כדאי לי להיות חרדית?

אני בת 21 ומאוד מבולבלת.
אני גדלה בבית דתי לאומי (דתי לאומי- ישיבות הסדר)למדתי במוסדות חרדיים וכהמשך לכך למדתי מקצוע בסמינר ללא פנימיה והאמת,מסיום יב' היו לי קצת התלבטויות לגבי איזה בית אני רוצה להקים אבל הייתי שלמה ללכת בדרך החרדית ולזכות בבחור ישיבה.
אבל כבר בשנה השניה של הסמינר היו לי התלבטויות והם גברו בשנה השלישית שכבר בכלל לא הייתי שלמה לגבי הדרך שבה אני הולכת
לגבי השאלה שלי,
שנה הבאה בעזרת ה' אני צריכה להשלים לתואר באחת המכללות. יש לי אפשרות של שילוב לימודים עם מדרשה (השקפה דתית לאומית) ולעשות פנימיה (שזה משהו שאני מרגישה שהפסדתי כי אני רוצה להקנות לעצמי עצמאות וגם בגלל הפן החברתי)השאלה שלי האם לנסות לעשות מדרשה כדי לבנות את עצמי,או שהרב חושב שזה יותר יבלבל אותי(למרות שאני ממש קיבלתי את מה ששמעתי מההרצאות של הרבנים כל שנות הלימודים לגבי הדרך החרדית וההשקפה)קשה לי להראות חרדית ולהקים בית חרדי ובכלל להתחתן עם בחור ישיבה (שזה כבר לא מה שאני מחפשת)
כל הבלבול הזה וה-לחפש את ה"אני" מי אני?מה הזהות שלי וההשקפה שלי באמת?-זה גורם לי לבלבול בנושא השידוכים ולגבי הצעות שמשדכים לי. כי קשה לי לנסות,קשה לי להחליט בגלל שאני בהתלבטות עם עצמי אני מרגישה שאני באמצע: בין דתית לאומית לבין חרדית .ואני כן רוצה הגדרה!
השאלה אם שווה לנסות את הדרך הדתית לאומית ע"י זה שאנסה מדרשה או שהרב חושב שזה יבלבל אותי ?
באיזו דרך ללכת?

תשובה

שלום לך,

מבלבל... מבלבל מאד וגם קשה.... לפעמים אפשר פשוט לקנא באנשים שנולדו לתוך מסגרת ברורה ומתוחמת, שכבר מגיל צעיר יודעים מה טוב ומה רע, מה ישר ומה עקום, מה נכון ומה לא. כמה כאב לב ומבוכה נחסכת מאותם אנשים. אבל קנאה איננה מידה נאה, היא איננה מובילה לשום מקום חיובי ולמעשה, לעיתים קרובות היא גם מתבררת כחסרת בסיס.

את כותבת " אני מרגישה שאני באמצע: בין דתית לאומית לבין חרדית .ואני כן רוצה הגדרה". אין דבר נורמלי יותר מהרצון להגדיר. אנו חיים בעולם שכולו הגדרות ומסגרות, וטוב שכך. תארי לעצמך שבכל בוקר היית צריכה להמציא את עצמך מחדש: דעות, חברה, מגורים, עיסוק, סגנון לבוש, טעם במזון. ההגדרות והמסגרות משרתות אותנו בכך שהן מפנות את המשאבים הנפשיים ואת האנרגיה שלנו ומתעלות אותן להקמת קומות נוספות על גבי הקיימות. המצב בו אדם מתלבט לגבי הגדרה בסיסית שלו, משאירה אותו במבוכה ומקשה עליו לבנות את הקומות הבאות באישיות ובעתיד שלו. מצד שני, ספיקות והתלבטויות הם חלק בלתי נפרד מחיינו, ואדם נזקק לקחת החלטות על כל צעד ושעל. ללא המאפיין הזה של התלבטות והחלטה היינו מעין רובוטים ללא מותר האדם מן הבהמה. ההתנהלות בין הצורך בהגדרה ובביטחון לבין טבע האדם שמכתיב ספק ובחירה, היא אולי אחת העבודות המשמעותיות ביותר של האדם.

אשתף את מחשבותי שחלק מהם נובעים מניסיון אישי בדיוק באותה התלבטות שאת חווה. כל אדם הוא עולם מלא ואי אפשר להשליך מהחוויה של אחד לגבי השני, אבל אולי תמצאי כיוון כללי בדברים.

הצורך בהגדרה קיים, אבל צריך גם להגדיר מה נקרא "הגדרה"... אם את בוחרת בצד אחד, האם זה אומר שאת חייבת להיטמע ב 100% בנרטיב של אותו צד? אנחנו מסתכלים על דרך חיים ורואים בה לעיתים מכלול שלם שאי אפשר לחרוג ממנו: לבוש, השקפה, מקום מגורים, סולם עדיפויות, דעה פוליטית, וכך הלאה. אבל האם זה אכן כך? האם זה הכל או כלום? אני סבור שלא.

הגדרה איננה אומרת שחייבים להפוך לגמרי למשהו אחר. את יכולה להיות זברה לבנה עם פסים שחורים או זברה שחורה עם פסים לבנים (או כמו שבתי הקטנה הציעה פעם, את יכולה להיות בכלל זברה סגולה עם פסים שחורים ולבנים...  ). הבחירה להיות חרדי או להיות דתי לאומי איננה עסקת חבילה סגורה הרמטית. גם אדם חרדי יכול למשל לקרוא ספרות יפה, ללמוד לימודים כלליים ולחשוב שהמדינה איננה התגלמות הרוע. גם דתי לאומי יכול לדקדק במצוות, להסתייג משימוש בסמרטפונים ולסבור שהמדינה איננה בהכרח יסוד כסא ה' בעולם. מובן שיש מאפיינים שבלעדיהם קשה יהיה להשתייך, כמו למשל לבוש שונה באופן קיצוני מהמקובל בחברה, או שליחת ילדים למוסדות חינוך שאינם מקובלים, אבל יש מספיק מרחב שונות שמאפשר לבחור בהגדרה אחת אך עדיין לשמר איכויות של החברה האחרת. זה צלם האלוקים שלך, זו התבנית שהקב"ה יצר אותך בה ושהוא רוצה שתעבדי ממנה ובתוכה.

אני רוצה אפילו להקצין את התובנה הזו. חוששני שהתכחשות למרכיבים שונים באישיותך וניסיון לכבוש ולהדחיק אותם בכוח פשוט לא יצלח. אדם שמרגיש שהוא רוצה להתמזג לחלוטין בחברה אחרת, מבין את השלכות ומרגיש שהוא יכול לחיות עם זה, עשוי להצליח בדרכו החדשה. אבל אם הפינות האלה מבצבצות ומטרידות והוא אינו שלם עם הוויתורים הללו, הרי שקרוב הדבר שדרכו לא תצלח, ושהוא ימשיך בדרך המהמורות תוך ספיגת חבטות מכל הכיוונים. במקרה כזה התמונה החדשה תיראה כמו פוטו מונטאז' שנעשה בצורה לא מקצועית. זה בולט, זה מגוחך, זה לא משכנע.

צריך חכמה, סבלנות וכוח עמידה ללכת בדרך הזו. צריך ללמוד מצד אחד לא להתבטל לחלוטין ומצד שני לא להיות כל הזמן בעמדה לעומתית של ביקורת. זו עבודה לא פשוטה שלוקחת שנים. אני אישית עשיתי את הבחירה שלי בעולם החרדי כי אני סבור שיותר קל לפצות על חסרונותיו מאשר על חסרונות של חברות אחרות. לא הכול מוצא חן בעיני, לא עם הכול אני מסכים, לא תמיד אני הולך בדרך המקובלת, אבל זה הבסיס שלי. כמובן שכל אחד צריך למצוא את הבסיס שמתאים לו.

כתבת בפירוש שקשה לך להראות חרדית ושאינך רואה את עצמך בדרך זו. האם זו איננה תשובה לשאלתך? איך תוכלי ללכת בדרך שאינך חפצה בה? עם זאת, בשלב זה בחייך מסתבר שהמשמעות המעשית של בחירה באחת הדרכים איננה גדולה כפי שתהיה לאחר הנישואין בעז"ה. האם תוכלי לזמן מה להיות זברה שחורה עם פסים לבנים? או אולי זברה לבנה עם פסים שחורים? אפשר שגישה כזו תפתח בפנייך גם אופציות רחבות יותר בשידוכים, תוכלי להיפגש גם עם זברות שחורות וגם עם זברות לבנות, ואולי גם תהליך זה יסייע בידייך להגדיר את עצמך טוב יותר.

ולבסוף לגבי הלימודים במדרשה. אינני מכיר את עולם המדרשות, אבל אני מניח שיש מדרשות שמגדירות את הלומדות בהן באופן נחרץ, ויש כאלה שניטרליים יותר. מכיוון שאת עדיין מתלבטת, אולי תעדיפי מדרשה שמותירה לך עדיין את החופש להגדיר את עצמך בדרך שתרצי.

כתבתי את הדברים מתוך הרהורי ליבי, ורק את שמכירה את עצמך ואת הסביבה בה את פועלת יכולה להחליט באיזו מידה הדברים רלוונטיים עבורך. אני מאחל לך שתמצאי את דרכך, שתזכי בשלוות הנפש לה את משתוקקת ושתזכי להקים בית נאמן בישראל.

בברכה,
גרשון
<[email protected]>

התשובה עזרה לך?
לא עזרלא משהועזר ליתשובה טובהתשובה מעולה!
שולח...
>
דילוג לתוכן