נפגעתי כשהייתי ילדה

היי ,
אני מגיעה ממשפחה דתיה מאוד והוטרדתי על ידי בן משפחה כשהייתי בת 8/9 . לא ידעתי בכלל שהוא מטריד אותי באותו גיל והדבר נמשך המון פעמים לאורך תקופה מאוד מאוד ארוכה .
רק כשגדלתי הבנתי שהדבר היה הטרדה והבן אדם הזה פגע בי ובנפש שלי כל כך חזק עד כדי כך שהיום , כשאני בת 18 , אני לא מסוגלת להפסיק לחשוב על זה .
עד היום לא סיפרתי לאף אחד על מה שקרה לי .

אני רוצה לספר ולטפל בעצמי אבל לא יודעת איך לעשות את זה ? מאיפה מתחילים ? מה אענה כשישאלו למה לא שיתפתי עד עכשיו ? אני מפחדת לבכות ושמי שאספר לו יסתכל עליי במבט מרחם אחר כך … (למרות שאני בעצמי מרחמת על עצמי ובוכה כל הזמן על מה שעשה לי …)
בנוסף , אני לצערי בקשר דם מאוד קרוב לבן אדם הזה , כל פעם שאני רואה אותו אני נזכרת בזה וזה מציף אותי ואין לי אפשרות שלא להתראות איתו . מה אני יכולה לעשות עם זה ?

תשובה

שלום לך יקרה!
אני כ"כ מצטערת על העיכוב בתגובה, ובטוחה שאם הייתי קוראת את השאלה בתשומת לב מיד כשהגיעה אלי, הייתי ממהרת יותר לענות בגלל הכאב, הצעד והאומץ...
המילה הראשונה שעלתה לי בראש כשקראתי את מה שכתבת היא 'גיבורה!!' את גיבורה גדולה, עברת חוויה קשה ומתמשכת וכואבת. מאד מאד מאד.
לא בחרת בה, אין מילים בכלל לתאר את הכאב, הסבל, השתיקה, האשמה, הבלבול... ואת אסופה ואוספת את עצמך ופונה ושואלת וזה מראה על כ"כ הרבה עוצמה וגבורה.
קראתי את מה שכתבת, ואני קוראת וכואבת בשבילך אלמונית יקרה ורחוקה, יחד עם ההכרה שאיני יודעת כלום ואיני מתיימרת להרגיש מה שאת מרגישה, אך מעצם הידיעה, מנסה להשתתף מעט מעט בכאבך. בלי מבטים מרחמים, אבל עם הרבה הערכה לחוזק שלך, לעוצמה שלך ולכוחות שגילית עכשיו לקום ולהתחיל לחשוב על מוצא.
המחשבות והתחושות המתמשכות שלך בעקבות אותה הטרדה הם כ"כ טבעיים, וגם הבלבול וסימני השאלה שעולים בעקבות הרצון לטפל בעצמך הם מתבקשים בתוך המורכבות הזו, כשמדובר בבן משפחה קרוב, כששמרת על שתיקה לאורך שנים וכו'..

אנסה לענות לך ולהציע לך כיוונים מעשיים מאיפה מתחילים.
מכיוון שיש לך קשר דם לבנ"א הזה, חשיפה ושיתוף בתוך המשפחה יכולים לעורר מורכבויות שכרגע נראה שלא כדאי להיכנס אליהם. (כמו הצורך לענות לשאלה איפה היית עד עכשיו, סכסוכים משפחתיים, חוסר אמון ועוד) לבני משפחה קשה להכיל מידע כזה, ולך החשיפה עלולה להיות לא נעימה בפרט כשכרגע את במקום רגיש וזקוקה לתהליך של קבלה וריפוי.
החשיפה לאדם מבחוץ שמכיר אותך (חברה וכדו') עלולה להיות גם היא בעייתית, אולי קצת פחות, אך עם אנשים קרובים יכול להיווצר בלבלול וכאסטרטגיית התמודדות עם מידע קשה ונוגע להם אישית, הם עלולים להגיב בצורה שלא תהיה נכונה כלפיך ונעימה לך. (המבטים המרחמים, הזדהות או תגובות קיצוניות יותר)
הנכון ביותר לענ"ד הוא לגשת לאיש מקצוע, ניטראלי, שאין ביניכם יחסי חברות או קרבה להתחיל תהליך של טיפול וריפוי.
במהלך כזה אין מקום להאשמה, למבטים מרחמים, אלא לליווי מקצועי שיוביל אותך למקום קצת יותר יציב ובטוח וכשתרגישי צורך או יכולת, תוכלי לחשוף את המידע בפני אנשים הקרובים אליך. במהלך כזה לא תצטרכי לפחד לבכות, תרגישי בטוח להביא את עצמך ולמצוא לעצמך מקום ולכאב שלך, הזדמנות להחלים.
איש/ אשת מקצוע טוב יוכל גם להנחות אותך בצורה פרקטית יותר לגבי המפגשים עם אותו בן משפחה.
אני מתארת לעצמי שכבחורה בת 18, הפניה באופן עצמאי לאיש מקצוע עלולה להיות מרתיעה, ויש נושאים כמו תשלום שעלולים להקשות על המהלך הזה. עם כל זה אני סבורה שזהו צעד הכרחי ביותר עכשיו ויש דרכים לגשר על הקשיים האלה.
אשמח מאד לסייע לך לחשוב איך את עושה את הצעד הזה, אוכל להציע לך נשות מקצוע שתוכלי לפנות אליהן, מקצועיות בתחום. וגם לבדוק איתך איך בנסיבות חייך העכשוויות נוציא לפועל צעד שכזה.
אחרי שקמת והעזת וכתבת ושיתפת באומץ כ"כ רב.
את ראויה לטוב, לסיוע וריפוי. אחרי הצער והכאב שהם מנת חלקך- הגיע זמן גאולתך...!
את יותר ממוזמנת לחזור אלי ולקבל פרטים והמלצות.
מאחלת לך הצלחה וטוב גלוי,
מעריכה על האומץ
ומתפללת לישועתך!!
חנה
[email protected]>

התשובה עזרה לך?
לא עזרלא משהועזר ליתשובה טובהתשובה מעולה!
שולח...
>