווק פחות שמרתי על דברים רבים שקשורים להלכה – כגון תפילות במנין ולא במנין, סרטים, סתם חוסר מצפון מאי קיום הרבה דברים חשובים בהלכה, שירת נשים ועוד (דברים שמקובלים לצערינו בקרב בחורי ישיבות אבל..) תמיד זה עמד אצלי בסימן שאלה שיש צורך להשתנות ולהתאים את עצמי לאורח חיים חרדי כמו שהגעתי ממנו אבל לצערי דבר לא נעשה.
לאחר נישואי בשעטו"מ הרגשתי רצון לפתוח בדף חדש ולהתחזק בדברים אלה אך לצערי לא שרדתי בזה יותר מתקופה קצרה, אט אט חזרתי לעצמי שוב ושוב.
לרעייתח שתחי המצב הזה מאוד לא נוח היא מרגישה (מה שגם אני מרגיש) ריקנות, הרגשה של בית חילוני עם בעל שחובש כיפה בחוץ, הרגשה לא נעימה ולא רצויה.
מידי תקופה הנושא זה עולה בשיחות ביננו אני מבין אותה ומנסה להשתנות אך זה לא מצליח לאחר תקופה שוב נופל ושוב לא מצליח.
מנסה לחפש דרכים כיצד ניתן להשתנות ובאמת למצוא את הדרך הנכונה לעבוד את ה' בצורה טובה ונכונה.

להמשך »

לא מצליחה להתקדם

ברצוני לדעת איך עוד ניתן להתמודד עם מניעות ,קשיים,עיכובים
יש לציין מדובר על עיכוב של שנים ,הרגשה של תקוע לא זז
במבויי סתום ללא מוצא ועולם כמנהגו נוהג.
כמובן ששערי דמעות ותפילה לא ננעלו וסגולות למינהים והשתדלויות ללא הרף והעיקר אמונה בהשם יתברך השאלה? היא לא יכול להיות שאדם עם רצון עז ומוכן למסור נפש ולהוושע ולא נוושע נכון שאין לדעת חשבונות שמיים והכל לטובה והכל מעולה וזה תיקונים וכיו.
אבל אנו נמצאים בעולם של עשייה אין סופית! מה עושים ?
הרי השם יתברך ברא אותנו עם חסרונות ומעלות
לא יכול להיות שיש עיכובים של שנים ולא זזים קדימה
וברור ששום דבר לא מובן מאליו
הבטחה ירידה לצורך עלייה זה בלתי נתפס!! על איזה עלייה מדובר
הרי השם יתברך ברא אותנו כדי להטיב לנו
בחיי יום יום נהיה יותר קשה ועמוס אין שלבת הנפש!
על לא עוול בכפי נגרם וגורם לאנשים הכי קרובים ויקרים לעוגמת נפש
ולדאגות יתר ןכיו…
אשמח לקבל עצה דעה עזרה
חשוב לציין לא כתבתי מתוך יאוש אלא מה עוד לתקן? לשפר?ליישם

להמשך »

רוצה שהתפילה תעניין אותי

כול הזמן אומרים לי להתפלל ולי אין כוח.
ולא רק זה אלא אני צריך לקום כול יום
בשעה 7 ללכת לישיבה ולי אין כוח לקום כזה מוקדם.
אני רוצה לשאול אותכם מה לעשות
אני לא יכול לקום כול יום כזה
מוקדם? ואני רוצה לדעת איך עושים שהתפילה תעניין אותי??

להמשך »

מתוסכלת מהשימוש שלי באינטרנט

אני בחורה בת 18 מתחזקת ב"ה, בביה"ס חרדי.
אולם כמו שציינתי אני בחורה מתחזקת, (סוג של בעלת תשובה רק מבית מסורתי-דתי) ובבית הוריי היקרים יש איטרנט פרוץ, פלאפונים לא כשרים וטלויזיה.
ברוב הזמן אני נמצאת לבדי בבית עם המכשורים למיניהם.. כיוון שהוריי עובדים ואחיי נשואים ב"ה.
כך שהניסיון גדל שבעתיים, כי לצערי נכשלתי בעבר במראות אסורים, ויש בי פחד להישאר לבד מול האיטרנט וח"ו להכשל ולמעוד…
חוץ מזה המקום הנקי שאני יכולה להמצא בביתי זה החדר שלי, שהוא סוג של "מקלט", אבל לא קל לי להיות בו ברוב הזמן כי מחשב זה סוג של פורקן ובילוי בשוטטות רחבי האינטרנט במקומות כשרים כמובן.
בקיצור, אני מרגישה "חרדית" והשימוש באינטרנט ממש לא מתאים לרמה הרוחנית שלי ולמרות שהחיים החרדיים עדיין לא מתנהלים בבית הוריי, קשה לי ליישם את עניין הרחקתי מהאינטרנט (שגדו"י אסרו להשתמש בו) ואני "מתירה" לעצמי להשתמש באיטרנט לצורך שיעורי תורה, אתרי תורה וכו'. והדבר מרגיש לי סתירה, שאין זה דרכה של תורה ורצון ה'.
מקווה שהדברים מובנים וברורים.

להמשך »

הסתכלות חיובית על עצמי והעולם

אני בחורה בת 18 מתחזקת ב"ה.
כשאני רואה חילונים אני (לצערי) נוטה לדונם, וכועסת על איך שהם ניראים/מתנהגים, באשמתם או שלא באשמתם..
וקשה לי עם כך, כי לא רק שאיני יודעת כרגע לקבל את אלו שאינם שומרי מצוות, (למרות שלפני שהתחזקתי, גם אני הייתי אחת מהם..) אלא, אני גם לא מקבלת את עצמי, אני יורדת על עצמי, מוכיחה לעצמי שאין בי כלום , לא יצמח ממני שום דבר ומה ישאר ממני??? בקיצור, את התביעות על החילונים אני עושה על עצמי ביתר שאת.. איך משנים את ההסתכלות עליי ועל הסביבה? יש לציין, שהכוונה היא לא רק לחילונים אלא לכל אדם במצבו הרוחני/ גשמי כרגע.

להמשך »

מתוסכלת מעצמי!!!

אני מתוסכלת. מתוסכלת מעצמי, מהחיים, מהדת, מהכל.
אני כל הזמן כועסת, כך הזמן בנפילה, בקושי, בכאב.
אני עושה ההפך לגמרי ממה שבת מלך צריכה לעשות. אני מרגישה מרוחקת מהכל. אני מרגישה ויודעת שאני מאכזבת את הקב"ה. אני כל כך מתביישת שאני מתנהגת ככה וכל כך רוצה להיות צדיקה(!), להרגיש באורות, שאני במקום שלם ואמיתי אבל אני כל כך לא שם. רחוקה מזה אלפי שנות אור.
אני יודעת שזה עבודה אבל אני מרגישה שאני נזרקת למים ואני פשוט טובעת. כל שניה ושניה אני מרגישה שאני בניסיון ושאני פשוט לא עומדת בשום ניסיון.
אני רוצה להתחזק, אבל משהו בתוכי כאילו כועס כל כך ולא רוצה את זה אולי אפילו מיואש.
אני פשוט לא מבינה…מאיפה מתחילים? מה הצעד הראשון? אני לא יכולה עם כל החוסר וודאות הזה.
אני מגיעה למצב של שנאה עצמית. אני כולה בת 18 ויש לי כל כך הרבה חששות, ספקות, שאלות עמוקות כל כך.
כל הזמן אני מרגישה צורך לבכות ולפרוק כאב. אני מתפוצצת.
אני מרגישה שלא כל כך מבינים אותי ונותנים לי תשובות שאני לא מצליחה לקבל ולהכיל.
.
אני רוצה שיהיה לי שקט בראש. רוצה להתעסק בדברים אמיתיים ולא בהבלים אבל פשוט לא יודעת מה לעשות.
אני מתחננת שתתנו לי עצה, עזרה או הכוון. משהו להאחז בו.

להמשך »

מתגעגעת לתמימות שהיתה לי

עד שהתחתנתי הייתי אחת הצדיקות שיש… ופתאום גיליתי שלא כולם צדיקים יותר מדי, בעלי עשה מה שרצה, אבל הכריח להיות חרדית מאד כי אני רעה וצריכה להתחזק… הוא ואמא שלו השתמשו בתנ"ך כדי להפכו לחגורה שחובטת בי. התחלתי לפתח שנאה קשה לדת ולאלוקים, וגם כיום שהעניינים ביננו הסתדרו, פתאום הוא נהיה צדיק והתחזק, אני נשבר לי.. מתגעגעת לימים שהתפללתי ברצינות ובדבקות, היום אין לי שום רגש או חיבור לדת. אני גם רואה שכולם מסביבי שקרנים עושים את עצמם חרדים אבל שופטים את כל מי שלא צדיק.
רוצה לחזור לימי התמימות, אבל לא מצליח לי…

להמשך »

נאבקת על כל מצווה

אני מרגישה תמיד במאבק פנימי, מלחמה גדולה. יש בי בתוך רצון ענק ועצום לקיים את המצוות, ללכת בדרך התורה ולהקים בעז"ה בית של תורה וחסד. ברור לי שאני רוצה שבעלי ילמד תורה וכן ילדי. אך מצד שני, על כל מצווה קטנה וגדולה אני נאבקת. כל בוקר קשה מחדש להתפלל, לשים חצאית, לברך. אני רוצה לשמוח. ואני מוצאת את עצמי רק כל היום נלחמת.
אני מרגישה ניגוד ענק בתוכי. ולא יודעת מה לעשות. התורה היא חיים והיא השמחה, איך ייתכן שכ"כ הרבה כוחות לוקח לי כל דבר ואני רק עצובה??
כל הזמן נאבקת לא לדבר לא יפה, לשון הרע ואפילו לא ליפול ליאוש ולרחוב. ומבתוך אני רוצה רק קדושה ורק טוב.
ורוצה לשמוח באמת. לחיות את התורה. ובקלות, אין לי כוח להילחם יותר.

להמשך »
דילוג לתוכן