חוסר אמונה משווע

צללית של אדם על רקע השמים

שלום לאנשים האדיבים באתר אקשיבה!

אני פונה אליכם לאחר כמה חודשים של חוסר אמונה משווע מצידי .אני פשוט מעוניין לשמוע את דעתכם,והאם אתם מכירים דרך "לפתור" את המצב.

אני די בטוח שאני "כופר". אמנם אני לא אומר שאין אלוקים, אבל אני גם לא אומר שיש אלוקים.
שמעתי כמה וכמה סיבות לאמונה, וכולם לא שיכנעו אותי.

למדנו בבית הספר שה' הראה שליטתו בבריאה במכות מצרים, אבל אני לא רואה בזה שליטה בבריאה, אלא פשוט קומץ יכולות שהוא קטנטן ביחס לכל היכולות שבבריאה (על אף מימדי הענק של המכות,הם,בבירור, לא מראים יכולת על כל הבריאה…).

למדנו בבית הספר שבני ישראל האמינו בה' על סמך התגלות שהייתה בהר סיני, אבל זה לא אמין אפילו יותר ממכות מצריים! הרי יכול להיות שפשוט בני ישראל התרשמו ממראות "הוד" שהם ראו בחיזיון נבואה. נראה לי שאם חושבים קצת, אין יותר מדי שייכות בין אמונה ש-'משהו כל יכול ובורא העולם יש מאין' לבין נבואה…

חשבתי שגם אם אין וודאות, הלא לפחות יש סיכוי שה' הוא בורא העולם יש מאין, ועל כן, בתור אמצעי זהירות, יש לעקוב אחרי חוקיו, אבל גם החוקים שלו הם לא דבר שאפשר להיכנס אליו בספק. על פי חוקי התורה, עליי להקריב את חיי אם מבקשים ממני לעבוד עבודה זרה. דבר זה בסדר אם אני מאמין שה' הוא בורא העולם, וממילא יש לי חיי נצח להרוויח, אך אם אני מסתפק בנכונות הטענה, יש לי הכל להפסיד ורק בגלל שלא רק רציתי להתכופף לעבר דמות פרה! (וכל זה מעבר לחשש התמידי שממלא את ליבי שיש הרבה דתות, ומי קובע לי מי צודק? מן הסתם שיש לשאר הדתות דרכים להתמודדות מול הקושיות שיש עליהן, ואם כן, מה אני אמור לעשות?)

שמעתי שאין דבר כזה "הוכחה לאמונה", והאמונה מתחילה אך ורק מהרצון למצוא משמעות, משהו ממלא.
במקרה הזה,שלי,אני אמנם מפחד ממוות,הלא נודע וכו', אבל כמובן שאיני הולך להיתלות על הספק "שמא כן ה' הוא האלוקים". אני לא רוצה להיתלות בספק מהסיבה שהזכרתי מקודם:"אני לא יכול להיכנס מסופק לדת"!
חוקי התורה דורשים מחויבות! אדם צריך לקרוא קריאת שמע ולהאמין במה שהוא אומר!צריך להתפלל ולדעת למי הוא מתפלל! על פי התורה, לפי הבנתי, חלילה להיות "פוסח על שתי הסעיפים"!

לכן,אני תקוע במבוי סתום. מצד אחד, אני כופר ואני די משוכנע שאני חייב מיתה (אפילו מעבר לעובדה שאני עושה עבירות, וכל רגע שאני חי אני מעמיק לעצמי את הבור…) וגם חיי העולם הבא אין לי, ומצד שני, גם חיי העולם הזה אין לי!
אני דפוק לחלוטין, אני רוצה למות,אני חסר שאיפות, אני עצלן מגעיל שנותן להוריו לעבוד בעוד הוא אינו עושה כלום!
אני לא רוצה לקחת אחריות על החיים שלי! אני לא רוצה להתחתן ואני לא רוצה להביא ילדים!(ואני חושב שזה מוצדק לחלוטין! תארו לעצמכם איזה השפעה אני אהיה! מה יקרה לאישה וילדים כשיש אבא כמוני?!)
אני כזה עצלן מגעיל, שכשאני חושב על עצמי אני לא יכול שלא לחשוב שאני בדיוק מה שהתורה הזהירה לגביו בפרשת בן סורר ומורה! כמו שאומר רבי יוסי הגלילי:

"תניא, רבי יוסי הגלילי אומר: וכי מפני שאכל זה תרטימר בשר ושתה חצי לוג יין האיטלקי, אמרה תורה יצא לבית דין ליסקל? אלא הגיעה תורה לסוף דעתו של בן סורר ומורה, שסוף מְגַמֵּר נכסי אביו ומבקש למודו ואינו מוצא, ויוצא לפרשת דרכים ומלסטם את הבריות. אמרה תורה- ימות זכאי ואל ימות חייב… "

אמנם אני לא אמות זכאי, אך לפחות אמות פחות חייב!

אשמח לעזרה.
חג חירות שמח!

תשובה

שלום לך בחור יקר,
לא השארת כתובת מייל ואני מקווה שתקרא את תשובתי כאן (אבקש את סליחתך על העיכוב הרב).
אני קורא את המילים הכואבות שלך וכואב יחד אתך. אני חש את צערך ומזדהה אתך. יחד עם זאת - אני דווקא רואה סימן חיובי בכל מה שעובר עליך. אני חושב שסערת הנפש שלך מלמדת על האכפתיות העמוקה שלך ועל הרגישות המיוחדת שיש בך. אכפת לך באמת ולכן פנית לעזרה. על כך אתה ראוי לכל הערכה.
האמונה היא אמנות, היא כח עדין ויקר בנפש. אין לי ספק שהוא קיים גם בך, אך בכדי לחשוף את הכח העדין הזה צריך קודם כל לסלק כמה מכשולים. הייאוש, העצבות והכעס, הם מחסומים בפני האמונה. האמונה צריכה לבוא כבחירה אישית מתוך מקום טוב ונקי, מתוך שמחה ורוגע ומתוך בטחון עצמי. אמונה בנויה גם על אמון, ראשית כל - אמון של האדם בעצמו, אמון של האדם בכך שלחייו האישיים יש משמעות גדולה וחשובה, וכי יש אמת גדולה שצפונה עבורו ושהוא עתיד למצוא אותה.
לא פעם אנו נתפסים להרהורי ייאוש, ממעטים בערך עצמנו, חשים שאין ערך לחיים שלנו. לא פעם אנו מוצפים במחשבות שליליות על עצמנו ורואים רק את החלקים הפחות-מוצלחים שלנו. נדמה לי שהבסיס הראשון לאמונה הוא ההכרה בניצוץ האלוקי שבנו, בכך שחיינו אינם לשווא, שחיינו אינם דבר של מה בכך. לא לחינם נבראנו. מי שנותן לנו את החיים מאמין בנו. על אף שמכיר את חסרונותינו ואת כישלונותינו - בכל זאת מאמין בנו. עצם הקיום שלנו, עצם העובדה שאנו מתעוררים בכל בוקר מחדש, מעיד על כך שמישהו רוצה בחיינו, ש"רבה אמונתך" - שרבה וגדולה האמונה שמאמין הקב"ה בנו ורואה בעצם קיומנו דבר יקר וחשוב. כל אחד מאתנו הוא אלומת אור, וגם אם לעתים נדמה לנו שהאור שלנו כבה, עלינו לצאת למסע גילוי מחדש, לחפש את הטוב שבנו, ללקט ניצוצות של אור בכדי להדליק מחדש את השלהבת.
לפני קבלת התורה בהר סיני, לפני גילוי שכינה וקבלת עול מצוות, היו צריכים קודם כל לצאת ממצרים. כך גם אצל האדם הפרטי: ראשית עליו לצאת מהמיצרים הפרטיים שלו, מהדברים שמכבידים ומעיקים עליו, מהקשיים בחיי היום יום, מהעצבות והייאוש. רק מתוך מנוחת הנפש, מתוך הפנאי להקשיב לקול אלוקים המתהלך בגן, מתוך כך שהאדם פנוי - רגשית ונפשית - להביט בבריאה ולחוש שהיא חידה ומסתורין, להביט על חייו ועל סביבתו באור חיובי ולחוש כי חייבת להיות לקיום משמעות נשגבת וגבוהה יותר - רק מתוך התהליך הזה מגיעים לאמונה בטהרתה.
אני מרגיש שלא נכון להיכנס כרגע לדיון על השאלות הספציפיות שהעלית, על אף שהן נכונות וטובות, ועל אף שהן מעוררות מחשבה ויש לדון בהן בכובד ראש. נדמה לי שתשובות - ואפילו הטובות ביותר - לא מתקבלות על הלב כאשר הוא כואב, כאשר סערות הנפש מציקות ומטרידות אותנו. הסדר הוא - כאמור - לצאת ממצרים ואחר כך לקבל את התורה.
אני מודה שזה לא קל. יתכן וזה נראה בעיניך אפילו בלתי אפשרי. לפעמים הכל נראה כל כך חשוך וחסר סיכוי, אבל אני מבטיח לך שהאור נמצא - בתוכך ובסביבתך. לפעמים קשה לזוז, קשה להתנער מן העפר והכבדות, וצריכים עזרה מבחוץ. זה קורה לכולנו. לעתים אנחנו אסורים וכבושים ו"אין חבוש מתיר עצמו מבית האסורים". לכן אני ממליץ לך מאד לנסות להיעזר באחרים. אני שב ומביע את הערכתי הרבה על פנייתך לכאן. עצם הרעיון לשבת ולכתוב, להתעניין ולשאול, להעיז ולפנות, להחליט לנסות ולשנות, אפילו במשהו, להתחיל להזיז את המערכת לכיוון החיובי של עשיה וחשיבה, הם הדברים הראויים והנכונים ביותר. אלה הצעדים הנכונים להתחיל שינוי. צעדים מן הסוג הזה רק ירימו אותך ויובילו אותך למקומות טובים מאד, למקומות של אמונה ובטחון - בעצמך ובצדקת הדרך. מומלץ מאד לפנות לאנשים חכמים ורגישים - יתכן שאתה מכיר כאלה מסביבתך הקרובה - שאפשר להיעזר בהם, לקבל מהם חיזוק ולהתייעץ איתם, יחד איתם לנסות לגבש דרכים מועילות ומחזקות, לפרוח ולהתקדם מבחינה אישית, לצאת מהייאוש ולהתחיל לבנות את בניין החיים בצורה מושכלת ויציבה. אם תרצה - אוכל גם אני לנסות לברר עבורך אנשים מתאימים לצורך העניין.
לסיום אני רוצה לומר לך: אתה צעיר לימים. החיים עוד לפניך. נראה שאתה נמצא בסערת נפש ואולי נדמה לך כרגע שהדרכים חסומות, אבל כדאי לדעת שהרבה מהדברים שאתה עובר הם הגיוניים וטבעיים. רבים עוברים את התהליכים האלה במוקדם או במאוחר. הטלת הספק והרצון לברר את האמונה ולהגיע לוודאות הם חלק בריא מתהליך של התפתחות חשיבה עצמאית אצל האדם. אינני חושב שאתה ראוי לתואר "כופר" או "לא מאמין" אם מתעוררות בך שאלות טבעיות ואתה מבקש תשובות שתתיישבנה על לבך. האדם צריך לבחור באמונה מתוך מודעות בריאה ומתוך שכנוע, ואין שום הגיון בלהיות "פתי מאמין לכל דבר" (אם הוא מאמין לכל דבר - אז הוא מאמין גם לשטויות, ויכול גם להאמין לדברי כפירה, אז מה שווה האמונה שלו?). ובכל זאת, הצעד הראשון לקראת אמונה יציבה הוא צמיחה אישית, קודם כל - ברמה הכי פשוטה של הקיום החומרי והנפשי של האדם. עליך לשאוף קודם כל להיות מרוצה מעצמך ומחייך, למצוא בעצמך את היופי ואת האור, להאמין בעצמך, ומשם גם למצוא את הדרך לאמונה במי שאמר והיה העולם. אין לי ספק שיש בך את כל האוצרות האלה, ואני מתפלל ומאחל לך שתגיע אליהם ותגלה זאת בקרוב.
אני פה כדי להמשיך להקשיב ולסייע,
אלי

[email protected]>

התשובה עזרה לך?
לא עזרלא משהועזר ליתשובה טובהתשובה מעולה!
שולח...
השארת תגובה

שאלות נוספות:

>