ייעוץ בנושא בינו לבינה

בינו לבינה

הריחוק בין גברים לנשים בחברה שלנו

נושא הקירבה המותרת והאסורה בין המינים במקומות כאלה מאד מעסיקה אותי, כי אני מאד שומרת, והקושי שלי עצום.
אני חרדית, אך מגיעה ממקום יחסית פתוח,
אך עם כל הפתיחות, קיבלתי מהבית המון יר"ש וציות להלכה בצורה בלתי מתפשרת.
אני יודעת שקיים תקנון שעליו חתומים רבנים חרדים, שמהותו היא- אמירת שלום שלום ולהתראות, אי השתתפות באירועים חברתיים.
כך אני נוהגת, מרגישה שמכבדים זאת, אך אני גם מרגישה עוף מוזר במשרד משפחתי וחם המונה עשרות עובדים.

לאחרונה נתקלתי במאמר של הרב יגאל אריאל (לא שמעתי עליו…) שאומר-
"הקוד הזה איננו ההלכה אלא הוספת סייגים וגזירות מתחום הדמדומים. אילו נהג משה רבינו על פיו, לא היה מציל את בנות יתרו מן הרועים, אלישע לא היה שואל בשלום השונמית, ובועז לא היה מדבר עם רות ונותן לה לאכול מן הקלי, לטבול את הלחם בחומץ ולשתות מן המים ששאבו הנערים. שמענו כיצד נהג בדורנו ר' אריה לוין לבקר כל שבוע את הרבנית הרצוג במשך שנים רבות כדי לדרוש בשלומה ולעודדה, כפי שעשה גם לאלמנות אחרות".

האמת היא שהשורות האלה גורמות לי להזדהות.

אני מרגישה שנשים שגורמות לקידוש ה' בעבודה הן נשים שמגלות אכפתיות ואנושיות,
ולא מסתפקות בשלום ולהתראות.
אשה מבוגרת במשרד שלי מתענינת בשלומם של כולם, גם של הגברים- "מה שלומך? איך הילדים? איך העבודה?" וכולם כל כך מכבדים אותה.
אולי זה קשור גם לעצם היותה מבוגרת?

להמשך »
בינו לבינה

העין רואה והלב חומד עוד ועוד

אני אברך כולל נשוי שנה וחצי, וכל יום כמעט המלחמות חוזרות על עצמם, אני אמנם מרוצה מאשתי ואוהבים והכל, אבל הלב חומד עוד ועוד ואני כל היום רק חושב על האחת… ואין לי מנוחה
כל אחת שאני רואה ברחוב מייד נמדדת בעיני אופציה דיייייי קשה לי ד-ח-ו-ף

להמשך »
בינו לבינה

איך אדע אם אם מצאתי חן בעיניה?

אני בחור ישיבה כל יום בחזרה מהישיבה אני רואה בחורה שגם חוזרת מאיזשהו מקום שמוצאת חן בעיני וככה מכל יום נוצר קשר עין ואני לא יודע בוודאות שגם אני מצאתי חן בעיניה
אז 1 בוא נגדיר את זה ככה איך אני יודע בוודאות שהיא גם התאהבה בי ?
2 ובוא נגיד שכן כי ככה נראה לי מהקשר עין אז איך אני ממשיך אף אחד מאיתנו לא יעשה צעד יותר מהקשר עין כי ככה מקובל אצלינו וגם להציע לשדכן שיציע לצד השני (ולצד שלי) לא מתאים לי ובכללי למגזר, זה לא נורמלי שהבחור מציע אז אם י

להמשך »
בינו לבינה

רוצה להתחתן אבל חוששת מילדים

אני בחורה בת 23 בתקופת שידוכים, שנמצאת בקונפליקט. מצד אחד כבר מאד מאד רוצה וכמהה לפגוש את הבחור המיועד לי משמיים ב"ה ולהקים לה' בית נאמן איתו. ומצד שני, אני לא רוצה להיות "כלואה" ולהתמסד… אלא יש בי דחף ורצון להיות ציפור חופשייה. העניין שמציק לי זה שאני לא יכולה לראות את עצמי עכשיו בהריון ואמא לתינוקים.. אני יודעת שחתונה זה אומר מייד להיות אמא זה ברכה ב"ה אבל אני לא מסוגלת כעת.. מרגישה לא רוצה את זה עכשיו ואפילו טיפה נרתעת… (וב"ה אני גדלתי וטופלתי אצל אמא אוהבת וחמה מאד אז זאת לא הבעיה..) אני בטוחה שזה בגלל הצ'אטים הפרוצים באינטרנט שהייתי משוחחת כמה שנים לצערי.. .
האם עלי להמשיך לצאת ולהפגש עם בחורים למרות שאין רצוני כעת להיות אמא? (לעומת זאת – לזוגיות אני כן בשלה ומחכה ב"ה להקים את ביתי הפרטי.) או לחכות שהעניין יפתר?

להמשך »
בינו לבינה

בירור בעניין נישואין וצניעות

אני רווקה, ויש נושא שלא ברור לי. ניסיתי לברר אותו בייעוץ מקצועי מול נשים תורניות, טרם הצלחתי. אולי מדמות גברית זה יובן. נאמר לי ממספר מקומות שיש לי הנחת יסוד שגויה, בסגנון של 'הוצאו דברים מהקשרם'. אשמח לעזרה וליבון בנושא.
תמיד הבנתי שמצוות הצניעות קשורה ב"לפני עיוור לא תיתן מכשול" שהיצר הגברי מאוד עצמתי וחזק, וקשה לו להתאפק.
יותר מזה, בעולם התשובה מחנכים נערות (ובחורות) לשמור על כבודן, ולא לתת לגבר לנצל אותן – הוא רואה בהן רק אובייקט לתאוותיו. וכשהיא צנועה הוא פחות יכול לעשות זאת.
ועכשיו, כשאמורים להתחתן, אני די כועסת על גברים שהם כאלה. וממש מרגישה שהקרבה שבנישואין פירושה ויתור על כבודי, להיות מנוצלת, הוא ישתמש בי, ובכלל תחושה ש"התחייבתי להיות הפתרון לצורך שלו". (לא למדתי אותה כמובן, כי עוד לא הגיע הזמן. אני מדברת רק מתחושה).אני מרגישה שהנישואים, עבור גבר דתי, הם רק דרך להסדיר מסגרת הלכתית למילוי היצר שלו.
חשוב לי להדגיש, אני מגדירה את עצמי כתורנית, ומשתדלת להקפיד על קלה כבחמורה. בחור ירא שמיים (אמיתי, שגם בפנימיות וגם במעשים אכפת לו מה ה' רוצה ממנו עכשיו) זו האופציה היחידה שאני רוצה. אני פשוט מנסה להבין במה הוא שונה מבחור ברחוב, הרי הנפש שלו היא אותה נפש גברית. יש לו את אותם צרכים ותאוות כמו לכל גבר.
נחשפתי להמון ציטוטים (ממקורות וספרים תורניים, ביניהם היו גם ציטוטים כמו "הכל יודעים כלה למה נכנסת לחופה") שיצרו לי בנפש את התפישה הזו, ואני לא ממש מצליחה לזהות מה אני מבינה לא נכון. איך מה שהיה ניצול, שימוש בחפץ, מילוי תאווה, זלזול, חוסר נאמנות וחוסר כבוד – הופך לקדושה, מצווה, נאמנות וחיבה? במה מחויבות הופכת את זה להוכחה שהוא לא רואה בי אובייקט? במה כתובה משנה לו את הנפש (ואם היא לא משתנה אז למה לי לחבור לנפש כזאת?)? [זה כמו לחם? שבפסח הוא איסור חמור, ובשבת הוא מצווה נעלה?]
בחוויה שלי, יש לו בדיוק את אותה נפש, שרואה באישה אובייקט. הוא פשוט מרסן אותה כי יש הלכות שאומרות לו שלא הכל מותר, ומה החובות שלו. אבל ברצון – הוא רוצה רק למלא את התאוות שלו. לשמח ולכבד את האישה זה לא הרצון שלו – אלא הוא צריך וחייב, אז הוא עושה. כמו עול.
ובכלל כל העניין הזה שאישה צריכה להתייפות לבעלה (ולבחורים שמציעים לה….), עוד יותר מדגיש את היותה אובייקט. (מזכירים את העניין הזה במקרים של שלום בית, ההכוונה להשתדל להלך בתאוות ליבו של הגבר, להשקיע מאוד כי יש לו צורך, קשה לו לשמור על העיניים, הרחוב בחוץ קשה, ועוד ועוד)

אם הגוף מושך את תשומת הלב לגוף במקום לאישיות, איך אישה יכולה לדעת שבעלה מתעניין באישיותה ולא בחיצוניותה?
אני יודעת על גברים שלא נאמנים ולא מחויבים ורק מפזרים אמירות שהאישה רוצה לשמוע לצורך מילוי רצונם, ואני תוהה :בחור בפגישות? וגבר בנישואים? במה הוא שונה? אולי גם הוא רוצה להתחתן רק עבור התוכניות בראשו, ומספר סיפורים רק בשביל זה?"
ובנישואים? איך פתאום אלו לא יהיו יחסים אינטרסנטיים של תן וקח? איך שם זה לא נחשב שהיא נתנה את כבודה וגופה? גם בנישואים אפשר לומר מילים יפות מתוך אינטרס.
מה במחויבות משנה את התמונה?…

להמשך »
בינו לבינה

איך להתמודד עם נפילות

אני בחור בישיבה,בן 19 משתדל ללמוד ובערך מצליח. הבעיה שלי היא לא קבועה, כי זה תלוי בהמון משתנים. אבל בכל פעם כשיש לי גישה לאינטרנט

להמשך »
בינו לבינה

אני באמת אוהבת את בעלי?

אני כרגע נשואה לבעלי היקר למעלה משנתיים. יש לנו ילד מהמם ועוד ילד בדרך בעזרת ה׳. נראה שעל פניו אני צריכה להיות מאושרת מכל כך

להמשך »
בינו לבינה

נמאס לי מעומס התפקידים בבית

אני גם גבר וגם האישה בבית
וכבר נמאס לי מהחיים האלה מרגישה חנוקה רוצה ליזרוק הכל לא יודעת מה לעשות ?
בגללל הילדים שצריכים להתחתן ?
אוקי….אבל אני צריכה גם את החיים שלי להיות מאושרת ושמחה ריבונו של עולם העיקר לילמוד תורה?

להמשך »
בינו לבינה

לא סובלת את בעלי אבל מפחדת להתגרש

בעלי מאוד עצבני, מתעצבן משטויות, ברגעי כעס אומר דברים פוגעניים, לא מכבד אותי, צועק הרבה על הילדים וגם עלי, אלים מילולית. לא עוזר בבית בכלום וגם לא נענה לבקשות שלי, לא משתף אותי בהרבה החלטות הנוגעות לשנינו, הוא טוען שהוא אוהב אותי אך ההתנהגות שלו כלפי לא מעידה על כך. אני לא סומכת עליו, לא משתפת אותו יותר בכלום, הרבה פעמים אני מאוד רוצה שמישהו יקשיב לי ויכיל אותי אך הוא לא עושה את זה. אין בינינו אינטימיות בהחלט לא תשוקה ואין אהבה. לא מוכן ללכת ליעוץ זוגי. נהייתי עצבנית ואין לי חשק לכלום. בשנה האחרונה הוא עובד הרבה עד שעות הלילה המאוחרות, מצד אחד אני זוכה לקצת שקט נפשי בלי מריבות, מצד שני מרגישה לגמרי לבד,

להמשך »
בינו לבינה

קשה לי עם הרבה דברים

אני הלכתי לישיבות בבחרותי ויודע קצת ללמוד, לא הבנתי כל השיעורים אבל לא זה הבעיה, הבעיה שלי הוא למה לומדים עם בחורים גפ״ת עם מפרשים כמעט כל היום? מה יקנה מזה הבחור לאחר שיתחתן וילמוד רק דף היומי גמרא עם רש״י בלבד? מחשבתי הוא שלימוד הישיבות הם בעיקר היכי תמצא לבלות הזמן של הבחורים (שאינם צריכים להביא פרנסה) אבל למה לא ללמוד תנ״ך משניות גמרא רש״י מסכת אחר מסכת ורק עם התוספות הנוגע לפשט הסוגיה ועיקר הלכה וגם ספרי מחשבה ומוסר דוגמת ספרי חובת הלבבות כוזרי מהר״ל ספר העיקרים וגם מורה נבוכים (רבים בחורים נבוכים בעיקרי אמונה, כמו שהייתי גם אני) וגם השקפה וכו׳, כך שהבחור ירגיש סיפק אמיתי בלימוד וביהדות, כשיוצא לאחר החתונה לעולם השוק, ואם אין זה טוב לכל הבחורים יעשו כמה ישיבות, ובכלל למה תופס הגמרא מקום ראשון לאדם הקובע סדר לימוד, הלא הלכה היה צריך להיות במקום הראשון כי כל הגמרא בא רק לבאר המצות ויש כמה חלוקי דיעות וסברות, ולמה זה כל כך חשוב לאדם פשוט? בפשטות זה שייך רק למורה הוראה גדול לידע מקור ההלכה אבל להמון עם חשוב יותר ללמוד למשל ספר ערוך השלחן לא? ואם הלימוד גמרא חשוב רצוני לידע מאוד מהו הדרך הנכון לי ללמוד אותה אם כל התוספות או רק מי שנוגע לפשט ולא הפלפולים או הקשיות ממסכת אחרת בדגל שלא סיימתי כל הש״ס, שאלה זו חשוב מאוד לי משום שכואב לי הרבה שנים ואני רואה גדולי ישראל כדוגמת הרב אלישיב שאמרו ללמוד רק עם תוספות למה?
גם למה לומדים רק למודי קודש כל ימי הבחרות, אם אין הבחור רשאי לידע גם לימודי חול הבסיסים לחיי אדם ולפרנסה ולפתיחת המוח?
גם דבר אחר כאוב לי והוא אני מיוצא הונגריה והאבות שלי נמנו בעדת האשכנזים מאויברלאנד תלמידי החתם סופר אבל לאחר המלחמה נשתכח דרך זה וזה פונה לעדת הליטאים וזה להחסידים ואבי פנה להחסידים אבל אני מסתכל עלי ואני רואה שאני לא חסיד כלל אינני מסכים עם היסודות של התקשרות לרבי אני סובר שדברים אלו כבר נשתכח ולא שייך לדורותינו וכל החסידות הוא כת ומפלגה לא יותר ואני לא מוצא מקומי אין יותר קהילות עם רבנים ואני תמה למה אני הולך עם שטריימל על ראשי? באמת היה כת האשכנזים הממשיכים המסורה דור אחר דור צריכים להיות הכת העיקר הליטאים מקבלים הנהגת הגר״א שנטה קצת מהמסורה כידוע, וכ״ש החסידים נטו הרבה.
גם כאוב לי שאבי ואמי עשו השידך שלי בהיום שראיתי ראשונה האישה שלי ולא היה לי זמן לחשוב כלל, ואינני מרוצה עם החיצוניות שלה דהיינו מפניה ,וגופה שהוא קצת נמוך בעיני, וזה גורם לי הרבה צער ואני חושב לאשה יותר נאה וכמה פעמים אני פשוט מוכן לברוח, מה אני יכול לעשות?
גם רצוני לידע שמספרים על הגר צדק אברהם בן אברהם שאמר שהוא וכל הגרים הם מהנשמות של אומות העולם שכן רצו לקבל התורה, שאלתי הוא מה אם היהודים שלא רצו לקבל התורה האם אין דבר כזה רק להיפך?
עוד דבר למה ירצה אדם פשוט כמוני (אני קצת קל בנוגע שמירות המצוות רח״ל) לצפות לביאת המשיח, קודם יש ספק גדול איזה גלגל יעמוד אז בפשטות לא גלגל זה, גם אפי׳ בלי לדבר מענין הגלגל הלא לפי החפץ חיים אני נמנה (וגם חלק גדול של כלל ישראל) עם כת הלשון הרע שאינו מקבל פני המשיח, ובכלל אני מסתכל עלי שאני רוצה להישאר יהודי בעיקר בשביל ביאת המשיח/עולם הבא, משום שבחיי שעה יש לי חשק גדול מאוד לחיות כגוי עם פריקת עול, אבל אינני בטוח בכלל שאני יזכה לזה משום אפי׳ שאני יהודי אני עובר על עניני קדושה משום שאשתי לא מספיק לי, וגם על שאר עבירות רח״ל, במילא אני קרח מכאן ומכאן.

להמשך »
דילוג לתוכן