רוצה הורים שיהיה לי קל לכבד

משחק כדורסל

שלום, אני בחורה מתחזקת ב"ה וההורים שלי דתיים- מסורתיים
ואילו אני וכל אחיי ב"ה חרדים.
עכשיו קשה לי עם הכיבוד הורים כי אחיי נשואים ואני לבד עם ההורים בבית.
כשרוב הזמן הם נמצאים בעבודה, וכשהם באים הם ישר על הטלויזיה…
כך שגם אם הם נמצאים בבית ובין אם לא, אני מרגישה בודדה, כי חברתי השנואה עליי ביותר "הטלויזיה" לוקחת את כל תשומת הלב…
טוב, אני אומנם לא ילדה קטנה בת 10 שחייבת צומי כל כמה שניות.
נכון, אני בת 18, בחורה בוגרת, שקולה.. אין ספק.
רק מה? חסר לי צומי! מודה באשמה.
אבל הוריי היקרים אנשים מבוגרים, עייפים (אחרי עבודה ולפני.. אלא אם כן הם יוצאים למסיבות ואירועים "שלהם" ולא "שלנו" (החרדים..) שאז הם נראים בני 20 עם השמחה והתלהבות לצאת מהבית ולהשאיר אותי בין 4 קירות וגם לדבר אליהם כדי שלא ישתעממו (הקירות.)
טוב לא רוצה להיות צינית, אבל כן, קשה לי.
לא מספיק ההורים שלי לא מבינים בכלל מה אני עושה כזה עניין שאני רוצה לדבר איתם ושיסגרו את הטלויזיה, אנחנו גם לא משדרים על אותו גל, ז"א הם לא כל כך מבינים את הקשיים שיש לי, השאיפות, השקפה וכו'.. ותמיד! שיחה כזאת עלולה להסתיים ב: "את רואה? תמיד ידעתי שהחרדים הם…………." – בוא נגיד את זה ככה, לא רוצה להגיע לשיחות כאלה שהחרדים עולים לכותרת ואני נשאבת בחזרה אחורה כ"לא מעניינת".
כמו כן, במקום שההורים שלי ישמשו לי כ"מורי דרך" וייעצו לי במקרים סבוכים, אני נוטה לכאוב על כך כשהתוצאה לא תמיד כזו…
הדרך היחידה לדבר עם ההורים שלי או לגשת אליהם זה בקשר לכסף.
"אמא אני צריכה כסף" או "אבא" במקרה שהארנק נמצא אצלו,
או כשאני מתלבטת באיזה מקצוע לבחור והם כמעט בלי להניד עפעף מודיעים לי (לא מייעצים) ללמוד מקצוע שיכניס הרבה (דגש על ההרבה) כסף.
טוב אני מקווה שאני לא מגזימה, אבל זה פחות או יותר ההתנהלות של הקשר שלי ושל הוריי.
ועכשיו לשאלה ה(כמעט) דרמטית! מה אני עושה עם זה?!?!?!
אני מרגישה (וסליחה על הבוטות) שההורים שלי הם בשבילי בנק.
להוציא כסף, ולשאול אם נשאר משהו בחשבון…
איך מתמודדים עם הורים ששונים ממני?! גם בהשקפה, באופי..

תשובה

שלום לך שואלת יקרה.
שאלה מאוד מרגשת! את נשמעת בחורה רגישה ומיוחדת שמחפשת את הדרך לקשר איכותי להורים שלה. זו שאלה מרגשת, כי בסביבה הנוכחית בעולם הרבה יותר קל לכעוס ולהאשים ולומר שההורים לא נותנים מספיק, ואני לא שומעת כעס אלא אותך, שואלת בכאב איך מתמודדים עם השוני. לא מאשימה ולא כועסת. פשוט כואבת.
להורים שלך יש זכות שיש להם אותך. אולי הם לא יודעים זאת ואולי הם לא ידעו אבל שפר עליהם גורלם ויש להם ילדה שרוצה קשר איתם וזה באמת באמת מדהים.
ואיך אנחנו מקלים עלייך? איך עוזרים לך להתמודד עם הורים ששונים ממך?
אני חושבת שדבר ראשון זה להבין שאת בסדר, שזו זכותך לרצות יותר צומי וזה לא מוזר או לא ראוי שקשה לך שההורים שלך יותר מתעניינים בטלוויזיה מאשר בך. ואת צודקת שזה כואב ומתסכל שאת מרגישה בודדה אפילו שאת גרה בבית, ולמרות שיש לך שני הורים חיים ובריאים ב"ה.
דבר שני. להבין, לעומק שהקב"ה ברא אנשים שונים. שונים במראה, שונים בדרכי החשיבה, שונים בסדר עדיפויות, בטעם, בריח. פשוט שונים. ונשמע שההורים שלך שונים ממך. וכדאי פשוט לקבל את זה שזה מי שהם. את לא מתארת שיש להם קשרים עמוקים ושיחות עמוקות עם אנשים אחרים ורק איתך לא. את מתארת אנשים שיש בהם יותר פשטות כלפי החיים וזה "רוחבי" , זה סובב את הכל.
ודבר שלישי לשמוח במי שאת. לשמוח שאת שונה, שאת שואפת ליותר, שלמרות שגדלת במקום אחד את בכל זאת יותר עמוקה ויותר מחפשת וחשוב לך גם העומק של הדברים ולא רק את היום- יום השגרתי והשוחק.
אז אולי זה מפריע שהם זה הם ואת זו את אבל זה מה שהקב"ה שלח לך ובטוח שזה מה שהכי טוב לך, ואני מאמינה שמתוך הכאב הזה שלך יצמחו דברים טובים שיגדלו אותך ויתנו לך את הקשר שאת מחפשת. אולי בקשר העתידי עם בעלך, אולי בקשר עם ילדייך ב"ה. ואולי בהבנה של בנות אחרות שמרגישות שלא מקשיבים להם.
את מיוחדת ואת יכולה להשלים- בלי כעס, בהבנה. עם השוני. לשמוח במי שאת ושמחה במי שהם.
וכמובן לא לשכוח שהם ההורים שלך ומבחינה הלכתית את חייבת להם הרבה ולא כל כך משנה מה הם מעדיפים לעשות בזמנם הפנוי... את יכולה לראות בכך שליחות במצווה החשובה של כיבוד הורים לכבד ולאהוב אות למרות מי שהם ובגלל שהם ההורים שלך.
ואם את רוצה להתייעץ על מסלול לימודים ועל עוד דברים בחייך אני אוכל בשמחה להשיב לך ואני מקווה שבפעם הבאה זה יהיה מהר יותר.
שלך
נועם
[email protected]

 

התשובה עזרה לך?
לא עזרלא משהועזר ליתשובה טובהתשובה מעולה!
שולח...
תגובה אחת
  1. טל הגב

    קודם כל הבעיות האלו תמיד צפות וחשוב לשעת זאת- וזה בבדיוק הזמן להתמודד מולן בגבורה ולצאת לדרך טובה יותר.
    אני מרגישה שהנושא כאן אינו רקע דתי. לא בגלל זה אין תקשורת.
    אלא בגלל צורת החשיבה והיוזמה מצידך כרגע, זו שהבעיה בידיה…

    ראשית, הייתי ממליצה לך למצוא תחומי עניין, להתנדב, לצאת, לבלות עם חברות- כי באמת ההורים לא אמורים ולא צריכים למלא את הזמן או לשעשע אותך. זה נגמר בערך בגיל 13 כשמתחיל גיל ההתבגרות.

    דבר שני, עם כל הקשיים שבטח לא הצפת פה(ואני מכירה בתור מישהי שהתחזקה)
    תמצאי נקודות משותפות. אני הצעתי המון לאמא שלי לבוא איתי לחוף נפרד, לקניון, למסעדה, לטייל. זה לא משנה לאן, גם בשבת הייתי דואגת להכין משחקים לאווירה(במיוחד אם הגיע חג ראש חודש מסוים ולא כל כך הרגישו בו)
    והם שמחו כי זה לא משהו שהעיק או הפריע להם בדרכם, להפך.

    תפקידך כאן הוא למצוא את הגשר, איך את מתחברת אליהם בלי לשפוט ולהעביר ביקורת. צאי מנקודת הנחה: ככה הם. ככה הם היו וככה הם ישארו. אל תנסו לשנות אותם, אלא לצעוד איתם בדרך וגם כל אחד בדרך שלו בו זמנית.
    זה דורש מחשבה וישיבה עם עצמך אבל זו הדרך הנכונה.

    בקשר לקבלת ההחלטות שעלתה כאן, אומר באופן כללי: נכון להתייעץ ולשתף את ההורים אם את רוצה בכך, אבל לא נכון לקחת את דעתם כסוף פסוק. חשוב שידעו תמיד שבסוף את מחליטה על החיים שלך וחשוב לך לשתף אותם בהחלטות ולשמוע עצות- את תחליטי אם ליישם או לא. כך גם לא תיקחי קשה דעות שונות משלך.
    נ״ב אני לא שופטת בקשר לכסף וכו׳ אבל באמת כדי שתוכלי לפתח
    תחושת עצמאות הייתי ממליצה להתחיל לעבוד ולהכיר את העולם.

    בהצלחה בהכל ותתפללי על זה, ה׳ איתך

השארת תגובה

שאלות נוספות:

>