חיים לא פשוטים

שלום רב
אני אישה בת 34, נולדתי להורים בעלי מיעוטי יכולת. כלומר חסרי השכלה ואפילו ילדים בנפשם. אבי ז"ל נפטר לפני שנים ונותרה רק אימי שכרגע בעלת נכות לאחר התמודדות עם מחלת הסרטן וניתוח שכמעט הסתיים במוות על שולחן הניתוחים.
בנוסף המשפחה חוותה עליה בניגוד לרצונה של האם משום הלחץ מצד משפחת האב.
עליתי לארץ כילדה ומאז הרגשתי שאיבדתי את הורי וגדלתי לבדי וכל ההתמודדויות שלי למשך השנים היו לבד ללא עזרה וללא תשומת לב מצד הורי. אבי עלה שנה אחרינו ונורא התגעגעתי אליו כי גם לא ניתן היה לדבר איתו טלפונית ושעלה לא הפגין שום חיבה אפילו ללא אמר שלום היה עסוק במה שקרה לו בדרך כעס על משהו שאני לא יודעת מהו.
במשך השנים אמי הייתה עסוקה בלהתמודד עם העליה הכפויה והארץ החדשה אליה הגיעה תרבות ושפה חדשים . סבתי אימה נשארה בחו"ל – לדעתי זה היה מקל עליה עם היא הייתה נשארת איתה או לחלופין עולה איתה היא הייתה נעזרת בה.
כאמור הורי לא היו פנוים לתפקד כהורים לא אבי ולא אימי. ובגיל 16 התחילו להגיע הצעות שידוכים ואימי לא הייתה מספיק חזקה לומר להם לא! היא עדיין קטנה והחלה ללחוץ עלי לצאת. שיחקה עם רגשותי. גם לא עזר שאמרתי שאני רוצה ללמוד לימודי המשך. אומנם נתה לי לסיים תיכון אך לאוניברסיטה לא הייתה תמיכה והיה לי נורא קשה כל הסיטואציה. אני בעצמי הייתי מסננת אותי למשל אם הייתי שומעת על פער גילאים והייתי אומרת לה לא היא לא הייתה מוכנה לקבל את זה. הייתה אומרת לי צאי ואחרי כמה פגישות תסיימי את זה.
או למשל יצאתי עם בחור ואחרי מספר פגישות גיליתי ששיקר לי ורציתי לסיים את הקשר לא נתנה לי לסיים אותו ואמרה לי להמשיך וככה יצאנו למשך חצי שנה עד שנקשרתי והתרגלי אל הבחור ורק אחרי חצי שנה שגילתה שהוא קמצן ונפגשה עם הוריו הבינה שהוא לא בשבילי ואמרה לי להיפרד ממנו.
אומנם היא לא אילצה אותי אך כשהיא היא אמרה לי מה לעשות או לא לעשות בהקשר לדברים האלו זה נאמר ברוך וכאילו הבעת אכפתיות/חיבה לכן היה קשה לסרב כי חיפשתי את זה כל השנים.
לאחר שנפרדתי מבחור עימו יצאתי חצי שנה היא הכירה לי את בעלי הנוכחי. שכל העת רציתי להיפרד ממנו בשל גובהו אך כל המשפחה כולל אחי ואחותי אמרו לי להשאר איתו כי הוא מצא חן בעיניהם.
לאחר כתקופה של חצי שנה החלו הכנות אירוסים וחתונה ובתוך הלחץ הזה נוכחתי להכיר אותו טוב יותר וראיתי שהוא לא קשוב אלי ומעשה שדנו בו שעה שלמה למה לא לעשות הוא עשה בסוף. חזרתי עצבנית מאוד הביתה ואמרתי לאימי שאני לא רוצה אותו והוא ממש מעצבן. היא אמרה בסדר אך למעשה לא עשתה כלום. בדיעבד התברר לי שהיא התייעצה עם אחותי והיא אמרה לה שאני אוהבת אותו אז שתאפשר לי להתחתן איתו.
ראיתי שזה המצה ואין לי מקום בבית התחתנתי מחוסר ברירה וגם נמאסו עלי כל משחקי הרגשות של אימי כלפי.
איפשהו גם פחדתי שתפריד בינינו כי גם נקשרתי אליו ואולי אהבתי אותו כי מילא לי חוסרים של אבא.
מאז ועד היום ידש לי המון בעיות הלכנו לטיפולי זוגיות, טיפולים פרטניים ומה לא נורא קשה להסתדר איתו הוא איש קשה שיותר מעניין אותו המשפחה שלו ופחות ממני.
אפילו יש בעיית אלימות שלבסוף פניתי לרווחה מרוב החוסר יכולת לסבול יותר כי בעיית האלימות הפכה להיות תדירה בתקופה האחרונה.
אקצר ואומר שהמטפל הנפשי הקודם אמר לי להתנתק מהמשפחה לשי כי גם ככה קשה לי ההתמודדות עם בעלי ובנוסף יש לי אותם והם גוזלים ממני כוחות מיותרים כי בנוסף יש לנו גם 3 ילדים קטנים.
הייתי בנתק טוטאלי ממנה ומהאחים והם לחצו ובאו כמה פעמים להגיד שאני לא בסדר ואם אמא תמות וכו'.
התייעצתי עם רב והוא אמר מכיבוד הורים אתן לה להיכנס הביתה איזום פגשיות של פעם בחוגש וככה אוכל לספוג את המצב.
גם זה קשה לי ואני ממש בבעיה אני מאוד כועסת עליה על כל מה שהיא עושה וכל מה שעובר עלי עם בעלי מאשימה אותה בזה כי היא גרמה לי להתחתן איתו. גם שאני פותחת לה את הדלת לאחר שהיא הולכת אני מקללת אותה היא ממש דוחה אותי כל ההתנהלות ודך חיים שלה בנוסף לכל מה שעשתה לי ולאחים שלי. גם להם הרסה את החיים 1 מהם התגרש ועוד אחות הולכת להתגרש.
בקיצור אני יודעת שאסור לקלל אותה ואני בדרך כלל מתרחקת מאנשים שאני לא סובלת אך זה המצב שהיא מחפשת את קרבתי ואני לא סובלת ועדיין כועסת עליה מה עושים???
ובכלל איך מתמודיים עם חיים קשים כאלו?
תודה רבה וסליחה על אורך השאלה

תשובה

שלום לך אישה יקרה מאוד מאוד,

כמה לא פשוטה וכמה מורכבת השאלה הסוערת והכואבת שלך.
אכן, החיים לא קלים בכלל…
ואחרי הכל, אם יש בך עדיין כוחות לקום ולשאול ולחפש תשובות וחיזוקים - אז אשרייך! דעי לך שאת כבר פועלת טוב פה בעולם ועוד תראי סייעתא דשמיא בחיפושייך!

ולשאלה עצמה -

כל אחד ואחת מאיתנו מחכה לאהבה מהסביבה. לקבלה. לסבלנות. לכבוד. ליחס מתאים והבנה.
והציפייה הזו, לעיתים, כמו שאת מתארת - עלולה להתנפץ.
זה התחיל בהורים: אבא שהתגעגעת אליו והוא חוזר כועס ומרוחק, חוסר כבוד במשפחה הרחבה יותר שגרם לעלייה הכפויה של אמך וחוסר כבוד לרצון הבסיסי שלך: לא להתחתן בגיל צעיר או עם מישהו מסוים.
זה המשיך בנישואין: הבעל לא נותן לך את היחס המכבד והראוי, יש אלימות - שהיא ההתנהגות הכי קיצונית לחוסר כבוד ואין לה מקום בשום מצב! וכך הלאה…
בנוסף, זה גם ממשיך בסביבת האחים: שבמקום לאפשר לך להשקיע בשיקום חיי הנישואין וגידול ילדייך הקטנים - הם מגיעים בתביעה שתהיי בקשר עם אמך, מה שגוזל ממך הרבה אנרגיות, כי הכעס על ההתנהלות בין שתיכן עדיין קיים, וההתנהלות הלא מכבדת עצמה - גם היא קיימת עד היום.

וכל הגלגל הזה של חוסר אהבה וכבוד הוא מתיש, שוחק ומייאש ובאמת מעורר את שאלתך החשובה: איך מתמודדים עם כל זה? ומה אני אמורה לעשות עם אמא שבעייני היא הגורם לכל הגלגל הזה?

אז כאן - ברשותך נתחיל בתשובה….

כל אתגר וכל קושי שקיימים לנו בחיים - נוצרו רק על ידי הקב"ה ולא על ידי אף אחד אחר!
נכון, להקב"ה יש שליחים - לפעמים זה אמא לפעמים זה מישהו אחר - אבל הם תמיד השליחים לד' עצמו.
והאתגרים והקשיים נועדו כדי להצמיח אותנו ולגדל אותנו.
ואיך נדע מהו המקום ממנו רוצה הקב"ה שנגדל?
הנקודה שהכי קשה לנו, והנקודה שאולי הכי מכעיסה אותנו - היא נקודת העבודה.
והיא חוזרת על עצמה שוב ושוב בהרבה סיטואציות בחיים שלנו, כי הקב"ה מאמין בנו ונותן לנו הזדמנות חוזרת להשלים בצורה מדויקת יותר את העבודה הפנימית ואת נקודת הגדילה.

לכן, הרבה פעמים, האתגר שבמערכת היחסים בין הורים לילדים מופיע גם בנישואין.
כי את העבודה שלא השלמנו מול ההורים שלנו - אנו יכולים להשלים מול בן הזוג שלנו. ואת העבודה שלא השלמנו מול בן הזוג שלנו - אנו יכולים להשלים מול הילדים שלנו וכן הלאה.

להקב"ה יש אינספור דרכים לזמן לנו אתגרים כאלו - שעם כל הקושי - גם יאפשרו לנו להגיע רחוק….!

ואיזו עבודה יכולה להידרש מאדם שלא חווה ילדות אוהבת ויציבה? שלא חווה הורות מגנה? שלא חווה בחירת בן זוג חופשית? שחווה חוסר כבוד ואלימות בנישואין? שלא מצליח להתנתק מהורה שמכעיס אותו כל-כך?

העבודה הזו היא להתחיל לכבד את עצמנו ולאהוב את עצמנו כמו שהיינו מצפים מאחרים לכבד ולאהוב אותנו.

ואפרט קצת:

הקב"ה ברא כל אחד מאיתנו בצלם אלוקים.
כל אדם מישראל הוא חלק אלוק ממעל שקדוש שרוי במעיו.
ובנוסף לכל זה, הקב"ה אוהב כל אחד מאיתנו באהבה אינסופית של בן יחיד ומיוחד.

וגם כאשר נדמה לנו שההורים לא אהבו אותנו מספיק, או שבמצב הנוכחי אין מי שאוהב אותנו - תמיד תמיד צריך לדעת להזכיר לעצמנו שוב ושוב שהקב"ה אוהב אותנו כל הזמן ולאהוב את עצמנו גם כן.

ומכוח האהבה הזו, ומכוח צלם האלוקים הזה, אנו מחויבים להגדיר לעצמנו "מרחב מחיה".

"מרחב מחיה" - זוהי ההגדרה למה שאנו מסוגלים לתת, למי שאנו מסוגלים לתת, ומתי אנו מסוגלים לתת.

ההגדרה הזו עוזרת לנו לכבד קודם כל את עצמנו ורק מתוך הכבוד הזה לכבד את האחרים.

וזוהי עבודה לא פשוטה בכלל.
זוהי עבודת חיים!

אבל, מי שהקב"ה מזמן לו את האפשרות לעבוד על הנושא - מסוגל לכך. והקב"ה מאמין בו.

והעבודה הזו, היא משמחת מאוד, נותנת הרבה כוח ומרגיעה את הכעס והכאב.

כי במקום שאין אהבה עצמית, אין כבוד עצמי, ואין "גבול מחיה" - יש הרבה הרבה כעס.
ובמקום שיש אהבה עצמית, יש כבוד עצמי, ויש גבולות מסודרים - יש שיקול דעת איך נכון לפעול.

אז לכן - אשה יקרה,

חווית ואת חווה ניסיונות לא פשוטים בכלל.
אולם אין זה משום שהקב"ה חלילה זנח אותך - אלא זה משום שהקב"ה מאמין בך!
וכדי שטיפול טוב או ייעוץ טוב יוכלו לעזור - כדאי להתחיל עם המענה הראשוני אותו חייב אדם לתת לעצמו: את הכבוד והאהבה העצמיים.

התחילי לאהוב את עצמך ולהגדיר את "מרחב המחיה" שלך.

תוכלי ליישם זאת בשני מישורים:

גם במישור הקשר או אי-הקשר מול אימך.
וגם המישור הזוגי-ביתי.

לדוגמא: אם החלטת ללכת לפי עצת הרב ולקיים עם אימך קשר כלשהו אחת לחודש שאלי את עצמך את השאלות הבאות: באיזה צורה ובאיזה מינון מתאים לי לעשות את זה?
קבעי לעצמך מקום מפגש ברור בו את מרגישה שולטת בזמן הפגישה ובתוכן הפגישה. זה בסדר גמור אם אינך רוצה להכניס אותה לביתך! כי "להכניס את האמא הביתה" עלול גם להיות להכניס את האמא אל תוך "גבול המחיה" שלך - ואת כבר אינך רוצה לעשות זאת, משום שהדבר לא מכבד אותך וממילא לא מאפשר לך לכבד אותה! לכן, חשבי על מקום בו נוח לך לפגוש אותה. החליטי מראש כמה זמן זה יהיה - זה בסדר גמור אם תחליטי חצי שעה בלבד. חשבי על מה ברצונך לדבר איתה - בחרי נושאים שאת מרגישה בטוחה בהם ולא חווה ממנה ביקורת וכן על זו הדרך.
כך, תבני לאט לאט, פינה של כבוד עצמי בתוך מערכת היחסים עם אמא - מה שיעזור לך מאוד להפחית את הכעס הגדול עליה ויותיר אותך שמחה ורגועה יותר. באופן הזה, גם אם תראי שטובתך האישית מחייבת ניתוק של הקשר, תוכלי לעשות זאת מתוך אהבה עצמית וכבוד וכך הכעס לא ימשיך ללוות אותך גם הלאה.

הדוגמה השניה, היא במישור הזוגי - בו הצעד הראשון הוא לוודא שהאלימות כבר לא קיימת.
במידה וכן - הזכירי לעצמך שוב ושוב שאת מחויבת לכבד את הצלם האלוקי שבך, ומחויבת לתפקיד האימהי שלך לילדייך - ופני מייד ליד שרה:02-6444566 - ספרי להם שנעזרת בטיפולי הרווחה אולם הדבר עדיין לא סייע לך מספיק.
במידה וברוך ד' האלימות כבר נעלמה, במקביל להמשך הטיפול, תוכלי להתמקד גם כאן בהגדרת "מרחב המחיה" שלך בתחום מסוים: אם זה יציאות בילוי, הוצאות כלכליות, תחזוקת הבית וכו' - שבי וחשבי מהם הצרכים שלך והתחילי בכבוד וללא כעס על הסביבה לספק אותם לעצמך...

ניתן לומר שהעבודה הזו, היא להתחיל לאהוב ולכבד את עצמך - לא משום שכך נהגו בך הורייך, ולא משום שכך נוהג בך בעלך, אלא רק משום שאת בת יחידה ואהובה של הקב"ה ומחויבת לחלק אלוק ממעל שיש בך!
עוד תראי שהכעס על אמא שלך ילך ויפחת ככל שתהיי מכובדת יותר, אוהבת את עצמך יותר ופועלת בחירות.

זה תהליך.
והוא לא קורה ביום.
יש בו עליות ויהיו בו גם הרבה מורדות.
אולם עצם העובדה שאת נמצאת בו - היא המשמחת והנותנת כוח לעבור גם תקופות לא קלות בחיים.

בתהליך הזה יש גם הרבה התנגדות מהסביבה - כי מדובר בשינוי מהפכני ודרמטי שמעורר הרבה תהיות.
עוד יותר מזה, בגלל שהיצר הרע יודע שכאשר נאהב את עצמנו, כאשר נדאג לכבד את עצמנו ואת הצרכים שלנו אז יהיה לנו טוב בלב ונחיה כמו שהקב"ה רוצה - הוא דואג כל הזמן לבלבל אותנו, גם בלבוש "צדקני", כמו ציטוטים של: "אשה כשרה עושה רצון בעלה" או: "אם לא תהיי בקשר עם אמא היא תמות" או: "להורים חייבים לתת הכל" וכו'. אלו משפטים שיצר הרע שולח אלינו דרך אנשים בסביבה.
אולם צריך לדעת שאין הדבר נכון!
מה שכן נכון הוא: זה שיש לנו תפקידים פה בעולם, וכדי שנוכל למלא אותם עלינו קודם כל לדאוג להיות בהופעה מלאה - שזה אומר: לדאוג לצרכים שלנו ולדאוג ל"מרחב המחיה שלנו".
רק כך נוכל גם לכבד ולהיות קשובים לצרכים של אחרים.
אז כשתשמעי משפטים כאלו מהסביבה אמרי לעצמך בלב: "תאהבי את עצמך. את פועלת משום שאת מחוייבת לכבד את צלם האלוקים שבך וזה בסדר. תאהבי את עצמך" - אינך צריכה אפילו להסביר לסביבה, העיקר שלך יהיו הדברים ברורים ומובנים.

אז אל תפחדי ואל תתבלבלי.
התחילי בשני הצעדים האלו: גבולות מול הקשר עם אמך והרבה השקעה בכבוד שלך בנישואין. עוד תראי שבעזרת ד' הם יהוו פתח לתהליך ארוך שיוביל אותך לחיים יותר טובים ומכובדים.

וכמובן - לפני ואחרי הכל - בקשי מריבונו של עולם בשפה הכי פשוטה וקרובה שייתן לך את הכוח והתבונה לפעול נכון, לאהוב את עצמך ולחיות חיים שלמים - כמו שהוא רוצה שתחיי!

מאחלת לך שבקרוב ממש תראי את האור בקצה המנהרה, שד' ינחה אותך בדרך הנכונה דווקא לך ושעוד תראי בעז"ה הרבה שמחה ואושר מילדייך הפרטיים.

אל תהססי לפנות אלי בפרטי או ל"אקשיבה" בכלל - נשמח מאוד לשמוע ממך שיתופים או שאלות נוספות! אנחנו כאן בשבילך...

ואם חלילה עדיין את סובלת מאלימות - אל תניחי לזה לקרות - יש לך אחריות כלפייך וכלפי ילדייך ופני למספר שרשמתי לך למעלה.

בהצלחה ענקית!
איתך,
חן.
[email protected]

התשובה עזרה לך?
לא עזרלא משהועזר ליתשובה טובהתשובה מעולה!
שולח...
2 תגובות
  1. אחת שאכפת לה! הגב

    וואווו איזו תשובה מפורטת ועוצמתית!
    אהבתי את כיוון החשיבה והעיצות הרלוונטיות שכתבה המשיבה.
    ואת אישה יקרה!
    קחי את המילים הללו והכוחות שלך ולכי על זה…
    מגיע לך רק טוב!!

  2. ענבר הגב

    מדהים! תשובה מעמיקה ועוצמתית.
    שיהיה לך הרבה כוח ובהצלחה רבה בכל אשר תפני, תשכילי ותצליחי.
    מעריכה אותך.

השארת תגובה

שאלות נוספות:

>