התמודדות עם הימים האסורים

שלום לכם,
אני נשואה כמה חודשים וקשה לי. קשה לי מאד.
ומכיוון אחר ממה שאתם רגילים. קשה לי בתקופה שאנחנו אסורים.
אנחנו מאד אוהבים. מאד קרובים. ב"ה מאד מאד מתאימים. גמישים. ושמחים.
וזה מה שקשה.
אני חייבת עיצה איך להקל את הזמן הזה .
ואני רוצה ביותר טהרה. כי כבר נכשלנו.
והאמת, שזה דחוף.
תודה רבה רבה.

תשובה

שלום לך יקרה,
כשקיבלתי את השאלה שלך, המחשבה הראשונה שעלתה בי היתה 'וואו, כמה אומץ'. כמה אומץ צריך בשביל לשלוח שאלה כזו. כמה כנות, כמה יושר, וכמה יראת שמים.
אז קודם, קחי את המחמאה שמגיעה לך ביושר.
יש בך כוח עצמתי שבו השתמשת כדי לשלוח את השאלה הרגישה הזו, ובו בעזרת ה' גם תשתמשי כדי להתמודד עם הקושי.
שיתפת אותנו שאת נשואה צעירה מאד, שנה ראשונה, וקשה לך. קשה לך להתמודד בתקופות שאתם אסורים.
ו-
כאן הוספת עוד משהו. 'קשה לי בכיוון שונה ממה שאתם רגילים'. כלומר, נראה לך שהקושי הזה הוא קצת שונה, קצת לא סטנדרטי, קצת אחר. אולי קצת חריג בנוף.
אז קודם כל, צפירת הרגעה. הקושי שלך פשוט נורמלי. המעבר מחיי רווקות לחיי נישואין הוא דרסטי מאד, ומתוך כך להמשיך בין מעברים קוטבייים ומהירים בין מגע מלא לאפס מגע זה ממש מטלטל רגשית.
בואי נתחיל לפרק את הסיפור שאת מספרת, לפי הסדר:
דבר ראשון, איזה יופי שאתם זוג מתאים, שטוב לו ביחד!
איזה כיף לשמוע שאתם אוהבים, מתאימים, גמישים ושמחים.
כמה הרבה אנשים היו מוכנים לשלם כדי לזכות לזוגיות שאפשר לתאר אותה במילים כל כך חמות.
ועכשיו יש לכם אתגר מאד מאד גדול, ומאד מאד משמעותי. בשקט ובהבלעה את מוסיפה שלא תמיד האתגר הזה הצליח. היתה כבר נפילה.
והנה האתגר נהיה מורכב עוד טיפונת - קודם כל לקום ביחד, וחוץ מזה לא ליפול שוב.
בואי ננשום רגע עמוק, וננסה להבין קצת יותר מה קורה כאן, בתוך הרכבת המהירה הזו, המזגזגת לה בין אסור-מותר בקצב מסחרר.
בשיר השירים פונה הדוד לרעיה בשני כינויי חיבה מרכזיים: אחותי רעייתי.
בקשר שבין בעל לרעיה, קיימים שני חלקים:
חלק אחד 'אחותי' - קשר של אחווה ורעות, קשר של ידידות. קשר של שיחה על דא ועל הא, קשר של שיתוף בחוויות החיים, קשר שאותו את מכירה לבטח גם ממערכות קשרים אחרות, כמו עם חברות, רק בעומק יותר גדול, וביכולת שיתוף יותר משמעותית. בני זוג אוהבים הם פשוט החברים הכי טובים שאפשר למצוא. חברים לחיים.
החלק השני 'רעייתי' - הקשר הייחודי אך ורק לבעל עם אשתו, ולאישה עם בעלה. קשר הנישואין. בתוך הקשר הזה קיים הדבק החזק והעוצמתי, הלא הוא המגע.
שני החלקים חשובים לקיומה של הזוגיות.
הזמנים בהם בני הזוג מותרים, זה הזמן להשקיע בחלק האינטימי, האישי והפרטי, אשר זר לא יבוא בסודו. זכיתם, ויש לכם התאמה גם בחלק הזה. זאת ברכה מיוחדת.
ובזמנים שלא?
קודם כל, את יודעת את זה, אבל אזכיר לך את זה שוב -
כשאסור, פשוט אסור. נקודה. אין פה מקום למשחקים או להקלות… מגע במצב הזה הוא מחוץ לתחום. וזאת צריכה להיות החלטה שברורה לשניכם.
אין אף אחד שם חוץ ממכם, והקב"ה שאתכם.
לפעמים צריך לחשוק שינים, לסובב את הראש, לנשום עמוק, ולהתגבר. ואת ההחלטה של 'לעולם לא עוד' כדאי שתקבלו ביחד, תחזקו זה את זה, ותשאבו כוח זה מזה.
יותר מזה, ברגע שהגבול נפרץ, ולתוך הקשר שלכם נכנס ממד של פריצת גבול וטעימה משותפת מפרי העץ האסור, גם הכיף והאושר בזמן המותר נפגע קצת. כי פתאום הקשר האינטימי מקבל אסוציאציות של מצפון, של חרטה, של תחושת חטא, ופתאום זה מזכיר לכם גם רגעים של חולשה משותפת, ואולי מתחיל להיכנס כאן ממד של חלוקת אשמה - ומי בעצם התחיל. וחבל.
עכשיו, לאחר שכבר היתה התנסות שכזו, אני מציעה דבר ראשון להחליט שמעכשיו - פשוט לא. וביחס למה שהיה בעבר, אתם בוודאי יודעים את כח התשובה.
כל אחד לעצמו, בלי שאף אחד מאזין לכם, תספרו לקב"ה שנכשלתם, ותבקשו כח לא ליפול בשנית.
ומכאן ואילך אני מציעה שתחשבו ביחד מה בעצם קרה.
אולי נקבעה ביניכם התפיסה שאהבה שווה למגע? אולי היה איזה פחד שבלי מגע גם הקשר 'יברח'?
כזוג חרדי (או דתי), הכרתם בלי חוויה של מגע. הכרות שאמורה להתבסס על קשרי אחווה וידידות. איך הייתה לכם תקופת הארוסין? הצלחתם לכונן קשר גם בלי מגע, או שזו הייתה תקופה שהקשר בה אופיין בטעמי לוואי בלתי נעימים? אולי היו שם נקודות בלתי פתורות - ואם כן זה הזמן לפתור אותן ביחד. ואולי להיפך - דווקא היה אז נעים וטוב, ואם כך הדבר אפשר לנסות להחיות מחדש את הטוב הזה.
בכל מקרה, עכשיו זה יכול להיות הזמן המתאים לחפש ביחד חלקים בקשר שלכם שאינם נזקקים למגע. זה יכול להיות פיתוח תחומי עניין משותפים, שמשתנים בין זוג לזוג.
חפשו מה יכול לעניין את שניכם. אולי סוג של לימוד משותף? (מכירה זוג שהתחיל ללמוד ביחד לתואר באוניברסיטה הפתוחה).
אולי בישול משותף? (גם כאן, יכולה לתת דוגמה מזוג שנהנה להכין ביחד ארוחות גורמה 'מקושקשות' במטבח הצעיר שלהם)
אולי משחקי קופסא? מונופול, טאקי, מנקלה, כל אלו.
יש מי שאני מכירה שמקדישים זמן לקפה ושוקולד, זוג של פיצוי גופני בזמן שאסורים. הסכנה כאן, את יודעת, השמנה...
אפשר לצאת להליכות משותפות (זה משחרר הורמונים שיכולים להרגיע בינתיים, וגם מפצה על השוקולד מהשורה הקודמת 😉 .
כל הרשימה הנ"ל היא יותר בשביל לפתוח לך כיוונים שונים לאופנים שונים של קשר חברי וידידותי (קשר של 'אחותי') שאינו מתבסס בדווקא על מגע. מכל הנ"ל חפשו ביחד מה מתאים לכם, ואולי זה יפתח לכם את הפתח להציע רעיונות חדשים בעצמכם.

ולסיום -
אז נכון שזה לא קל בכלל, התקופה הזו,
אני מברכת אותך בס"ד להתמודד ולהתגבר. אל תחששי להתפלל על זה ולבקש סיוע מלמעלה, ותתחזקו.
שמרו על התשתית של הבית שלכם ושל הזוגיות שלכם, בשביל שתוכלו בזמנים הנכונים כן לכונן אהבה שכוללת גם מגע, ללא מטענים מיותרים של רגשי אשם, בשמחה ובקדושה.

דבורה

[email protected]

התשובה עזרה לך?
לא עזרלא משהועזר ליתשובה טובהתשובה מעולה!
שולח...
3 תגובות
  1. נעמה הגב

    עזרת לי מאד!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!
    אלפי תודות,
    הכותבת

  2. מירי הגב

    אני כבר נשואה מעל 15 שנה, וכל כך מרגישה ומבינה את מי שכתבה את השאלה.
    עם השנים מקבלים פורפורציה, וגם ילדים שצריך לטפל בהם ובבית.
    התשובה מאד יפה ועוזרת, הבעיה שלפעמים הרגש משתלט על השכל ומרגישים צורך לבכות, וגם זה מותר!
    העיקר הכי חשוב זה לא ליפול ח"ו.
    הרבה הצלחה בכל!!

  3. אחת הגב

    וואהו!
    שאלה נוגעת ללב ותשובה מדהימה.
    זה כל כך נכון. הכל.
    השאלה,
    התשובה,
    רוח הדברים.
    יישר כח!

השארת תגובה

שאלות נוספות:

>