סתירה בתפקידיי כאשה

הורד (1)

היי,
אני אשה חרדית, נשואה באושר ואם לילדים, מחפשת מקורות לעיין בנושא מעמד האשה ביהדות, ויחס היהדות לסוגיות בפמיניזם.
(זה לא לצורך עבודה אקדמית אלא לעצמי בעקבות צומת שאני נמצאת בו)
השאלות שבעיקר מפריעות לי-
א. "שלא עשני אשה" התשובה המקובלת היא שזה בגלל שהאשה מחוייבת בפחות מצוות, ואז לכאורה, אה, אם זה פחות מצוות, אז בסדר, אני מוותרת. אבל לא- למה שלבעלי יהיו יותר מצוות ממני? אם המדד הוא כמות המצוות, עדיין אני נחשבת כאן פחות.
ב. כידוע החזו"א הכניס שבדורות האחרונים האשה מפרנסת, זה סותר את הרצונות והכישורים הטבעיים של האשה, היכן ניתן למצוא כלים ליישב את הפרדוקס, שמצד אחד אני צריכה (ורוצה) להיות "כל כבודה בת מלך פנימה", להיות עסוקה בבית עם הילדים, לטפח, להכין אוכל, לנקות, ובזמן שיישאר לצאת קצת לקניות או להתנדבות וכדו'. מצד שני, אני צריכה לפרנס, וזה מפתח בי את התכונות ה"גבריות" יותר, לנהל מו"מ, למכור, לנהל וכדו', ובמקביל גורם לי להיות פחות צנועה, כי אני נמצאת בסביבה גברית יחסית. אני לא רוצה להרהר אחר החזו"א ח"ו אך אינני מצליחה ליישב את הסתירה הזו בפועל בחיי.
בהערה לשאלה זו- מצאתי את הפסוק בשירת דבורה "מנשים באהל תבורך" כלומר שיעל שחיסלה את סיסרא, תבורך יותר מהנשים שמצטנעות באוהל, זו בדיוק הסתירה שעליה אני מדברת, לעשות מעשה גברי ולהשאר נשית?
ג. אני מבקשת בכל לשון של בקשה תשובה עניינית ולא "רגשית", שמתבססת על מקורות יהודיים מקובלים בתקופתנו.

תשובה

שואלת יקרה,
שלום לך.

כל כך הרבה זמן השאלה שלך ישבה על שולחן העבודה שלי. חשבתי עליה הרבה, מכמה וכמה זויות מבט, וללא ספק לא אספיק להקיף הכל בתשובה קצרה אחת.

שאלת שאלה גדולה, ענקית: מהי ההתייחסות היהודית-תורנית לסוגיות בפמיניזם.
זה נושא שכדי להקיף אותו, נזדקק לסדרת ספרים (לפחות).
והיות שהוא נמצא בראש רשימת הנושאים המעניינים אותי באופן אישי, קראתי ולמדתי עליו מכמה וכמה זויות בשנים האחרונות, ואני תוהה ביני לביני מאיפה להתחיל.
אני חושבת שהספר הכי מקיף שיצא בשנים האחרונות בנושא זה ספרה של הרבנית קוסמן, בהוצאת 'נפש יהודי'. לצערי, הספר יצא בשפה האנגלית בלבד (אם כי יש לקוות שתצא מהדורה מתורגמת בתוך שנה שנתיים).
בכל זאת, אם מחסום השפה הוא סביר מבחינתך, ממליצה לך לחפש אותו בחנויות ספרי קודש שמחזיקות גם מחלקה בשפה האנגלית.
הספר נקרא: "circle arrow spiral: exploring gender in judaism", ונסמך בעיקר על גישתו של המהר"ל, בהסבר בדרך המתאימה לאישה בת ימינו.
האם הוא פותר את כל השאלות?
לדעתי לא, אבל הוא נותן מבט רחב יותר, מעמיק יותר, ועוזר להפנים עד כמה
יש דברים נסתרים
לא נבין לא נדע.
לא צריך כל דבר
לחקור ולשאול
לפעמים גם מותר
לא לדעת הכל.
(גוגל אומר שהמילים שייכות למשה נגר. אין לי מושג מי זה. שלפתי אותן מהזכרון ואפילו לא ידעתי מאיפה(
שיהיה ברור, שאני דווקא כן בעד לדעת ולחקור ולשאול. אבל ביחד עם זה, לפעמים כשרואים כמה עומק מסתתר מאחורה, מבינים שבאיזשהו מקום בסוף החקירה אנחנו נאלץ להתפשר על זה שהשכל שלנו לא יבין הכל.

יש שני משפטים שהרמב"ן מביא בספרו 'שער הגמול' על ענייני שכר ועונש והנהגת ה' בבריאה:
המשפט הראשון מצוטט די בתחילת הספר. הרמב"ן רואה ממש חיוב בלנסות ולהבין את הנהגת ה'. " וכן חובת כל נברא עובד מאהבה ומיראה לתור בדעתו לצדק המשפט ולאמת הדין כפי שידו משגת"
השני מופיע לקראת סוף הספר. אחרי ניסיון להעמיק ולהבין על ייסורים ועל מהותם, ועל מתי הם עונש ומתי לא, ועל איך אפשר להבין צדיק ורע לו, בסופו של דבר מסכם הרמב"ן "כי הבורא יתברך שמו יודע מסודות הנפש ומהותה יותר מהתחכמותנו."
ואני חושבת ששני הקטבים האלו הם חשובים.
מצד אחד, חשוב לנסות להבין עד כמה שידינו מגעת, ולא להשאר בתהיה ובתחושה שהעולם הוא לא מסודר, ואולי אפילו לא הוגן, ובתחושת הכעס העולה מחוסר ההבנה הזה.
מצד שני, אין לנו ברירה בסוף אלא להבין שלא הכל אנחנו מבינים....

ומכאן אני עוברת לשאלה הראשונה שלך:
לגבי השאלה הראשונה, 'שלא עשני אישה' את צודקת שאם המדד לערך הוא כמות המצוות, אז אכן יש לנו פחות. אפשר כמובן לשאול אם אכן המדד לערך הוא מצוות, ואפשר גם למצוא הסברים מעניינים מאד שמסבירים את 'שעשני כרצונו' בכל מיני דרכים.
הזוית האישית שלי על הברכה הזו היא שהקב"ה עשה אותנו כרצונו. כמו שהוא מבין ויודע, וכמו שהוא רצה שנעבוד אותו. ולא חייב להיות לנו כל כך קל להבין למה דווקא ככה.
כי ככה הוא הבין שטוב לעולם להתקיים.
כי בסוף הוא ישלם לנו שכר כפי מעשינו.
כי הוא מבין יותר מאיתנו, ואנחנו עמו וצאן מרעיתו, והוא אומר לנו מה לעשות ולא להיפך.

אם תקראי את ספרה של הרבנית קוסמן, תראי שהעולם הפיזי והרוחני כאחד מורכבים משתי כוחות מרכזיים:
כח היצירה וההישגיות (שהיא בחרה לסמל שלו את צורת החץ),
וכח ההוייה, ההשתוות (שאותו אפשר לסמל כמעגל).
בגדול אפשר לומר שזוית הראיה הגברית מזוהה עם ההישגיות, וכשמסתכלים על העולם דרך נקודת מבט הישגית העולם הוא היררכי, יש פה שווים יותר ושווים פחות.
מתוך נקודת המבט הזו אומר הגבר 'שלא עשני אישה'.
אם מסתכלים על העולם מנקודת מבט של הוויה, של הכח להיות ולהשתוות, אין יותר ואין פחות, העיקר שכולם עושים רצונו.
ומתוך נקודת מבט זו אומרת האישה 'שעשני כרצונו'.

ומכאן לשאלתך השניה:
העלית שאלה גדולה על חיים של ניגודים. את מרגישה שהעולם דורש ממך דבר והיפוכו: תהיי אשת חיל שעובדת גם בחוץ וגם בבית, וגם תישארי אידישע מאמע, ולא ברור לך איך בדיוק זה אמור לעבוד ביחד.
ואת נזהרת לשאול את שאלתך מתוך כבוד לגדולי ישראל שעומדים מאחורי המפעל הזה.

קודם כל, אני מסכימה שיש קושי מסוים לנהל את עצמנו בכמה מישורים, ולשמור על 'עצמי' אותנטית ומחוברת לעצמי בכל מישורי התפקידים.
לאורך כל הדרך, הברור הזה לאן לוקחת אותך העבודה, האם את צריכה להיות אחרת ממה שאת נהיית, הוא ברור חשוב.
בואי נתעכב רגע על ההנחה שבעבודה את מדי 'גברית' ואת צריכה להיות 'נשית'.
מה נקרא להיות נשית?
נראה לי ש'אשת חיל' זה המתכון הכי מדויק לאישה האידיאלית. אז בואי רגע נעבור עליו ביחד.

"היתה כאניות סוחר, ממרחק תביא לחמה,
זממה שדה ותקחהו, מפרי כפיה נטעה כרם,
חגרה בעוז מתניה ותאמץ זרועותיה,
סדין עשתה ותמכור, וחגור נתנה לכנעני,
פיה פתחה בחכמה, ותורת חסד על לשונה,
צופיה הליכות ביתה, ולחם עצלות לא תאכל"

ציטטתי כמה פסוקים מהפרק. שמת לב פעם שהיא אשת עסקים, האשת חיל הזו?
היא לא כזו שקטה ולא פותחת את הפה, היא בהחלט יודעת גם לנהל עסקים, קמעונאות ונדל"ן, ולתכנן אסטרטגית עסקאות לטווח ארוך.

בלי שום סתירה היא נשארת אישה נשית ואוהבת לבעלה:
'בטח בה לב בעלה, ושלל לא יחסר,
גמלתהו טוב ולא רע כל ימי חייה.'
ואם מסורה לילדיה:
'צופיה הליכות ביתה'.

אז אולי צריך לבדוק מחדש את ההגדרות לנשיות הנאותה?

יש לי חברה ותיקה, שנקרא לה אביגיל.
אביגיל היא אישה עוצמתית, חזקה ויראת שמים.
אחד הדברים שהטרידו אותה במשך שנים, היתה העובדה שהיא לא מספיק נשית כמו שצריך להיות. היא לא הדמות הזו של כנועה ושקטה וענווה ונחבאת אל הכלים.
יש לה עוצמות, יש לה יכולות, ויש לה מן הסתם גם דעות.
ואיכשהו זה הרגיש לה לא נכון.

פעם אחת, באיזה חודש אלול אחד, אביגיל רצתה להתחזק וקראה איזה ספר השקפתי שהיטיב להסביר איך נראית האישה היהודייה האמיתית. איך? בערך כמו שהעלית בין השורות של דברייך. כזו עדינה ושקטה ונחבאת על הכלים. וממילא היא לא צריכה שום הסברים על צניעות כי כל מהותה צניעות, ואת בטח יכולה להמשיך לבד את העקרון. והתסכול של אביגיל גבר, כי זה פשוט חסר סיכוי שהיא כזו אי פעם.

ואז בראש השנה, אביגיל, כאם לילדים קטנים, הפסידה תקיעת שופר. לתקיעת שופר רגילה לא היה לה סיכוי ללכת, אבל גם את התקיעה לנשים היא הפסידה.
מה עושים עכשיו?
אביגיל התרוצצה ברחוב, עם דמעות בעינים, מבית כנסת אחד למשנהו, וגילתה ש- אין. אין סיכוי למצוא בית כנסת שעוד לא תקעו בו.
אבל מה שכן, מאחד הבניינים עלה קול תקיעה מאחת הדירות.
אז אביגיל, שכמו שכבר הצגתי אותה, היא אישה עם אומץ, אספה חלק מהאומץ הזה, עלתה במדרגות ודפקה בדלת.
פתח לה גבר,
ועם הרבה התגברות על הבושה הטבעית היא שאלה אותו אם הוא יכול לתקוע לה בשופר.
אז כן, כמובן שהוא הסכים,
אבל חוץ ממצוות שופר אביגיל הרוויחה כאן עוד משהו: תובנה עמוקה לחיים.
ה' ברא אותנו בדרכים שונות כדי שנמלא תפקידים שונים.
ואם הוא ברא אותה כזאת יודעת ומסוגלת לדבר,
הוא רוצה ממנה שככה היא תעבוד אותו.
הגיסה הביישנית שלה, שבמשך שנים אביגיל ראתה בה דגם של 'האישה הנכונה' היתה כנראה מוותרת על תקיעת שופר באותו ראש השנה,
אבל לה ה' נתן כוחות אחרים בשביל לעשות איתם עבודה אחרת.
אז נכון שכנראה היה יותר קל להיות אחר מעשרות אלפי הנשים בדורה של יעל שישבו באוהל בשקט,
אבל מיעל ה' רצה משהו אחר.
ובמעשה הלא-נשי במיוחד של לתקוע יתד ברקה של סיסרא, היא מלאה את תפקידה לפי הכלים שניתנו לה.

אני מציעה לך להמשיך להקשיב למצפן הפנימי שלך, הוא חשוב ויקר.
תהיי אישה נשית כמו שה' ברא אותך – זה לפעמים באמת לא קל בסביבת עסקים ועבודה. ומצד שני, אל תנסי להיות מה שאת לא. כמו שה' ברא אותך, ככה את אישה. הכי נשית שיש – שעשה אותך כרצונו.

שבוע טוב שיהיה לכולנו,
דבורה
[email protected]

התשובה עזרה לך?
לא עזרלא משהועזר ליתשובה טובהתשובה מעולה!
שולח...
4 תגובות
  1. אליענה הגב

    שלום,

    תשובה יפה,
    אך העיניין של הסתירה בתפקידנו כנשים שהעלתה השואלת מציק גם לי שנים רבות.
    המסקנה בתשובה היא שכל אחת תלך אחר מצפונה ותמצא את הדרך הנכונה בשבילה לעבוד את השם.
    אך מה לעשות אם מצד אחד נפשי חשקה בתורתו של בעלי ועל כן אני לוקחת על עצמי את תפקיד המפרנס
    ומצד שני נפשי חשקה להיות אישה מהסוג הביתי יותר?
    במילים אחרות: אם מצפוני אומר לי להישאר בבית ולגדל את הילדים כי כך מתאים לי יותר, איך אחיה עם ההרגשה שדרשתי מבעלי לקחת את עול הפרנסה על חשבון לימוד התורה שלו???!!! (השאלה הזאת היא הזועקת ביותר)
    מעבר לסתירה הנוספת, שהיא כבר לא אישית: מי יחנך את הילדים? האם אני יוצאת לעבוד כדי שבעלי ילמד תורה אך מצד שני מפקירה את ילדי בידיים של מישהו אחר בעוד שבוער בי להיות זאת שמבלה איתם את רוב שעות היום, מכוונת ומחנכת אותם?
    במילים אחרות: מה יותר חשוב – לימוד התורה או חינוך הילדים? זה ממש זה או זה, במקצוע שלי (תכנות 9 שעות ביום) אני לא רואה אופציה אחרת. אי אפשר לחנך ילדים בזמן כל כך מועט או בשלט רחוק.
    אז לסיכום:
    1) במישור האישי: מה לעשות אם מצפוני אומר לי להיות נשית אך ה"מצפון השני" לא נותן לי לתת לבעלי להיות המפרנס?
    2) במישור ההשקפתי: מה להעדיף על חשבון מה – חינוך ילדים או לימוד תורה?

    אשמח להתייחסות 🙂

  2. דבורה הגב
  3. גילי הגב

    תשובה נהדרת. תודה!!!

  4. אלמונית הגב

    תקראי בספר" את עלית ". אוצר שיחות מהרבי מליואבוויטש לנשים ונערות. יש שם פרק שלם שמתייחס לנושא זה. ובספר "על כולנה" של אותה סדרה יש קומץ מכתבים מהרבי על נושא זה.
    לגבי "שלא עשני אשה". הכוונה בעבודת השם שכל אחד בעבודת השם יהיה משפיע(שזה מיוחס לזכר) ולא מקבל(נקבה). גם אני בתור אשה אומרת "שלא עשני אשה" כי שוב הכוונה רק בעבודת ה.

השארת תגובה

שאלות נוספות:

>