ייעוץ בנושא אמונה

מגיל צעיר מאד אני מחפשת את עצמי מבחינה רוחנית היו לי המון שאלות וכ' ובאמת לחלקם קיבלתי תשובות
הבעיה שלי שכבר המון זמן עיפתי מלחפש אין לי כוח להיות החרדית היחידה במשפחה ופתאום כבר לא מענין אותי לקבל תשובות לשאלות, אני מרגישה אפאטית כלפי הדת אני לא מרגישה את אלוקים למרות שמבחינה שכלית אני מאמינה בו
אני מכירה מגוון ענק של דעות ביחס לאלוקים, לדת ולשמירת מצוות אך שום דבר לא תופס אותי בהתחלה חשבתי שזה יעבור לי אבל המון זמן זה ככה . מה שמוזר שגם לא בא לי להיות דתית חילונית אני סתם נשארת בסוג של מצב סטטוס קוו
וזה קשה לי מה אני יכולה לעשות? איך אני יכולה להחזיר את המשמעות לחיים??

המשפט הבא זה המציאות הקריטית. "הגעתי למצב נפשי והבנה שאין חיים ואין מציאות בלי השם יתברך. כל דבר שלא בא עם קשר לבורא זה טפל אבל חשתי את זה ולא רק בהבנה כמו שכולנו יודעים "הכל הבל הבלים". פשוט חשבתי ממש שהחיים עם השם זה חיים ובלי השם זה מוות. למשל בחלומות על העתיד איזה אושר יהיה לי עם אשתי קשר רוחני של אהבה נצחי בעולם הזה ובאיחוד בגן עדן. איזה יופי זה החיים הרוחניים ילדים סבלנות פרנסה נחת לימוד תורה קיום מצוות. הגעתי להכרה שכל החיים האלו וכל הפעולות והדברים זה כדי להוביל אותנו לדבר אחד שהוא הדביקות בבורא כמו שאומר דוד המלך ואני קרבת אלוקים לי טוב. ואז הגעתי למצב שבזתי לחיים שהם בלי תורה ומצוות וקשר עם השם.

ולמה עכשיו היום זה כה מפריע? אני לא כל יום עדי כדי כך, ואף לא בחצי, דן עם עצמי בכך. אך כעת אני צריך לבחור. אני כבר הגעתי לגיל שידוכים, וחבריי כבר פניהם מועדים לשלב ב'. ואני מה? איך אבנה בית חרדי (שהוא בעיני, עדיין, חממה טובה לרוחניות. אף כל הצמצום,גזעות,מעמדות…) איך אשא אישה חרדית שרוצה בעל "צדיק" ואף אולי אברך שהוגה בתורה. איך אחנך ילדיי לאמונה ויראה שאני רחוק מכך.   ומי יודע אולי יום אחד אכפור ח"ו?!

שכחתי לציין שלפעמים שאני כלל לא צריך את כל התשובות המתחכמות שלי, ואני חוזר לאמונה הפשוטה ברוב הדברים(חז"ל שאמרו דברים נגד הטבע קשה לי לתרץ בלי התחכמויות).

אני מאוד מבולבלת.
אם הכל מה'- כל מחשבה, תנועה, אות שיוצאת לי מהפה וכו', הכל ממנו אז איפה הבחירה שלי? הרי הוא שולח לי את הניסיון, את הנפילה וגם שולח בי את ההחלטה אם לקום או לא וגורם לי לקום או לא, הוא גורם לי לחשוב מה אני רוצה ולעשות, אז איפה הבחירה שלי? אני מרגישה שאני כמו בובה, שכל תסריט החיים מתוכנן מראש וידוע.
בנוסף אני גם מאוד מפחדת מה'. אני מרגישה שאם אני עושה משהו לא בסדר בכוונה וגם שלא בכוונה אז ה' יעניש אותי בצורה חמורה/את האנשים החשובים לי/ייקח ממני דבר טוב שיש לי..
תמיד יש לי מצפון על כל דבר שאני עושה לא בסדר בין אם זה מכוון או לא. ואני מודעת למה שאני עושה ויודעת שזה לא בסדר, למשל שמירת נגיעה.זה לא פשוט לי ואני לא כ"כ מצליחה בזה ואני יודעת שזה לא בסדר. אין אבל. אני פשוט מודעת לזה שזה לא בסדר ותכלס לא ממש רוצה לשנות את הבעיה הספציפית הזאת, בכל שאר התחומים אני מאוד משתדלת לשפר ולהתקדם, אבל בשמירת הנגיעה אני מתקשה כל כך שאני מרימה ידיים למרות שאסור להתייאש מזה..
אני מאוד פוחדת שבגלל שחטאתי כל כך הרבה – יקרה משהו. אני ייענש בצורה חמורה.
אני כל כך מתביישת שכל כך קשה לי אפילו לבקש סליחה כי אני מרגישה ויודעת שאני כל כך לא בסדר שאני לא יודעת אם ה' יסלח לי על זה…
אני אכולת פחדים.