למה לי ילדים עכשיו?

שלום,
אני נשואה שנה ב"ה
ומפחדת להיות בהריון. אני מרגישה שטוב לי במצב העכשוי שאנחנו זוג. מאושרים ב"ה.
אחרי החתונה היה לי מאד קשה המחשבה הזאת שלעולם לא אהיה יותר בחורה, והתגעגתי הביתה (וב"ה היה לי טובב מאד בנישואין-זה לא קשור לזה). והפחיד אותי שהחיים שהיו לעולם לא יחזרו יותר וכו', ועכשיו אחרי שעבר זמן אני בלחץ שאם עוד פעם יהיה שינוי ויבוא ילד בעז"ה, עוד פעם יהיה לי קשה ואתגעגע למצב הקודם…
גם מלחיץ אותי להכנס לחיים האמיתיים. לפני החתונה הייתי מאושרת ורק אחרי החתונה גיליתי שנכון שזה גם הרבה אושר אבל זה גם קשה.
ועכשיו אני כבר מבינה שכך זה ילד- זה גם דורש הרבה.
ובשכל אני מבינה שברור שאני רוצה ילדים אבל מעדיפה שזה לא יקרה כ"כ מהר.
אציין שבהתחלה אחרי החתונה בכלל לא רציתי, וכיום יש ימים שפתאום אני מאד רוצה אבל עדיין זה מלחיץ אותי.
אשמח לדעתכם בעניין

תשובה

שואלת יקרה,
ראשית אציין שטוב וחכם את עושה שאת מבררת את חששותייך, כדי שתוכלי ללדת ילדים מתוך חוויה של רצון ואהבה ולא רק מתוך ה"שכל". זה עצמו יקל עלייך להתמודד עם האתגרים שבזה.
אם את חושבת שמה שיעזור לך הוא זמן, אני מציעה לך לפנות לרב שאת יכולה לפרוס לפניו את כל הפרטים.
ואם את רוצה לברר את הרגשתך ולעשות סדר בדיון הפנימי שמתנהל בתוכך - אנסה לעזור לך בכך בתשובתי.

אהבתי מאוד את המבט שלך לחיים. מלבד הפחד מקשיים שהוא מובן ואנושי ביותר, תיארת חיבור ואהבה למצב שלך לפני השינוי (לדוגמא ל"להיות בחורה") וזה מאד מיוחד בעיני.

את מביטה קדימה אל השלב החדש עם כל הקסם והיופי שבו, אך את גם שמה לב לשני קשיים שמופיעים כמעט בכל פעם שאנחנו "עולים כיתה": האחד הוא הקושי באתגר החדש, והשני הוא הפחד מהפרידה מהשלב הקודם. שני הקשיים הללו הם קשיים נפרדים אך הם כרוכים אחד בשני ומחזקים זה את זה.

1. הקושי בתפקיד החדש.
השינויים שאת מדברת עליהם הם שינויים של גדילה. גדילה תמיד מחייבת יותר, קשה יותר ומאתגרת יותר.
אני רואה חכמה רבה בכך שאת ערנית לאתגר שבנישואין ובהורות. באמת אי אפשר לבטל את הקושי שבתפקידים הללו, אז למה שניקח על עצמנו את הקושי הזה?

תרשי לי להשתמש בתשובתי בביטוי שכתבת בשאלתך. כתבת שמלחיץ אותך "להיכנס לחיים האמתיים" - מאוד אהבתי את הביטוי הזה. אני חושבת שהוא מלמד שאת מרגישה גם את הסיבה שאנחנו רוצים לקחת על עצמנו תפקידים חדשים. תפקיד חדש הוא עוד "חתיכת חיים". הוא טעם החיים.

שימי לב:
בנישואייך את מוכנה לעמול ולסבול גם קושי בשביל להרוויח עוד רובד של חיים, אבל כשאת עומדת לפני מעשה וצריכה לקפוץ למים, זה שונה. אולי הסיבה לכך היא דווקא העובדה שאת עדיין לא בתוך האתגר.
יש נטייה כזו לקשיים. הם נראים הרבה יותר נוראים מבחוץ, אך בשעת מעשה הם הרבה יותר נסבלים.

2. פחד הפרידה.
כשאנחנו גדלים - ומקבלים את כל מתנות החיים שבגדילה - אנחנו גם מאבדים משהו. התרגשתי מהרגשתך המדויקת: הקושי בפרידה מלהיות בחורה. בהחלט כדאי לך לתת מקום לגעגוע הזה. זה בכלל לא אומר שאת לא שמחה עם השלב החדש.
מותר לנו להתגעגע לילדות, למרות שבחרנו להתבגר. מותר לנו להתגעגע לתמימות למרות שבחרנו להוסיף דעת. מותר לך להתגעגע לחופש אף על פי שבחרת להיכנס למערכת מחויבות.

אז הסכמנו שאת פוחדת משני דברים מאוד מאוד הגיוניים. הסכמנו גם שיש סיבה טובה למצוא דרך להתגבר על הפחד הזה - לגדול ולחיות בעוד רבדים.
כעת, אני רוצה להעמיק רגע במנגנון החיים הזה שגורם לנו לרצות להיות נטולי עול מצד אחד ולקחת על עצמנו מערכות מחויבות מצד שני.

אנחנו מחפשים בחיינו משמעות. הרגשה שאני שווה, בעל ערך, יש סיבה לקיום שלי.
בילדות אנחנו חווים אותה מתוך היותנו "מרכז". בתחילה אנו "מרכז" בחיי הורינו ואנחנו שואבים תחושה של קיום כשהם דואגים לנו ומטפלים בנו. אח"כ אנחנו עוברים להיות ה"מרכז" של עצמנו. מה שמאפיין חיי רווקות - זה שהצרכים והרצונות שלי עומדים במרכז, ואני דואג לעצמי.

בשלב מסוים בבגרות, אנחנו מרגישים שלהיות מרכז לא מספק את הצורך שלנו במשמעות.
אנחנו רוצים לצאת אל מחוץ לנו. ליצור מערכת יחסים בוגרת שבה יש אחר חוץ ממני. להיות נאמנים, להעניק ולהיות מחויבים למשהו מעבר לאני שלי.
ביציאה מהאני יש עונג מיוחד שאין כשאני דואג רק לעצמי. החיים שלך הופכים להיות משמעותיים עבור אחרים, האגו שלך מתרחב ומכיל בתוכו גם את הזולת. עשית את הצעד הזה במעבר מרווקות לחיי נישואין, ואני שמחה לקרוא בדברייך שאת מרגישה את העונג והשמחה בחיים של נאמנות. עכשיו את עומדת מול הבחירה להעמיק, להרחיב ולהגדיל את חייך עוד.

ובכל זאת, היציאה מחוץ לעצמי היא מפחידה. היא דורשת מאיתנו לעזוב את אזור הנוחות שלנו, את האופן שבו השגנו משמעות ולעבור לדרך חדשה.
אמנם בדרך החדשה נחווה ערך אמתי, ומשמעות חזקה הרבה יותר, אך אף על פי כן, בתקופת המעבר תחושת הערך והמשמעות שלנו קצת רגישה. אנחנו מוותרים על מה שהיה לנו ועדיין לא מרוויחים מיד את הרווחים החדשים.

לפני הנישואין ובתחילתם, לפני גידול ילדים ובתחילת התהליך, את עדיין לא מרגישה את המשמעות שיש ביציאה אל האחר, אבל כבר נדרשת לוותר על "להיות המרכז".
זה מאוד קשה. השלב האמצעי הזה שבו את קרחת מכאן ומכאן. אבל בהמשך כשאת מתחילה להרגיש את ה"חיים", המשמעות והערך שיש ביציאה אל האחר, זו הרגשה נפלאה שאת לא רוצה לוותר עליה בעד כל הון שבעולם.

תהיי אמיצה. גידול ילדים זה החיים האמתיים! יהיה לך קצת מפחיד בהתחלה. את בפירוש הולכת לאבד את החירות המוחלטת. ולפי איך שאת נשמעת לי – מודעת וחווה את כל צדדי החיים - בהחלט יהיו רגעים שתתגעגעי לתקופה המיוחדת של זוג שפנוי לצרכיו ורצונותיו. אבל זה יהיה נפלא! החיים שלך ושלכם כזוג, יהיו מלאים בעוד רובד שלם של חיים ומשמעות עמוקה אל תתני לפחד לגרום לך לדרוך במקום. את ראויה לחיים עשירים וטובים על כל רובדיהם.

 

והערה נוספת: עד לפני לא הרבה שנים ההחלטה ללדת ילדים הייתה נתונה בידי הקב"ה בלבד.
ההשגחה העליונה סובבה את המציאות כך שאנחנו עומדים היום בפני מציאות שונה. מציאות שבה בחירה גדולה ומשמעותית כל כך עומדת בפנינו, האנושיים, המפחדים והנרתעים מקשיים.
אני חושבת שהמציאות הזאת- בה החלטה זו מסורה בידי האדם - אומרת שהקב"ה נותן בנו אמון שנהיה אנשים גדולים. שנראה את העתיד, את עומק החיים, את המשמעות המרגשת והבלתי תאמן שיש בלהביא דור חדש.

מאחלת לך שתתחברי חזק לצד בתוכך (הוא לא באמת רק בשכל) שרוצה את העושר הגדול בעולם, וזה יעזור לך להתגבר על הפחד. ושבמשך כל שנות גידול הילדים (והנישואין) תזכירי לעצמך שחיים גדולים מחייבים אתגר גדול.
מאחלת לך הצלחה רבה
ציפי
[email protected]

התשובה עזרה לך?
לא עזרלא משהועזר ליתשובה טובהתשובה מעולה!
שולח...
>
דילוג לתוכן