תהיות על אמונה

שלום,
חזרתי בתשובה לפני כמה שנים,
הייתי הולך לשיעורי תורה ולאט לאט התקרבתי לדת יותר ויותר..
יצא לי גם תקופה ללמוד בישיבה.
כבר תקופה ארוכה יש לי ספקות באמונה, שאני אומר תקופה ארוכה אני מתכוון לכמה שנים..
במשך כל הזמן הזה ניסיתי לברר את האמת ולקבל תשובות על השאלות שלי, אם זה על ידי התייעצות עם רבנים, קריאת חומרים בנושאים שקשורים, ספרים, אפילו יצא לי להיות בסמינר..
הגעתי לשתי מסקנות עיקריות בזמן החיפוש שלי אחר האמת:
1. קשה מאוד להכריע מה נכון- אפשר להפריך כמעט כל טענה של כל צד עם טענות רציונליאות.
2. זה נראה לי בלתי אפשרי להיות אובייקטיבי במצב הזה.. שהרי ההכרעה הזאת אמורה לקבוע מה יהיה הלך החיים שעל פיו אני אלך, לכן זה הופך את ההכרעה לעוד יותר קשה , כיוון שתציד עולה בי המחשבה שאני רוצה להכריע לכיוון מסויים כי יותר נוח לי בו ולא בגלל שזה מה שנראה לי הכי אמיתי ונכון.

יוצא שאני במצב קצת(אפילו מאוד) תקוע בחיים.. אני רוצה כבר להכריע איזה חיים אחיה, איזה בית אני אקים, עם איזה אישה אני רוצה להתחתן, איך לחנך את הילדים שלי..
ואני פשוט מרגיש שאני לא מסוגל להכריע.
עכשיו, אני באמת מרגיש שיהיה לי מאוד קשה להמשיך לשמור תורה ומצוות כל החיים, לא שאני סובל מזה או משהו, אני פשוט מרגיש שאני קצת מרמה את עצמי, כלומר שאני באמת חושב לעומק למה אני עושה את זה, למה אני לומד תורה?? אני שומר שבת?? למה לחנך את הילדים שלי לשמירת תורה ומצוות(מתי שיהיו)? אני לא מרגיש שאני יכול לענות לעצמי תשובה אמיתית שתתן לי להרגיש שיש לי סבה טובה.
אני לא יכול לומר שאין לי בכלל אמונה, אני כן מאמין שיש בורא לעולם ושהוא משגיח, שיש איזה תכלית לבריאה(לא דברים שברורים לי במאה אחוז , יותר משהו אינטואיטיבי ומבוסס על נסיון החיים שלי),
אבל לגבי תורה משמיים אני מאוד מסופק, קשה לבוא ולהכריע שלא.. כי לכל טענה יכול לבוא תרוץ סביר.. אבל אני לא מרגיש שיש הוכחות מספקות לכך.
מצד שני, החילוניות בודאי לא מספקת לי תשובה, רק ששם לפחות אני לא אצטרך לפעול בשם איזה שהיא אמונה שלא קיימת בי ואולי פחות דברים יציקו לי מבפנים( ואולי לא..).

עוד משהוא שקצת מפריע לי להחליט, שזה משהו שהזכרתי קודם, הוא החוסר אובייקטיביות שלי. יש בי איזה צד שרוצה להשאר בדת(אני בכוונה לא מזכיר איזשהו זרם ביהדות.. כי אין לזה נפקא מינה כ"כ) בגלל הפחד מההתמודדות עם ההשלכות של עזיבת הדת, התמודדות עם שינוי גדול בחיים, פחד ממה שיגידו(אני יודע שזה דפוק אבל זה מה שאני מרגיש) , החלפת חברה, וגם פחד כזה שאם אחר כך אני אחליט שאני רוצה לחזור לדת הרבה דלתות יסגרו לי בעקבות המהלך הזה..

לסיכום אני עכשיו בצומת דרכים חשובה בחיים , אני רוצה לקחת את ההחלטה הנכונה , החלטה שאני ארגיש שלם איתה , החלטה שלא באה מפחד ממשהו אלא החלטה אמיתית ..
אני אשמח לשמוע מה דעתכם בעניין..
דרך אגב כל הכבוד לכם על מה שאתם עושים.. פשוט עבודת קודש.

תשובה

שלום לך חבר יקר,
ראשית אני מתנצל על העיכוב במענה, היה לי חשוב לענות לך במתינות וכשדעתי לא טרודה.
אני קורא את דבריך וממש מתחבר לשאלות ולתהיות שלך. השאלות שלך מגיעות ממקום אמתי בתוכך, מהמקום שרוצה לוודא שהוא אכן פועל בדרך הישר ומתוך אחריות לדרך שאתה עתיד להתוות גם לשאר בני משפחתך.
גם המודעות שלך לחוסר האובייקטיביות המובנית בנו ולהתנהלות שמגיעה לעיתים מתוך פחד ושיקולים פחות ענייניים, היא מיוחדת ובעז"ה תועיל לך לדייק את מקומך.
אשמח לשתף אותך במחשבות שעלו בי בעקבות קריאה של דבריך.
נראה שאתה נבהל מכך שהאמונה שלך אינה יציבה מספיק, וכאן חשוב לי להסביר משהו. החזון איש כותב שאמונה היא מלשון אימונים, אמונה אינה הוכחה לוגית דיכוטומית, היא מסוג הדברים שהולכים ונבנים, הולכים ומתחזקים כמו בכל אימון.
כשאדם בוחר בת זוג יש לו אמונה שהם מתאימים, שהם יתקדמו יחד, שיחד הם יגיעו למקום חדש וייחודי. או להבדיל כשמישהו בוחר לעצמו מקצוע או כל החלטה משמעותית בחיים. האם זה "בטוח"? האם אין אף פעם ספקות? ברור שזה לא נכון וגם שזה אינו מדד לרצינות שלו. דווקא האמונה שזה הדבר הנכון יכול במשך הזמן להדק ולחזק את הצפי, לעבות את חבלי הקשר ולהוכיח את נכונות האמונה הראשונה שלו.
בשאלתך אתה מעלה את נושא ההוכחות האבסולוטיות של צדקת הדרך. אני מבין כמה שזה חשוב לך ולא רק לך. כל אחד מאתנו היה רוצה להיות משוכנע במאה אחוז שאינו טועה וודאי לגבי נושאים משמעותיים בחיינו. לא רוצה לאכזב אותך אבל בעיניי זה כנראה לא יגיע מהמקום בו אתה מחפש.
תן לי להסביר.
ישנו רצון טבעי באדם להוכיח שהוא צודק, שכולם יידעו שהעם שלו הכי טוב, שהדרך שלו הכי נכונה. ילדים אוהבים סיפורים על חכם יהודי שניצח בוויכוח את כל החכמים האחרים. אבל האם זה באמת חכם ונכון? נניח שזו הייתה שאלה שכלית רציונאלית, האם אני אוכל אי פעם להכריע בשאלה בה התחבטו גדולי החכמים מכל העמים והזרמים ובכל הדורות?
והרבה מעבר לכך, אם נראה לי שאמונה אמורה להיבנות על בסיס של הוכחות. האם הבורא לא יכול היה להניח הוכחות משמעותיות שאין עליהם וויכוח? לכתוב כל יום בשמים "ה' הוא האלוקים" או בעצם ליצור אותנו עם אמונה מובנית וברורה.
ה' ברא עולם שמעלים מאתנו את האמת ונתן לנו להגיע אליה בכוח האמונה, אמונה היא מקום עמוק בהרבה מכל הוכחה וחלק מהיופי האדיר שלה הוא מכך שאינו מגיע ממקום של הוכחה, הוא לא נופל עלינו מבחוץ אלא נבנה בנו מבפנים.
איך אפשר לבנות בתוכנו אמונה? לדעת אם אני רוצה אותה בכלל?
כאן ישנה נקודה שנגעת בה בתוך דבריך.
אני חושב שההתחלה הנכונה היא לשאול האם יש תכלית לבריאה? האם אני מאמין בכל הווייתי שאני לא כאן סתם, ללא משמעות וללא מטרה. האם אני חווה בכל כולי שיש הבדל בין טוב לרע, שחייבת להיות איזו משמעות לכל המציאות הזו.
ככל שאני מגלה את המקום הזה בתוכי שמאמין במשמעות, בתכלית ובצדק, אני מחזק את האמונה שלי. כשאני במקום הזה אני יכול להתחיל לחפש את המשמעות ולא אם היא קיימת. אני בטוח שאם ישנה משמעות, אם ישנו כוח שמניע את כל זה, הוא גם נתן לי יכולות למצוא את הדרך.
אתה עשית צעד גדול בחייך, הספקות הם חלק מהתהליך הטבעי של בירור, אל לך להיבהל מהם. אתה ממש צודק שאסור שהמניעים יהיו מתוך פחד, לחץ חברתי או חוסר נעימות. אני מקווה שתוכל להציב את השאלה האמתית של המשך חייך וייעודך מול עיניך, להאמין בעצמך שיש לך את היכולת להבחין בין אמת לשקר, אל תחפש בשכל, חפש בלב, בנפש. ומתוך התחושה הברורה שתעלה בך תוכל לפעול ולהטמיע את ההרגשה – האמונה שלך, ברבדים העמוקים יותר של תודעתך ולפעול על פי אמונתך שלך.
מאחל לך המון הצלחה, הדרך אינה פשוטה אבל אנחנו קיבלנו את החיים בכדי לנצל אותם ומציאת הדרך הנכונה לנו היא מה שממלאת את החיים במשמעות וסיפוק, בשמחה ובטעם.
המון טוב
מנחם ס.

[email protected]

התשובה עזרה לך?
לא עזרלא משהועזר ליתשובה טובהתשובה מעולה!
שולח...
>