רוצה להגיע לראש השנה נקייה מכעסים

שלום רב. מטבעי אני אדם שכמעט אף פעם לא כועס, אבל אם אני כועסת באמת, מאוד קשה לי לסלוח. פעם הייתי קשה לכעוס ונוחה לרצות והיום אני חושבת שאני קשה לכעוס וקשה לרצות. יש שני אנשים שאני מאוד כועסת עליהם ואני יודעת בוודאות שהם אפילו לא יודעים את זה ואין לי גם ממש דרך לומר להם. אף אחד מהם לא פגע בי ישירות (אחת פגעה בחברה שלי ואחת באמא שלי) ואני רוצה שהן יפייסו את הנפגעים ואותי. בינתיים אני מאוד כועסת עליהן וקשה לי עם זה, אבל יותר קשה לי לסלוח. מה עושים?

תשובה

שלום וברכה.
קראתי את השאלה והאמת שחשתי קנאה, אשה שיכולה להצהיר שכמעט ולא כועסת, וגם הכעסים שלה הם לא על דברים שעשו לה, אלא לאמה ולחברתה, זה לדעתי דבר נדיר. מרגש לראות אנשים מושלמים כל כך, שעוד מבקשים לתקן גם את זה, בשאלה לא כתבת את זה, אבל בסיווג של נושא השאלה בפנייה לאקשיבה, כתבת 'קשה לי לסלוח ואני רוצה להגיע לראש השנה נקיה מכעסים', ההתעוררות הזו לכבוד יום הדין מרשימה מאד, מרגשת מאד, ומראה הרבה על השואלת. תבורכי משמים, ותמשיכי כך בדרכך להיות קשה לכעוס, ובעיקר שבאמת לא יהיה לך על מה לכעוס.
רק אחרי ההקדמה הזו, אני יכול להתייחס לדבריך, כי באמת כעס היא מידה רעה מאד, אלא שלא בכל מקרה היא רעה כל כך, זה תלוי מאד מה היה המקרה, זה תלוי גם כמה פעמים קורה לאדם שהוא כועס, אדם שמסתובב מריר וכעוס כל היום על כל מיני עוולות שנעשו לו או לאחרים זו מידה ממש רעה, ומעבר לכך שזו מידה רעה חיי אדם כזה הם חיים של סבל וחבל.
אבל לעומת זאת, אדם שכועס כי עשו לו כעת עוול, זה לגיטימי, זה פעמים רבות נכון, איננו מלאכים, והתגובה הפשוטה של הכעס, על כך שעשו לנו משהו היא תגובה טבעית ואנושית, אדם שלא כועס גם כשעושים לו עוולות זה דבר לא טבעי, אין איסור לכעוס על כך שנעשה עוול לאדם. אחת מן הסיבות שהכעסים נשארים קיימים הם מכך שלא נותנים להם לפרוץ, אילו היית שלימה עם עצמך שמותר לך לכעוס על מי שעשה לך עוול, היית כועסת מספרת על כך לחברה קרובה, והיית נרגעת, דווקא החשש שמא זה לא ראוי לכעוס גורם לכעס לפעפע כל הזמן ולא לפסוק. תני לעצמך לכעוס ולהביע את זה. רק אחר כך תוכלי לנסות לגרום שהעוול יתוקן, וכשהמעוות לא יכול ליתקן, כדאי לנסות להגיע לעמק השווה עם עושה העוול, לא כדאי להתעסק עם זה יותר מידי, זה לא מעיל לכלום.
במקרה שלך, את לא כתבת מה קרה, לא כתבת על מה את כועסת, אבל מכך שאת כותבת שזה כמעט לא קורה לך זה קצת מוכיח שהפעם באמת יש על מה לכעוס. מצד שני, קצת מוזר מה לך ולעוולות שנעשו לאמך ולחברתך, אני מבין שאכפת לך מזה אני אפילו מעריך אותך על כך שאכפת לך כל כך מעוול שנעשה לאמך ולחברתך, אבל מדוע את רוצה שיפייסו אותך על כך שעשו להן עוול? כדאי לך לחשוב מחדש אם את לא לוקחת את זה אישי מידי, שוב כיון שאינני יודע מה אירע אינני יכול להתייחס יותר מידי למקרה הזה לגופו, אבל כדאי בכל מקרה להעלות את הצד הזה. ולחשוב עליו שוב. צריך לזכור כשכועסים על עוול שנעשה, שאין מה לעשות אנו חיים בעולם לא מתוקן, ויש כאן עוולות רבות בעולם הזה, ולא עלינו המלאכה לגמור, לא כל עוול שאנו רואים צריך להעיק עלינו.
במקרה שחזרת על הצדדים, וראית שאת צודקת ואינך רבה על ריב לא לך, ויש להעמיד את עושי העוולות על מקומם, אך אינך יכולה לעשות זאת, כדאי שתעמידי בלבך את הצדדים ותגמרי עם הסיפור. כלומר, אל תחשבי על כך יותר, חלק מהבעיה שאת לא מפסיקה להתעסק בזה זה מחמת שאת לא מספיק שלימה עם עצמך כנראה, את לא שלימה עם זה שאת כועסת ואת לא שלימה עם זה שהדבר לא יכול ליתקן, אם תבררי עם עצמך שאת צודקת בכעס שלך, ושאין לך מה לעשות עם זה זה יקל עליך מאד, כדאי לך גם לשוחח על כך עם חברה קרובה כי דאגה בלב איש ישחנה.
מעבר לכל מה שכתבתי ישנה נקודה חשובה שכדאי להבחין בה, נקודה שיכולה לסייע מאד במקרים כאלו, באופן עקרוני אדם שמאמין באמונה שלימה שהכל מאיתו יתברך אינו כועס, חלק גדול מהכעס נובע מהמחשבה שהזולת גרם לי רעה מסוימת, האמונה בה' גורמת שאין מקום לכעס, כי הוא יודע שחבירו לא יכול לגרום לו רעה, הוא יודע שהרעה שהגיע אליו על ידי החבר כביכול, הייתה מכוונת מאת הבורא, וגורם הרעה אינו אלא שליח. ויתירה מכך, אם הוא באמת מאמין הוא יודע שלא תמיד הוא יודע מה טוב לו ומה רע לו. בענין זה עולה בראשי כעת פירוש יפה שכתב סבי זצ"ל. כאשר אחי יוסף חזרו מלוית אביהם, אחיו חששו שמא כעת יוסף ישיב להם רעה על הרעה שהם גמלו איתו, ויוסף עונה להם בלשון זו, 'וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם יוֹסֵף אַל תִּירָאוּ כִּי הֲתַחַת אֱלֹהִים אָנִי, וְאַתֶּם חֲשַׁבְתֶּם עָלַי רָעָה אֱלֹהִים חֲשָׁבָהּ לְטֹבָה לְמַעַן עֲשֹׂה כַּיּוֹם הַזֶּה לְהַחֲיֹת עַם רָב'. [בראשית נ, יט – כ]. נפרש את דבריו בסגנון שלנו, יוסף אמר להם כך, אמת אתם רציתם להרע לי, ולכן מגיע לכם שאשיב לכם כגמולכם, אמנם, אם להשיב צריך להשיב בדיוק באותו האופן כמו שאתם עשיתם, ובכן אתם עשיתם לי דבר רע, אבל תוצאות המעשה שלכם היה טוב, כי כיום בזכות זה אני מלך ויכול לפרנס אתכם. ולכן צריך אני להשיב לכם באותו אופן, כלומר, לעשות לכם דבר רע, שהתוצאות שלו יהיו טובות. את זה רק ה' יכול לעשות, ולכן הוא אמר להם 'התחת אלוקים אני', כלומר, אדם לא יכול לעשות דבר רע שתוצאותיו יהיו טובות. ובכן אם נבחון את הדברים נראה שפעמים רבות דברים שנראים לנו רע הם כלל וכלל לא רעים, ובסוף נצמח מזה דבר טוב, צריך אולי להמתין זמן מה בשביל לראות את הדבר הטוב שנצמח מזה, לא תמיד זה מגיע מיד אבל פעמים רבות זה קורה. המבט הזה יכול לשנות את היחס שלנו על הדברים הרעים שעשו לנו.
אני רוצה גם להתייחס למה שכתבת בנושא הסיווג של השאלה, את כתבת 'קשה לי לסלוח ואני רוצה להגיע לראש השנה נקיה מכעסים', אני מבין שמה שמעיק עליך כעת זה שאת נכנסת לראש השנה עם כעסים, נראה לי שיש לך טעות קטנה, בראש השנה אנחנו לא הופכים למלאכים, אנחנו צריכים לגשת ליום הדין מתוך עבודה עצמית והתקדמות, אבל איננו צריכים להגיע לראש השנה כמלאכים ולא כבני אדם, טבע האדם שאם יש מי שעשה כנגדו עוול הוא כועס, ואם הוא חשב היטב על כך ובירר עם עצמו את כל מה שכתבתי לך, אין בכך כלום, הוא צודק שהוא כועס על מי שעשה לו עוול. אין צורך להגיע לראש השנה נקיים מכל מחשבות של כעס אף למי שעשה עוול כנגדנו.
מקוה שהרגעתי לך את המצפון, ואם לא אפשר תמיד להמשיך לשאול בכתובת המייל המצורפת בזה.
בברכת כתיבה וחתימה טובה
שנה טובה ומתוקה
שלמה
[email protected]

התשובה עזרה לך?
לא עזרלא משהועזר ליתשובה טובהתשובה מעולה!
שולח...
>
דילוג לתוכן