רוצה ללמוד קבלה

שלושה ספרים בדשא

אני בן 14 נער חרדי מוצלח לומד בישיבה קטנה טובה וכו'
אני מאד נהנה מלימוד באופן כללי, וגם מצליח בו מאד, אני מרגיש רמה גבוהה (אולי יותר ממה שאני) אני מרגיש משיכה גדולה להתקדם עוד לדוג' ללמוד קבלה וכו' אני מרגיש שאין סביבי אנשים שמבינים אותי מה עושים. אני נקרע

תשובה

שואל נכבד ויקר מאד.

כאשר קראתי את שאלתך, התרגשתי מאד. בחור בן 14 שנהנה מלימוד, ולומד ברמה גבוהה, אשריך וטוב חלקך!
שאלתך היא בבחינת "צרות של עשירים". אין לך קושי בלימוד, אלא להיפך. נפשך רוצה ללמוד ולהתקדם עוד, הלוואי שאלו יהיו הבעיות של כולנו.
לא פירטת בשאלתך מדוע הנך רוצה ללמוד דוקא קבלה, ולא דברים אחרים כגון הלכה ועוד. אני אצא מנקודת הנחה שמדובר ברצון נאצל וטהור של נפש מרוממת השואפת להכיר את מי שאמר והיה העולם, ולא ברצון לברוח מהתמודדויות ארציות ומחיי היום יום התובעניים, ולמצוא מפלט בעולם של רזים וסודות, המשמשים כר פורה לנפלטי החיים האמתיים.
קודם אצטט את לשון הפוסקים שדנו בענין, ולאחר מכן אבאר את טעמם. וז"ל הש"ך (יו"ד רמו, ו): "גם המקובלים ושאר האחרונים הפליגו בדבר שלא ללמוד חכמת הקבלה עד אחר שמילא כריסו מהש"ס ויש שכתבו שלא ללמוד קבלה עד שיהא בן ארבעים שנה כמ"ש בן ארבעים לבינה בשגם שצריך קדושה וטהרה וזריזות ונקיות לזה ורוב המתפרצים לעלות בחכמה זו קודם הזמן הראוי קומטו בלא עת כמ"ש כל זה בדברי חכמי האמת".
ובפתחי תשובה על אתר (שם סק"ד) כתב: "עי' בתשובת חות יאיר (סי' רי) שיש לרחק לימוד הקבלה כי ידיעתנו קצרה ואונס רחמנא פטריה".
ובערוך השולחן (שם סעיף טו) כתב: "ולעניין לימוד חכמת הקבלה אשרי מי שזוכה לה כי היא מאירת עינים להבין עומק תורתנו הקדושה אמנם צריך לזה קדושה וטהרה זריזות ונקיות וידיעה גדולה בתלמוד. ויש שכתבו שלא ילמד זה קודם מ' שנה דבן ארבעים לבינה ורתיחת הבחרות חלף הלך לו ורוב המתפרצים לעלות בלא עת קומטו בלא זמן כמו שכתבו חכמי האמת [ש"ך סק"ו] וחכמה זו ראוי ללומדה מרב מפה לאוזן אך עתה בעוה"ר אין לנו זה אך כנגד זה יש ספרים קדושים המורים לנו דרך בהתחלת לימוד חכמה זו והיינו ספר שפע טל שערי אורה עבודת הקודש ודומיהם והבא לטהר מסייעין אותו מן השמים".
ניתן לראות מדברי הפוסקים הללו, שהלומד קבלה קודם הזמן הראוי, אין רוח חכמים נוחה הימנו, וניתן להמליץ עליו את הפסוק (משלי יט, ב) "אץ ברגלים חוטא".
הסיבה לכך הינה כפולה. ראשית, העיסוק בקבלה הוא בדברים העומדים ברומו של עולם, וצריך להיות ברמה רוחנית גבוהה, בכדי שלימוד זה לא ילך לקליפות ח"ו, או לחילופין לגרום שיתגרו בו כוחות הטומאה.
והסיבה השנייה הינה בשל העובדה שחלק מחכמת הקבלה עוסק בענייני פילוסופיה שאינם שווים לכל נפש. ועוסק בשאלות כגון: היאך החטא שלנו פוגם בעולמות העליונים והלא ה' הוא בלתי מוגבל, היאך הקב"ה שהוא טוב ברא גם את כח הרע, מדוע אין שלימות בעולם, ועוד כהנה וכהנה [ראה בתשובת הרמ"א (סי' ז) שכבר עמד על נקודה זו]. העיסוק בשאלות אלו עלול לגרום לאדם לבלבול, בפרט כאשר נוסיף על כך את העובדה שחכמת הקבלה מלאה במשלים העלולים לבלבל את הלומד. וכבר ראינו בגמרא (חגיגה יד, ב) שמבין הארבעה שנכנסו לעיון בפרדס, רק אחד יצא בשלום. לאורך הדורות עם ישראל סבל רבות, מכל מיני חוטאים ומחטיאים שהתיימרו לקרוא לעצמם 'מקובלים', ובשם חכמה זו טעו והטעו. די אם אציין את שמו של שבתי צבי הנודע לשמצה.
אשר על כן נזהרו בכל הדורות לא להתעסק עם תחום ענין זה, רק יחידי סגולה השרידים אשר ה' קורא (על פי יואל ג, ה).
אם אכן חשקה נפשך להכיר את מי שאמר והיה העולם – עצה לי עבורך. מלבד לימודיך הקבועים העיוניים, תלמד את אגדות הש"ס בעיון, עם מהרש"א. אצטט לך את לשונו של שולחן ערוך הרב (הלכות תלמוד תורה פרק ב סעיף ב), שכידוע שבהלכות תלמוד תורה הוא פירט בדקדקנות את סדר הלימוד הנאות והרצוי. וזה לשונו: "יקרא בעתים מזומנים תורה שבכתב ודברי תורה שבע"פ כדי שלא ישכח דבר מדיני התורה ויפנה כל ימיו לעיון התלמוד לסבור סברות בהלכות ולפלפל בהן בקושיות ופירוקים לירד לעומק הסברות וטעמי ההלכות להבין דבר מתוך דבר ולדמות דבר לדבר ולחדש חידושי הלכות רבות לפי רוחב שיש בלבו וישוב דעתו כמו שאמרו ליגמר אינש והדר ליסבר.
וכן בדרשות ההגדות להתבונן מתוכם מוסר השכל לידע את ה' כמו שאמרו חכמים רצונך שתכיר מי שאמר והיה העולם למוד דברי אגדה שמתוך כך אתה מכיר את הקדוש ברוך הוא ומתדבק בדרכיו כי רוב סודות התורה שהיא חכמת הקבלה וידיעת ה' גנוזים באגדות".
עלה והצלח, ויהי ה' עמך, ואאחל שתזכה להכיר את מי שאמר והיה העולם, כשאיפת לבך הטהורה.

בניהו

<[email protected]>

התשובה עזרה לך?
לא עזרלא משהועזר ליתשובה טובהתשובה מעולה!
שולח...
תגובה אחת
  1. משה הגב

    סליחה שאני מתפרץ, ואין לסמוך על דברי כלל כי אם לעורר לשאול ולחפש.
    כותב התשובה כותב דברים נכונים וחשובים. עם זאת, מניסיוני, כאשר בחור נמשך לקבלה הוא בסוף יגיע אליה ומוטב שייעשה הדבר בצורה מבוקרת.
    אני ממש מבין את השואל שכותב שלא מבינים אותו. ראש הישיבה או הר"מ שלו דבוקים ולהוטים אחר סוגיות הגמרא העיוניות ואולי אפילו אין להם שמץ בתחום הקבלה. לא ממש משכנע לשמוע מאנשים כאלו שאסור להתקרב לזה וכו' וכו'.
    ראשית, אם אכן השואל מחפש להתקדם ולא בדיוק אכפת לו במה (כלשונו: לדוג' ללמוד קבלה), אם כן יש מספיק תחומים אחרים שאפשר למצוא בהם סיפוק והתקדמות (ואפילו בחלק מספרי רמח"ל הקלים יותר ניתן למצוא טעם קבלה). אבל אם הוא נמשך ספציפית לקבלה, אפשר לגשת לאדם רחב אופקים שמצוי גם בתחום הקבלה ולבקש ממנו הכוונה ללימוד קבלה קלה, כלומר קבלת הראשונים (שערי אורה למשל), ולכל היותר קבלת הרמ"ק. זהו לימוד קבלה ברובד הקל יותר המועיל גם ללימוד רמב"ן ורבינו בחיי על התורה.
    כמובן צריך את התנאים הבסיסיים כמו טהרת הגוף והמחשבה ונתינת המקום המרכזי ללימודי הנגלה ושקיעות בתורה ויראה.

    למרות הכל, גיל 14 הוא בוודאי גיל מוקדם, וכדאי לחכות כמה שיותר, לפחות לשיעור ב' או ג' של ישיבה גדולה.

    (לגבי הש"ך על גיל ארבעים, כמה אירוני, אצל המקובלים ישנן גישות המקלות יותר כגון לדעת הרמ"ק מגיל עשרים, ובכלל, הלשם כותב שמשנת ת"ר נעשתה הקבלה יותר נחלת העם ולא נחלת יחידי סגולה כפי שהיה עד אז ואכמ"ל. שמעתי מכמה מקורות שככל שהחומר שוטף אותנו וככל שהדורות יורדים, כך צריכים נשק גבוה יותר, ובחור מאופס שמיושב בדעתו ויכול לשלוט על כח הדמיון, בהכוונת רב, בהחלט יכול להתרומם מאוד אם לומד פנימיות).

השארת תגובה

שאלות נוספות:

>