ייעוץ בנושא דקדוק במצוות

זוגיות

אשתי צנועה מדי

אני נשוי באושר 5 שנים ואנחנו חיים באושר חוץ מדבר אחד שבזה כבר כמה שנים אנחנו לא מגיעים לעמק השווה וכל כמה חודשים אנחנו נכנסים לוויכוח סוער עם ביטויים לא יפים וכו' אז ככה אשתי מאוד סטנדרטית בנושא הלבוש אבל שנה אחרי החתונה היא התחילה להקפיד יותר מידי חזק על צניעות יותר מההלכה התחילה ללכת חצאיות יותר ארוכות (היא לא הלכה ח"ו מעל הברך) וכל בגד שהיא קונה היא שמה סיכת ביטחון לצוואר ואילו בבית כל פעם שאני מגיעה הביתה היא מושכת את החצאית כלפי מטה וזה לא קצרה בכלל .. כל הזמן בבית היא בודקת שלא יוצאים לה שערות מהכיסויי ראש .. ועוד כל מיני דברים שהיא חושבת שזה יותר צנוע ….יותר מההלכה
ואני דיברתי איתה הרבה פעמים על זה והיא לא מעוניינת לשמוע
ואני לא רוצה שהיא תתלבש לא צנוע רק שתתלבש על פי ההלכה ובלי כל מיני נערווען ..
וכל פעם אני מחליט שיעלה.. זה מעניין אותי ושתעשה מה שהיא רוצה ..אבל זה מחזיק לי חודשיים גג ..
אז האם אני בסדר והיא הבעייתית או שאני הבעייה פה ??

להמשך »
הלכה

צער גדול ממנהג והיחס לכיסוי הראש

אני אברך נשוי עם ילד הדר באמריקה, קודם תודה רבה על האתר שלכם המרבה דעת וחיזוק בתוך עם סגולה חזק וברך!! והנה לשאלתי, הדבר הזה מעיק וכואב לי הרבה והוא, שבפעם ראשונה שפגשתי עם אשתי ראיתי שערה היפה על ראשה וכמו שכתוב בשיר השירים ״הִנָּךְ יָפָה רַעְיָתִי הִנָּךְ יָפָה עֵינַיִךְ יוֹנִים מִבַּעַד לְצַמָּתֵךְ שַׂעְרֵךְ כְּעֵדֶר הָעִזִּים שֶׁגָּלְשׁוּ מֵהַר גִּלְעָד״, אבל אחר חתונתי נעשה דבר טראגי מאוד!! אשתי גלחה כל שערה, ואינם עוד! ולמה נעשה הדבר המוזר הזה? משום איזה מנהג שנתחדשה לפני מאתיים וחצי שנים.. וטעם המנהג הוא משום חציצה (שבימינו לא שייך) וגם משום שלא תראו שום שער בחוץ (ואיננו מבין בדיוק מה הבעיה עם איזה שערות יראו בחוץ, וכל המקור הוא רק מהזהר) והפנים היפה של אשתי נשתנה לרעה, כל פעם שאני מגיע הביתה אחר יום קשה אני רואה אשתי עם מטפחת הסובבת כל ראשה.. ואני רואה הנשים הגוים עם שערות יפות והקנאה עולה בי ואני שואל להקב״ה אם כל העולם המערבי שאני דר בה הולך ככה למה אני צריכים להתנהג כה משונה? זה ממש ממאס לי היהדות לראות כל הנשים שלנו הולכים ברחוב עם פאה של אשה מהודו.. איפה החן איפה היופי איפה הנורמלי? גם למה הנשים צריכים לכסות כל גופה ממש עד הצואר מה הבעיה אם קצת מגופה למעלה מגולה עד החזה, מי קבע מהו צניעות ומה לא? ואם כל דבר שהיה פעם שייך לימינו אלה? אני יודע שיש נשים ובפרט בהספרדים והציונים דתיים שהולכים ברחוב עם מטפחת ולא גולחים שערותיהם, ומשאירים אותה רק לבעליהם לראות (איפה המקור לזה שרק נשים נשואים צריכים לכסות ולא בתולים?), וזה כבר יותר טוב, אבל בכלל על הדבר של כיסוי ראש אשה לא מובן לי הטעם בימינו אלה שכל העולם נשתנה, ובכלל יש לי תחושה שכנראה שאחרי שהקב״ה נתן לנו התורה כבר מתיר לעל דור להוסיף חומרות על גבי חומרות ולמשל בזמן בית שני לא היה האנשים הולכים עם כיפה רק אנשים מיוחדים!! גם תפילת מעריב היה קודם רשות ועכשיו הוא חובה, קודם היה עושים רק יום אחד יום טוב ועכשיו יש בחוץ לארץ שני ימים, ועוד ועוד, ובנוגע כיסוי ראש לאשה למה זה עיקר? זה תלוי ברוח הזמן, עם בזמן הזה לא מבינים את זה וזה לא מדבר לנו אז נגמר, למה הקב״ה עזב לנו והיתר לכל החומרות אפי׳ הקיצוניות להיכנס בתוך עם הנבחר. תודה

להמשך »
כללי

איזה בחור יתאים למישהי מורכבת כמוני?

אני בחורה בשידוכים "חרדית" . למען האמת אני לא חזקה יותר מידיי ואפשר לומר שאף קרה מאוד בתחומים מסוימים, אני לא מתפללת כבר שנים(כי מורה בכיתה ה אמרה שאם לא מכוונים בתפילה התפילה לא שווה…).
אבל עדיין אני מוגדרת כדוסית מאוד, בגלל הלבוש שלי, ולא שאני מתלבשת צנוע בגלל שאני צדיקה פשוט זה לא מידי מעסיק אותי ובעיקר אני לא רוצה להיכנס לסכסוכים עם ההורים שלי.
אפשר לומר שיש לי אופי כנוע מאוד, וזה גורם לי להמשיך עם אורח החיים הזה למרות שאני לא מרגישה מחוברת מידי.
והדעות שלי ביחס לעולם מאוד שונות מהדעות הרווחות בציבור החרדי, עם כי כלפי חוץ אין הבדל.
עניין השידוכים מאוד בעיה עבורי, לא שיש לי בעיה להתחתן עם דוס אבל אני מרגישה שזה רמאות.
מיצד שני אני בטוחה שההורים שלי ישברו מאוד אם אשנה כיוון בחיים.
קיום המיצוות שלי מאוד בלי רגש אם כי אני כן שומרת.
אני באמת לא יודעת מה לעשות, אני יודעת שאם אחליט להתחתן עם משהו חזק אצטרך להסתיר את הדעות האמיתיות שלי וזה מרגיש לי כול כך רע לשקר.מה לעשות???

להמשך »
כללי

איפה היראת שמים שלי?

כלפי חוץ אני אברך רציני במקום חשוב משפחה טובה וכולי ……
לאט לאט אני שם לב שאין לי יראת שמים בכלל !!!!
אני מסוגל לחלל שבת שלא רואים ….לראות דברים אסורים כמעט ואין לי גבולות לכלום !!
חשוה לציין אני אוהב ללמוד אוהב להתפלל …..
לא ברור לי מה קורה פה ?!?!? אני מבולבל ומפוחד !!!לאן אני יגיע בסוף ???

להמשך »

רוצה לשמוח ולא לסבול מקיום מצוות

מעודי חונכתי כדרך שחינכו רבים בדור הקודם בהדגשת האיסורים וחומרת העוון שיש כשעוברים על מצוות התורה!!!
בעיקר נתקלתי בזה אחרי החתונה כשקבלתי את הלכות הטהרה כהגבלות וסייגים שהם חמורים ואסורים ועונשם חמור!!
התייחסות זאת גרמה לי תחושת מחנק בקיום המצוות והרגשה של 'כלא' והכרח לא נעים לקיים מצוות אלו.
למעשה מלבד מצוות שבת שהוריי השכילו להעביר לי את ההנאה שיש בשבת ועוד מספר מועט של מצוות שקיבלתי אותם כדבר כיף ומהנה הרבה מצוות נתפסים אצלי כדבר מגביל ולא נעים בעיקר הנושא של תפילה יום יום והנחת תפילין, צומות שממש לא נעים לי לצום ואני משדל להתחמק ולהתיר לעצמי מתי שאפשר.. 
כעת ברצוני לשוב 'תשובה מאהבה' ולהתחיל ללמוד את התורה בדרך של חוויה אהבה והנאה!!!
בעיקר את הלכות טהרה. שולחן שבת. ותפילה
מה שאני מתייעץ זה לשמוע רעיונות איך אפשר לעשות את זה שזה 'יכנס לי לעצמות' כחוויה והנאה ושבאמת אני יהנה ויחכה לקיום מצוות אלו
וגם אם ידוע למישהו על שיעורים שאפשר לשמוע מהמחשב שיעורים שבנויים על בסיס של הנאה מהמצוות וטעם יהודי טוב שיש בהם
תודה ענקית

להמשך »
אמונה

איפה הבחירה שלי?

אני מאוד מבולבלת.
אם הכל מה'- כל מחשבה, תנועה, אות שיוצאת לי מהפה וכו', הכל ממנו אז איפה הבחירה שלי? הרי הוא שולח לי את הניסיון, את הנפילה וגם שולח בי את ההחלטה אם לקום או לא וגורם לי לקום או לא, הוא גורם לי לחשוב מה אני רוצה ולעשות, אז איפה הבחירה שלי? אני מרגישה שאני כמו בובה, שכל תסריט החיים מתוכנן מראש וידוע.
בנוסף אני גם מאוד מפחדת מה'. אני מרגישה שאם אני עושה משהו לא בסדר בכוונה וגם שלא בכוונה אז ה' יעניש אותי בצורה חמורה/את האנשים החשובים לי/ייקח ממני דבר טוב שיש לי..
תמיד יש לי מצפון על כל דבר שאני עושה לא בסדר בין אם זה מכוון או לא. ואני מודעת למה שאני עושה ויודעת שזה לא בסדר, למשל שמירת נגיעה.זה לא פשוט לי ואני לא כ"כ מצליחה בזה ואני יודעת שזה לא בסדר. אין אבל. אני פשוט מודעת לזה שזה לא בסדר ותכלס לא ממש רוצה לשנות את הבעיה הספציפית הזאת, בכל שאר התחומים אני מאוד משתדלת לשפר ולהתקדם, אבל בשמירת הנגיעה אני מתקשה כל כך שאני מרימה ידיים למרות שאסור להתייאש מזה..
אני מאוד פוחדת שבגלל שחטאתי כל כך הרבה – יקרה משהו. אני ייענש בצורה חמורה.
אני כל כך מתביישת שכל כך קשה לי אפילו לבקש סליחה כי אני מרגישה ויודעת שאני כל כך לא בסדר שאני לא יודעת אם ה' יסלח לי על זה…
אני אכולת פחדים.

להמשך »
בינו לבינה

רוצה להיות חרדית ובעלי לא

כמעט מהרגע הראשון שלנו כנשואים הרגשתי התחברות גדולה לעולם החרדי. התחתנו כדתיים לאומיים. אך כיום אני ממש חולמת על ילדים שהולכים לחדר, לתלמודי תורה, לישיבות, חולמת שבעלי יתחזק וילך גם כלפי חוץ בלבוש חרדי.
חולמת שבנותיי יקבלו חינוך חרדי, ובעלי נשאר בציונות הדתית.
מה עושים- האם זה דבר שבשבילו כדאי לפרק בית ולחפש להקים בית חרדי?
יש לנו 3 ילדים קטנים ומבחינתי זה גרוע שנתגרש. בסיוטים הכי גרועים שלי לא רציתי שילדיי יהיו ילדים להורים גרושים. חלמתי על משפחה מלוכדת, מרובת ילדים, חרדית כמו שפתחתי ואמרתי, דמיינתי שולחן שבת עם זמירות של כל המשפחה הבעל והילדים. כלומר אם אם נחליט לפרק את החבילה וארצה להקים בית חרדי- אני יודעת שגרושה לא נחשבת בעולם החרדי ועוד כזאת שמתחזקת ועם 3 ילדים. וגם כואב לי על ילדיי שיתגלגלו בין משפחות, שיהיו להם אחים מאבא אחר (שזה לכשעצמו תמיד היה נראה לי טמא, לא יהודי, אפילו כשזה נעשה כדת משה וישראל ע"י חופה עם אדם אחר…) .
בעלי כיום כמו שאמרתי נשאר דתי לאומי. הוא קובע עיתים לתורה. הוא רואה את עצמו דתי לאומי תורני ומעוניין לשלוח את הילדים לישיבות בציונות הדתית תורנית. מעין חרד"ל.
כמו כן יש הרבה מריבות גם על נושא הדת והנגזרות שממנו חינוך ילדים אופי הבית וכולי וגם על נושאים נוספים שאינם קשורים ומהותיים כל אחד בפני עצמו. לא פעם ולא פעמיים הועלו איומי גירושין משנינו, פעם הוא פעם אני.
בקיצור אני באמת בתוך תוכי לא רוצה בכלל להתגרש זה הסיוט הכי גדול שלי. החלום שלי שנשאר יחד ונתחזק. או לכל הפחות שנשאר יחד כמו שהיום. אך המצב הוא שכבר גם לו זה מפריע שהתחזקתי והוא מאיים לא פעם בגירושין.

להמשך »
כללי

חרדה מעונש!

אני חוזרת בתשובה כבר כמה שנים ב"ה, והדרך לא קלה. בתחילת הדרך הייתי בן אדם שמח ומאושר, הרגשתי את הזכות שיש לי בצעד שעשיתי, ידעתי שגיליתי את האמת ועזבתי דרך של שקר. קיימתי את המצוות בחשק ובשמחה שאין לתאר, יכולתי להתפלל כל היום ולא רציתי להיפרד מהסידור. הקפדתי על קלה כבחמורה והרגשתי ממש קרובה לה'.
היום, אחרי כמה שנים טובות, אני מתביישת להגיד אבל אני פשוט בן אדם עצוב, בלי שמחת חיים, מרגישה שאני פשוט סוחבת יום ועוד יום. דבר ראשון זה הירידה הרוחנית שבאה, אני פשוט כל כך מאוכזבת איך הייתי פעם ואיך היום, וזה לא נותן לי מנוחה, לא יכולה להשלים עם זה. מתגעגעת לרגעים של קרבת ה' שהיו לי אז.
דבר שני, והקשה והחמור יותר זה פחדים וחרדות תמידיים, יום-יום, שעה שעה. איך הם הגיעו?
אז ככה: ברוך ה' אני אוהבת לשמוע המון שיעורי תורה. בהתחלה הייתי שומעת שיעורים למתחילים (הידברות/ערכים) אח"כ נכנסתי למדרשה ושם השיעורים הם ברמה גבוהה יותר- הלכות, פרשת שבוע, אמונה וביטחון וכו'.. ואחרי כמה שנים במדרשה זה לא סיפק אותי והתחלתי לשמוע יותר ויותר שיעורים בבתי כנסת, מקול הלשון וכד'. ככל ששמעתי יותר, גילתי שאני חיה בטעות. שאתה מתקרב לדת- אז כל הזמן מאירים לך פנים ואומרים לך כמה גדולים הם בעלי תשובה ואיזה צעד ענק עשית וכל הכבוד וכמה ה' שמח ואוהב אותך וכו וכו אבל פתאום אתה מגלה שזה לא כל כך פשוט הדבר הזה שנקרא תשובה, וצריך המון כפרה על מעשים שעשית ולא מספיק רק להגיד טעיתי. לדוגמא רב אחד פעם אמר בשיעור קטע מההאר"י ז"ל על כמה תעניות צריך לעשות על כל מיני חטאים -כיבוד הורים/חילול שבת/ וכו… וזה בכלל לא פשוט. פתאום אני שומעת כמה קשה מידת הדין, כמה מדקדקים עם הצדיקים, סיפורים על צדיקים שדנו אותם בבית דין של מעלה על קוצו של יוד וכאלו דברים שפשוט הפילו את רוחי. אני פתאום מבינה כמה אני חסרה וכמה יש לתקן ומי בכלל יצליח לעשות תשובה שלמה ואמיתית כמו שמתבקש מספרם של גדולי ישראל? האמת היא שאני מרגישה שפשוט "הלך עליי" . לא משנה שאני דתיה, ביום הדין יהיו עליי הרבה תביעות בשמים כי מה לעשות- אין מצב ששמרתי שבת כמו שצריך אפילו פעם אחת, וכמה פעמים שכחנו לברך או ברכנו בלי כוונה, וכמה לשון הרע, וכמה נכשלים בכיבוד הורים וכו' וכו' אדם יודע טוב מאוד כמה הוא רחוק מהדרגה הנדרשת ממנו. וזהו אני פשוט מיואשת, חיה כל הזמן בפחד שפתאום יגיע יום מותי ואני אצטרך לתת דין וחשבון ואין לי מה לומר. זה נשמע מוגזם אבל זו האמת. הסיפורי על בית דין של מעלה גרמו לי לחרדות שלא פוסקות. אני כל הזמן מדמיינת שקורה לי משו, וחס ושלום אני יצטרך לתת את הדין שם ועוד לא הספקתי לתקן ועוד לא הספקתי לעשות תשובה. אני לצערי בוכה אפילו בשבתות כי אני פשוט לא מצליחה לחשוב טוב. כי האמת היא קשה. הדור שלנו אוהב לטייח דברים ולהגיד אין יאוש וה' רחמן, אבל הגמרא בעצמה אומרת "מי שאומר ה' ותרן- יוותרו מעיו" ושמעתי גדולים וצדיקים אמיתיים שמוכיחים ומזהירים מפ

להמשך »
דילוג לתוכן