טיסה לחו"ל עם אשתי

שלום
אני נשוי טרי ,
הולך.לנו טוב ב"ה
אני לומד בכולל ואשתי גננת.
לפני החתונה דברנו אני ואשתי על טיסה לחול בבין הזמנים של הקיץ . היא שאלה אותי מה אני חושב , ואמרתי לה שבסדר, אם מסתדר בעז"ה נטוס .
היא דיי התקבעה לטיסה לחול ואני דיי שכחתי מזה ..
עכשיו אנחנו כבר בשבועיים במשא ומתן על זה .
היא ממש ממש ממש רוצה שנטוס ואני לא כ"כ רוצה .
בעיקר מכמה סיבות .
א. יש לי סלידה עזה להיות במקומות שאני לבד שם ואתה לא מכיר כלום ואין את השפה שלך ואת המוצא שלך ( שנינו בקושי יודעים אנגלית )
ב. צניעות , הכיוון שלנו הוא יוון/קפריסין , תחילת אוגוסט כל המקומות האלו מלאים בפריצות בלתי פוסקת
ג. זה עולה המון כסף . היא רוצה שניהיה במלון עם ארוחות ולא ניהיה סחבת עם אוכל מהארץ . (מסתכם ב6.5 ל5ימים) .
נסיתי להסביר לה את הסיבות והיא ממש התבאסה עלי, וקשה לה עם זה . היא ישר נהיית מבואסת שאנחנו מדברים על זה .
נסיתי לשכנע אותה שנטוס עוד חצי שנה , שיהיה יותר רגוע מבחינת כל הסיבות והיא טוענת שזה לא יצא לפועל , כי היא מתחילה ללמוד באוקטובר ואין זמן ,וכו'…
מה אני עושה ?
מצד אחד אני לא רוצה לאכזב אותה, אמרתי לה שנסע במקום לכמה ימים צימר בצפון נעשה ממש כיף היא לא רוצה, רק חול חול חול .
מצד שני ? יש לי את החשיבה שלי גם , שיקולים נכונים לא רוצה לפול שם בשמירת העיניים חופשי, ולא להוציא אלפי שקלים רק כדי להגיד שהייתי ביון.
האם צריך בשביל שלום בית לעוזב את כל החשיבה שלך ?
או שבסדר , היא תתבאסה קצת ויעבור לה ..
תודה רבב

תשובה

שלום לך, נשוי טרי!
שאלה קשה שאלת.
שאלה יפה שאלת.
שאלה קשה – משום שהיא עוסקת בסתירה בין ערכים. מחד – יש כאן ערך של שמירת העיניים שהוא ערך חשוב מאוד ככ' "ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם", מאידך – אם נשוי טרי אתה, הרי שיש כאן ערך של שמחת האישה שגם הוא חשוב מאוד, ככ' "ושימח את אשתו אשר לקח".
כאשר אדם שואל על התמודדות בין צורך לערך (בא לי X אבל אסור) ניתן לתת לו כלים להתגבר על הצורך, או לחילופין לדון בהגדרות הערך האם הוא נכון והאם הוא סותר. ברם, שאלתך היא בין ערך אחד לערך אחר, ששניהם חשובים עד מאוד, ולכן זו שאלה קשה.
שאלה יפה – משום שאנשים שמתחבטים בין שני ערכים, ההתחבטות מלמדת על שיעור קומתם, על אצילות נפשם ועל השאיפה שלהם לעשות את הדבר הנכון גם במחיר של היעדר נוחות.
וזה יפה, ומעורר הערכה.
ערך מול ערך
האמת, שאם קלטתי נכון את אישיותך, הנקודה שמפריעה לך בעיקר הנה שמירת העיניים, בהיותה ערך. שהרי ללא נקודה זו, היית עומד מול השאלה: האם להוציא סכום כסף משמעותי כדי למלא צורך חזק מאוד של אשתי שיש לי מצוה דאורייתא לשמחה? או האם אני מוכן להשתעמם שבועיים (ובא לא נגזים, חופשה במלון היא לא לגמרי שעמום מוחלט) כדי שאשתי תנוח מעבודתה הקשה?
אני מניח שאם רק שיקולים אלו היו על כף המאזניים, הייתה מטה את הכף השאיפה הכנה שלך לרַצות ולשמח את אשתך.
אלא שיש כאן כאמור, ערך סותר של שמירת העיניים, והשאלה היא סתירה בין ערכים, שכדרכה של סתירה – יוצרת ערפל, אבק וחוסר בהירות.
למעשה, לצורך הכרעה בין ערכים סותרים, נדרש על פי רוב פוסק הלכה שיכריע, או אדם בעל שיעור קומה מוסרי ורוממות רוח. ומאחר ולצערי לע"ע אינני עונה על אחת מההגדרות הנ"ל, ארצה ברשותך לעורר מספר נקודות נוספות שיש להוסיף למשוואה, ואולי הן יסייעו לך להגיע לבהירות ולכלל החלטה.
הסכם שלום
ראשית כל, אם בכל מלחמה אנו שואפים להשלים בין הצדדים בצורה שכולם יצאו מרוצים, ורק בהיעדר יכולת אנו תומכים במאבק, אין סיבה שבמלחמת הערכים הפנימית שלנו לא נעשה זאת. השלום בינך לבין עצמך הוא חשוב מאוד לבהירות הדרך, ולכן כשאתה ועצמך פתחתם בוויכוח, כדאי לנסות ולהגיע להבנות.
לכן, כדאי לבחון בשום שכל את שני הערכים הללו, ולבחון מי יוכל לבא לקראת מי וכיצד. אני לא אומר לך להחליט לנסוע ליון ומה שיהיה יהיה, וגם לא להישאר בארץ ויהי מה. במקרה כזה צד אחד ניצח והשני ספג כישלון. אלא לנסות למצוא 'דרכא אחרינא'.
אעלה שתי נקודות שאפשר להוסיף עליהן, אך אולי הן יסייעו במציאת הדרך לכך.
בירור א': מקורו הנסתר של הצורך
ראשית כל הייתי רוצה לבחון האם אנו יודעים לזהות את הצרכים שלנו נכון.
כשהייתי אצל דיאטנית פעם (לא ממש עזר..), היא לימדה אותי שישנה תופעה מצויה בגוף האדם (בעיקר בחורף) שכשהוא זקוק לנוזלים הוא יוצר תחושת רעב כדי לצרוך נוזלים דרך המזון, במקום לדרוש את הנוזלים בעצמם בצורת צמא, וכשלאדם יש חשק לאכול אף שאינו רעב ממש – שיבחן האם אין זה צמא מוסווה. היה זה חידוש גדול בשבילי, אך מאז למדתי שצרכים רבים שלנו מתגלים כצורך אחר לחלוטין, כאשר תרים אחר המקור שלהם.
לאשתך כעת יש צורך, צורך עז לכאורה כמשתמע מדבריך, וראשית כל, נראה לי שיש מקום לברר לעומק מה מקור הצורך שלה בטיול הזה;
• האם זה צורך במנוחה ובהתנתקות מהעולם? אולי דווקא העובדה שאין דוברי עברית בשטח היא זו שיוצרת את התחושה הזו!
• האם זה צורך להגשים חלום ישן של "להיות בחול"? אם כן יתכן ויש לכם כעת חלון הזדמנויות לעשות זאת, לפני שהמשפחה תתקדם לקראת התרחבות אי"ה, ואז זה יהיה סבוך יותר.
• האם זהו צורך חברתי, כתוצאה מדעה של חברות וידידות? אם כן צריך להכיר בצורך ולא לבטל אותו, אך יש לבחון האם הפתרון הוא להיענות לרף המוצב על ידי החברה, או לפתח ייחודיות עצמאית.
• האם זהו צורך בריענון ובחוויה משמעותית לחיים? אם כן יש לברר מה מקור הצורך הזה, והאם יש מקום לגוון את השגרה באופן כללי ולהעשיר את חווית החיים עצמם.
יתכן ויש מקורות אחרים נוספים לצורך שלה, ויתכן מאוד שהצורך שלה נובע מתרכיב של חלק או כל הדברים שהוזכרו. בכל מקרה, מלאכת הבירור הזו מוטלת עליך, וכדאי מאוד שתיעשה בעדינות תוך שמירה על כבודה הראוי לה.
בירור ב': מלחמת היצר
אין כאן מקום, טעם או סיבה להרחיב בנושא, אך גם בחלק זה יש לברר האם יש דרכים בהן תוכל להימנע מראיית דברים מיותרים (מניח שאין צורך לרדת לרזולוציות של רמת הפרקטיקה), הימנעות מאתרים מסוימים וכו'.
כדי להכריע עבורך את הספק, ולהחליט לך איך וכיצד לפעול – יש להכיר אותך היטב ולדעת מה בדיוק מתאים לך. אני אינני מכיר אותך כל כך טוב, אך למרבה המזל יש מישהו כזה – אתה עצמך. שב עם עצמך, ונסה להשכין שלום אמתי בין הצדדים, כך ששני הערכים החשובים והמוערכים הללו יישמרו וייפגעו מה שפחות.
מקווה שסייעתי בדבריי, והקלתי עליך במשהו את ההכרעה.
בכל מקרה, בהצלחה שיהיה!
ישראל כ.
[email protected]>

התשובה עזרה לך?
לא עזרלא משהועזר ליתשובה טובהתשובה מעולה!
שולח...
2 תגובות
  1. יעל הגב

    תשובה יפה מאד ומאד מסודרת!
    כל הכבוד למשיב על הסדר והבהירות שלו

  2. שמואל הגב

    יש לי תחושה שהמניעה העיקרית היא סיבה א. ובמילים אחרות: אתה פשוט חושש מלעשות דברים בפעם הראשונה, שמא יתפקשש משהו. וכנשוי טרי זה בעייתי עוד יותר – אתה חושש שאשתך תעריך אותך פחות אם מחמת חוסר נסיונך, לא תצליח להעניק לה חוויית נופש מושלמת.
    על כן אני מציע , דבר ראשון – לא להתייחס לפחדים, אלא לשקול רווח מול תועלת. וקח בחשבון עוד: גם אם תצליח לגרום לה לוותר, לא ממש יצאת גבר המקיים את הבטחותיו.
    ומעתה, תגיעו להסכמה על הפרטים הבאים.
    א. האם הבטחת? אם כן – עליך לעמוד בזה בכבוד. אם לא, עליך לגרום לה להבין שדרישתה לחופש עכשו ומיד אינה מוצדקת, ועליכם לעשות זאת במועד המתאים יותר מכל הבחינות.
    ב. למקרה שנוסעים – חלקו את המטלות ביניכם. מי מברר, מי מזמין, מי קובע סדר יום. וכו'. כל אחד ממונה על תחום אחריותו בלבד. ומעתה יורדת ממך הדאגה הכללית מדי "האם כל הסיפור יצליח", אלא אתה מתמקד במילוי תפקידיך המוגדרים. גם אם יתפקשש משהו, ערכך לא ירד פלאים, כי מרגע שקיבלת תפקיד מוגדר, אתה נמדד לפי העשיה ולא לפי מידת ההצלחה. כמו כן אל "תחפש" אותה על כל מה שלא הצליח. שניכם מבצעים את התפקידים שלכם ומה שיהיה יהיה, והמבחן הוא ההשתדלות בלבד.
    ג. אם מגיעים למסקנה שאין התחייבות לטוס דווקא עכשו, אל תתנהג כדחיין חסר מטרה. אלא קבע לעצמך סדר זמנים מחייב, לפיו בחודשים הבאים אתה מתקדם ברכישת כלים לקראת תכנון החופש המושלם בחורף. תתחייב ללמוד קצת אנגלית, ללמוד אודות מסלולים ויעדים, מציאת דילים מתאימים ועוד. כך שהעכבה תהיה לטובה.

השארת תגובה

שאלות נוספות:

>