The Butterfly Button
רוצה לחנך את ילדי למצווות

שאלה מקטגוריה:

שלום וברכה , אני גרושה במשך 11 שנים עם 2 ילדים בני 12 ו 10
כשהתגרשתי ילדיי היו מאוד קטנים
אנחנו מנהלים אורח חיים חרדי לכל דבר
כולל לימודים במוסדות חרדיים
לאחרונה ביתי מצהירה בפניי שהיא לא רוצה להיות חרדית ( למרות שכל החברות שלה חרדיות )
אוהבת יותר את הלבוש הלא צנוע
מרבה לשמוע שירים חילוניים וגן לשיר אותם
דבר שגורם לנו לעימותים וויכוחים רבים

אני מרגישה שאנחנו מתרחקות כי אני פחות מתחברת לכל הווי החיים שהילדה שלי אוהבת

אני טוענת שילד צריך להיות ילד ולא לחשוב על דברים של מבוגרים

כמו ( בנים , לבוש כזה או אחר וכו ,)

הילדים לא רואים את אבא שלהם ( חשבתי שאולי בגלל זה המשיכה היא שונה )
אני מנסה למצוא את הדרך הנכונה להנחיל את היהדות באהבה לד’
ומצד שני יודעת שבריחוק וכפיה כלום לא יכול להיות

מה הייתם מציעים לי לעשות ?
אין נכון לפנות לילדה ולרכוש את ליבה ?

תשובה:

שואלת יקרה שלום רב,

אני מעריכה מאד את פנייתך, ומזהה את האכפתיות ואת הדאגה הכנה שלך לחינוך הבת.

אולי אתחיל באופן כללי בשאלה: מה הקב”ה רוצה מאתנו בתור בני אדם? מה הוא מצפה מאתנו בתור הורים?

הקב”ה נתן לנו תורה, חוקים ומצוות מתוך אהבתו אותנו. הוא ידע איך התורה והמצוות מעדנות את נפשנו, מרוממות אותנו, ומתוך ידיעה ברורה זו הוא מבקש מאתנו: ובחרת בחיים.

המהר”ל אומר שלמילה “מצווה” שתי משמעויות. האחת: לשון ציווי. הקב”ה מצווה עלינו לעשות כך וכך. השנייה: לשון צוותא. יחדיו. המצוות מחברות ומקשרות בינינו לבין הקב”ה. זוהי מהות המצווה ומטרתה: על-ידי קיום מצווה אנו מרגישים מחוברים יותר לקב”ה, קרובים אליו.

בבואנו בתור הורים להנחיל את מורשת הדת והמצוות לילדים, המטרה העומדת לנגד עינינו צריכה להיות קרבת ה’ – חיבור בין הילד לבין הקב”ה.

אם הילד מסרב ללכת לבית הכנסת, ואת בתור אימא מכריחה אותו, גם אם בסוף הלך, מה שהרווחת בכך הוא V אחד על “הליכה לבית הכנסת”. לא היה כאן כל תהליך של התקרבות ואהבה מול הקב”ה. אם הבת מתעקשת על לבישת חצאית קצרה, ואת עמדת כחומה בצורה מולה, גם אם “הצלחת” למנוע ממנה את לבישת החצאית הקצרה, כל שיש בידך הוא V מקומי. מה שאת מחפשת הוא דרך – תהליך התקרבות לקב”ה ורגש אהבה אליו.

ברור שכדי להנחיל את התורה והמצוות באהבה, לא ניתן לבסס זאת על פחדים, על פאניקה מהעתיד, היסטריה מפני “מה יאמרו השכנים”, וכדומה. אם הפחד הוא זה שמניע אותך, אז השכל הישר כבר אינו שוקל. הפחד מטשטש את שיקול הדעת. הדרך הראשית והברורה להוריד את פחד היא לדעת באמונה ברורה שהקב”ה נמצא אתך בגידול ילדייך, על כל צעד ושעל. הוא שותף מלא בגידולם, ויש תמיד באפשרותך, בתור בת אהובה ויקרה שלו, לפנות אליך, לבקש ממנו להאיר את דרכך ודרכם ולחוש את אהבתו וקרבתו אלייך.

בחירות הילדים אינן “אשמתך”. אם פנית בשאלה כזו למקום זה הרי שאת אמא אכפתית, דואגת, משקיעה ומתקדמת. בדיוק במקום שבו עלייך לסלוח לילדך על שגיאותיהם וטעויותיהם, כי רק כך לומדים, כך עלייך לסלוח לך עצמך על שגיאות וטעויות. אדם שאינו טועה אינו מתקדם. השגיאות אינן מקטינות אותנו; הן מלמדות, מקדמות ונסלחות.

תקופה של בירור ואפילו של ירידה אצל הבת לא מראה שאת אמא פחות טובה. עוד יותר מכך, היא לא מראה שהבת פחות טובה. היא בת אהובה ורצויה אצל הקב”ה.

כדי לתת לבת את הטעם הזה, להבין את הקשר שקיים, את האהבה הנצחית ללא תנאי, הייתי ממליצה לומר לה זאת בפה מלא. היא ילדה צעירה, אולי כרגע מבולבלת, והתחושה שהקב”ה תמיד אתה ותמיד אוהב אותה שומרת על הקשר הזה – כמו נר תמיד דולק. מאותה סיבה אינני חושבת שנכון “לרכוש את לב”. יש כאן נימה מסחרית, “לגרום” לה להיות חרדית. אין מטרה כזאת, אין דרך ותהליך כאלו, “לרכוש את הלב”. יש מטרה של התקרבות כלפי הקב”ה, והדרך והתהליך הם על-ידי הארות של קרבה ואהבת ה’, בלי פחד בבירורים וניסיונות.

הקב”ה אתכם, אתך ואתה. כמובן שאם הקב”ה נתן לך את הבת הזו, ולבת שלך אותך בתור אמא, אין הדבר טעות. הקב”ה. הקב”ה יודע מה הוא נתן ולמי. יש בך אהבה אלייך, ולה יש אהבה וכבוד אלייך. אם הקב”ה מאמין בך ונותן לך את תפקיד חינוך הבת, יש בכוחך ובאהבתך לעשות זאת.

עוד נקודה מעשית שהייתי מוסיפה: אם ילדתך נמצאת במצב שבו היא מתעמתת אתך הרבה, זה מצב לא נעים. מצב חשוך. ואין מגרשים חושך בחושך, כלומר – בביקורת. את החושך מגרשים רק באור, בלראות את הטוב בשני. חפשי את הנקודות והדברים הטובים שבה, ספרי לה אליהם, ותראי שעם הזמן הטוב, העדינות והאמתי ילכו ויתגברו.

אני מקווה שהרעיונות האלו יסייעו בעדך למצוא את דרכך שלך בחינוך הבת. הפרטים – כיצד לנהוג בנסיבות וסיטואציות שונות – הם רבים ומשתנים, אך כולם נגזרים מהדרך שעלייך למצוא.

בהצלחה רבה,

תמר פ.

tamarparent@gmail.com

יש לך מה להוסיף? זה בדיוק המקום:

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

עוד שאלות באותו נושא:

איך לבנות חוסן נפשי לילדים שלי?
תודה רבה על אתר נפלא! אני בת 43 אמא למשפחה ברוכה בטווח גילאים 22-4 שנים. בעקבות קריאת כתבה בשולחן שבת באחד מעלוני פ”ש על תפקידנו ותיפקודינו בפועל כהורים התפתח דיון משפחתי על כך. בכתבה הועלו מספר פרמטרים לבחינת תפקודנו כהורים. אחד מהם היה בנית החוסן הנפשי של הילדים ותפקידנו כהורים...
בעיות עם בן ה10 שלנו
אני בת 34 ויש לי חמישה ילדים ב”ה. עם אחד הילדים – השני יש לי קשיים רבים. הוא כמעט בן 10. הקושי איתו הוא ההתנהגות שלו. הוא כל הזמן חושב שחברים בכיתה או בבית הספר מציקים לו ועושים לו ‘דווקא’, הוא חושב שאחים שלו עושים לו ‘דווקא’, זה גורם לו...
איך לנהוג עם הבן שלנו שמתרחק מקיום מצוות?
משיב/ה:דן|
יש לי בן מקסים בן 17 שעזב את הלימודים לא מזמן הילד מחלק את זמנו בין עבודה לכושר ובית. בסך הכל ילד עם ערכים, לא מסתובב בכלל בחברה רעה, קורא הרבה וכו׳. מבחינה רוחנית, הילד בהתרחקות הדרגתית מהדת. הוא לא מתפלל ולא מניח תפילין. לאחרונה גילינו שהוא יוצא לעבודה ללא...
הבן שלי לא רוצה ללכת לבית הספר
הנער שלי בן 13 לא רוצה ללכת לבית הספר ולא הולך כבר חודשיים חוץ מאשר פעמים בודדות. אני ואבא שלו גרושים בגירושים קשים משהוא היה ילד מגיל 11 וחצי הוא לא רוצה ללכת לאבא שלו ולא הולך אליו. כבר בכיתה ו’ הוא לא הלך באופן סדיר גם כי אבא שלו...
חוסר עניין רוחני של הבעל
ראיתי באתר תשובה לשואלת בעניין פער רוחני בין בעל לאישה. השואלת סיפרה על מצב רוחני ירוד של בעלה.המשיבה הסבירה שצריך להניח לבעל ולאפשר לו את ההתבגרות הרוחנית שלו, לא להתערב ולתת לו בית חם תוך לתהליך הזה. אני מאוד מזדהה עם הקושי והכאב הזה, אני נשואה שנה וחצי עם ילד...
מה תפקידי כאמא כשקשה לבתי הקטנה?
היינו בערב עם המשפחה בחנוכה, יש לציין שלא נפגשים לעיתים קרובות, הבת שלי בת 4 חזרה טעונה הרגשתי שהיה לה קצת קשה וממש איך שהגענו לבית פרצה בבכי ממש אמרה שלא אוהבים אותה שמה והיא הייתה לבד ורצתה לדבר ולשחק עם הילדות ולא היה כך. היא הסתכלה עליהן ולא דיברה...

עידכונים ותשובות בכל דרך שרק תרצו

באימייל
הזינו את כתובת המייל שלכם
בוואצאפ
לחצו כדי להצטרף לקבוצה!
בטלגרם
לחצו כדי להצטרף לקבוצה!
דילוג לתוכן